סל ניוז

היום משחקי חצי הגמר. קנדה-ארה"ב וצרפת-פורטו ריקו. שווה לעקוב באתר של פיב"א.

האמריקים עם אחת הנבחרות הכי מוכשרות של השנים האחרונות דורסים את כל האחרים. הם מעולם לא הפסידו משחק בטורניר הזה וכנראה שלא מתכוונים להתחיל עכשיו. ורנון קארי ובעיקר ג'יילן גרין הצעיר נראים כמו אולסטרים בפוטנציה ויש גם עוד כמה שחקנים נחמדים ביותר (למשל סקוטי בארנס, ד'וויון הרמון, אר ג'יי המפטון, אייזייה סטוארט ואוון מובלי).

צרפת עם דור נהדר. לדעתי הכי מוכשר ועמוק שהיה להם אי פעם, כולל זה של טוני פארקר. קיליאן הייז נראה כמו בחירת לוטרי, אולי אפילו טופ-5. רכז נהדר עם ראיית משחק, חדירה, הגנה מצויינת ו-IT פקטור. חוץ ממנו, גם תאו מלדון ובעיקר מלקולם קזאלון האקספלוסיבי בהחלט נראים כמו פוטנציאל נבא. אתמול ברבע הגמר נגד טורקיה השלישייה הזו קלעה 74 מתוך 86 הנקודות של צרפת, בתוספת של 19 ריבאונדים ו-14 אסיסטים. וגם הגארדים שעולים מהספסל בכלל לא רעים, בעיקר טימותי קרוסול, שהוא לדעתי גם כן פוטנציאל נבא.

קנדה עם נבחרת סבירה, אם כי לא מבריקה יחסית לסטנדרטים שלהם מהשנים האחרונות. עדיין מספיק טובה להיות טופ-3 באופן ברור, אבל נראה לי שלא מספיק טובה להוות יריב שקול לארה"ב היום. עוד הפתעה נוסח חצי הגמר של ה-U19 מהשנה שעברה (קנדה עם בארט ניצחה את ארה"ב) מאוד לא סביר שנראה. השחקנים שהכי מצאו חן בעיני אצל הקנדים הם אדיסון פטרסון, גארד עם גודל טוב (שני מטר), שליטה מצויינת בכדור, אמבידקסטרי, והרבה חוצפה חיובית, וגם מתיו מונקריף, סמול פורוורד אתלטי ואקטיבי עם תקרה די גבוהה.

מעבר לשלוש הנבחרות האלו, אין הרבה מדי מה לראות. הנבחרות האירופאיות מלבד צרפת (מונטנגרו, קרואטיה, סרביה וטורקיה) לא הראו שום דבר יוצא דופן ולא ראיתי אף כוכב עתידי. לאוסטרליה יש פורוורדים לבנים נחמדים, אבל ספק אם יצא מהם עוד ג'ו אינגלס. השחקן הכי מוכשר שלהם הוא טמרי וויגנס, שקיבל קצת השוואות לקיירי צעיר. כמו קיירי, יש לו שליטה נהדרת בכדור ומהירות מצויינת, הוא לא גבוה ואתלטי כמו קיירי ופוטנציאל נבא גבולי. לפיליפינים יש סנטר צעיר בגובה 2.18 עם תנועה טובה, קואורדינציה ויד רכה. עדיין רזה מאוד, אבל פוטנציאל מעניין. ולמאלי יש סנטר גבוה וחזק בשם עומר באיו, שמשחק בספרד ונראה די טוב. מוביל את האליפות בריבאונדים עם 15 למשחק. גם מלך הסלים של האליפות מגיע ממאלי, גארד פוחז שזורק שלשות בלי הבחנה כאילו שהוא עמית עבו. במשחק אתמול הוא זרק 26 כאלו (קלע 7) ובמשחק שלפני 16 (קלע 2).

אחלה פוסט
תודה

אכן תודה. האם טריי יאנג הוא עמית עבו האמריקאי?

_________________
תודה לאלוהי הבירה

תודה!

