ת'רד שלא עושה מספיק כבוד לשחקן העצום הזה, אז ננסה לתקן קמעה את המעוות אחרי שבוע וחצי של מילואים.
כילד שהתחיל להתעניין ב-NBA בערך בשנת 93, מהר מאוד אימצתי לי קבוצה וכוכב. הסאן אנטוניו ספרס עם כוכבם, האדמירל, דיוויד רובינסון היו הקבוצה שלי. ועוד איזה קבוצה. כשמסביבי יש רק אוהדי בולס אני בחרתי לאהוד קבוצה שרוב החברה ממש לא מכירים. אבל למי איכפת? רובינסון מפציץ סטטיסטיקות והקבוצה בצמרת המערב. ואז מגיע הפלייאוף והספרס נופלים מהר מאוד. טוב, אולי בשנה הבאה נצליח יותר. באמת הספרס מצליחים יותר, הספרס דורסים את המערב עם עונת שיא של האדמירל שנבחר גם ל- M.V.P ואני מאושר. אלא שבפלייאוף האקים מנפנף את הקבוצה שלי בקלות. וכך עוברת שנה, ועוד שנה. וכל שנה אותו סיפור של קבוצת ליגה סדירה מעולה שנופלת בפלייאוף, ואני מפנים שבחרתי לי קבוצה שלא הולכת להסב לי הרבה נחת.
ואז עונת 97 מגיעה. רובינסון בחוץ לעונה שלמה והספרס עושים טאנקינג כזה שווילקינס שחוזר מסיבוב באירופה מסיים כקלע הבולט של הקבוצה.
אני בן 13, מקבל מחבר את הספר של מנחם לס וירון טלפז לסיכום עונת ה-NBA, ושם חוץ מהרחבת הידע שלי על היסטוריית הליגה (סקירה של רשימת 50 הגדולים) אני מתוודע לשם מסויים. טים דנקן (כך מאויית בספר), המוזכר כתקווה הגדולה של בוסטון שאמורה לקבל 2 בחירות גבוהות וחולמת להשיג אותו.
ואז הספרס זוכים בהגרלה. אין לי שמץ שךל מושג מי זה דנקן, אבל אני מקווה שמנחם לס יודע על מה הוא מדבר. ואז אני קורא בגליון של שם המשחק על אחד, קית ואן הורן שמוצג שם בתור התקווה הלבנה הגדולה, ואני שואל את עצמי אולי בכלל הספרס היו צריכים לבחור בו אחרי כל הסופרליטיבים שנשפכים שם עליו.
ואז העונה מתחילה, ומהר מאוד מתברר שדאנקן הוא הreal deal. הספרס חוזרים לצמרת המערב אך נופלים מול יוטה שממשיכים לסדרת גמר היסטורית מול הבולס.
בשלב הזה אני עדיין סקפטי מאוד אחרי שנים של אכזבות, לא באמת מאמין שהספרס יתגבשו לקונטנדרית אמיתית.
אבל זה קורה. באותה עונה הספרס סוף סוף זוכים באליפות, ולאורך עשור וחצי מקבצים טבעות ומהווים כל שנה קונטנדרית אמיתית. וכל זה בזכות אותו דאנקן.
השנים האחרונות קצת משכיחות את תחילת הקריירה, אבל איזה שחקן הוא היה. נייד, יעיל, קטלני בנקודות בהן אהב לקבל את הכדור, הסלע של הקבוצה בהגנה ובהתקפה. מחזיר לאופנה את קליעת הקרש הנשכחת. והכל בסגנון הדאנקני הזה, בלי המניירות ובלי השואו. עוד קרש סל, עוד טיפ אין, עוד חסימה (פיק) למאנו שפותחת את הדרך לצבע.
קחו רגע ותצפו בסרטון הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=u4xWz6NSH1oזה תמצית דאנקן בשיאו, בקלאצ', מול שאק והורי, נייד, אגרסיבי ויעיל.
את הרשימות והמספרים אשאיר בחוץ. בשבילי דאנקן הוא זה שהפך את הספרס לקונטנדרית אמיתית למשך עשור וחצי והעניק לי כ"כ הרבה רגעי נחת שקרוב לוודאי כבר לא יחזרו בקרוב.
תודה.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
כאילו, שכחת איזה גארד מסוים שנבחר שנה לפניו... (אייברסון)
