|
האמת היא שזה מצ' אפ שרציתי לעשות מזמן, ולא עשיתי – בעיקר בגלל שהקריירה של הבחור הפחות מפורסם קצת בצמד, היתה פשוט הרבה יותר משמעותית בנ.ב.א, אבל בעקבות כמה ת'רדים אחרים, החלטתי שאולי בכל זאת. מה גם שמזמן לא דפקתי כאן מצ' אפ שבועי, אז שיהיה.
בעיניי, יש הרבה מאד דמיון בין שני השחקנים האלה. פורוורדים גבוהים מאד שאהבו בעיקר לשחק בעמדת הסמול פורוורד, אירופאים, אינטליגנטיים. קלעי חוץ טובים מאד, שחקנים קבוצתיים אבל עם פרופיל לא מאד גבוה (במיוחד לגרמני), לא כוכבים בשום פנים ואופן ברמת הנ.ב.א, וכאלה שבדרך כלל עמדו כשחקנים 2-4 ברוטציה לצד שחקנים אחרים, טובים, מוכשרים ואסרטיביים מהם. קוקוץ' ושרמפף שניהם, היו שניים מהשחקנים השישיים הטובים והזכורים ביותר בליגה, שניהם זכו בתואר השחקן השישי ואולי אף המציאו את תפקיד השחקן השישי שסוגר משחקים.
יש גם המון שוני. רק אחד מהם היה כוכב של ממש, אם כי לא בנ.ב.א אלא באירופה. למרות הנתונים הדי דומים בסך הכל, הדמיון תמיד ניצת כשדיברו על הקרואטי, בעוד כל דיבור על הגרמני לווה בדרך כלל בנחירות, לא – לא של בוז ,אלא סתם מעייפות ושעמום. בסיכום אדבר עוד על השוני והדמיון, אבל בעיניי מדובר בדיון שיכול להאיר כמה נקודות מרתקות. נראה.
אגב, אציין שהשניים האלה הם גם האבות הרוחניים של עוד כמה סמול פורוורדים אירופאיים. בראש ובראשונה האח הידו, אבל גם במידה רבה בוריס דיאו, ובאירופה של מישהו כמו פרלדזיץ' למשל.עד היום כשמגיע סמול פורוורד אירופאי גבוה ולכאורה ורסיטלי, החל במרטין מיורסאפ וכלה ביאן ווסלי, שמו של קוקוץ' עולה. שמו של שרמפף? הוא קצת פחות סקסי.
דטלף שרמפף
אתחיל באנקדוטה, אני זוכר איזו פרסומת שרצה לפני 15 שנה בטח, ובה דטלף שרמפף מראה מהלך שהוא עושה. הוא נמצא על קו השלוש בפינה, ואז הפרסומת נעצרת. ושומעים את שרמפף מדבר על שלוש אופציות שיש לו, הוא יכול לזרוק מהשלוש, זריקה חופשית לגמרי. הוא יכול למסור למישהו (הוקינס?) שעמד גם הוא חופשי, והוא יכול לחדור לדאנק. הפרסומת חוזרת ושרמפף חודר ועולה לדאנקן נהדר
ניסיתי למצוא עכשיו את הפרסומת, שלמעשה אני ממש לא זוכר מה היא פרסמה, אך ללא הצלחה. אודה למישהו אם הוא יעלה אותה.
הנקודה היא שהפרסומת הזאת לא היתה הוגנת לגמרי. אחת הבעיות המרכזיות של שרמפף, היתה דווקא בכך שהוא לא היה אגרסיבי או אסרטיבי כפי שהפרסומת היתה רוצה שנאמין, והרבה מאד פעמים העדיף את הזריקה הנוחה מחצי מרחק על פני האיום האגרסיבי. וזאת למרות שהוא היה מהיר יותר מכל 4 ששמר עליו, וגבוה יותר מכל 3 ששמר עליו. סמול פורוורד מזן מיוחד.
