סל ניוז

מיאמי היט (מאזן עונה קודמת 66-16). מה השתנה? לא הרבה. מייק מילר בחוץ, ביזלי וגרג אודן בפנים. מילר בשלב הזה של הקריירה משחק על רגל אחד, אבל בהחלט היה לו חלק חשוב באליפות של ההיט. ביזלי ואודן שניהם הימורים גדולים, אולי הפלופים הכי גדולים של הדראפט בשנים האחרונות ביחס לציפיות (בלי ציפיות יש כמובן את האשים תאביט). הנעלם העיקרי כאן הוא אודן. אם הוא בריא מספיק אפילו בשביל לתת 20-25 דקות של סנטר איכותי שנותן ריבאונד, הגנה, וסקורינג סביר מתחת לסל, ההיט בהחלט יהיו פייבוריטים לקחת אליפות. אם אודן נפצע שוב, או מתגלה כחתול בשק, הבעיות של ההיט שוב יצוצו - קבוצה של 2.5 כוכבים, בלי שחקני פנים, ועם 3-4 רול פליירים סבירים. האם זה מספיק לתריפיט? זה יכול להספיק, אבל ממש לא בודאות גבוהה, והרבה יהיה תלוי בבריאות של דויין וייד.
תחזית - שום דבר פחות מאליפות לא יספק את קינג ג'יימס, ההרגשה שלי שהריצה של ההיט תגמר השנה בגמר המזרח / גמר האן בי איי

אטלנטה הוקס (מאזן עונה קודמת 44-38). שני שינויים משמעותיים היו בקיץ בג'ורג'יה. הראשון הוא הפרידה מג'וש סמית. מלך ההטבעות לשעבר חתם על חוזה מנופח בדטרויט. הרכש המשמעותי ביותר היה המאמן החדש מייק ביודנהולזר, היישר מעמדת עוזר המאמן של קואץ' גרג פופוביץ' ב-17 שנה האחרונות ושותף ל-4 האליפויות של הספרס. עוד בעוזבים: דווין האריס (דאלאס) וזאזא פצ'וליה (מילווקי). בין השחקנים החדשים אפשר לציין את פול מילסאפ, שהחליט לפרוש כנפיים ולצאת מפקק הגבוהים של יוטה, והרכז הגרמני דניס שרודר שכבר מקבל הרבה הייפ (מקום 258 בדירוג של ESPN). הבעיה היחידה שלי עם הקבוצה הזאת שאין לה ממש כוכב.
תחזית - פלייאוף, כנראה אזור מקום 6-8.

וושינגטון ויזארדס (מאזן עונה קודמת 29-53). מכאן אפשר להסתכל רק למעלה. קיץ רגיל עבר על וושינגטון, בלי הרבה שינויים. אריק מיינור הגיע מהפרי אייג'נסי למלא את עמדת הבקאפ פוינט גארד לג'ון וול. בדראפט הם הביאו את אוטו פורטר וגלן רייס ג'וניור. העונה הזאת תהיה תלויה בעיקר בקו האחורי. אם וול מתחיל לפרוע את הצ'קים, ובראדלי ביל יתפתח כסקורר, זו קבוצה שיכולה לרוץ לא רע. הקו הקדמי לא מדהים, אבל בסה"כ שחקני פנים עם ניסיון.
תחזית - יאבקו על הפלייאוף. במקרה הטוב יכולים להגיע למקומות 7-8, אבל יש לי הרגשה שחוסר הניסיון, ובעיות הבריאות של וול יהיו בעוכריהם.

שארלוט בובקאטס (מאזן עונה קודמת 21-61). עוד עונה שמייקל ג'ורדן מגרד את הפדחת ושואל את עצמו איך הוא מוציא את העגלה מהבוץ, והאם הוא יוכל לקבל את בחירה מס' 1 בדראפט 2014, כך שלפחות הפעם הוא יצליח לא לפשל בדראפט. עזבו - שחקנים לא רלבנטיים. הגיעו - אל ג'פרסון, קודי זלר (דראפט).
תחזית - מה אפשר להגיד, זה לא סגל של פלייאוף, למרות שבסה"כ הסגל התחזק עם אל ג'פרסון. מקומות 4-6 בלוטרי נראים סבירים.

