דעיכה קוראת. לכולם בכל שלב ובכל גיל.
אבל אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה ציפיות..ציפיות שבאות מ''סוג'' של כבוד ליכולות המשחק המקצועיות..אל חוסר בכבוד אנושי.
אם כבר במחווה אנושית עסקינן.
אני חזרתי כדי לתת בשורה אחת.
זה לא באמת משנה לי איך ליאור אליהו ויותם הלפרין נראים השנה.
אני יודע מי הם. אני אפילו לא צריך ללכת ל''גולד''...אני רואה את זה במשחקים שלהם.
אני לא מכיר אותם אישית אבל הם כל כך...team players...
כאלה שחושבים על אחרים ואיך לעשות אותם יותר טובים , לפניהם. אין פלא שכששניהם על המגרש הכל פשוט נראה הרבה יותר יפה וטוב.
לא משנה מתי ולא משנה איפה.
הם יצרו לעצמם שם. כל אחד והמשחק שלו. בחיים לא יהיו עוד ליאור אליהו. בחיים לא יהיו עוד יותם הלפרין.
iq כדורסל שביחד עובר את ה300 ..קל.
אז כן...צוחקים ותמיד צחקו על ה''חוסר הגנה'' של ליאור , למרות שכבר כל כך הרבה שנים (למעט העונה הזאת לפרקים) הוא הראה שזה כבר לא חולשה.
תצחקו על החוסר אסטטיות של ''הגויאבה'' שלו...לפי דעתי זה הזריקה הכי אפקטיבית ויפה ו''מוזרה'' (מוזר? אני אוהב מוזר. אני חי בשביל מוזרות) שהייתה אי פעם
וטרייד מארק שלו יעלם בלב שלי לנצח.
יותם הלפרין...מדברים כל הזמן על רגעי מאני טיים..יש משפט יפה דווקא על סנטרים ''הם לא יהיו במאני טיים אבל הם ידאגו שלא תצטרך להגיע לשם בכלל''
וגם ''כל עוד תדאגו שהם יהיו מרוצים''. שתי המשפטים האלה מובילים להלפרין. הכישרון הכי גדול בתקופה שאני צפיתי כדורסל לא איכזב אותי אפילו לרגע.
הלפרין ואסיסיטים הכל כך יפים שלו. מכניקת הזריקה היפה כל כך שלו. האיכפתיות לשחקנים האחרים ברמה שהיא יותר מעמדה כזאת או אחרת.
אז היה ויהיה מה שיהיה בולנסיה...שחקנים באים והולכים.
אבל בלי לדעת מי הם היו...ורק לבנות על זה שהם ישארו אותו דבר..
אני לא מספיד אותם. אני אומר ההיפך..הם הצמד שאני אזכור ואספר עוד ועוד
לפני מיקי ומוטי. הם הצמד שלי. מכבי ירושלים ועירוני שדרות...זה לא משנה לי מתי ואיפה.
הם הצמד הכי גדול והאהוב שראיתי ומעבר ליכולות המקצועיות..הם ליאור ויותם.
למרות שהבנתי את זה מול הפועל תל אביב..הבנתי את זה ממש לעומק עכשיו.
בהצלחה נגד ולנסיה! אתם הסיבה שירושלים הפכה להיות משהו אחרי כל כך הרבה זמן!
אני רואה אתכם ואתם הסיבה שאני כל כך אוהב כדורסל.
יותם&ליאור
P.G
פויינט גויאבה
איך לא חשבתם על זה עד עכשיו??