|
גם במאמנים, בגלל בקשת הקהל, אעשה את זה מהיר וחד יחסית.
(בסוגריים – הדירוג של ATT משנה שעברה, ותודה לו על כך)
HM: טיירון לו (קליבלנד) – לא רואה במה הוא נתן טביעת אצבע של ממש. זאת קבוצה של לברון, ובכל זאת האיש אלוף NBA כמאמן.
דוק ריברס (קליפרס) – לא אוהב אותו וחושב שהוא מאמן לא טוב במיוחד, אבל הוא אישיות דומיננטית מספיק בשביל ה HM
ג'ייסון קיד (מילווקי) – יום אסל, יום בסל. מזגזג ברמה ובעונות, ולא יודע באמת לנצל את כל מה שיש לו. לא הצליח להגיע להישגים קבוצתיים עם ג'בארי, ונכשל לגמרי לפני שנתיים, אבל אולי מילווקי חזרה לדרך המלך. מה גם שההצלחה של רוקי העונה, ברוגדון, היא במידה רבה הצלחה שלו.
לוק וולטון (לייקרס) – התחיל את העונה הקודמת מעולה, אך דעך למחוזות הטנקינג. היה עוזר מאמן מופלא (כולל חצי מלא שיאים, בו החליף את קר הפצוע על הקווים). ועם זאת, עדיין לא מוכח כמאמן ראשי, זה ברור. ושני השלישים האחרונים של העונה הקודמת אכן איכזבו.
15. פרנק ווגל (אורלנדו, 10 אשתקד) – באינדיאנה הוא היה נהדר, ולקח את הקבוצה פעמיים לגמר המזרח. עדיין לא הוכיח את עצמו באורלנדו, ועשה איתה לא מעט טעויות (למשל השילוב של איבקה), אבל ניתן לו עוד הזדמנות, כי הוא עשה המון בקריירה
14. דייויד יירגר (סקרמנטו, 15 שנה שעברה) – סקרמנטו אמנם נכשלה טוטאלית בשנה האחרונה, אבל לא אשכח לו הרבה שנים טובות עם ממפיס, וכמו ווגל – גם לו מגיעה עוד הזדמנות. השנה יש לו כמה וטרנים בדמות רנדולף ווינס קרטר, וכמה צעירים מבטיחים (ד'אארון פוקס), נראה אם השקט יצליח לגרום לו להביא את הקבוצה ל 30 נצחונות לפחות.
13. טום ת'יבודו (מינסוטה, 5 אשתקד) – עוד אחד שנכשל לגמרי בשנה האחרונה, אבל מקבל המון קרדיט על כך שהפך את שיקגו לקבוצת צמרת במזרח למשך הרבה שנים. דווקא ממאמן עם רפיוטיישן הגנתי, הייתי מצפה להרבה יותר הגנה, ושם עיקר הכשלון. נראה מה יקרה כשיתאחד עם באטלר.
12. דייויד פיזדייל (ממפיס) – הקבוצה נראתה שנה שעברה לא פחות טוב מאשר עם יירגר (או יובי), אולי זה משהו ב DNA שלה, אבל אובראצ'יברית היא אובראצ'יברית, וממפיס של פיזדייל היא כזו.
11. ביל דונובן (אוקלהומה, 13 אשתקד) – בעיניי, המאמן החדש יחסית של הת'אנדר טוב בהרבה ושיטתי בהרבה מאשר זה הקודם. לפני שנתיים, השיטה היתה לתת את הכדור לראס ולדוראנט. שנה שעברה זה היה רק לראס. מעניין מאד מה יהיה השנה עם המשולש המככב. כך או כך, נדמה לי שעיקר כוחו הוא בכלל בהגנה, אותה הוא ייצב לגמרי.
10. דווין קייסי (טורונטו, 14 שנה שעברה) – מצד אחד אובראצ'יבר – טורונטו בשנים האחרונות היא קבוצה שמנצחת הרבה יותר משהיא צריכה. מצד שני, מאמן חד מימדי, שנותן לכוכבים שלו את הכדור, ולא משחק תרגילים בהתקפה. כנראה שזה מה שמתאים לטורונטו, ועל כך סחתיין עליו.
9. מייק בודנהולצר (אטלנטה, 6 אשתקד) – מהאסכולה של פופ. היו שנים בהן אטלנטה נראתה כמו מיני ספרס, עם הנעת כדור מושלמת. בשנה האחרונה עם הרבה פחות שחקנים טובים זה נראה פחות טוב, ובעיקר זה נראה כמו קבוצה של מילסאפ. ועדיין, יש לאיש המון כדורסל. אטלנטה לא תגיע לפלייאוף, אבל אם היא תעבור 30 נצחונות, זה יהיה תעודת כבוד גדולה לאיש.