אורלנדו מג'יק (מאזן עונה קודמת 20-62). לא השתנה הרבה. ביג בייבי עוד פצוע. אבל בסה"כ יש להם קאדר שחקנים חביב. אפללו, מו הארקלס, טוביאס האריס, דורון לאמב, איטוואן מור, ג'מיר נלסון, אנדרו ניקולסון, ניקולה ווצ'ביץ', ג'ייסון מקסייל, והאיש שכולם מדברים עליו הקיץ באורלנדו, ויקטור אולדיפו (אופיס דיפו בשבילכם), השוטינג גארד של אינדיאנה שאם יצליח לעשות את ההסבה לעמדת הרכז, יוכל להיות אחד הפרוספקטים המעניינים לשנים הקרובות.
בכל אופן. תחזית - מקומות 4-5 בלוטרי.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

בקשר לאטלנטה - אני לא מבין למה אנשים כל כך בטוחים במקום שלהם בפלייאוף. עוד לא ראיתי/שמעתי אחד שלא שם אותם בפלייאוף העונה, בכל הערכת מצב כזו.
לטעמי זה רק כוחו של הרגל, והם נחלשו מאוד העונה (בזמן שהרבה קבוצות במזרח התחזקו), במיוחד בגלל עזיבתו של ג'וש סמית'.
אולי העונה סוף סוף יתחילו להעריך אותו באטלנטה ולהבין מה הוא היה שווה לקבוצה הזאת.

מילסאפ שחקן טוב, אבל הוא לא קרוב להיות שחקן הגנה ברמה של ג'וש סמית' (הוא אפילו שחקן הגנה די חלש, לדעת רוב הסטטיסטיקות, וניתוח הגנת הפיק&רול של יוטה שעשה זאק לאו והבאתי כאן בעבר).
הוא גם לא יכול להביא את האול-אראונד שהביא סמית' וחיפה על הרבה חסרונות בכל הקבוצה של ההוקס.
אין להם מוביל כדור שני ליד טיג ? לא הייתה בעיה, כי סמית' יודע לשחק פוינט-פורוורד ולחלק אסיסטים.
הורפורד לא מגן טבעת כל כך רציני ? לא הייתה בעיה, כי סמית' הוא אחד החוסמים הטובים בליגה מהוויק סייד.
קורבר והורפורד לא ממש שחקנים להתקפת מעבר ? לא הייתה בעיה, כי סמית' תמיד ירוץ לקבל כדור במתפרצת.
מילסאפ הוא לא שום דבר מהדברים האלה.

המחליפים לשניים האלה זה גם לא משהו מיוחד שכדאי למנהלי ההוקס להתגאות בו.
אנטיץ' כנראה לא יהיה רלוונטי מדי,
וגוסטאבו איון, מייק סקוט ואלטון בראונד זה בערך שכפול של סגנון המשחק של מילסאפ-הורפורד, רק הרבה פחות טוב כמובן.
אין שום אופציות לשינויים, לנסות משהו אחר. גם אם נוסיף את דמארה קרול כאופציה לשחק 4, למרות שהוא שחיף לעמדה.
שום קליעה מבחוץ מהספסל. אין יכולת חסימה מיוחדת. סתם ספסל גבוהים, וגם סביר שהוא יהיה מאוד סתם כשברנד לא יהיה זמין בחלק ניכר מהעונה.

קייל קורבר ודמארה קרול זה בסדר על הנייר בעמדה 3, כי קורבר קלעי ענק.


אבל הקו האחורי ?
אחד משלושת הגרועים בליגה. נקודה.
טענתי בתר'ד אחר שאוהדי אטלנטה היו מחליפים קו אחורי מול כל קבוצה בליגה למעט, אולי, פילדלפיה ויוטה.
אני מזמין את מוק, אוהד אטלנטה הידוע בפורום, למצוא קבוצה אחת נוספת איתה הוא לא היה מוכן להתחלף בקו האחורי.

