|
אז הרבה זמן לא עשיתי אחד כזה, אבל בדיוק היום חשבתי על שני השמות האלה, ועלתה לי הברקה – וואלה, מדובר במצ' אפ. במיוחד לאור העובדה שבלו היום הוא בערך בגיל בו נדב היה כשהוא פרש, אז למה לא.
שני פאוור פורוורדים נמוכים, עם מבנה גוף די דומה. אחד, האיש והיונה היה לגמרי טווינר או אנדרסייזד פאוור פורוורד, השני – האמריקאי היהודי השחום, הוא סטרץ' 4 די מובהק, אם כי לצערי קצת נמוך. שני השחקנים שיחקו במשך עיקר הקריירה שלהם במכבי ת"א. אם כי זו של הנפלד היתה במכבי כמעט אקסקלוסיבית, ואילו בלו פזל פה ושם לקבוצות אחרות. שני השחקנים בסופו של דבר, היו מוגבלים בכלים ההתקפיים שלהם, אם כי ברור שנדב הנפלד קצת יותר. וגם ברור שהכלי ההתקפי בו בלו לא מוגבל, הוא חתיכת נשק. אחד היה ויהיה סמל מכבי לשנים, השני – אין מה לעשות, קצת פחות, אולי בגלל שהוא לא לגמרי משלנו, אולי בגלל אותה רעייה בשדות זרים, ואולי בגלל שבדור שלנו, כבר אין סמלים.
הנושאים המרכזיים במאצ'-אפ הנוכחי, לדעתי:
א. הגנה לעומת התקפה – נדב הנפלד תמיד ייזכר בראש ובראשונה כשחקן הגנה, דייויד בלו(ת'נטל) תמיד ייזכר כאיש שקולע שלשות בזמן הכי קריטי במשחק.
ב. אולי השוואה בין סגנונות משחק וחשיבות השחקן הישראלי בין שנות התשעים, בהן נדב הנפלד שלט, לבין שנות האלפיים שבהן שיחק דייויד בלו.
ג. חשיבות השחקן השישי.
ד. פחות בולט מאשר במצ' אפים דומים בנ.ב.א, אבל גם כאן אולי אוכל להאיר כמה נקודות באשר לאופי – האם השחקן משתפר ככל שהמשחק קובע יותר. האם קיים גורם קלאץ'
ה. מהו ומיהו שחקן קבוצתי?
נדב הנפלד
תמיד תמיד ייזכר כאמור בראש ובראשונה כאחד משחקני ההגנה הגדולים ביותר בתולדות היבשת. אם כי, אני חייב לציין שהתחושה שלי היא שהמיתוג הזה בהחלט התעצם בתוך ישראל, וקצת פחות מחוצה לו (באופן טבעי כמובן). אישית, אמרתי את דעתי כמה פעמים בפורום הזה – נדב הנפלד היה שחקן הגנה קבוצתי מופלא, מהטובים ביותר שיש. אבל כשחקן הגנה אישי, הוא הרגיש הרבה יותר נוח מול פאוורים מסיביים ואיטיים מאשר מול פורוורדים (3-4) יותר ניידים ומגוונים. ארלאוקס כדוגמה מאד בולטת.
וכמו שראובן (נדמה לי) תמיד אוהב לציין בהקשר של נדב הנפלד -האיש היה עצלן. כן, חתיכת שחקן הגנה וכן, הוא בא לעבוד קשה כל יום. אבל העובדות הן, שהוא מעולם לא שיפר, ובדרך כלל לא רק שדרך במקום, אלא אף התדרדר ביכולות ההתקפיות שלו. בתחילת הקריירה הוא היה זז קצת בהתקפה עם הכדור ביד, ואפילו ריכז פה ושם את משחקי מכבי (בעיקר בעונת הדובדבנים, בלית ברירה), אבל עם הזמן הוא זרק פחות ופחות, וקלע פחות ופחות. סטטיסטית, יש ירידה במספרים. ועדיין, אף אחד לא יכול לקחת ממנו את העובדה שהוא בהחלט ידע לבחור זריקות, ובדרך כלל כשהוא זרק הוא גם קלע. פה ושם, הוא בהחלט ידע להתקמם בבלטה הנוחה לו מחצי מרחק ולזרוק משם, או אפילו לעשות תנועה לעבר הסל מאותה בלטה (במה שאני אוהב לקרוא לו "חדירת סאבוניס" חדירה איטית שמתחילה מחצי מרחק).
