שנה שעברה דיברתי רבות על היחלשות העמדה, ונטען שהיתה לי אג'נדה. אז הנה העניין – מספר 1 של שנה שעברה לא יהיה פה, כי אנתוני דייויס בקבוצה ליד מירוטיץ' ורנדל ובלי קאזינס, הוא סנטר. למרקוס אלדרידג' (7 אשתקד) לא יהיה כאן, כי הוא בוודאי שיחק סנטר השנה בסן אנטוניו והיה אפילו מעולה לגמרי. גם נוביצקי של השנה הבאה (15 אשתקד) הוא סנטר, למרות שדיאנדרה ג'ורדן גם הצטרף לדאלאס. זה בנוסף לסימני השאלה שיש עתה על כמה מהפאוורים היותר מוצלחים ברשימה הקודמת (מילסאפ, פורזינגיס) והיינו חושבים שהעמדה אף נחלשה, ובכל זאת – אני חייב לומר שאני לא שונא את העמדה באותה רמה, ונדמה לי שיש שיפור מסוים.
אז קודם כל, המודרניזציה של הכדורסל מביאה לפה שחקנים שלא היו כאן בעבר. יאניס למשל (4 ברשימת הסמולים אשתקד), האריס עם הגוף הגדול, וכרמלו המתבגר שלא לטובה גם כן כאן. אבל אולי יותר מכך נדמה לי שיש פשוט עומק בעמדה שאני לא זוכר שראיתי, אולי גם בגלל כמה מצרפים חדשים (קוזמה, מרקנאן, שאריץ'). ושחקנים שהכנסתי כברירת מחדל שנה שעברה (פייבורס, אנדרסון, נוביצקי) אפילו לא ייכנסו השנה. מבחינתי זה טוב ובהחלט מהווה שיפור מסוים. וזה עוד מבלי לדבר על כמה רוקים מבטיחים כמו ג'ארן ג'קסון.
וכן, גם די ברור לי שאם יש רשימה בה יהיו הכי הרבה חוסר הסכמה איתי זה כאן, לאו דווקא בגלל מישהו כזה או אחר (מלו...) אלא כי כמכלול מדובר בהרבה שחקנים ברמה טובה, בלי יותר מדי בולטים באמת למעלה.
למעשה, מדובר ברשימה חדשה לחלוטין כשרק 8 שורדים מהשנה האחרונה ונכנסים גם השנה... EXCITING TIMES
אז נתחיל כהרגלנו ב...
HM
סרג' איבקה (8 אשתקד, טורונטו). נדמה לי שבגיל 35 (טוב, רשמית 29, אבל נו באמת) הבחור כבר לא באמת שייך לרשימה. ההגנה שלו בוודאי לא מה שהיתה פעם, ובהתקפה הוא תכל'ס בעיקר אופציה מהשלוש שזה נחמד בכדורסל המודרני אבל לא יותר. וגם אם בשנה האחרונה הוא היה בטופ 15 של הפאוורים, קשה לי להאמין שיהיה כזה השנה עם ההתדרדרות העקבית.
12.6 נק', 6.3 ריב', רק 1.3 חסימות (הכי חלש שלו מאז עונת הרוקי), 36% מהשלוש, 55% אפקטיבי.
דרק פייבורס (11 אשתקד, יוטה). בניגוד לאיבקה, פייבורס דווקא השתפר השנה ובכל זאת לא נמצא אפילו ברשימה הראשית. למה? אולי בגלל שהוא לא מתאים כפאוור למשחק המודרני, למרות שהוא לגמרי כזה ליד גובר בהתקפה. אין לו קליעה מהשלוש. הוא כבד, חזק ולגמרי סנטר (טיפה נמוך). היה טוב גם כשגובר היה פצוע השנה והוא יופי של גבוה שנותן הגנה טובה והתקפה חביבה. אבל נדמה לי שעכשיו בגיל 27, ברור שזה מה שנקבל ואין עוד אפסייד.
12.3 נק', 7.2 ריב', 57% אפקטיבי.
זאק רנדולף (12 אשתקד, סקרמנטו) – עוד שחקן שיורד מהרשימה הראשית (אחרי אולי 15 שנה בה) הוא רנדולף והגוף הבהמי שלו. אמנם בא כחונך לצעירים, אבל אפילו סקרמנטו כבר שמה אותו ברשימת הפצועים הרבה יותר מכפי שהיכולת שלו נותנת ונדמה לי שגם הוא יודע שהוא בישורת האחרונה של הקריירה. עדיין נותן תפוקה יפה בגלל אינטליגנציית משחק וכאמור כוח אבל מספיק. בייגלי וג'יילס עשויים בהחלט לדחוק אותו מחוץ לרוטציה למרות שהוא עדיין יכול להראות להם מאיפה משתין הדג.
