|
פיני גרשון,
דאגתי מעט לבריאותך כשראיתי איך נאלצת להשתעל בזמן שעידו גור פירגן ב"חמישיות" לספר שכתבתי. כנראה שאני באמת תקוע לך כמו עצם בגרון.
האמת היא שלא הופתעתי לשמוע אותך אמש, שהרי תמיד ידעת לנצל את הבמה שקיבלת. כמאמן וכפרשן הקפדת לספר בכלי התקשורת על המוח הענק בו ניחנת - גודל שלעתים הוטל בספק ע"י אחרים - בעוד שאת יריביך, ולמעשה את כל מי שהיה סביבך, תמיד בחרת להקטין.
אתה בטח זוכר כיצד הגבת פעם, כאשר נשאלת לפני אחד המשחקים על "קרב המוחות" הצפוי בינך לבין צביקה שרף - "מי כאן המוח השני?", תהית;
לMuli Katzurin, האדריכל שאת פירות השקעתו בגליל העליון אתה קצרת, לעגת שאינו מסוגל לעמוד בלחץ;
על David Blatt, שבנה עבורך במכבי את הקבוצה הגדולה של תחילת המילניום, לכלכת מיד כאשר הועבר אליו שרביט האימון;
את Sharon Drucker, עוזר אחר שלך בעבר, אתה מבזה כבר שנים בכל הזדמנות.
לאורך הקריירה השארת עוד רבים מדממים בצד הדרך. הסתלבטת על צבע עור ומבטא, על משקל ומין, וכפי שכתב עליך עפר שלח בזמנו, לא הפסקת לנשוך את הידיים שהאכילו אותך: את מקדונלד ושארפ, שהביאו לך תהילת עולם, כינית אותם "עבדים" ו"טיפשים"; את הקבוצה שהפכה אותך למיליונר ביזית, עד שלפתע שבת לשורותיה כעוזר מאמן, וכשעזבת שוב בטריקת דלת חזרת לשמוח לאידה.
אתה מבין, פיני - אתה פנקסן. פנקסן שדואג להקטין את כל מי שאינו חבר בלהקת המעודדות שלו. גם אותי ניסית להקטין, מאז שסיקרתי אותך בשנים 2009-2010 במכבי ועד היום. אתה היית המאמן ואני עיתונאי שסיקר את התרסקות הקבוצה שהנהגת. כתבתי את כל האמת, את כל מה שידעתי, בלי פילטרים, ולא אהבת את זה. כתבתי על הכישלון המקצועי, על החשד לקומבינות עם סוכנים, על כך שתוך כדי העונה הפסקת לדבר עם העוזרים שלך, ואפילו ראיינתי את אחד השחקנים שלך בסגל, שאמר לציטוט ובשמו המלא שאתה לא סופר ושמעולם לא ספרת את החבר'ה הישראלים במכבי.
לאחר שניסית להעביר אותי לכוחותיך בשיחת מסדרון מחוץ ליד אליהו והבהרתי לך שהמשחק הזה אתה לא תוכל לצאת מנצח, סירבת לענות על שאלותיי במסיבת עיתונאים. נעלבת. אף הודעת מול המיקרופונים, בשידור חי, לעיניי צופים רבים, שתאכיל אותי "הרבה חרא".
זו הייתה תחילת של תקופה ארוכה בה האקרדיטציה שלי אוימה להישלל, בה נחסמתי פיזית (!) בכניסה לחדר ההלבשה והתמודדתי עם שאר התנכלויות שאין זה המקום לפרטן.
אבל ההבדל בינינו, פיני, הוא שאני לא מנהל ולא ניהלתי רשימות שחורות. הסיפורים שכתבתי תמיד נכתבו ללא העדפה מתקנת. יכולתי לפרסם דברים כנקמה - הרי גם אתה יודע שהובאו לידיעתי סיפורים רבים אודותיך שהיו יכולים להכאיב לך מתחת לחגורה, אך תמיד בחרתי שלא להתפלש ברכילות זולה ולהתעסק בכדורסל. אך כשאתמול קראת לפרויקט חיי "ספר רכילות", כשאתה יודע היטב שכל מילה שכתובה בו, עליך ועל אחרים, היא אמת חקוקה בסלע, החלטתי שלא לשתוק עוד.
פיני, אולי במקום לכחכח את עצמך לדעת, ספר לצופיך מדוע סירבת בכל תוקף להתראיין לספר על מועדון שאתה מחשיב את עצמך לאחד מאבותיו? אולי תחשוף ממה כל כך פחדת? האם לצד כל המחמאות שקיבלת בספר (ובצדק), חששת שאספר מי באמת היה המוח מאחורי הקבוצות הגדולות שאימנת? ומי כיבה את השריפות שהפה שלך הצית מאחורי הקלעים? ומי העביר את האימונים בזמן שאתה עשית טלפונים ונשנשת בורקסים עם גבינה על הספסל?
פיני, אני אומר שזה ספר על ספורט, תרבות והיסטוריה. אתה אומר שזה ספר על רכילות. אם אתה בטוח בעצמך, אני מודיע לך קבל עם ועדה שאהיה מוכן להיפגש איתך בכל תכנית ובכל ערוץ, בשידור חי, ולפתוח את כל הקלפים. הייתי קורא לזה קרב מוחות - אם רק ידעתי מי כאן המוח השני.
_________________
אלופת המדינה 2012-2013
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