הגרמני הגדול ביותר שאי פעם שיחק את המשחק, עד שבא ההוא שמשחק עד היום בדאלאס. ועדיין, החינוך הכדורסלני שלו, ולמעשה כל הקריירה שלו החל מההיי-סקול היה אמריקאי. אני אהבתי את האיש עם האף הגדול, שהיה אולי קצת משעמם, אבל מאד יעיל. העביר את הקריירה בארבע קבוצות, אבל כנראה זכור בעיקר מתקופתו בסיאטל, בה היה בדרך כלל השחקן השלישי בחשיבותו לצד פייטון וקמפ, וקצת לפני הוקינס ואחרים. יחד איתו, סיאטל של אמצע שנות התשעים היתה אחת מ 5-6 הקבוצות הטובות בליגה במשך שנים. בסיאטל הוא גם השיר את התווית שלו מתקופתו באינדיאנה כשחקן השישי הטוב בליגה, והפך להיות שחקן חמישייה מן המניין.
בסופו של דבר, התחושה שלי היא שהקריירה שלו היתה קצת מפוספסת, ושהוא לא לגמרי מיצה את הפוטנציאל שלו. היה מעניין אותי לראות אותו מנסה להוביל קבוצה במקום להיות נגרר, והוא מעולם גם לא ניסה לקחת את המושכות בכוח. אבל הוא תמיד היה חלק אינטגרלי מקבוצה טובה, כזה שיודע כמעט תמיד לעשות את הדבר הנכון, למצוא את האיש הנכון, לקלוע את המסירה. אף פעם לא אגרסיבי מספיק אבל תמיד בורג קריטי במערכת.
הישגים קבוצתיים:
בעיקר גמר נ.ב.א עם סיאטל מול שיקגו, ביתר פירוט:
דאלאס: התחנה הראשונה, בה הוא רק גישש את דרכו בליגה כשחקן רוטציה אך לא הרבה מעבר לכך. הגיע בעונתו השלישית והאחרונה שם לסיבוב שני במערב.
אינדיאנה: 5 עונות של דשדוש בין הסיבוב הראשון בפלייאוף לבין לוטרי. בעונות האלה שרמפף בנה לעצמו שם כמישהו שהוא לא סופרסטאר אמנם, אבל סוג של אולסטאר גבולי.
סיאטל: כאמור, שיא הקריירה שלו, כולל הישג שיא כאמור של גמר נ.ב.א והפסד 4-2 מול הבולס של ג'ורדן. בסך הכל, הוא הגיע לחמש פלייאופים בשש עונות עם סיאטל, והגיע שלוש פעמים לפחות לסיבוב השני. מצד שני, גם שותף באותה הדחה מבישה כמדורגת ראשונה במערב בהפסד בסיבוב הראשון לדנבר של מוטומבו ועבדול ראוף, שדורגה שמינית.
פורטלנד: סיים את הקריירה בפורטלנד המרתקת של תחילת המילניום עם כל החבר'ה הזכורים לטוב (שיד, פיפן, סמית', סטודמאייר, סאבוניס וחבריהם). בתקופה זו הוא כבר היה לגמרי בשלהי הקריירה ובחלק היורד שלה, ועדיין היה חלק אינטגרלי כשחקן רוטציה מן המנין בקבוצה האדירה של 99-00 שהפסידה בגמר המערב במשחק שביעי בלבד, לת'ריפיטית שבדרך, הלייקרס.
בסך הכל, הגיע לפלייאוף ב 14 מתוך 16 עונות, מרשים בהחלט.
בקריירה הבינ"ל
הישגו הגדול ביותר היה באולימפיאדה הגדולה מכולן. ברצלונה עם הדרים טים המקורי, גרמניה בהנהגתו נתנה טורניר סביר וסיימה במקום השביעי באליפות, תוך ששרמפף מציג סטטיסטיקות מרשימות. יצוין למרות זאת, ששרמפף שיחק במעט מאד קמפיינים עם הנבחרת הגרמנית, ונוביצקי למשל היה מחובר הרבה יותר לנבחרת ממנו. למעשה, שרמפף לא שיחק באף קמפיין עם הנבחרת אחרי שנת 85, פרט לאותה אולימפיאדה (אבל מי רצה להפסיד את אותה אולימפיאדה בדיוק?)
הישגים אישיים:
שלוש פעמים אולסטאר (פעם אחת עם הפייסרס, פעמיים עם הסוניקס)
פעמיים ברציפות נבחר לשחקן השישי של הליגה
נבחר לחמישייה השלישית של הליגה בעונת 94-95
סטטיסטיקות:
ממוצעים רב עונתיים של 13.9 נקודות, 6.2 ריב' ו-3.4 אסיסטים.