14.5 נק', 6.7 ריב', 2.2 אס', רק 51% אפקטיבי.
רייאן אנדרסון (10 אשתקד, יוסטון) – הבחור שהתאים כמו כפפה לאוריינטציה המאד התקפית של יוסטון לפני שנתיים עם יכולת הסטרץ' שלו, התאים פחות השנה בגלל שפתאום גם הגנה היתה חשובה בעיר הנפט. וכך, מצא את עצמו אט אט נדחק מחוץ לרוטציה על חשבון שחקנים כמו טאקר או מבה מוטה. הוא עדיין שחקן התקפה מצוין, וסטרץ' אדיר. אבל הוא צריך למצוא קבוצה בה ההגנה שלו, לא תהיה ליאביליטי, ובינתיים ביוסטון היא בהחלט כזו.
9.3 נק', 5 ריב', 2 שלשות ב 39% ו 57% אפקטיבי. נחמד, אבל אין הגנה. ובפלייאוף הוא זכה לשחק רק ב 9 דקות גארבג' (בממוצע) ב 11 משחקים, בהם הוא תרם 1.7 נק'....
ת'אד יאנג (אינדיאנה) – רציתי לכתוב שעם אינדיאנה הוא סוף סוף הגיע לקבוצה שמנצחת קצת, אבל טעיתי – הבחור כבר שיחק בשבעה פלייאופים בחיים, למרות שהוא תמיד יעורר לי אסוסיאציות לשנים הרעות של פילי. בכל מקרה, המקבילה הכדורסלנית לוול-אי של פיקסר ,הוא עדיין שחקן שחי מהזבל. אין לו גו-טו-מוב אחד, ועם זאת הוא מספיק יעיל בשני צדדי המגרש והוא עדיין אחד החוטפים הטובים בליגה כבר שנים בשביל להיות משמעותי, ויהיה כזה גם השנה.
11.8 נק', 6.3 ריב', 1.7 חטיפות (10 בליגה), רק 32% מהשלוש, ו 52% אפקטיבי.
ג'יימס ג'ונסון (מיאמי) – ודווקא עליו חשבתי שהוא יקפוץ ברמה. דריימונד גרין לעניים שהוא לגמרי פוינט פורוורד שיודע לנווט את המשחק של מיאמי מעמדות הפנים, ונותן יופי של הגנה והנעת כדור, ועם זאת נדמה שהשנה משהו שם חרק יותר מאשר בשנה המצוינת הקודמת לה, בעיקר באחוזים מהשלוש. וחוץ מזה, הוא לא סתם דריימונד גרין לעניים אלא למעשה למרודים.
10.8 נק', 4.9 ריב', 3.8 אס', פחות משלשה ב 31% (55% אפקטיבי חביב)
ג'ון קולינס (אטלנטה) – למרות שאפילו לא היה מועמד להיות רוקי השנה, נדמה שהקפיצים שלו ברגליים והעובדה שהוא בכל זאת הראה כשרון כדורסל לא רע, נותן לו את האפשרות לקפוץ בצורה רצינית השנה. בטח ובטח שבואקום של אטלנטה. שיתוף הפעולה שלו עם טריי יאנג עשוי להיות מעניין ומבטיח.
10.5 נק', 7.3 ריב', 59% אפקטיבי לשחקן שזורק מעט מאד מהשלוש.
ג'בארי פארקר (עבר ממילווקי לשיקגו) – אולי שינוי המקום ייתן לו כיוון לעתיד. ההבטחה העצומה מהדראפט, לא ממש הראה מספיק ניצוצות בליגה, ובעיקר הראה שהוא פציע מאד, כשהוא כבר עבר בארבע שנים שתי פציעות משביתות במיוחד. בגיל 23 נדמה שהוא לעולם לא יהיה אתלט על אחרי כל הפציעות, אבל האמת היא שזה לא היה הטיקט שלו מההתחלה. אבל במילווקי הוא נעלם בין העמדות של יאניס, ובשיקגו יהיה לו את מרקאנן. אם הוא יצליח לחצוב בכל זאת מקום, (אולי לצד מרקאנן כסנטר?) בעמדות 3 (קצת כבד) ו-4, אז אולי הוא כן יחזור להראות את הכשרון העצום באמת שלו.