צרפת נראים כמו הדבר הכי קרוב לארה"ב הטורניר הזה. הגנטיקה האפריקאית המשובחת יחד עם מתקנים ושיטות אימון מערביות. בכל רגע נתון יש להם חמישיה סופר אתלטית ולוחצת. המון סלים במתפרצות ומעבר. כמו ארה"ב, רק כנראה פחות עמוקים ומוכשרים.
מדהים שכרגע בדירוג הכשרונות האירופאים של השנתון (2001) שלושת הצרפתים הם בטופ, ולדעתי גם בפער. בנוסף אליהם הפוטנציאל האירופאי הכי גדול כרגע זה סיקו דמבאיה והוא יליד דצמבר 2000.
ביחד עם אוקובו הגארד שנבחר עכשעו בדרפאט, יש להם עתיד לא רע.

ולגבי שאר הנבחרות:
בארה"ב תמיד קשה לדעת מהטורנירים האלה מי באמת פוטנציאל NBA. כשמובילים כל משחק 30 הפרש כבר אחרי 10 דק' אז אין באמת היררכייה, הסטט' האישית דיי חסרת משמעות וגם זה שאיזה שחקן קלע הרבה בגארבג', לא בהכרח אומר הרבה על היכולות שלו.
מסתבר שלפני 4 שנים טאטום היה בטורניר הקודם, ולא זכרתי שהוא בלט במיוחד.

הגבוה של מאלי, עומאר באיו (Oumar Ballo למי שירצה לחפש ביוטיוב) על פניו נראה פרוספקט מעניין - יליד 2002 (לפחות רשמית), 2.08 כבר לפחות, מאוד חזק ופיזי. הבעיה שמהקטעים שראיתי כל הסלים שלו זה מיתרון פיזי שלא בטוח שיהיה לו בהמשך והוא גם ממש איטי. בכודרסל של היום אני לא יודע עד כמה הוא ישתלב ברמות הגבוהות, לפחות ב-NBA יהיה לו קשה. באירופה אולי היתרון הפיזי שלו יספיק גם בלי מהירות, אבל בכל מקרה זה עוד מוקדם.

מסכים לגבי צרפת. כאמור, הנבחרת הכי מוכשרת ועמוקה שלהם שזכורה לי. ההבדל העיקרי ביניהם לבין ארה"ב הוא בגבוהים. אלו של ארה"ב מוכשרים ואתלטים יותר. וכאמור גם העומק, אם כי במשחק אחד אני לא בטוח עד כמה זה משמעותי.

באיו אכן איטי יחסית. אבל יש לו גם סקיל בכלל לא רע, בנוסף לכח ולגודל. אגב, במשחק נגד הדומיניקנים היום היו לו 32 נקודות ושיא טורניר של 32 ריבאונדים. אם לא הגארד האגואיסט קאנוט (שהיום "הסתפק" ב-2/13 מהשלוש) ועם נבחרת ממושמעת יותר, שמכניסה לו כדורים, הייתה לו סטטיסטיקה אפילו יותר מרשימה.

לגבי ארה"ב, באמת אין משמעות לסטטיסטיקות, לכן צריך להסתכל על המשחקים. את קארי למשל צריך לראות. חזק לפחות כמו באיו, אבל לא כבד (שיפור משמעותי לעומת אליפות האמריקות בשנה שעבר), מסוגל להוריד כדור לרצפה, ועם יד רכה. בשנה שעברה דווקא התרשמתי יותר מג'יימס וויסמן הארוך, חזק ואתלטי, אבל הפעם הוא פצוע, כך שלא יודע כמה הוא התקדם מאז. גם גרין נראה כמו משהו מיוחד, וזה מעבר לסטטיסטיקות. אבל אתה צודק בעיקרון -- קשה מאוד לנבא מי יהיה כוכב נבא בשלב הזה (מצד שני, אפילו במכללות זה לא קל -- ראה אוקפור ופולץ מול טייטום ומיצ'ל).