אבל זה קצת משקר, כי שלוש העונות הראשונות (דאלאס) ושתי העונות האחרונות (פורטלנד) בהחלט הורידו לו את הממוצע. ממוצעים שאינדיאנה ובסיאטל היו 16.8 נקודות, 7.4 ריבאונדים ו 4.1 אסיסטים. מרשים בהחלט.
עונות השיא שלו היו 92-93 באינדיאנה שם רשם 19.1 נקודות, 9.5 ריבאונדים ושיא קריירה של 6 אסיסטים מאד מרשימים למשחק. בעונת 94-95 עם סיאטל הוא רשם 19.2 נקודות.
בסך הכל עבר את ה-15 נקודות למשחק במשך עשר עונות רצופות, והוריד יותר מ-9 ריבאונדים למשחק פעמיים.
בסך הכל נתן בקריירה יותר מ 15,500 נקודות, 7,000 ריבאונדים, וכמעט 4,000 אסיסטים.
בקריירה הבינ"ל:
כאמור, לא סיפק הרבה קמפיינים. ועם זאת אפשר להגיד שהוא היה ברמה אחת מעל אירופה כבר מההתחלה, בגיל 20, באליפות אירופה רשם 15.3 נקודות למשחק (גרמניה שמינית). באולימפיאדת 84, גרמניה שוב סיימה שמינית תוך שהוא מספק 19 נקודות ו-7 ריבאונדים למשחק. באליפות אירופה 85, בגיל 22, הוביל את גרמניה למקום החמישי תוך שהוא רושם 24.4 נקודות למשחק.
ובאולימפיאדת ברצלונה, גרמניה כאמור סיימה שביעית, ושרמפף רשם מספרים מדהימים של 23 נקודות, 10.4 ריבאונדים ו- 3.4 אסיסטים למשחק.
טוני קוקוץ'
האיש שפיפן לקח למשימה מיוחדת בברצלונה, שנה לפני שהוא הצטרף אליו בשיקגו בולס. כמעט בלי שום ספק השחקן הטוב באירופה, בשנים שמיד אחרי העזיבה של פטרוביץ' לנ.ב.א. שום סקירה על קוקוץ' לא תהיה שלמה, בלי ההבנה שהאיש הזה חרך את אירופה. אני זוכר אותו בעיקר מתקופתו (המעט מפוספסת לטעמי) בבנטון, וכמובן מאותה אולימפיאדת ברצלונה.
העובדה היא כאמור, שדורות של שחקנים מושווים תמיד לקוקוץ'. כי האיש היה קוסם, גבוה של ממש (2.11) שמשחק לגמרי כמו גארד, אוהב את הקליעה מבחוץ, ובעיקר אוהב את המסירה. ובכלל, האיש היה מוסר גאון, בחסד עליון, אם כי לפעמים קצת מתוחכם מדי.
אם שרמפף היה 3-4 באופיו, קוקוץ' אולי שיחק גם בעמדה 4, אבל באופיו היה 1-3, ובהחלט לא 4. עד כמה ששרמפף לטעמי לא היה אגרסיבי מספיק, הוא בוודאי היה אגרסיבי פי כמה וכמה מאשר קוקוץ', שכאמור לא היה כלום פרט לשחקן חוץ. ואולי כאן נעוצה הסיבה בגללה הוא מעולם לא הפך להיות מי שהוא היה יכול להיות בנ.ב.א. העובדה שהוא לא אהב לחדד מרפקים, ולא אהב לנצל את המהירות שלו, דווקא בשביל לשחק בעמדה 4, ולשגע שומרים. לדעתי צריכה להינקף לחובתו. היה לו הכל, גובה, שכל, קליעה, אתלטיות (אם נשווה למשל לעוד פוינט פורוורד אירופאי גדול, בודירוגה). אבל לטעמי מה שקצת היה חסר לו זה אופי
אבל לזכותו, רגעים של קסם בקבוצות של קסם. ספליט היתה קבוצה של קסם, קרואטיה היתה קבוצה של קסם, וכמובן השיקגו בולס, היתה קסם אחד גדול. העובדה היא שקוקוץ' תמיד היה חלק אינטגרלי של משהו גדול יותר, אבל לא רק גדול יותר אלא הכי גדול שיש.
