לשחק במשחקי כאילו זה דבר חביב ביותר (למשל, כמה אליפויות היו לאוק סיטי אם במקום לקחת את ג'ף גרין, הם היו בוחרים בבחירה מספר 5 ב-2007 את ג'ואקים נואה, בוחרים בדראפט אותו דבר ולא מוותרים על הארדן. חמישיה של ווסטברוק, הארדן, דוראנט, איבקה ונואה זה לא רע. כמובן שסביר להניח שהארדן לא היה מגיע להם בבחירה מספר 3 ויכול להיות מאד שגם לא ווסטברוק. אבל עדיין). המשחק כאילו שחשבתי עליו הוא מה היה קורה אם האמריקאים היו זוכים בזהב באולימפיאדת סיאול (היה סיכוי טוב מאד לכך אם הוקינס, האיום מבחוץ האמיתי היחידי של אותה נבחרת, לא היה נפצע). סביר להניח שהדרים טים בברצלונה לא הייתה מתאספת לה והיינו מקבלים שוב נבחרת קולג'ים, אולי נבחרת הקולג'ים הגדולה בהיסטוריה. נתחיל מהקו הקדמי. בעיני ללא שום צל של ספק הקו הקדמי הכי טוב של נבחרת שלא הגיעה מהאן.בי.איי - שאקיל א'וניל (דראפט 92) - כל מילה מיותרת. להזכירכם בעונת הרוקי שלו שאק שבר שני סלים, לא טבעות, סלים. אלונזו מורנינג (92) - בחירה מספר 2 בדראפט. בעונת הרוקי שלו ביחד עם לארי ג'ונסון כבר סחב את שארלוט לפלייאוף. המחליף של שאק בנבחרת. כריסטיאן לייטנר (92) - היה שחקן נחמד באן.בי.איי ותמיד יש את האנקדוטה על נער המזוודות של הדרים המקורית, אבל בכל דיבור על שחקן הקולג'ים הגדול בהיסטוריה, לייטנר חייב להיות ברשימה. בנבחרת הזאת הוא היה הפאוור הפותח, בעיקר בזכות היכולת שלו לקלוע מבחוץ. אבל המחליף שלו יכול להיות שאפילו היה נותן אימפקט יותר גדול. כריס וובר (93) - פרשמן שלקח את הפאב פייב למשחק הגמר. בעונה השניה שוב הגיע עם מישיגן לגמר. להזכירכם, האולימפיאדה הייתה מתקיימת לפני הטיים אאוט פרום הל, אז אנחנו עוד לא מדברים על גדול הלוזרים. מכאן נעבור לעמדת הפורוורד, שם יש מבחר לא קטן. שניים היו מגיעים בוודאות. עוד אחד הוא וויילד קארד אמיתי. גרנט היל (94) - היל בדיוק סיים את עונת הסופמור. בקורלציה מדוייקת, דיוק בדיוק זכתה באליפות שניה ברציפות, הקבוצה הראשונה שעשתה זאת מאז ימי השושלת של UCLA. בשנתיים הבאות היל הפך להיות המנהיג של הדיוקיז וב-94 הוא עשה הכול, כולל הכול, על המגרש והוליך את השדים הכחולים למשחק גמר טורניר המכללות. הוא היה נותן לנבחרת דפנסיב סטופר ברמה הכי גבוהה שיש, איי.קיו מדהים על המגרש וטונה של שפיות לצד השיגעון שהלך בקו הקדמי. ג'מאל משבורן (93) - כמו לייטנר, קריירת המכללות של המאש מאשין הייתה הרבה יותר מרשימה מקריירת האן.בי.איי. לצד לייטנר היה הכוכב הגדול במשחק המכללות הכי גדול בהיסטוריה (רבע גמר טורניר המכללות 92 והקליעה הגדולה של לייטנר) וב-93 לקח על הגב שלו בהצגת יחיד מדהימה את הוויילד קאטס עד לפיינל פור, שם נכנע לכישרון של הפאב פייב, למרות משחק עצום שלו. הגארדים גם הם היו מרשימים במיוחד - בובי הארלי (93) - שוב שחקן עם קריירת אן.בי.איי שלא דומה לזאת של הקולג'ים. אולי הפרוטוטייפ של רכז מכללות בשנות התשעים. קלע מצויין, מנהיג גדול ושחקן חכם במיוחד. אלן יוסטון (93) - שמתי לב שכמו ב-88 לנבחרת שבניתי חסר משהו שקוראים לו קליעה מבחוץ. אז הנה מגיע אלן יוסטון. כמו הרסי הוקינס בנבחרת המקוללת ההיא, יוסטון היה מביא את הקליעה המדוייקת שהייתה פותחת את ההגנות ונותנת לשאק להשמיד את היריבים מבפנים. פני הארדוואי (93) - ממחנה האימונים של הדרים טים זוכרים שני דברים. משחק האימון הפנימי של הנבחרת בין הקבוצה של מג'יק לבין הקבוצה של ג'ורדן, ומשחק אימון נגד נבחרת כוכבי מכללות וההצגה שאחד פני הארדוואיי נתן שם. הארדוואי היה חבילה מושלמת של אתלטיות, גובה, יכולת מסירה. הסיבה שהעדפתי את הארלי עליו בחמישיה היא המנהיגות והקליעה מבחוץ של הלבנבן מדיוק.