12.6 נק', 4.9 ריב', 1.9 אס', 38% טובים מהשלוש (שלשה למשחק)
ניקולה מירוטיץ' (ניו אורלינס) – נדמה לי שהוא מבחינתי השחקן הכי קרוב ל-15 הראשונים (אולי חוץ מפייבורס), ובכל זאת בחוץ... כשהוא נותן בקלות את העונה הטובה שלו בקריירה, קודם בשיקגו, ואז בעיקר בניו אורלינס שם הוא מאד עזר לאנתוני דייויס לרווח את המשחק, ולמעשה גרם לדייויס עצמו להיראות כמו הגבוה הטוב בליגה. הרבה פחות רך משחשבתי שיהיה כשנכנס לליגה (או כשפורטיס החטיף לו). לוקח ריבאונדים, קולע היטב, מרווח משחק. יופי של שחקן בקו פנים מאד מבטיח יחד וורסיטלי מאד עם דייויס ורנדל.
15.6 נק', 7.4 ריב', 2.5 שלשות ב 38%, 55% אפקטיבים. מעניין מאד לראות שהמספרים שלו בניו אורלינס היו פחות טובים מאלו שהיו לו בשיקגו, ובכל זאת נדמה שדווקא בפליקנס ולא בואקום של שיקגו הלוטרית, הוא מצא סוף סוף את העדנה המיוחלת.
ולרשימה העיקרית:
14-15. התאומים מרקוס (בוסטון, 14 אשתקד) ומרקיף (וושינגטון, 9 אשתקד) מוריס:
התחכמות קטנה, אבל אם דוחקים אותי לפינה, אז למרות שלמרקוס היתה עונה טובה יותר, אני חושב שמרקיף הוא עדיין שחקן טוב יותר. רק שבניגוד לאחיו, אין לו את ברד סטיבנס שמוציא מקסימום מכל שחקן כמאמן. מעניין לראות את שני השוט צ'ארטים שלהם, מרקיף מעדיף את צד שמאל של המגרש, בעוד מרקוס מעדיף את צד ימין. שניהם זורקים הרבה מהשלוש, בדיוק סביר אבל לא מבריק. מרקיף הוא בהחלט השחקן המגוון יותר, ושחקן הפנים הטוב יותר עם יכולות הפוסט הטובות יותר, והוא גם המוסר הטוב יותר, ובסך הכל השחקן המעט יותר מוכשר מבין השניים. מרקוס אוהב יותר את חצי המרחק ומעדיף להימנע מכניסה לסל. שניהם שחקני הגנה סבירים, למרות שבשיטה של בוסטון, מרקוס אף נראה טוב יותר מזה. בסך הכל, כדורסל זה עניין של סיטואציה ומזל, לא פחות מהרבה דברים אחרים, וכרגע האיש עם המזל הוא מרקוס, אבל זה בסדר כי הוא סבל כמה שנים בדטרויט.
מרקוס מוריס יקבל פחות דקות השנה בעמדת הפאוור, בגלל הייוורד שידחוק את טייטום מעט לעמדה 4, אבל אולי יקבל קצת יותר דקות דווקא בעמדה 5 בהרכבים של סמול בול שיעבדו מצוין מול כמה מאריות הליגה (מישהו אמר גולדן סטייט?). הוא לא השחקן הכי חשוב של בוסטון או אפילו קרוב לכך, אבל הוא בהחלט יצטרך להמשיך לתת הגנה טובה וקליעה נקייה בקו הפנים הקצת רזה של בוסטון.
מרקיף מוריס לעומת זאת הפאוור פורוורד המרכזי של הוויזארדס, קבוצה שהתחזקה השנה ובהחלט צריכה לא רק להגיע לפלייאוף אלא אולי אפילו לעבור סיבוב. נדמה לי אבל שהוא צריך להיות טיפה יותר אסרטיבי עם המשחק מתחת לסל. בטח כשגורטאט כבר לא שם, ודוויט האוורד הוא דוויט האוורד, לטוב או לרע.
מדובר בסופו של דבר, בשני פאוורים שמאד מתאימים למשחק המודרני ושבהחלט צריכים להיות כלים מרכזיים בקבוצה שלהם, גם השנה.
מרקוס מוריס:13.6 נק', 5.4 ריב', 1.6 שלשות למשחק ב 37%, 50% אפקטיבי מהשדה
מרקיף מוריס: 11.5 נק', 5.6 ריב', 1.9 אס', שלשה אחת למשחק ב 37% ו 54% אפקטיבי מהשדה.