מוק דיבר בת'רד אחר לגמרי על כך שדיקפריו הוא שחקן בינוני שתמיד ידע לבחור סרטים גדולים במיוחד (בגלל סקורסזה או לא. זאת לא הנקודה). קוקוץ' היה שחקן אדיר, אבל יותר משהוא היה שחקן אדיר, הוא ידע לבחור את הסיטואציות הכי טובות שיש לכל אורך הקריירה.
הישגים קבוצתיים:
בנ.ב.א:
ת'ריפיט מדהים לגמרי כצלע שלישית בהתקפה, וכנראה כצלע הרביעית בחשיבותה (לאחר רודמן) עם הבולס
בשתי עונות הבייסבול של ג'ורדן עשה יחד עם פיפן (ובעונה השניה גם ג'ורדן) סיבוב שני.
בעונות בינוניות יותר או פחות עם אטלנטה ומילווקי, הגיע לפעמים לסיבוב הראשון, ולפעמים בכלל לא.
באירופה:
ת'ריפיט מדהים לגמרי ככוכב הראשי של מה שהיתה אולי הקבוצה האירופאית הגדולה בכל הזמנים, יוגופלסטיקה ספליט בעונות 89-91, לצד ראדג'ה, פרסוביץ', סאביץ', טבק ואחרים (כולל תפקיד שולי של נאומוסקי), וכולל פעם אחת על מכבי שלנו.
4 פעמים אלוף הליגה היוגוסלבית עם ספליט (88-91)
אליפות איטליה אחת וגביע איטלקי אחד עם בנטון
אליפות העולם עם קרואטיה בשנת 1990
פעמיים אלוף אירופה עם פטרוביץ' ויוגוסלביה
גמר אולימפי באותה אולימפיאדת ברצלונה מיתולוגית עם קרואטיה.
מדליית ארד באליפות העולם 1994, וכן באליפות אירופה 1995 עם קרואטיה
הישגים אישיים:
נ.ב.א –
פעם אחת השחקן השישי של הליגה. זהו.
אירופה:
שלוש פעמים ה MVP של הפיינל פור, פעמיים עם ספליט, ופעם אחת עם בנטון, במקרה היחיד אאל"ט של שחקן שזכה בתואר האישי מבלי לזכות בתואר הקבוצתי. יצוין שקוקוץ' מחזיק בשיא הזה של שלוש זכיות בתואר יחד עם ספאנוליס. (ולפני בודירוגה ודיאמנטידיס עם 2 כ"א)
4 פעמים "מר אירופה" (יותר מכל אחד אחר)
5 פעמים זכה ב EUROSCAR, תואר יוקרתי המוענק לשחקן האירופאי הטוב ביותר בלי קשר למקום בו הוא משחק. נוביצקי זכה בתואר 7 פעמים, סאבוניס 6. מיד אחר כך קוקוץ', לפני פטרוביץ' (4) וגאסול (3). שרמפף למשל מעולם לא זכה (מצד שני, פוצ'קה. עוד אחד שהושווה לפעמים לקוקוץ', דווקא כן. אז לא בטוח שזה אומר כזה הרבה)
ה MVP של היורובאסקט בשנת 91 עם אליפות יוגוסלבית מרשימה, דווקא בלי פטרוביץ' אבל עם כל החשודים העיקריים האחרים, החל בקומזץ ופספאלי, וכלה בדיבאץ' וג'ורג'ביץ'
סטטיסטיקות:
נ.ב.א
ממוצעים רב עונתיים של 11.6 נקודות, 4.2 ריבאונדים ו 3.7 אסיסטים.
בשלוש עונות הת'ריפיט, שהיו מן הסתם העונות המרכזיות והחשובות ביותר, קלע 13.2 נקודות עם 4.3 ריבאונדים ו 4.1 אסיסטים למשחק. יצוין ששלוש העונות האלה, סטטיסטית היו די דומות.
עונה לאחר מכן, עם שיקגו חלשה ומוחלשת, קוקוץ' נתן את הסטטיסטיקות האמריקאיות הטובות ביותר שלו עם 18.8 נקודות, 7 ריב' ו 5.3 אסיסטים (שיא בכל הפרמטרים). אם כי יצוין שהוא נפצע במהלך העונה, ומאז מעולם לא חזר לעצמו, וגם לא נתן אף פעם יותר עונות בריאות מדי.