ג'ף טיג זה רכז ברירת המחדל מברנדון ג'נינגס, ולא הראה שום סימנים שהוא יכול להתפתח להיות מנהל ההתקפה הבלעדי של קבוצה שעושה פלייאוף.
המחליפים שלו זה רוקי שמגיע מגרמניה וצריך ללמוד משחק שונה לגמרי, ושלווין מאק שחלקכם אולי לא מכיר, ומסיבה טובה. אין טעם להכיר.

בעמדת השוטינג גארד, ג'ון ג'נקינס וג'רד קנינגהאם, שני סופמורים, הולכים להיות נחותים בעמדה שלהם כמעט בכל ערב.
ג'נקינס הראה קצת פוטנציאל בעונה שעברה, אבל זה עוד לא זה. רחוק מזה. הוא לא יהיה מוצלח מדי בעונה הקרובה.
באשר לקנינגהאם, נראה שיש סיבה טובה לכך שדאלאס שיתפה אותו רק ב-8 משחקי ליגה בעונה שעברה, ושלחה אותו לדי-ליג. זה שחקן שרחוק מאוד מלהיות מוכן לליגה.

כל הקו האחורי הזה בנוי על החזרה של לו ויליאמס, שאמר שהוא מקווה לחזור לפני פגרת האול-סטאר, כלומר כחודשיים לפני סיום העונה.
אני לא הייתי רוצה לפתח יותר מדי תקוות על שחקן שחוזר באמצע העונה אחרי שישב שנה בחוץ.

לא רואה איך קבוצה עם גארדים כל כך חלשים, שיהיו נחותים משמעותית ערב-אחר-ערב,
יכולה לעשות פלייאוף בקונפרנס טוב.
(סאב-טקסט: אם הקונפרנס אכן יהיה טוב, ומעבר לחמשת המובילות גם מילווקי-דטרויט-וושינגטון-קליבלנד-טורונטו ייתקרבו לפוטנציאל שלהן לעונה הקרובה, אטלנטה יהיו בחוץ, כי הם קבוצה למתחת 50%. אם שלוש או יותר מהחמישייה הנ"ל ייפלו, רק אז לאטלנטה יהיה סיכוי. משמע: אטלנטה לא תלויה בעצמה. היא תעשה פלייאוף רק אם יהיה אפשר להשיג אותו עם מאזן של 38 נצחונות +-, למרות שגם לזה אני לא חושב שהם יגיעו)

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

אטלנטה לא תעשה פליי אוף העונה, אולי תגרד את המקום השמיני מלמטה, לו וויליאמס חוזר מפציעה ארוכה שגם לפניה הוא היה אינסטנט אופנס כל הקריירה שלו
עם ג'ף טיג לבד זה לא יעבוד, אולי הישועה תבוא מהקו הקדמי, הורפורד ומילסאפ. זה יותר טוב מרוב המזרח
כמו שאת אטלנטה הייתי משנמך מהתחזית שלך את אורלנדו הייתי קצת משדרג במיוחד לפי מה שראינו ממנה לקראת סוף העונה הקודמת
יש מצב שהם יתחרו בינהם על הזכות להפסיד למיאמי בסיבוב הראשון של הפליי אוף

אני מסכים. נכון שהמערב עמוק יותר , אבל אם מילסאפ לא עשה פלייאוף אשתקד בקבוצה טובה בלא מעט (בעיניי גם ג׳פרסון עדיף על הורפורד) אז אין סיבה שזה יקרה עם אטלנטה במזרח

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

לא הבנתי למה ההוקס לא נפרדו גם מהורפורד והצטרפו למאבק על המקום הראשון בדראפט 2014. גם הקו הקדמי שלהם לא יהיה יתרון כזה בולט, בוודאי כשיש לא מעט קבוצות עם קו קדמי עדיף כמו הנטס, שיקאגו, אינדיאנה, דטרויט(בהנחה שסמית' ישחק רוב הזמן 4). אם מצרפים את הניקס וההיט שאין להם קו קדמי מדהים אבל הקבוצה עצמה עדיין עדיפה בהרבה על מה שיש להוקס, מגלים שאין לאטלנטה כל כך מה למכור השנה. אני חושב שגם קבוצה כמו וושינגטון תעבור אותה השנה.

