השנקל שלי על החזרה של אמארה:

אני מבין את ההתרגשות סביב ההחתמה של אמאר'ה - הוא מעלה בנו זכרונות טובים של עונת אליפות, של חצי גמר יורוקאפ, של תחושת ההתחדשות וההתקדמות, של הניצוץ הזה שדבק במועדון בתקופה תחת שלטונו של אורי אלון. אבל כדי באמת לנתח את ההגעה של STAT חזרה לבירה, צריך להתנתק לרגע מהאמוציות שצפות ולהסתכל על העניין בצורה הכי פרקטית והכי מקצועית שיש, ושם? לא בטוח שהתמונה כל-כך בהירה.

-העיתוי-
למה דווקא עכשיו? למה בלשון הודעה רשמית צריך לציין שהשחקן יגיע במידה ולא ימצא לעצמו קבוצה ב-NBA, אם ניתן להמתין ולקבל את החותמת הסופית? ברור לכולנו שההיבט הוא שיווקי - גם מבחינת קידום מכירת המנויים לעונה הקרובה, וגם בכדי לייצר את הבאז סביב המועדון, בתקווה, אולי, למשוך שמות של שחקנים שלאו דווקא היו מגיעים בלעדיו. הרי, כנראה לא תראו אף שחקן אחר ש'מכריזים' עליו רק כשהוא סיכם. הודעות רשמיות צריכות להתפרסם, בעיניי לפחות, רק בעת של החתמה, כשהעסק נסגר הרמטית. ההכרזה הזו נועדה כדי להחזיר לנו, האוהדים, את הצבע לפנים. כדי להחזיר את הרגשות.

-מקצעיות-
בואו נדבר רגע תכל'ס על כדורסל, בסדר? בעונת 2016/17 אמארה נבחר לחמישיית העונה השנייה ביורוקאפ ובסך הכל עשה קמפיין אירופי טוב. בליגה, בשל בעייתיות החוק הרוסי, הוא פתח על הספסל בשלבים נרחבים של העונה ולא היה חלק משמעותי כמו שציפו. החוק הרוסי עדין איתנו והבעיות המקצועיות שאפיינו את אי-שיתופו אז, כנראה גם תחזורנה הפעם: עדיין נאלץ לשחק עם שני גארדים ישראלים \ גארד וגבוה ישראלי כדי שאמארה יהיה על הפרקט ואם יש משהו שפלייאוף 2017 לימד אותנו - זה שלא ניתן "ללכת עד הסוף" כשמי שנמצא מאחורי ההגה הם השחקנים הישראלים. ולמה שזה ישתנה הפעם? ברטי עדיין פה, גם ליאור, והאם יוגב או בלאט (במידה ויגיע) ישנו משהו? אני בספק.

לאמארה יש המון איכויות טובות - בעיקר ביכולת לייצר נקודות באחד על אחד מול גבוהים יריבים ובהגנה על הטבעת, אך אנו נוטים לשכוח את המגרעות שהגיעו איתו, בטח בהקשר של הליגה: הגנת הפיק אנד רול שלו הייתה מזעזעת והותירה לא פעם ולא פעמיים חורים מתחת לסל, וזאת בעיה, כי בליגה הזאת משחקים המון פיק אנד רול.

בנוסף, אנו אוהבים לזכור משחקים כמו ההתמודדות ההיא מול מכבי ת"א, בעונה הסדירה, בארנה, אז אמארה עשה בית-ספר לכל גבוה שניסה להתמודד מולו (ואני לא אתפלא אם סטודמאייר עוד צץ לאיתי שגב בחלומות הבלהות שלו), אך בלא מעט משחקים אחרים, היה קשה להפועל להפעיל אותו, ולו היה קשה לעשות את ההתאמות לארץ הגדמים מולה הוא נאלץ להתמודד. ייתכן וגם עניין זה נכנס לשיקול של קטש בהקשר האובססיה לצירופו של תמיר בלאט, שכן ייתכן והוא רואה את יכולת הפיק אנד רול של הרכז הישראלי הצעיר ואת הפוטנציאל לשיתוף פעולה פורה בינו לבין STAT. כך או כך, היכולת להפעילו נכון תהווה את אחד הגורמים העיקריים בנוגע להצלחת\כישלון המהלך.