בסך הכל קלע לפחות דאבל פיגר במשך כל עשר העונות הראשונות שלו בליגה (מתוך סה"כ 13 עונות. וכן אני מעגל 9.9 כלפי מעלה, כי ככה)
יצוין שבפלייאוף (באותן שלוש עונות כמובן), תפקידו היה מעט יותר שולי מאשר בעונה הרגילה. מה שהיה די טבעי, לאור הדקות הרבות יותר מן הסתם שניתנו לג'ורדן ופיפן בעמדות שלו. למרות זאת, באליפות האחרונה של שיקגו, הוא תרם 13.1 נקודות מרשימות בסך הכל.
בסך הכל קלע בקריירה כמעט 10,000 נקודות עם יותר מ 3,500 ריבאונדים ו-3,000 אסיסטים.
אירופה:
אם נתעלם מעונת הרוקי עם ספליט, נתן בשאר חמש העונות מספרים שנעו בין 14.4 נקודות ל 19.3 נקודות. בשלוש עונות הת'ריפיט תרם בהתאמה 17.9, 19.3 ו- 19.3 תמיד עם כ-5 ריבאונדים למשחק.
בעונה הראשונה שלו בבנטון רשם 21.1 נקודות עם 5.5 אסיסטים ו 5.3 ריבאונדים. בעונתו השניה 19 נקודות, אבל עם 6.4 ריבאונדים ו 5.2 אסיסטים. למותר לציין שאין דברים כאלה. ביורוליג אגב היה מרשים אף יותר באותה עונה, כשהוא חמישי בנקודות (21), שני באסיסטים (5) ושישי בחטיפות (2.11)
ברמת הנבחרות היה קצת זניח בשנת 89, למרות האליפות עם ספליט, אבל באליפות העולם בה יוגוסלביה זכתה ב 1990, כבר רשם 16.5 נקודות, שנה לאחר מכן הוביל כ MVP, את יוגוסלביה לאליפות אירופה עם 18.6 נקודות. באולימפיאדה המיתולוגתי רשם 11.5 נקודות למשחק, ובאליפות העולם שנתיים לאחר מכן נתן תצוגת אול ארואנד מרשימה (11, 5.9 ריב' , 6.8 אס') בדרך לארד. היה גם השחקן המרכזי של קרואטיה בשלושה קמפיינים מאוחרים יותר (אירופה, 95, 99. אולימפיאדה 96), כשהוא רושם בהם כ-15 נקודות עם 7 ריב' ו-6 אס' למשחק. כאמור, אין דברים כאלה.
המצ' אפ האישי:
אם נתעלם לרגע ממשחקי עונה רגילה, השניים נפגשו לסדרת גמר פלייאוף אחת, בה קוקוץ' היה שחקן שישי, ושרמפף שחקן חמישייה, ועם זאת המספרים לא היו כל כך שונים. קוקוץ' שיחק אמנם עשר דקות פחות, אבל קלע רק 3 נקודות פחות, ובסך הכל 13 נקודות למשחק, עם 4.8 ריבאונדים ו 3.5 אסיסטים. שרמפף היה בסדר בסיאטל עם 16.3 נקודות, 5 ריבאונדים ו 2.5 אסיסטים, אבל זה כאמור לא הספיק.
אם לסכם, ברור שקוקוץ' ניצח כאן במלחמה, אבל האמת היא שיש לו גם קייס לקרב. בסופו של דבר, לשרמפף אולי היה את פייטון וקמפ לפניו, אבל לקוקוץ' היו את ג'ורדן ופיפן, שהם לא רק גדולים יותר מפייטון וקמפ, אלא גם דרכו לו על העמדה.
מדד נורטון:
כאמור, המדד מודד רק את קריירות הנ.ב.א של השניים, שרמפף מנצח, והוא הסמול פורוורד ה-17 בטיבו בתקופה, לעומת קוקוץ', הסמול פורוורד מס' 23 בלבד.
סיכום:
המילה הראשונה שאני יכול לחשוב עליה בשביל לחדד את ההבדל בין השחקנים היא "הילה" – לא הכרתי הרבה שחקנים יותר אפורים משרמפף. לגמרי השחקן האפור והיעיל. קוקוץ' לעומתו היה כל כולו נצנצים, מסירות שלא מהעולם הזה, חדירות ארוכות ויפות. מצד שני, די ברור ששרמפף תרם יותר מאשר קוקוץ' לקבוצות שלו בארה"ב.
