סל ניוז

בנבא, באירופה, בליגה.
נבא- אלן יוסטון. פשוט חולה על שחקנים מסוגו... סמול אתלט וזריז שרוקד בקלילות על הפרקט, כל זריקה מלוטשת עד כלות, אופי של אחלה גבר וחוכמת משחק שוםעת
אירופה- פארקר... קופי פייסט מלמעלה.
ליגה- פפי תורגמן. נכון אני נמנה על האוהדים של הצד השני אבל נורא אהבתי את הבחור.

_________________
"אני יכול לספר לך מה קרה אבל אז אני אצטרך לשקר..."

כן...הפגרה הזו והכדורסל המחריד של הנבחרת עם שיבק מחרפנים אותי ומעלים געגוע

_________________
"אני יכול לספר לך מה קרה אבל אז אני אצטרך לשקר..."

יוסטון לא היה סמול, וגם לא אתלטי או זריז במיוחד.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

יש שחקן אחד שאני באמת מתגעגע אליו-עודד קטש.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

ב-NBA - שאק. השילוב הבלתי אפשרי של גודל עצום, קואורדינציה וסאונד-בייטים.
באירופה: משום מה קפץ לי לראש הפנתר הוורוד באק ג'ונסון, הזריקות הקשתיות המופרכות שנכנסות, הריבאונדים.
בליגה: שוב, לא יודע למה דוקא הוא פתאום עכשיו. ברד ליף. איזה חוכמת משחק. 0 אתלטיות ובכל זאת ריבאונדר נהדר לעמדה שלו. ידע לתפוס עמדה עם התחת משמע היה בארקלי או משהו. פייטר. קולע. אנד-1ים לרוב.

לא אמרתי שהיה אתלט על או ארנב על ספידים. זה מה שאני כן זוכר ממנו... קליעה משובחת ומלוטשת, פיידאווי טוב חדירה טובה המון הטעיות קליעה.

_________________
"אני יכול לספר לך מה קרה אבל אז אני אצטרך לשקר..."

באן בי איי - דרק רוז. וגם כריס וובר.
באירופה - סבוניס, בודירוגה.
בליגה - קלי מקארתי, טאנג'י אוואג'ובי

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

NBA - רג'י מילר. כי הוא נראה כמו פרנגי צנום וחיוור אבל הוא עלה כל משחק בשביל לנצח וירד אחרי כל משחק עם עור של כל השחקנים של הקבוצה השנייה וחלק מהשחקנים של הקבוצה שלו מתחת לציפורניים.

אירופה - סאבוניס. כן, אפילו סאבוניס שחזר מהNBA ופשוט היה פואטיקה של חשיבת כדורסל בגוף של טנק.

ליגה - פארקר (כי לא ברור לי למה את משייך אותו לאירופה דווקא? בגלל שהוא שיחק מחוץ למכבי?). אין, לא היה ולא יהיה שילוב של שחקן כל כך מדהים ואישיות כל כך חיובית (וכמובן שאם הוא לא היה, אז ניקו היה קופץ לקדמת הבמה - אבל הגדולה של פארקר רק מקבלת דגש כזוכרים שיש את ניקו מאחוריו).

(ועכשיו אני רואה שאנשים בחרו יותר מאחד - לא פייר).

_________________
"if life gives you lemons, make lemonade. but unless life also gives you sugar and water your lemonade is gonna suck"

כי פארקר היה בזבוז עבור בחירת הליגה שלי
וגם ניקולה...

_________________
"אני יכול לספר לך מה קרה אבל אז אני אצטרך לשקר..."

אפשר כמובן להתפלסף הרבה למה הכוונה ב"מתגעגע". נא לא לקחת את הנ"ל בצורה מחייבת מדי.

בארץ - קלצ'ביץ', המילטון, האפמן (כן כן), ארז כץ (כן כן כן)
באירופה - לא מצליח לחשוב על מישהו ספציפי. אולי ג'ו ארלאוקס.
בNBA - בארקלי כמובן. קווין ג'ונסון. דן מארלי. דני איינג'. דני שייס. טוב, נראה לי שהנקודה הובהרה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

הנקודה היא שאתה אוהב אנשים שקוראים להם דני?

ג'ו ארלאוקס היה אדיר.