אני גם חושב שהריבאונד שלו היתה בעיה לקבוצה עם שאיפות, ובעיניי באיזשהו מקום, נדב הנפלד מסמל קצת את הבינוניות של מכבי בשנות התשעים. אני חושב שהתפקוד המרכזי של נדב בקבוצה עם שאיפות, היתה צריכה להיות מישהו שעולה מהספסל לרבע שעה של האסל. ממש לא התפקיד המרכזי שניתן לו. בהתקפה – אולי הוא לא היה חור, אבל גם לא מציאה גדולה. בריבאונד – אותו סיפור. אז הגנה אכן היתה לו ,והיא הצילה את מכבי הרבה פעמים, אבל בסופו של דבר, בעיניי לפחות זה לא מספיק, והעובדה היא שמכבי איתו, עד לשלוש השנים האחרונות בהן חברו אליו שחקנים גדולים באמת – היתה לא משהו.
הישגים קבוצתיים:
בעיקר אליפויות כמובן - 11 כאלה, בכל העונות שלו עם מכבי מאז חזר מעונה אחת בקונטיקט פרט לעונת הדובדבנים כמובן.
8 גביעים עם מכבי ת"א
אליפות סופרוליג
שני פיינל פורים נוספים עם מכבי ת"א בתחילת שנות האלפיים.
שיחק בהמון קמפיינים עם הנבחרת, ותמיד סיים איפשהו בין 9-13, הלוואי היום.
הישגים אישיים:
שלוש פעמים הוביל את הליגה באחוזים מהשדה (בדרך כלל 65-70 אחוז)
שחקן העונה הישראלי, וחבר בחמישיית הליגה השניה בעונת 93-94
שחקן ההגנה של הליגה בעונת 99-00
שלוש פעמים סיים כאחד מחמשת החוטפים הטובים ביותר ביורוליג (כולן באמצע שנות התשעים).
מחזיק בשיא למספר החטיפות לפרשמן ב NCAA
סטטיסטיקות:
ליגה ישראלית (לאחר חזרתו מקונטיקט ועד פרישתו) – 9.2 נקודות, 4.1 ריבאונדים ו – 2.2 אסיסטים
ב-4 עונות קלע יותר מ 10 נקודות למשחק, כשעונת השיא הסטטיסטית שלו, היתה עונת הדובדבנים בה קלע 11.7 נקודות עם 5.8 ריבאונדים ו 2.6 אסיסטים. מצד שני, זאת בהחלט היתה קבוצה עם ובכן... ואקום מסוים.
פלייאוף – הנה בעיה ראשונה – הבן אדם ירד בדרך כלל בתפוקה שלו בפלייאוף – בסך הכל קלע 8.6 נקודות, 3.6 ריבאונדים ו 2.3 אסיסטים. כאמור, כל הפלייאופים פרט לאחד הסתיימו בהצלחה
יורוליג\סופרוליג וכו' – 6.9 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים ו 1.74 חטיפות למשחק.
קונטיקט – 11.6 נקודות עם 5.6 ריבאונדים, 2.9 אסיסטים ולא פחות מ 3.7 חטיפות. די מדהים למען האמת.
נבחרת – ממוצעים רב קמפייניים של 9.7 נקודות 2.7 ריב' ו – 1.6 אסיסטים. יצוין שהיו לו לא מעט קמפיינים עם 10-13 נקודות למשחק, והוא בהחלט היה אחד מעמודי התווך המובהקים של הנבחרת במשך עשור וקצת.
