לכולנו יש מלא שמות לזרוק. ואני לגמרי על העגלה של סאביץ' (ואני כן חושב שהיה לו מה למכור בNBA בטח אם פוטפנקו ודרובניאק היו שם) והפייבוריטים שלי- קומאזץ וריגודו תמיד חייבים להיות מאוזכרים.

אבל דבר אחד אני לא מבין וזה את הזלזול הבוטה בגאסול.
למה פארקר ונוביצקי מאיישים את שני מהקומות הראשונים והוא לא נמצא לפחות בשלישייה?
ואגב, אני אוהב את קירילנקו יותר משרמפף, אבל דטלף נתן קריירה מרשימה יותר בסה"כ.

על מה אתם מדברים, בחיי...

קוקוץ' ברמה של גאסול? קוקוץ' באירופה היה אלוהים, אבל בNBA? הוא היה שחקן שישי, אפילו לא השחקן השני בחשיבותו בשיקאגו, איך אפשר בכלל להשוות ביניהם?

גאסול היה הפרנצ'ייז פלייר של ממפיס והסקוטי פיפן של הלייקרס. ושוב, בעיניי- השחקן הכי מושלם לחבר קבוצה שבחיים לא הייתה מתחברת בלעדיו.
כל ההתקפה של הלייקרס הייתה בנויה על גאסול, על היכלת שלו להניע אותה בכלל. שום דבר לא היה קורה אם הוא לא היה נקודת הפתיחה של אותה קבוצה מצוינת.

נכון שהוא רך ונכון שאין לו אופי של מנהיג. אז מה, גם גארנט לא מנהיג וגם נוביצקי לא השחקן הכי פיזי במשחק.
אבל שכל ויכולות כמו שלו במימדים של סנטר אין כל יום בליגה. וגם הישגית לבחור יש רשימה מרשימה מאוד.
ותסלחו לי אבל הכדורסל שלו זה אחד הדברים הכי מענגים שאפשר לראות מסבן פוטר בליגה.

ולמה הוא צריך להיות שחקן "טייק אובר"? גארנט לא כזה ופיפן לא כזה. האם הם לא גדולים מקוקוץ' וסאבס?

שמע פלאש, קיבלתי את מה שאמרת על פארקר עד שהגעת לקטע שבו אתה אומר שפארקר הוא אוטומאטי מחצי מרחק ומקבל החלטות נהדר.
אפילו אמא של פארקר לא חושבת שהוא אוטמאטי מחצי מרחק. אם יש לו היום קליעה מחצי מרחק? כן. אם ככה הוא ינצח אותך? לא. ואם הוא אוטומאטי משם?! לא ולא.
מקבל החלטות נהדר? פארקר לא היה ולא יהיה רכז גדול. פארקר מוסר על סמך שיטה, על סמך אימונים. אין לו שום מסירה של דמיון או של קבלת החלטה. הכל תולדה של אימונים ושיטה. כשהוא חודר לצבע ומוציא כדור לפינה- הוא יודע שיעמוד שם שחקן (ולכן המון כדורים כאלו שלו עפו ליציע כשלא היה שם מישהו) כשהוא משחק פיק אנד רול הוא יודע שהשחקן יתגלגל לסל.
כשהוא מושך דאבל טים הוא יודע שהקבוצה שלו תתחיל לזוז עמדתית על הקשת פר סוויץ' והוא מוסר לחור הקרוב ולאו דווקא לשחקן שממנו הגיעה העזרה.
אלו לא החלטות שלו, אלו החלטות של פופ. כשהמשחק מתבלגן הוא לא לוקח החלטות טובות כי אין לו ראיה לטארלית בכלל והוא לא מוסר בינוני אפילו. ההחלטה הכי טובה שלו היא ללכת לסל כי מה שיש לו זה מהירות מטורפת, יציאה מהמקום לא אנושית והיכלת להשתמש בגוף שלו בצבע.
אני הייתי רוצה לראות את פארקר מוביל קבוצה ללא פופ ודאנקן ואז לשפוט אותו באמת.
באשר לצרפת, קודם כל היה לה יותר מזל משכל, כי עד הגמר היא לא שיחקה כדורסל גדול או חכם.
דווקא אם משהו הוכח באליפות הזו זה שצרפת משחקת כדורסל טוב מאוד ללא פארקר. פארקר סחב אותה על הגב לגמר כשבדרך הוא הופך את כולם לסטטיסטיים. בגמר כשהוא היה חלש, הקבוצה שיחקה כדורסל ונתנה את המשחק הכי טוב שלה בטורניר וזה שנים בכלל. פעם ראשונה שהיא נראתה קבוצה חכמה.