וחוץ מזה, תראו Three Perfect Strangers. . יום אחד יעשו מחקר על ההבדלים בין המוריסים בתור תאומים זהים, וזה יהיה די מרתק.
13. דריו שאריץ' (פילדלפיה)
אני מחבב את השחקן הקרואטי, ונדמה שיש במשחק ההתקפה שלו משהו מאד זורם. מצד אחד הוא קולע היטב מהשלוש, ומצד שני הוא לא מתבייש להיכנס מתחת לסל, ובעיקר לסיים. קשה תמיד לדעת אם שחקן באמת טוב בזוז בלי הכדור ולקבל כדורים, כמו שנדמה ששאריץ' הוא, או שזה בגלל הגאונות במסירה של סימונס, אבל כך או כך – בין השניים יש תיאום נדיר, ושאריץ' הוא באמת פנומן בתזוזה ללא הכדור, ברמה שמזכירה לי את צ'נדלר פרסונס של לפני 4 שנים. נדמה לי באופן כללי ששאריץ' יהיה נכס לכמעט כל קבוצה בתור שחקן בלי יותר מדי אגו, שפשוט טוב בלהכניס את הכדור לסל. אני אוהב לדבר על הקלעים הלבנים שהקיפו את אמביד וסימונס בפילי של השנה האחרונה, אבל יחד עם רדיק, אין ספק ששאריץ' היה הטוב מביניהם. והרבה מעבר לרדיק – בוודאי שהמגוון שבהם, בגלל היכולת שלו לשחק גם מתחת לסל כמטרה בחיתוך, ולפעמים אפילו בפוסט.
נדמה לי שאני מאלו שמאמינים בפילי של השנה. כשכולם מדברים על בוסטון בתור הקונטנדרית המרכזית של המזרח, אני אוהב לחשוב שפילי היא קונטנדרית לא הרבה פחות ממנה, וקבוצה שבהחלט יכולה להגיע עד לגמר, אם כולם בריאים. שאריץ' צריך להיות המוציא לפועל העיקרי כאן בשטף. אמביד וסימונס כמובן ייצרו הרבה יותר. אבל בלי 15 נקודות של שאריץ', ובלי יכולת סבירה בהגנה, מימד שלם ייעלם מהקבוצה הזאת. אישית, אני גם צופה שבגילו של רדיק, הגיע הזמן ששאריץ' ייקח את המושכות בתור הקלעי מס' 3 של הקבוצה וחלק אינטגרלי מהעתיד הדי וורוד של הקבוצה המאד חביבה הזאת.
14.6 נק' ,6.7 ריב', 2.6 אס', 2 שלשות ב 39% ו 54% אפקטיבי מהשדה. ולא פחות חשוב – מספרים אף טובים יותר בפלייאוף כולל כמה וכמה משחקי 20+ מול מיאמי ומול בוסטון
12. קייל קוזמה (לייקרס)
סימונס או מיצ'ל, מיצ'ל או סימונס... לא יודע, אבל כמעט ברור שקוזמה היה הרוקי מספר 3 בדראפט האחרון. ואולי חשוב ומגניב מכך – השחקן עם ההוק-שוט הכי טוב מאז שקארים עזב את הליגה, וזה אפילו לא אורך (כי נדמה לי שהאורך של קוזמה די ממוצע בשביל הגובה) אלא טכניקה נטו. קוזמה אוהב לקלוע, והוא אוהב לקלוע הרבה, והוא נראה כמו פאוור קולע מהסוג שהיו כל מיני שאריף עבדור רחים או חואן האוורד בעבר. לטוב ולרע
לטוב, כי הוא באמת יופי של סקורר, קלעי טוב מהשלוש שעוד עשוי להשתפר. כאמור, ההוק-שוט הכי טוב בליגה, וכי נדמה שהוא באמת רוצה לקלוע וקולע כשהוא רוצה.
לרע, כי א. הוא לא מאד יציב. בעוד הוא היה מעולה בתחילת העונה ובסופה, היה לו בטן די רצינית באמצע שבה הוא בקושי הצליח להגיע לדאבל פיגר משחק אחר משחק כי ב. יש מצב שהוא קצת גאנר, הוא אמנם מסר 1.8 אסיסטים העונה, וקלע באחוזים סבירים, אבל מצפייה לא מעטה בלייקרס ובו, נדמה לי שהוא זורק יותר משהוא צריך ולא תמיד ממצבים נכונים וכי ג'. אין ממש הגנה – וזאת הסיבה ששחקנים אחרים הועדפו על פניו למרות הכשרון ההתקפי המצוין. ואולי ד. כי אני לא בטוח עד כמה הפוטנציאל לשיפור גבוה. אמנם נבחר 27 בדראפט וככזה הוא גניבה עצומה, אבל אני לא רואה אותו הופך להיות כוכב בליגה אלא לכל היותר, איזה מישהו שייבחר פעם או פעמיים בחיים לאולסטאר בקושי, וחסל. בטח כשבערך על העמדה שלו עומד ברנדון אינגרם, שהוא פשוט... מוכשר יותר.