נעדכן שאתמול במשחקי חצי הגמר צרפת ניצחו את פוארטו-ריקו רק 78-73 (ממה שראיתי רוב המשחק היה סביב 10 הפרש).
הייז וקאזאלון הובילו כ"א עם 20, אבל הצלע השלישית - מאלדון קלע רק 11 באחוזים גרועים, אבל מצד שני הוא הוביל את כל הקבוצה בריב' עם 8 ואס' עם 6.

ארה"ב קצת פחות התקשו וניצחו 120-71 את קנדה, וזה אחרי רבע ראשון של 28-21 לטובת קנדה!
ג'יילן גרין (שנתון 2002) בלט עם 25 נק' ב-17 דק' בלבד, וסקוט ויין בארנס ג'וניור קלע 18 ב-24 דק'... בהן היה לו פלוס/מינוס של 47+!!

הייתי רוצה לחשוב שהמשחק הצמוד יחסית של הצרפתים יתן להם יתרון מסוים מול האמריקאים שאולי יבוא שאננים ולא מתורגלים למשחק צמוד... אבל סביר יותר להניח שהתוצאות הנ"ל פשוט מצביעות על פער רמות ענק וארה"ב ידרסו גם את צרפת.

כאמור, זו נבחרת ארה"ב חזקה מאוד, גם יחסית לסטנדרטים הגבוהים שלהם. קנדה החזיקו מעמד כמעט מחצית (עוד הובילו שלוש דקות לסוף המחצית הראשונה), אבל העומק האמריקאי,בעיקר בצבע ובעמדת הרכז, גמר אותם. ארה"ב באו מוכנים לנקמה על ההפסד המפתיע בשנה שעברה ולא הורידו את הרגל מהגז לשנייה. הצרפתים יכולים אולי לכפות משחק צמוד יותר, אבל מול הנבחרת הזו לא מאמין שיש להם סיכוי.

גרין ממשיך להשתפר לאורך הטורניר והוא בבירור ה-MVP למרות שצעיר מהאחרים בשנה. בהחלט לא עניין של מה בכך כשמדובר על השחקנים הטובים בעולם לקבוצת הגיל הזו. מה שבעיקר מרשים אצלו ואצל בארנס, מעבר לכישרון הטבעי, זה בעיני המיינד-סט. שניהם מאוד אינטנסיביים ורוצים את זה מאוד. מניסיוני, זה הרבה פעמים אחד הדברים שמבדילים בין שחקנים מוכשרים עם נתונים פיזיים (אוקפור) לאלו שגם יגיעו רחוק. את בארנס ראיתי משחק בגמר של אליפות התיכונים האמריקאית השנה והוא הראה מנטליות דומה, למרות שהקבוצה שלו ושל קארי הפסידה בסופו של דבר לזו של אר ג'יי בארט. בהחלט לא מוצר מוגמר, אבל הוא לא ויתר ונלחם כמו אריה בשני צידי המגרש. עם נתונים פיזיים כמו שלו, זה מאוד מבטיח.

כצפוי, ארה"ב זוכה בזהב ללא בעיות, עם עוד משחק של 40+ הפרש על צרפת. סיימו את הטורניר עם ממוצע הפרשים של 55+ למשחק (אף משחק לא הסתיים בפחות משלושים הפרש). גם בעבר נבחרות של ארה"ב בגיל הזה הראו דומיננטיות כמובן, אבל כזה הפרש בינם לבין כל השאר לא זכור לי. לא כל כך בזכות הכישרון (שגם לא חסר), אלא יותר בגלל המנטאליות חסרת הפשרות, נראה שיצאו מכאן כמה שחקני נבא טובים. וגרין עם פוטנציאל אמיתי להיות סופרסטאר.

הטריו הצרפתי מצויין, אבל ראו בגמר שחסרות להם לא מעט שעות של תחרות ברמה הזו מול גודל, אינטנסיביות ואתלטיות ברמות הכי גבוהות. ועדיין, העתיד מבטיח מבחינתם.