כיום אם יש לפארקר זריקה סמי פנויה מחצי מרחק, והוא לא ביום ממש רע כמו מול ליטא, פארקר תופר אותה באוטומט. בנוסף השיטה של פופ לא היתה עובדת כ"כ בקלות ויעילות עם רכז אחר במקום פארקר, כי אין שחקן שפותח הגנות ביעילות ומקבל החלטות אם ללכת מעל החסימה ולזרוק, להיכנס לצבע, להחליט למי למסור, או לסיים בצבע, באותה יעילות כמו פארקר. שלא לדבר על הביטול של הטורניר הענק שלו ביורובאסקט. אם מבחינתך פארקר הוא: "ההחלטה הכי טובה שלו היא ללכת לסל כי מה שיש לו זה מהירות מטורפת, יציאה מהמקום לא אנושית והיכלת להשתמש בגוף שלו בצבע". אז מצטער, זה מתאים לפארקר בגיל 20-22, ואתה לא מכיר את טוני פארקר של היום - הרכז הטוב בעולם.

------------
גארנט יכל לעשות טייקאובר בפלייאוף וגאסול לא. KG לקח קבוצה לגמר מערב, ופיפן לחצי גמר, שניהם היו שחקני הגנה מהגדולים ב20 שנה האחרונות, לעומתם גאסול היה פרנצ'ייז פלייר של ממפיס כמו שבוש היה בטורנטו. KG יכל לעשות את כל מה שגאסול יכל (אולי למעט המסירות והטיימינג שלהם אצל גאסול כשהוא הגב באותיות), ועוד הרבה יותר, לכן אני בטוח שגארנט בלייקרס, או דאנקן, במקום גאסול, היה יוצר עם קובי שושלת מרשימה יותר, פאו היה "החתיכה החסרה" אבל היה לו תחליפים טובים הרבה יותר כמו שני אלה.

אם אפשר לדבר על גאסול ונוביצקי באותו משפט, אז אולי גם אפשר לדבר על אודום וגארנט באותו משפט, אודום הרי שחקן עם כדורסל יפה וכדי להבין עד כמה הוא מוכשר, אפילו לאחד כמו KG לא היה את יכולת הפאסט ברייק של אודום או את השלשה של אודום. פלוס, לאמאר היה הסיידקיק של גאסול בשתי טבעות האליפות עם הלייקרס, לא?

אתה מגזים עם המהפכה שגאסול חולל בלייקרס. כן, גאסול עשה שם שיפור מטאורי לעומת קוואמי בראון, אבל אם ביינום בריא הלייקרס היו קבוצה טובה גם ככה. באותה עונה קובי היה בעונת שיא מבחינת מנהיגות ושיפור החברים שלצידו, צורפו פישר, אריזה, ביינום הפך לאחלה ביגמן. אם ביינום היה בריא בפלייאוף, הוא היה מספיק טוב כדי לעזור לקובי להגיע לגמר המערב/גמר הNBA בלי גאסול כל עונה. LA היו אחת הקבוצות הטובות בליגה עם התקפה מהטובות בליגה עוד לפני טרייד גאסול, כשקובי מריץ ומניע את ההתקפה, וזה עובדתית: מאזן 30-16 לפני שפאו הגיע, 108.6 נק' למשחק לאורך העונה כשגאסול שיחק רק 27 משחקים !!! שליש עונה איתו ועדיין 108.6 נק' למשחק? אומר הכל.

באשר לצרפת, קודם כל היה לה יותר מזל משכל, כי עד הגמר היא לא שיחקה כדורסל גדול או חכם.
דווקא אם משהו הוכח באליפות הזו זה שצרפת משחקת כדורסל טוב מאוד ללא פארקר. פארקר סחב אותה על הגב לגמר כשבדרך הוא הופך את כולם לסטטיסטיים. בגמר כשהוא היה חלש, הקבוצה שיחקה כדורסל ונתנה את המשחק הכי טוב שלה בטורניר וזה שנים בכלל. פעם ראשונה שהיא נראתה קבוצה חכמה.