הרסי הוקינס כתב:
למה אחרי משחק בודקים חברתיים ואחרי אימון לא?
ובכלל, למה בודקים אחרי אימון?
ֿ
FAQ ממצה יחסית על קנאביס וספורט:
ציטוט:
מה הופך חומר מסוים ל- "אסור" מבחינת הספורט?
התפיסה הרווחת, ולא בכדי, היא שחומר מסוים אסור רק אם הוא מסוגל לשפר את הביצועים הספורטיביים. זוהי טעות נפוצה.
לפי התקנון הבינלאומי למניעת סימום בספורט, ניתן להוסיף חומר מסוים לרשימה האסורה אם הוא מקיים *שניים* משלושת הקריטריונים הבאים: 1. הוא מסוגל לשפר ביצועים ספורטיביים. 2. הוא עלול לפגוע בבריאות הספורטאי. 3. השימוש בו נוגד את רוח הספורט.
כלומר, בניגוד לתפיסה הרווחת: חומר לא חייב לשפר ביצועים כדי להיכלל ברשימה האסורה. אם השימוש בחומר מסוים עלול לפגוע בבריאות הספורטאי והוא נוגד את רוח הספורט – הוא עשוי להיכלל ברשימה האסורה, אפילו אם הוא לא מסוגל לשפר את הביצועים של הספורטאי.
***
אז למה קנאביס כלול ברשימה האסורה?
לטענת WADA, קנאביס עומד בכל שלושת הקריטריונים הנזכרים: הוא מסוגל לשפר ביצועים ספורטיביים, הוא עלול לפגוע בבריאות והוא נוגד את רוח הספורט.
1. "מה, אבל קנאביס בכלל עלול לפגוע בביצועים הספורטיביים, אז מה העניין?"
קנאביס אמנם עשוי לפגוע במידה מסוימת בביצועים הספורטיביים, אבל הוא גם יכול לשפר ביצועים ספורטיביים. למשל, קנאביס עשוי להרפות שרירים, לשכך כאבים ולשפר התאוששות לאחר פעילות גופנית מאומצת; והוא גם מסוגל לשכך חרדות ומתחים, לשפר את הריכוז ולעודד לקיחת סיכונים, שאדם רגיל לא היה לוקח אלמלא היה משתמש בקנאביס.
2. "פוגע בבריאות? קנאביס רק משפר את הבריאות!"
לא בטוח. WADA מצביעה על מספר מחקרים רפואיים, לפיהם שימוש בקנאביס דווקא עלול לפגוע בבריאותו של הספורטאי, כמו ליקויי נשימה, בעיות לב ומחלות נפש כמו דמנטיה, פסיכוזה ופראנויה.
3. "מה זה הקשקוש הזה על רוח הספורט. במדינות רבות זה בכלל חוקי!"
נכון. אבל בהרבה מדינות אחרות, שלא לומר רובן – עדיין לא. העובדה שמדינות מסוימות בחרו להתיר שימוש בקנאביס, אין משמעה כי השימוש בקנאביס לא נוגד את "רוח הספורט", ואת האתוס של "נפש בריאה בגוף בריא" שעולם הספורט חרט על דגלו. להיפך. בארצות הברית, למשל, השימוש בקנאביס הוא עדיין בגדר עבירה פדרלית, ומשרד המשפטים האמריקאי הודיע שבכוונתו להמשיך לאכוף את החוק. ומבחינת הסוכנות הבינלאומית למניעת סימום בספורט, אם פעולה מסוימת היא בלתי חוקית ברוב מדינות העולם, בוודאי שהיא נוגדת את רוח הספורט.
ונזכיר שוב, גם אם נניח שאחד מהקריטריונים הנ"ל לא מתקיים – עדיין, די בכך ששני קריטריונים מתוך השלושה מתקיימים על מנת שקנאביס יוכל, מבחינה עקרונית, להיחשב כחומר אסור.
***
האם ספורטאי ממדינת אלסקה, שבתחומה מותר לעשן קנאביס, יוכל להשתמש בקנאביס באופן חופשי?
התשובה היא לא. דיני המדינה ודיני הספורט הם בגדר שתי מערכות שונות ונפרדות. עצם העובדה שהשימוש בחומר מסוים הוא חוקי מבחינת דיני המדינה, אין משמעותה שהדבר מותר מבחינת דיני הספורט. ולהיפך. לדוגמה, בישראל אין כל איסור להשתמש בריטלין, אבל ספורטאי אינו יכול להשתמש בריטלין מבלי לקבל אישור מראש; מנגד, עד ממש לאחרונה ספורטאי היה יכול להשתמש במלדוניום, למרות שהיא אסורה לטיפול בבני אדם בארצות הברית ובאיחוד האירופי. ספורטאי נדרש לציית הן לחוקי המדינה והן לחוקי הספורט, ולכן אם חוקי הספורט אוסרים על שימוש בקנאביס – ספורטאי לא יוכל להשתמש בקנאביס בחופשיות, אפילו אם המדינה שלו מתירה זאת.
***
"אז, בעצם, ספורטאי לא יכול לעשן קנאביס אף פעם? אפילו לא באיזה מסיבה קטנה, באופן חד פעמי? לא בדיוק.
ראשית, לא כל כמות של קנאביס שמצויה בדגימה תיחשב כהפרה. התקנון קובע רף מסוים, שרק מעליו ייחשב ספורטאי כמי שהשתמש בחומר אסור. לאחרונה החליטה WADA להעלות את הרף בנוגע לקנאביס (ל- 150 ng/ml), כך שאם נמצאה בדגימה כמות זעירה – הרי שהדבר לא ייחשב להפרה.
שנית, הימצאות קנאביס בדגימה אסורה רק "בתקופת תחרות", כלומר, תקופה של 12 שעות לפני המשחק וכ- 6 שעות לאחריו. לכן, ברמה העקרונית, ספורטאי יכול לעשן קנאביס מספר ימים לפני המשחק, כל עוד הוא מסוגל להבטיח שלא ימצאו בגופו שרידי קנאביס ביום המשחק עצמו. אבל יש קאץ': ככלל, קנאביס "מתנקה" מהגוף לאט. במקרים מסוימים, יכול לקחת בין שבועות לחודשים עד שהקנאביס מתנקה לחלוטין מהמערכת. ואז השאלה היא, האם הספורטאי מוכן לקחת את הסיכון שהחומר יתנקה מהגוף עד יום המשחק?