פורטו ריקו מפתיעה את קנדה במשחק על המקום השלישי ולוקחת הביתה את הארד. קבוצה נמוכה, אבל אולי הנבחרת שהיה הכי כיף לראות באליפות הזו -- חבורת גארדים שמשחקים עם המון לב, חוצפה ואגרסיביות, עם הגנה לוחצת, מתפרצות, התלהבות, והליכה לטבעת בלי פחד. ממש הגיע להם.

מדהים איך שהאמריקאים לקחו כ"כ ברצינות את הכשלונות של הנבחרת בוגרת שהיו ב2002-2006 וכעת כל הנבחרות, לא משנה באיזה גיל, משחקות באותו סגנון - רוטציה רחבה והגנה אדירה שמתבצעת ע"י לחץ מטורף של 40 דקות. אף נבחרת בעולם לא יכולה לעמוד מול שילוב כ"כ קטלני של לחץ פלוס פריקיות אתלטיות ברמה כזאת לאורך משחק שלם.

כן, זה נכון. למרות שכאמור זה לא עבד להם בשנה שעברה באליפות העולם עד גיל 19. אבל נראה לי שזה היה מקרה יוצא דופן.

ESPN עם רשימת 15 הפרוספקטים הכי מבטיחים מהטורניר. ג'יילן גרין ה-MVP הצעיר מוביל את הרשימה, אחד מתשעה שחקנים מארה"ב. האחרים הם הטריו הצרפתי, שני הקנדים שדיברתי עליהם (פטרסון ומונקריף) ובאיו ממאלי, שהוא יותר ארוך ממה שחשבתי (5'7 ווינגספאן).

אין ברשימה אף אירופאי מחוץ לצרפת, אבל אני חושב שזה בגלל שחלק מהנבחרות עם הפרוספקטים הכי מוכשרים לא הגיעו לאליפות. אחד מהם הוא אבדיה. שניים אחרים הם ניקו מיניון האיטלקי/אמריקאי, שכבר שיחק עם הנבחרת הבוגרת ופרנץ ווגנר הגרמני, האח של מוריץ, שהוא יותר גארד, אבל גם יותר אתלטי מהאח.

ניראה עוד 4 שנים מי יגיע לאיפה...
קצת חבל שחלק מהכישרונות האמריקאים הולכים "לבזבז" עוד 2-3 שנים בכדורסל תיכונים, במקום להשתלב בליגה מקצוענית, כמו החבר'ה הצרפתים והגבוה ממאלי (ויתר הכשרונות מאירופה).
אגב, ביטול חובת השנה במכללות היא כבר עובדה קיימת? כי היה רשום איפשהו שגרין יוכל להיבחר כבר בדראפט 2020. זה בגלל שהוא קפץ כיתה (בניגוד לרוב שחקני התיכונים שההפך נשארים בכוונה כיתה) ועוד שנה הוא מסיים תיכון, או כי עוד שנתיים הוא יוכל להיבחר היישר מהתיכונים?

זה עדיין לא סגור סופית אבל לפי הדברים של סילבר אתמול זה בדרך לשם וכנראה רק מהדראפט של 2021.

אין באמת סיכוי שמישהו מהאמריקאים ישאר עוד שלוש שנים בתיכון. רובם כבר רשמית בקלאס אוף 2019, כלומר ילכו לקולג' בעוד שנה (קארי, הרמון, סטיוארט, אוקורו ומור). אם להסתמך על ניסיון העבר, גם האחרים, כמו מובלי, בארנס, סאגס והמפטון יעשו כנראה בקרוב ריקלאסיפיקיישן ויצטרפו לאיזה קנטאקי או דיוק בשנה הבאה. זה מה שעושה כמעט כל מי שמדורג בעשירייה הראשונה של אתרי הדירוג.

היחיד שלא יכול לעשות את זה הוא גרין, בגלל שהוא יליד 2002. אבל הוא נולד נדמה לי בפברואר ונדיר ששחקנים בגילו שמדורגים כל כך גבוה לא עושים ריקלאס, כך שאין סיכוי שיישאר יותר משנתיים בתיכון.