אני רק שאלה - למה בדיוק אולדיפו צריך לעשות הסבה לרכז בשביל להצליח ? אין איזה מיס מאץ' משמעותי שם, נניח מול ריי אלן שהוא סקנד קלאסי לחלוטין, אולדיפו נמוך באינץ' אבל מסיבי ממנו. מבחינת מצבי העמדות בליגה, דוקא עמדה 2 זקוקה לתוספת כשרון. מבחינת איך שאורלנדו צריכה להראות, לא הכי הגיוני לשחק עם ג'אמיר, אולדיפו ואפללו ביחד ?

אז איך אתם מסבירים את תמימות הדעים כאן (בינתיים) שאטלנטה חלשה ולא קבוצת פלייאוף,
ואת תמימות הדעים שנשמעת בתקשורת האמריקאית, שלאטלנטה עדיין יש קבוצת פלייאוף ?

התשובה שלי זה שכנראה אין להם כוח לנתח את זה יותר מדי עכשיו/מפחדים להמר ושיזכירו להם/חסרי יצירתיות לראות שהדברים השתנו באטלנטה.
זה מתחלק ביניהם.
חלקם פטרו את הנושא בכך שאין שינוי גדול, בסך הכל מילסאפ במקום סמית', כשבשאר העמדות אין שינוי גדול מהקבוצה שעשתה 44 נצחונות בעונה שעברה.
יש קבוצות שזה היה יכול להיות נכון, שחילוף של מילסאפ בסמית' לא היה פוגע בהן יותר מדי. מילסאפ הרי לא קוטל קנים.
באטלנטה זה ממש לא נכון, בין היתר בגלל הדברים שהעליתי בהודעה הקודמת.


שחף, מסכים חלקית.
לא חושב שהיה טעם להיפטר מהורפורד, שחקן מצויין שבאטלנטה מאוד אוהבים וחתום על חוזה סביר מאוד לשחקן ברמתו, 3 שנים נוספות ב-12 מיליון כל אחת, בזמן שיריבים שלו כמו לופז והיברט מרוויחים 25% יותר.
מה שכן, הוא לא כוכב גדול שיצעיד אותך ל-30 נצחונות כשאין לידו שום דבר.

ולא היה טעם להשאיר לידו דבר, כדי לנסות לגרד מקום בפלייאוף ותבוסה בלתי נמנעת בסיבוב הראשון, כבסט-קייס-סצנריו.

לא היה טעם להחתים את קייל קורבר על 24 מיליון ל-4 שנים, קלעי בן 32 שלא עושה הרבה מעבר ואפשר להשיג תרומה דומה לו בכל קיץ עם מבחר אופציות בחצי מחיר, בלי להתחייב ל-4 שנים על שחקן שלך תדע מה יהיה מצבו הפיזי באמצע החוזה.
לא היה טעם להחתים את מילסאפ לשנתיים על 19 מיליון, שנתיים בהן גם כך כל התרומה שלו תהיה בניסיון להגיע לנו-מנ'ס-לנד, ובסיומן אפילו לא יהיו לאטלנטה זכויות בירד עליו.
לא היה טעם, שום טעם, להחתים את ג'ף טיג על 32 מיליון ל-4 שנים, רק בגלל שלא הצלחת למצוא משהו אחר ואף אחד לא רצה אותו. איזו מן החלטה זו להתחייב על 32 מיליון על ברירת מחדל ?

ההוקס נמצאים עכשיו באחד המצבים המוזרים האלה, בהם אתה שואל את עצמך איך אנשים שהצליחו לצבור כל כך הרבה כסף בעסקים פרטיים לא שמים לב לניהול הכושל של קבוצת הספורט שלהם.
מילא ההחלטה שלהם בכלל להעסיק את דני פרי מלכתחילה, מנג'ר שכשל במשך שנים להרכיב קבוצה ראויה סביב לברון ג'יימס, טעה כל שנה מחדש בהערכת המצב ובתוספות הנדרשות,
והוכיח בעיקר אופרטוניזם ניהולי כשלוני (בכך שנתן זכויות יתר ללברון וחבריו, שקיבלו מנויים רבים לשורה הראשונה-פעם אחת כשהגיעה קבוצה גדולה אף פינו בשבילם יושבים קבועים- טסו במטוס הפרטי עם הקבוצה למשחקי החוץ, הסתובבו על הפרקט וכו').
מילא זה שהחלטתם שזה הוא האיש לנהל את מועדון הכדורסל שלכם.