8. קווין סניידר (יוטה) – עוד אחד שבנה שיטה של ממש. הגנתית להחריד אבל כזאת שעובדת. הוא גם ייצר היררכיה נהדרת בקבוצה עם תפקיד מאד מוגדר לכל שחקן ושחקן. השנה יהיה לו הרבה פחות סטאר פאוור, אבל הוא בפוטנציה אפילו גדול יותר מהמקום הנוכחי שלו.
7. מייק ד'אנטוני (יוסטון) – בדרך כלל כשאני מדבר על מאמן עם שיטה, זה בהגנה ובהיררכיה. אבל אין מאמן שיטתי יותר מהאיש הזה. כשזה מתאים זה מתאים מאד, ועם פול והארדן זה יכול להתאים כפליים (כי הוא אוהב פוינט גארדים דומיננטיים) או להיות אסון. בכל מקרה, גם אם זה מתאים מאד, זה אף פעם לא מסתיים בגמר ליגה, וגם זה אומר משהו.
6. טרי סטוטס (פורטלנד, 7 שנה שעברה) – קצת כמו קייסי, נותן את הכדור לגארדים והולך, אבל לזכותו ייאמר שהוא יודע להציב קלעי שלוש בפרימטר טוב מאשר קייסי. וגם מגיעות לו נקודות על השילוב הנפלא של נורקיץ'. בסופו של דבר, פורטלנד אצלי בספר היא אובראצ'יברית לא קטנה, הרבה מזה בגללו
5. ברד סטיבנס (בוסטון, 3 אשתקד) – אוף, כמעט שכחתי אותו. האם הוא בנה שיטה בבוסטון? ברור, הוא יודע לנצל את היתרונות של אייזיאה ושל הורפורד בצורה מעולה לגמרי, ועל זה כל הכבוד. בוסטון שלו היא קבוצת צמרת מובהקת גם בגללו. נדמה לי שבפלייאוף הוא נחנק שנה אחרי שנה, וזה עומד לרעתו. ועדיין מוח כדורסל מבריק ואנליטי.
4. אריק ספולסטרה (מיאמי) – מה שהוא עשה בחצי השני של העונה הקודמת היה מפעים. והאמת? גם בפלייאוף של השנה הקודמת. מה גם שהוא אלוף פעמיים . דווקא בעונות האליפות, אני חושב שהוא היה מאמן בינוני. שלא באמת הצליח לשלב בין כל הכשרון העצום שהיה לו בקבוצה (כשרון מכריע לאליפות), אבל בשנתיים האחרונות הוא פשוט נהדר, והוא מוציא המון מכשרון בינוני.
3. ריק קרלייל (דאלאס, 2 אשתקד), מאד חבל שלאיש הזה יש קבוצה כל כך חלשה. שנה שעברה רציתי פלייאוף בגלל קרלייל ודירק, אבל פשוט אין כלום מסביב. ועצם העובדה שהם היו בתמונה עד שבוע לסיום, ממחישה את הגדולה שלו. אלוף NBA לשעבר, ואחד המאמנים היותר מושלמים, (הוליסטיים) בליגה.
2. סטיב קר (גולדן סטייט, 4 שנה שעברה) – בסופו של דבר, ההבדל בין הווריורס של מרק ג'קסון המטומטם, וזה של סטיב קר עצום. אמנם קצת נוקשה מדי, ולא מאד גמיש בהיררכיה. אבל השיטה שהוא בנה, שניה לשום דבר ואף אחד. הוא הניח יסודות לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. מעט מאד אנשים עושים את זה.
1. גרג פופוביץ' (סן אנטוניו, 1 שנה שעברה)) – קבוצה עם שחקן על אחד, והמון מזדקנים שמנצחת שנה אחר שנה 60+. אין דברים כאלה. מצליח להחליף שיטות בהתאם לשחקנים שלו במין קסם בלתי מוסבר. במשך 20 שנה שיחק בלפחות 3 שיטות שונות לגמרי, ובשלושתן הצליח מאד. נדמה לי שאין לו את הכשרון כרגע לקחת אליפות, וגם כך הוא בדמדומי הקריירה. אבל גם פרגי היה המאמן מס' 1 או 2 בעולם עד הסוף, וכך גם הוא. גאון.
_________________
תודה לאלוהי הבירה
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