אלו הם התשיעיה שיהוו את הגרעין של הנבחרת הזאת. את הפאזל ישלימו - ג'ימי ג'קסון (92). לא קלע גדול, אבל גוף גדול ופיזי. אם משווים ל-88 (למה כל הזמן אני חוזר לשם) אז הוא מיץ' ריצ'מונד של הנבחרת הזאת. ג'ייסון קיד (94) - עוד ינוקא, אבל בעונת הפרשמן שלו (92, כמו וובר) הוא בסה"כ הדיח את דיוק הגדולה של היל והארלי, אחרי שתי אליפויות רצופות . אני רוצה עוד רכז בסגל אז זה יהיה הילד. (במסגרת האזכורים מנבאי הרעה, אז אני יוצר פה מחדש את שלושת ה-J שהיו כל כך קטסטרופלים בדאלאס). השחקן האחרון יהיה מישהו שאני באמת יכול לסמוך עליו אם הכול יתחרבן ואני אצטרך ניסים של השניה האחרונה - ביג שוט רוב, רוברט הורי בעצמו (92).
נשארו בחוץ - וולט וויליאמס הוויזארד, לפונזו אליס האתלטי, טום גוגליוטה, שתפור על נבחרות ארה"ב, קלרנס ווית'רספון החייתי, הרולד מיינר, שהיה יכול לעשות וינס קארטר על פרדריק ווייס, 18 שנים קודם לכן, היוברט דיוויס, קלעי שכולם אהבו, וזה רק דוגמית מדראפט 92. הוויילד קארד שדיברתי עליו בסיפתח על הסמול פורוורדים הוא גלן רובינסון. ב-92 הוא היה אמור לסיים את עונת הפרשמן שלו. מבחינת שם כבוגר תיכון הוא ניצב בקצה הפירמידה לצד כריס וובר. אבל הוא והאוניברסיטה בה הוא בחר ללמוד, פרדו, עברו על תקנוני המכללות והוא נאלץ לשבת בעונת הפרשמן שלו בצד. את הזמן הזה הוא ניצל כדי לעבוד כ...רתך (WTF???). בעונת 92-93 הוא כבר קלע 24.1 נק' והוריד 9.4 ריב'. השוס הגיע כמובן בעונת 94, בה הוא קלע 30.3 נק' והוריד 11.2 ריב'. מאמן אמיץ היה מוסיף את הביג דוג לנבחרת ויכול להיות שהיה מקבל על כך לא מעט דיבידנדים.
נבחרות מכללות אחרות שהאמריקאים שלחו לשם השוואה -
88 - כשקוראים את השמות זה נשמע לא כל כך רע - דיוויד רובינסון, דני מנינג, מיץ' ריצ'מונד, הרסי הוקינס, ת'אנדר דן מארלי, ג'יי.אר ריד, צ'רלס "לייאפ" סמית', צ'רלס סמית' (רכז, הפסיד את האליפות ב-85 עם יואינג), סטייסי "דה פלסטיק מן" אוגמון, ג'ף גרייר, בימבו קולס, ווילי אנדרסון (כן ההוא שעבר במכבי לשניה וחצי. היה שחקן אן.בי.איי לא רע).
84 (נחשבת לגדולה ביותר לצד 1960) - אלווין רוברטסון, מייקל ג'ורדן, כריס מאלין, סם פארקינס, פטריק יואינג, סטיב אלפורד, לאון ווד, וורן פלמינג, וויימן טיסדייל, ג'ף טרנר, ג'ו קליין, ג'ו קונקאק. בחמישיה יש ל-84 קייס טוב מול הנבחרת שלי (אהמ...ג'ורדן...אהמ). הספסל הרבה פחות מרשים. נשארו בחוץ - בארקלי, סטוקטון. גם קארל מאלון עם הולכים לדראפט 85 (מאלין ויואינג כן הגיעו מהמחזור הזה).
80 - לא הגיעו לאליפות בשל החרם אבל היו אמורים לשלוח את - אייזיאה תומאס, מארק אגווייאר (החבר הטוב), רונלדו בלקמן (שיחק עם החבר הטוב בדאלאס הרבה שנים), סם בואי (כן, ההוא שנבחר לפני ג'ורדן), בק וויליאמס, רודני מקריי, ביל הנזליק (הטעם הלבן ההכרחי וגם שחקן אן.בי.איי במשך שנים בדנבר), אלטון ליסטר, דרנל וולנטיין, אל ווד והאלמונים - מייקל ברוקס ודני ורנס.
76 - החזירה את הזהב לארה"ב אחרי הפיאסקו של 72. אדריאן דנטלי היה הכוכב הגדול. איתו שיחקו פיל פורד, קווין באקנר, וולטר דייוויס, ארני גרונפלד, מיץ' קופצ'אק, סקוט מאיי, פיל האברד. היתר אלמוניים.
72 - מוכרים - דאג קולינס, טום מקמילן, בובי ג'ונס, ג'ים ברוואר.
68 - מוכרים - ספנסר הייווד, ג'ו ג'ו ווייט, צ'רלי סקוט
64 - מוכרים - לארי בראון (כן, המאמן), ביל בראדלי (כן, הסנטור), ג'ו קולדוול, מל קאונטס, וולט האזארד, ג'ים בארנס.
60 - לצד 84, הנבחרת המרשימה ביותר - ג'רי ווסט, אוסקר רוברטסון, וולט בלאמי, ג'רי לוקאס, דרל אימהוף, בוב בוזר, טרי דישינג'ר.
56 - פחות מוכרים, אבל הם בטח היו מנצחים את כל הנבחרות האמריקאיות יחדיו, כי היה להם את ביל ראסל. וגם את קייסי ג'ונס.
_________________ "You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|