אבל לתת לו לקבל החלטות לא נכונות לעתיד הקבוצה, רק בגלל שהוא במצב דומה לזה שהיו מנג'רים רבים בעבר,
מצב בו הוא נחוש להוכיח את יכולותיו האישיות כמנג'ר, מפחד לאבד את עבודתו ותדמיתו במקרה של בנייה מחודשת שתגרום למספרי הפסדים מביכים,
ובגלל זה הוא בונה את הקבוצה הטובה ביותר (כביכול) שהוא יכול עכשיו, כדי לנצח כמה שיותר משחקים עכשיו, מתוך אינטרס אישי,
במקום לחשוב על האינטרס של הקבוצה, של בנייה לטווח ארוך, שאת פירותיה ייקצרו, יכול להיות, כשהוא כבר לא יהיה שם.

עכשיו כשאני חושב על זה, קצת דומה למצב הכדורסל והכדורגל בארץ, כשהמאמנים לא רוצים להריץ שחקנים צעירים ולעזור לקבוצה בטווח הארוך, כי הם מפחדים להפסיד ולאבד מקרנם בתקשורת ולאבד את עבודתם בזמן שהם מכינים את הקרקע להצלחה של המאמן הבא.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

בתשובה יותר קצרה מ-2000 מילה - אנדרו וויגינס.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אטלנטה תהיה קבוצה של 40 נצחונות. כי טיג ימשיך להתקדם וייתן איזה 16+7, מילסאפ ייתן את ה16 נק' 8 רב', והורפורד הוא אחלה אלסטאר יעיל שיוביל אותם, ועוד 3 רולפליירס נורמליים, ועוד צעירים, לקבוצת 50% נצחונות.

מצד שני, חוץ מחמשת הגדולות, ויש מצב טוב שגם קליבלנד, אני לא רואה קבוצה במזרח שתעבור את ה50%.
מילווקי-חרא קבוצה מהסיבה הפשוטה, שאו ג'יי מאיו יצטרך לעשות וואחד קפיצה כדי להוביל לבד קבוצה מוגבלת התקפית למאזן חיובי. לא יקרה.
טורונטו - לוטרי וכל מילה מיותרת.
וושינגטון - לא מאמין שבלי שינוי משמעותי הויזארדס יהפכו מקבוצת 20-30 נצחונות, לקבוצה עם מאזן חיובי, ודווקא בשנה של וויגינס. עם כל הכבוד לוול.
דטרויט-אוקי אם הכל מתחבר בין ג'נינגס סמית' מונרו והשאר אז אולי גם הם יעשו מאזן חיובי. קשה לי להאמין. בקיצור המזרח חזק למעלה, אבל מכיל המון נמושות כך ששתי קבוצות לדעתי יעשו פלייאוף ללא מאזן חיובי ואטלנטה סביר שתהיה אחת מהם.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

צ'ונסי, אני מקבל את הניתוח שלך ואכן יש לנו קו אחורי מחורבן וגם ספסל רזה מאוד, אבל זה לא חדש (ועוד ויתרנו על איוון האיום, רגע... הרגע דיברנו על זה... בשבילך אורן-איוון ג'ונסון)

טיג הוא אחד הרכזים הפחות טובים בליגה. ממש לא הקאפ אוף טי שלי.
ג'נקינס הוא כרגע הפרוג'קטד 2 שלנו והוא שחקן מאוד חד מימדי. יד קטלנית מהשלוש ולא הרבה יותר.

ואם אנחנו פותחים עם טיג, ג'נקינס וקורבר זה אומר שרק טיג מחזיק כדור ויהיה מאוד קל ללחוץ אותו.

האמת היא שרובנו בונים מגדלים על דניס שרודר. אם הוא אכן יצליח לפרוץ השנה, יעלו כמה חיוכים בפיליפס ארינה.