יצוין שקוקוץ' לא בדיוק הגיע מבוגר לנ.ב.א, זה לא סאבוניס. הוא היה בן 25 בערך כשהוא דרך לראשונה על הפרקט בשיקגו, כך שבהחלט אפשר להשוות לדעתי בין קריירות הנ.ב.א שלהם ולא לטעות ביותר מדי. ובדבר אחד די ברור – קריירת הנ.ב.א של הגרמני, היתה פשוט גדולה וחשובה יותר. הוא זכה ביותר תארים אישיים, היה אולסטאר. קלע יותר, הוריד יותר ריבאונדים ,ובאופן כללי היה חשוב יותר בהיררכיה של הקבוצות שלו, גם אם הוא לא היה חלק אינטגרלי מהקבוצה הגדולה בכל הזמנים.
ומצד שני, איך אפשר להתעלם מחמש השנים שקדמו לכך, חמש שנים בהן קוקוץ' היה סופר סופר סטאר. אולי לא הג'ורדן של אירופה, אבל בהחלט די קרוב לזה. איך אפשר להתעלם מרשימת ההישגים הבלתי נגמרת של הקרואטי לעומת זאת של שרמפף, שבסופו של דבר, היה... ובכן.. .עוד שחקן נ.ב.א
וכן, אפשר גם לדבר על הפספוס בקריירה. הקריירה המאוחרת של קוקוץ' (כלומר החל משנת 98) התפספסה בעיקר בגלל פציעות, אבל הוא בהחלט היה יכול להיות גדול יותר בנ.ב.א. לפעמים היה נראה שהכל באירופה פשוט בא לו בקלות רבה מדי. הוא גבוה יותר מכולם, מהיר יותר מהרוב, קולע מצוין. רואה משחק כמו מג'יק ובירד. היה לו הכל. ובנ.ב.א – פתאום זה לא כל כך היה קל.
ומה באמת היה קורה לו לקוקוץ' לא היה את ג'ורדן ופיפן לפניו, והוא לא היה נפצע? מה היה קורה לו הוא היה נותן 4 או 5 עונות כפרנצ'ייז לא פציע בקבוצה סתם, לא השיקגו בולס או משהו. לעולם לא נדע, אפשר רק לספקלץ.
מבחינתי, המצ' אפ הזה מזכיר קצת את זה שעשיתי בזמנו בין סאבוניס ליאו מינג, אבל שם באמת היה קשה להשוות בין קריירות שונות לגמרי. כאן לעומת זאת, קוקוץ' בכל זאת חפף רבות לשרמפף, גם בשיאם של השניים. לכאורה קל יותר להשוות, ועדיין כל כך קשה, כי השניים שיחקו בקבוצות כל כך שונות. כי ההילה איתה השניים הגיעו היתה כל כך שונה. כי קוקוץ' היה BRAND NAME, גם אם לגמרי לא פרנצ'ייז, בעוד שרמפף, בסך הכל היה שרמפף.
במידה מסוימת המצ' אפ הזה הוא גם שאלה של מה עדיף? ראש לאריות כפי ששרמפף (לא בדיוק) היה בסיאטל ובאינדיאנה (אבל יותר מקוקוץ') או זנב לשועלים, כמו שקוקוץ' היה בשיקגו. איך בדיוק משווים בין סיטואציה בה שחקן אחד נמצא בטופ של הטופ העולמי אבל כשחקן משני ובטופ של הטופ האירופאי כסופרסטאר, מול שחקן שכל הקריירה שלו היתה פחות או יותר תמיד אותו דבר. בלי שיאים מיוחדים או עניין מיוחד. שיעמום שכזה.
ועדיין ,אני לפחות לא בטוח לגמרי שאצביע לקוקוץ', יש עוד סיכוי שהקריירה האמריקאית העדיפה של הגרמני, דווקא תכריע את הכף. ובסופו של דבר, בדיוק כפי שלעולם לא נדע, איך קוקוץ' היה נראה לו היה צריך להוביל קבוצה בנ.ב.א, לעולם גם לא נדע מה היה קורה לו דטלף שרמפף, היה מחליף את קוקוץ' באותה ספליט.
_________________
תודה לאלוהי הבירה
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