_________________
"if life gives you lemons, make lemonade. but unless life also gives you sugar and water your lemonade is gonna suck"

לא אני, המנג'ר של פניקס מסתבר.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

(היה גם דני מנינג כשחושבים על זה, אבל הוא נפצע מהר מדי. את אי.סי.גרין סתם שכחתי)

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אין ספק, בראש ובראשונה, קטש ורג'י.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

הכי הכי ולדה דיבאץ' פשוט שחקן מגניב
גם פוצקו שתמיד יכול להפתיע אותך
ארז כץ כמובן
כריס וובר למרות שלא היה שחקן עם שואו אבל המסירות שלו בתוך ים האינבידואליסטים בNBA שבו את ליבי
פפי אהבתי הרבה
אני יכול כבר לסמן את אלה שאתגעגע אליהם אחרי שיפרשו
באירופה: פאפאניקולאו שעבר לברסה
בארץ: יוגב אוחיון למרות הקבוצה שהוא משחק בשבלה
בNBA: סטפן קרי

לסטפ קרי יש בהחלט פוטנציאל אלילות רג'י מילרית. אני מסכים.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

NBA - דניס רודמן, לא מאמין שאף אחד עוד לא הזכיר אותו.
EUR - פיטר נאומוסקי, לא מאמין שאף אחד עוד לא הזכיר אותו.
ISR - קני ויליאמס, לא מאמין שאף אחד עוד לא הזכיר אותו.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

טוב, את פפי הזכירו כבר. חוץ ממנו, השחקן שאני הכי מתגעגע אליו זה בילי תומפסון.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

מג'יק דראזן ואנדרו

אחד האנדרואים

למרות שנראה לי שאתה מתכוון לקנדי??

_________________
תודה לאלוהי הבירה

נו, זה ברור (איזה עוד אנדרו?)

בפורום: רועי מרום
נ.ב.א: האקים, ג׳יימס ורתי בסיבוב על הבייסליין. מק-קייל.
הנפלד, פטרוביץ׳, מייק מיצ׳ל מול אמסלם. פרויס שורט. ברד ליף.

_________________
לספרים רק את החטא והשופטת
פיתאומית לעד, עיניי בך הלומות

עדי גורדון ורג'י מילר.

_________________
גם כלפי השופטים היו לחולון טענות רבות. הקבוצה מתכוונת להגיש מכתב רשמי לאיגוד ובו פירוט הטענות שלהם כלפי צוות השיפוט, בעיקר בדקות הסיום. "אנחנו שלטנו לאורך כל המשחק, איך פתאום בשתי הדקות האחרונות הם רצו 0:9, אם לא בעזרת השופטים?"' תהו במועדון.

כדי להיות קינקי - ברק פלג והאיזורית של נהרייה בשנתיים הטובות שלה
(אלו שנדמה שאם רק היו פועלים לפי חוקי הזרים באירופה דאז במקום להושיב אחד על אזרחי עוד היו מגיעים לגמר היורופליג)
שפר של יוקון
קטש של הגמר מול מכבי, עם אבא שצועק ברקע "בוגד, איך הוא לא מתבייש?"
וובר ולמעשה כל סקרמנטו ההיא, אפילו דאג כריסטי(שהיה קרוב לחמישיית השמות של בחורות עם סטייסי אוגמון והאחים לופז, אילו רק זה היה השם הפרטי)

בNBA: בארקלי ואח"כ כל השאר.
מוקי, דומיניק, טרי רולינס, אנטואן קאר, אלכס אינגליש, JYD, קווין ג'ונסון, פאט ליבר, בארון דיוויס... יש מלא

שחקנים פעילים שאני מתגעגע אליהם כי הם לא מזכירים את עצמם:
ווייד, נאש, קיד של השנים האחרונות...

שחקנים שנטשו אותי ואני כבר מתגעגע... ג'וש סמית' ואיוון ג'ונסון

באירופה:
ג'ו ארלאוקס, רנדי ווייט, אורלנדו וולריידג', וורן קיד, קורי גיינס, אריאן קומאזץ, דינו ראדג'ה, סאבס, דנילוביץ', אנטואן ריגודו, ג'ים בילבה, טיירי גאדו, ת'יוס אדני, סרגיי באזרביץ'... גם כאן יש מלא