אני גם מתחבר לכל מה שכתבת על ההגנה הקבוצתית שסמית' מביא איתו. כי גם מילסאפ וגם הורפורד נמוכים לעמדות שלהם.
למעשה הרים פרוטקטור הכי טוב שלנו הוא אלטון בראנד.

ואסור לשכוח שגם הפסדנו את זאזא פאצ'וליה- השחקן הכי אהוב והכי משקיע בהוקס. באנגר אמיתי בצבע.


עד כאן המינוסים- לפלוסים?

קודם כל, אני לא מכיר הרבה קבוצות שיש להם שתי חיות צבע כמו מילסאפ והורפורד. מדובר בשני שחקנים שיודעים לסיים מעולה בצבע. הורפורד מאוד אוהב למסור ועם שחקן צבע אמיתי, כשהוא ימשוך את הדאבל טים, זו תהיה חגיגה למילסאפ.
ואגב, מילסאפ לא רע בכלל כחוסם מהוויק סייד. הוא לא סמית' אבל הוא בסדר גמור בזה.

כדאי לזכור גם שהמזרח לא כזה חזק וזה ממש לא מופרך לבנות על אטלנטה עם המסורת והקו הקדמי להגיע לפלייאוף. אבל כל מי שחושב שנשאר קבוצה חזקה ויציבה- נכונה לא הפתעה לא קטנה.

מה שכן מאוד מוזר זה שבודהולזר מדבר על כך שנשחק מהר. וזה מאמן שהוא דיסייפל של פופ... אלו בדר"כ מגיעים מאוד מת'ודיים הגנתית. אני מקווה מאוד שהוא רציני כי עם חומר השחקנים שלנו, בהחלט כדאי שנרוץ.


באשר לוושינגטון, אם אני מהוויזארדס, אני שם את ננה בצד, אוקאפור גמור גם ככה ומתחיל לשחק עם סראפין ובוקר.
אם כבר בניה אז עד הסוף. יהיה להם קשה להגיע לפלייאוף, אני פשוט לא רואה שם מספ0יק חומר להגיע רחוק. אבל אני האחרון שיהמר נגד וול.

הבובקטס לטעמי ישתפרו הרבה השנה ועם פוקאל פויינט כמו ביג אל (אל ג'פרסון) כשיש להם כבר גם רכז וסקנד טובים ואולי פאוור. הם כבר לא רחוקים כ"כ מלהפוך לקבוצה שתאיים בעתיד הלא רחוק על מקום בפלייאוף.

אורלנדו אני חושב שתפתיע הרבה מאוד אנשים השנה. יש להם המון כשרון בקבוצה הזו. אני מחזיק מהם. מאוד לא אופתע אם הם יתחרו על מקום בפלייאוף בסופו של דבר.
ווצ'ביץ', אולדיפו, האריס, אפללו, הארקלס... יש עם מה לעבוד שם.

לגבי הבובקאטס, אין להם רכז וסקנד טובים. יש להם רכז וסקנד בינוניים. קמבה ווקר הוא לא בטופ15 רכזים בליגה. ג'רלד הנדרסון לא בטופ15 (או לפחות לא בטופ10) שוטינג גארדס בליגה.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אז זהו פלאש, בגלל שטיג יביא 16-7 ומילסאופ 16-8 והורפורד יעיל אז יש קבוצה ל-50% נצחונות ?

אתה רושם על מאיו שהוא ייצטרך לתת וואחד קפיצה כדי להוביל מהקו האחורי קבוצה אל הפלייאוף,
אבל אני לא חושב שהכישרון ההתקפי של הקו הקדמי הורפורד-מילסאפ-קורבר עם הכלום ושום דבר שיש מאחוריהם בספסל (מבחינה התקפית),
טוב יותר מהכישרון ההתקפי של הקו הזה במילווקי, עם באטלר/דלפינו - איליאסובה/הנסון - סנדרס.
למעשה אני חושב שהוא אפילו טוב יותר, כי למילווקי יש אופציות. יש להם את הטורקי לרווח את המשחק, ואם הוא מביא את היכולת מלפני שנתיים ומהחלק האחרון של העונה שעברה הוא כישרון התקפי ברמה אחרת לגמרי ממילסאפ, ומבחינת יכולת יצירת נקודות גם מהורפורד.