-מנהיגותית-
מספרים כי לדומיננטיות של אמארה בחדר ההלבשה הייתה תפקיד חשוב ביכולת של הקבוצה בעונה תחת הנהגתו של סימונה פיאניג'אני. סטודמאייר חזר רגע לפני משחק מספר 3 מול עירוני נהריה, בפיגור 2:0, ומאז האדומים רצו ל-0:5 ולאליפות נפלאה. אם יש משהו שהפתיע לטובה את כולם היה חוסר ההתנשאות שלו בקרב חבריו והיכולת שלו לשתף פעולה גם כשפחות הלך, גם כשקיבל פחות דקות. להיות חלק מהקבוצה, על אף הקריירה המרשימה שלו בליגה הטובה בעולם.

רועי כהן מערוץ הספורט כתב כי הפועל מתכננת לשנות גישה ולהחתים שחקנים צעירים סביב אמארה, שצפוי להיות מנהיג, מעבר לשחקן מפתח. קודם כל, צריך לראות אם ידיעה זו מתכתבת עם המציאות, אך זאת נדע רק בתום הליך בניית הסגל. כך או כך, אמארה יצטרך להבין שהוא נכנס לסיטואציה אחרת מזו אליה הגיע לפני שנתיים: התקציב הוא לא אותו תקציב, הניהול הוא לא אותו ניהול, אירופה היא לא אותה אירופה, והצוות המסייע? כנראה שלא יהיה טוב כמו שהיה אז. כדי לחבר את הפאזל החדש, אותה יכולת מנהיגות שהוזכרה לטובה בקדנציה הראשונה, תהיה מכרעת בקדנציה הנוכחית, כי כמו שהוא יוכל להדביק את החתיכות, הוא גם יוכל להיות זה שמפרק את החבילה.

פה גם נכנס מבחן ה-men management של עודד קטש. כשמדברים על אימון, לרוב מדברים על הבנה בכדורסל והיכולת ליישם עקרונות משחק בקבוצה, אך אני סובר שהיכולת לנהל אנשים היא לא פחות חשובה, ולעתים אף חשובה יותר, מהגנות מתחלפות וחסימות מדורגות. כאן, קטש נמצא תחת זכוכית המגדלת, כי הוא ייבחן בשתי החזיתות: גם היכולת להפעיל את אמארה בצורה נכונה במשחק ההתקפה ולהחביא את מגרעותיו ההגנתיות, וגם היכולת לתפעל את החבורה האנושית המורכבת, כדי לעבוד כיחידה אחת ולהישאר מאוחדים, לא משנה לאן העונה הזאת תתפתח.

-זה לא הגיל, זה התרגיל?-
אולי עם העובדה הזאת בכלל היה צריך להתחיל את כל הטקסט הזה: אמארה סטודמאייר לא שיחק כדורסל מאז משחק האליפות מול מכבי חיפה (עם כל הכבוד לליגת ה-3 על 3 בה הוא משחק כעת). בנוסף, עוד 4 חודשים הוא חוגג יום הולדת 36. את טיעוני הרגליים העייפות והברכיים השחוקות כבר שמעתם כשהוא חתם פה בקדנציה הראשונה ולהם - תוסיפו עוד שנתיים וכושר משחק לקוי. אם יש סימן שאלה אחד גדול, כנראה יותר מכל דבר אחר, הוא עד כמה אמארה יהיה מסוגל לחזור לכושר משחק ועד כמה הוא יהיה מחויב ברמה המקצועית והקבוצתית. הרי, זה לא סוד שהוא כבר הרבה מעבר לשיא הקריירה וייתכן ומחשבותיו נמצאות כיום במקומות אחרים. אני לא אומר זאת ממקום של זלזול כלל, או מתיחת ביקורת טרם דרך על הפרקט מחדש בארנה, אלא מתוך חשש מסוים בנוגע למצבו הגופני והמנטלי בהקשר לעונה הזו.

-לסיכום-
אני באמת לא יודע איך לאכול את הידיעה הזאת. מצד אחד, גם בי היא עוררה סוג של התרגשות מסוימת, ציפייה ורעב להמשך ההחתמות, אך הרגשות הללו מהולות בחששות שלצערי - יש להן ביסוס. בהיבט של שיווק, של נכס אסטרטגי, אמארה היה ונשאר קלף מרכזי, אך בסוף, בין אוקטובר ליוני, צריך לשחק ולנצח במשחקי כדורסל ושם - יש לא מעט דברים נסתרים.