דייויד בלו:
למרות שלפעמים מתייחסים אליו בתור המשיח, דייויד בלו אף פעם לא היה שחקן חמישייה מובהק במכבי ת"א. כלומר, הוא פתח הרבה בחמישייה, אבל התפקוד המרכזי שלו במהלך השנים הוא כשחקן השישי שמגיע ודופק כמה שלשות בדיוק מתי שזה כואב ליריב. בכנות, אם הייתי אוהד אירופאי של קבוצה שהיא לא מכבי, סיכוי סביר מאד שהייתי ממש שונא את דייויד בלו ושהוא היה מופיע אצלי בסיוטים לצד ספאנוליס.
לא שחקן הגנה גדול. שזה לא אומר שהוא לא יכול לשחק הגנה, והיו לו תצוגות הגנה סבירות ואף יותר מכך בקריירה שלו במכבי, אבל בסופו של דבר – לא זה הטיקט שלו. הטיקט שלו הוא קלעי השלשות. כמו נדב הנפלד, גם הוא יחסית מוגבל ביצירת מצבים לעצמו פרט לשלשה, אבל בעיניי, מוגבל בהחלט פחות משהנפלד היה, ואני זוכר לא מעט חדירות נאות למדי שלו בקריירה שלו במכבי.
קנה את עולמו למעשה, באליפות הראשונה של שאראס, ניקולה ופארקר, כשלמרות כל השמות אלה, לבלו היה בהחלט קייס כאיש הקלאץ' הגדול של מכבי ככל שהעונה התקרבה לסיומה. התפקיד שלו באותה קבוצה אדירה היה מושלם וחשוב. וכך גם היום, למרות עונת החופש שהוא לקח, הוא חזר והוא עדיין עושה את מה שהוא עושה ביעילות גדולה, קולע שלשות, חודר קצת, ותמיד מהווה איום של ממש.
מבחינתי, התפקוד שלו במכבי, הוא בדיוק מה שהנפלד היה אמור להיות במכבי – שחקן שישי חשוב. אז אצל הנפלד, זה היה האיש שעולה מהספסל בשביל האסל וסטופים, ואצל בלו, התפקיד הוא להיות האיש שעולה מהספסל בשביל שתי שלשות אבל העיקרון נשמר לדעתי. ומבחינתי, זה גם אחד ההבדלים הגדולים בין מכבי של שנות התשעים לבין מכבי של שנות האלפיים.
הישגים קבוצתיים:
4 אליפויות עם מכבי ת"א (ב-6 עונות)
חמישה גביעים באותה תקופה
אליפות יורוליג בשנת 2004
אליפות הליגה האדריאטית בשנת 2012
גביע איטלקי עם בנטון ב- 2005
קמפיין אחד בינוני עם הנבחרת שסיימה איתו במקום ה-13 באליפות אירופה.
הישגים אישיים:
שלישי ביורוליג בנקודות למשחק בעונת 06-07 במדי קלימאמיו בולוניה
חוץ מזה, תכל'ס, לא יותר מדי. אולי רק MVP של הפיינל פור הישראלי ב 2011, ואתם יודעים מה – גם זה משהו.
סטטיסטיקות:
ליגה ישראלית: 9.7 נקודות ,3.3 ריבאונדים ואסיסט למשחק
בניגוד להנפלד, המספרים שלו לא נפלו בפלייאוף, ונותרו זהים באופן כמעט מלא – 9.9 נקודות, 3.3 ריבאונדים ואסיסט למשחק
עונתו הטובה ביותר בליגה הישראלית היתה כנראה 11-12, עם 11.7 נקודות, 4.1 ריבאונדים ו 1.4 אסיסטים למשחק.