ואם מאיו ייתקשה להוביל את הקבוצה מהקו האחורי לפלייאוף,
מה נגיד על טיג ?
מאיו לא רואה אותו כרגע.
ראיתי מספיק את טיג כדי להבין ששחקן שסוחב קבוצה הוא לעולם לא יהיה בליגה הזאת, בטח ובטח לא כבר בשנה הקרובה.
אבל מה חשוב מה אני ראיתי ? חשוב מה שההוקס ראו. ההוקס בעצמם לא מאמינים בו וניסו להיפטר ממנו.

מי ינצח לקבוצה הזאת משחקים צמודים, כשהרבה יותר קשה להכניס את הכדור פנימה ?
רובם המכריע של המשחקים מוכרעים מהקו האחורי.
מי יכריע את המשחקים בשביל אטלנטה, טיג וג'נקינס ? קשה להאמין שהם יצליחו.

יש קבוצות בליגה בשנים האחרונות שהצליחו כשעיקר המאסה של המשחק שלהם הופנתה פנימה, והייתה מעט מאוד יעילות בקו האחורי.
ממפיס כמובן זו הדוגמא הראשונה שקופצת לראש.

אבל מה ?
באטלנטה אפילו אי אפשר להגיד שמפנים את המאסה של המשחק פנימה, ומנצלים את העובדה ששני השחקנים היעילים ביותר נמצאים בפנים, ובחוץ יש שני שחקנים שיהיו נחותים מול היריבים שלהם ערב-אחר-ערב.

כשקבוצה מפנה את עיקר המשחק שלה פנימה, זה בגלל שיש לה יתרון גובה, בגלל שיש לה סקוררים בלואו-פוסט/מנהל משחק בלואו-פוסט.
לאטלנטה ?
מילסאפ והורפורד אמנם צמד שנשמע טוב על הנייר, אבל הם יהיו נמוכים ונחותים פיזית מהשומרים שלהם, שניהם, כמעט בכל ערב.
אף אחד משניהם לא שחקן שעובד בפוסט, לא מבחינת ייצור נקודות ולא מבחינת ניהול המשחק. הורפורד עוד יכול לחלק קצת אסיסטים, אבל הוא ממש לא גאסול-טייפ, שמקבל כדור בפוסט ומנהל את ההתקפה משם.
הורפורד בחיים שלו לא היה מרכז ההתקפה, ויש סיבה טובה לכך, זה לא המשחק שלו, לא שם האיכויות שלו.

זאת קבוצה הרבה יותר מוגבלת התקפית מאשר מילווקי, ועוד על זה אפשר להוסיף שבעוד למילווקי יש מאמן מנוסה שיודע איך להוציא מים מהסלע, ועבד כבר עם קבוצות דומות,
לאטלנטה יש מאמן רוקי שצריך להבין תוך כדי תנועה איך הוא מייצר נצחונות מקבוצה עם הרכב גארדים מהחלשים בליגה, בלי ספסל, עם שני גבוהים לא סקוררים.

בכל אחת מהקבוצות שצויינו יש יותר כישרון כללי משיש באטלנטה. הרבה יותר.

מוק, אין שום טעם מבחינת וושינגטון לשים את ננה בצד. יש לו חוזה לעוד 3 שנים שאף אחד לא ייגע בו.
בעונה שעברה השילוש וול-ביל-וובסטר היה יוצא מן הכלל. לא טוב, לא מצויין. יוצא-מן-הכלל.
עכשיו לקבוצה הזאת יש גם פוינט מחליף נורמלי, כשהבדיחות של שנה שעברה הוחלפו באריק מיינור. יש גם שחקן דבק נוסף בדמות אוטו פורטר.
אמנם אין אוקאפור בינתיים, אבל יש את ננה חזרה בקו הבריאות, אחרי עונה של משחק כן - משחק לא - משחק עם זריקות.
וסראפין ובוקר גדלו ולמדו עוד שנה.
אם הם נשארים בריאים, יחסית, שזה אומר 75 משחקים + לוול וביל, ו-75 משחקים +- כשאחד מננה ואוקאפור על המגרש,
אין סיבה שהם לא יעשו את ה-50% שהם עשו בחצי השני של העונה שעברה, מהרגע שוול חזר.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

אוריאל, מה ראינו בעונה שעברה מאורלנדו? מספר שחקנים שנותנים סטט' אישית מעניינת בתוך ואקום ענקי, כשהקבוצה כמעט לא מנצחת משחק. הבאתי לא מזמן את המאזן שלהם אחרי שביג בייבי נפצע בערך במשחק ה-17 של העונה. הם היו בקצב של איזה 15-18 ניצחונות, כולל בחודשים האחרונים. בעיני הם גרועים מאד ורק יכולת באמת מרשימה של אולידיפו יכולה לשנות את התמונה.

צ'ונסי, אתה מאד מגזים עם ההשוואה בין הקו הקדמי של אטלנטה למילווקי. הורפורד ומילסאפ הם שני שחקני התקפה יציבים ומוכחים באן.בי.איי שכל עונה בה הם קיבלו דקות הם קלעו בדאבל פיגרז. קורבר הוא אחד מקלעי השלוש האמינים בליגה. אתה משווה אותם לשני שחקני הגנה מעניינים אבל חסרי יכולת התקפית (סאנדרס), הגרסא המאד חיוורת של קורבר (דלפינו) ועוד אילייסובה שהחל את העונה זוועה והשתפר בהמשך. לא חושב שיש מישהו בעולם שלא היה מעדיף התקפית את הקו הקדמי של אטלנטה. ג'וש סמית' היה חשוב מאד לאטלנטה ואין ספק שמילסאפ לא מביא את האיכויות שלו, אבל להגיד שג'וש סמית' עזר להורפורד להשיג נק', זה רחוק מהמציאות. הורפורד גם לצד מילסאפ ימשיך לתת את אותה תפוקה יעילה במקרה הרע. במקרה הטוב הוא יראה שיש בו יותר ממה שהוא הראה בעבר. התסריט הזה פחות הגיוני מבחינתי, אבל עדיין אפשרי.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

I'm defiantly counting big baby in
Vucevic and Harris used the garbage time of the last season to make a progress
Nelson was out for a significant time periods along the last season I'm also count him in
don't know much about Oladipo so didn't count him
they give a nice fight in many of their loses, watched there games

דלפינו אולי לא קולע כמו קורבר, אבל הוא בהחלט מגוון ממנו

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

לא השוויתי בין איכות הקווים הקדמיים, השוויתי בין איכות הקבוצות, לדעתי.

לגבי הקווים הקדמיים הייתי לוקח את זה של אטלנטה בלי לחשוב פעמיים, אבל עדיין זה של מילווקי מגוון יותר ועמוק הרבה יותר, וזו עובדה קיימת, לפחות כל עוד אנטיץ׳ לא מוכיח שהוא יכול לשחק בליגה הזאת ושברנד לא מוכיח שהוא מסוגל לחזור להיות בריא ויעיל.

בסמול פורוורד אני הייתי מעדיף את באטלר-דלפינו-ג׳יאניס על פני קורבר-קארול.
קורבר קלעי ענק, אבל כפי שציין נורטון דלפינו מגוון יותר, ועדיין קלעי נהדר. אם הוא בריא הוא טוב יותר לטעמי. והוא בכלל יהיה המחליף, כי באטלר יהיה בחמישייה, ובאטלר עדיין שומר נהדר ובכלל שחקן טוב הרבה יותר מקורבר. באטלר היה בכושר פיזי מצויין בעונה שעברה ובקושי הפסיד משחקים, למרות שאנשים נוטים להתייחס אליו כשחקן גמור בגלל השחרור מפיניקס.
ההשוואה לדלפינו צריכה להיות מול קארול, וקארול כרגע לא יותר משחקן אנרגיה והגנה. בין הסמולים היחידים בליגה עם זריקה חלשה מהשלוש.

בגארדים אין תחרות בכלל כל עוד לו ויליאמס בחוץ, ושוב, גם כשהוא יחזור לך תדע איך יחזור אחרי שנה בחוץ וכניסה כשכל השאר כבר באמצע העונה.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.