הממוצעים הרב עונתיים שלו ביורוליג בעיקר עם מכבי, אבל גם עם בולוניה, בנטון ולה מאן, עומדים על 8.9 נקודות, 2.7 ריבאונדים ו 0.7 אסיסטים למשחק.
כאמור, עונת השיא הסטטיסטית שלו היתה עם בולוניה, 16 נקודות, 4.1 ריבאונדים ואסיסט אחד למשחק.
מעולם לא הגיע לדאבל פיגר בממוצע במדי מכבי ביורוליג.
מספריו הטובים ביותר, אבסולוטית היו בכלל במדי וירטוס בליגה האיטלקית, אז קלע 20.2 נקודות עם 5 ריבאונדים וכמובן האסיסט הממוצע הקבוע.
קלע 12.8 נקודות בקמפיין הנבחרת היחיד שלו, יורובאסקט – 2011.
סיכום:
לכאורה נדב הנפלד הוא השחקן הקבוצתי מבין השניים, סוג של פוינט פורוורד שיודע תמיד לנווט אחרים. האיש שניהל את המשחק של מכבי מעמדות הפנים, לפני שניקולה וויצ'יץ' בכלל גילה את הכדור הכתום. שחקן התקפתי קבוצתי נהדר, שחקן הגנתי קבוצתי מהטובים ביותר שיש.
אבל מצד שני, קשה לי מאד להגדיר את בלו כשחקן שאינו שחקן קבוצתי. נכון – האסיסט הקבוע הזה קצת מטריד, ואני לא זוכר איזו מסירה גדולה של בלו אי פעם, אבל בלו הוא בהחלט שחקן אינטליגנטי. הוא יודע לבחור את הזריקות שלו, והוא היה חלק אינטגרלי מקבוצות מצוינות של מכבי ת"א (וגם כאלה שהיו מצוינות פחות).
בעיניי, נדב הנפלד הוא שחקן מוגבל יותר מאשר בלו, אם כי כמובן, גם לבלו יש גבולות רבים, ועדיין ראינו שכשבלו נדרש להוביל קבוצה (באיטליה ובצרפת) הוא בהחלט עשה את זה – נדב הנפלד, תמיד תמיד היה ברקע, ומעולם לא יצא משם. זאת עובדה.
אז כן, אין לי ספק שבדברי ימי מכבי, האיש שייזכר הוא נדב הנפלד, הוא היה קפטן לשנים, סמל. הוא אחד מהאנשים שעיצבו באמת קבוצה של עשור, אבל התחושה שלי היא שביכולות כדורסל, בסופו של דבר, ובשקלול - בלו בכל זאת קצת עולה על נדב הנפלד. קבוצה עם יומרות נדרשת לקילר אינסטינקט של מישהו כמו בלו מהספסל, יותר משהיא זקוקה לפנומן קבוצתי, שמבחינה אישית הוא פשוט לא טוב מספיק. לא גבוה מספיק, לא קולע מספיק, לא מוריד מספיק ריבאונדים ובאופן כללי פשוט לא מספיק.
ועם זאת, שניהם היוו חלק אינטגרלי משתיים מהקבוצות היותר טובות של מכבי אי פעם, זאת של תחילת שנות האלפיים וזאת של 2004, לשניהם אף היתה חשיבות דומה למדי בקבוצות שלהם, כשבעצם, יתכן שהתפקיד של הנפלד היה אף חשוב מעט יותר, בטח אם מסתכלים רק לאורך העונה, ולא על השלבים המכריעים. אבל מצד שני, דווקא העובדה שבלו באותה עונת 2004 מופלאה, גילה את עצמו ככל שהעונה התקדמה והוכרעה, אולי דווקא היא זאת שמספרת את הסיפור, ונותנת שוב הצדקה לבלו כאיש שצריך לנצח את המצ' אפ הזה.
ואולי לא. כך או כך, בעיניי זה מצ' אפ מוצדק לחלוטין, שטוב אם יהיה צמוד.
_________________
תודה לאלוהי הבירה
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