ועכשיו יש לו את לברון שינווט. קוזמה דווקא שחקן שדי אוהב את הכדור ביד (בניגוד לשאריץ' פה למעלה למשל), ושחקנים כמו רונדו ולברון בהחלט ישפיעו עליו. מצד שני, אולי לטובה. אחרי הכל, למג'יק היה הוק שוטר בשם קארים, אז לכו תדעו מה לברון יכול לעשות עם הוק שוטר בשם קייל.
16.1 נק', 6.3 ריב', 1.8 אס', 2.1 שלשות ב 37% ו 53% אפקטיבי למשחק.
11. לורי מרקנאן (שיקגו)
קוזמה היה אמנם הרוקי הטוב יותר, אבל נדמה לי שמרקנאן הראה שהוא מבטיח יותר. ובכלל, יש רושם שהוא הולך להיות חתיכת שחקן, ואולי הוא ולא פורזינגיס, הוא הביאה הבאה של נוביצקי. בסופו של דבר הוא הראה את מה שצריך – יכולת ריבאונד טובה, זריקה שהיא גם יפהפיה וגם טובה מאד. ניצול מצוין של הגובה. ניידות מספיקה בשביל 7 פוטר. מדברים על אפסייד? הוא הראה לגמרי שהוא יכול להביא לידי ביטוי את האפסייד.
אז נכון, הכל בוסר וחדש. שיקגו של השנה האחרונה היתה בסופו של דבר קבוצה די עלובה, ומרקאנן עצמו אפילו נפצע ונעדר במשך איזה 15 משחקים. הוא בוודאי רך בהגנה והוא היום, בטח לא אחד מתריסר הפאוורים הטובים בליגה. השאלה היא האם הוא יהיה אחד מתריסר הפאוורים הטובים בליגה עוד עשרה חודשים, וכאן העובדה היא ששמתי אותו במקום התשיעי כי נדמה לי שיש לו את כל הכלים להיות שם.
קו הפנים של שיקגו יהיה מעניין השנה. רולו לדעתי לא יקבל המון דקות, אבל בין מרקאנן, ג'בארי פארקר שהוזכר כאן ב HM, פורטיס שהעדפתי להשמיט ווונדל קרטר שמדברים עליו רבות בתור רוקי, יש כאן לא מעט כשרון וורסיטליות. הצפי שלי הוא שמרקאנן יקבל דקות הן בעמדת הסנטר ליד פארקר ופורטיס והן בעמדת הפאוור ליד רולו וקרטר, תלוי בהרכב. אבל כך או כך, הוא (עד שנראה מה קרטר שווה) השחקן הראשון כרגע מבין הגבוהים. המועמד העיקרי להיות כוכב לא רק בין הגבוהים, אלא בקבוצה כולה. אני נותן לו ליהנות מהספק, נראה אם הוא יוכיח שהגיע לו, בשנה הבאה.
15.2 נק', 7.5 ריב', 2.1 שלשות ב 36% ו 52% אפקטיבי מהשדה.
10. פול מילסאפ (דנבר, 6 בדירוג הקודם)
הבחור מתבגר. בן 33 הילד, ונדמה לי שהשנה הקודמת היתה דעיכה רצינית. מה שלא באמת נותן המון מקום לאופטימיות בעונה הבאה. אחרי הכל, הבחור כבר היה חלק משני קווי פנים די רציניים בקריירה, לצד ג'פרסון ביוטה ולצד הורפורד באטלנטה, ולמרות שנדמה שהוא עכשיו חלק מקו פנים מצוין שלישי לצד יוקיץ', נראה שהגיע הזמן שגם הוא ידעך לו. בשיאו, (כלומר לפני שנתיים שלוש) מדובר בשחקן אדיר. קלעי מכל מקום במגרש, אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, בטח בעמדה שלו, מוסר בחסד עליון. לא פחות טוב בכלום כמעט מדריימונד גרין, ולבטח טוב ממנו בהתקפה.
אבל השנה האחרונה כאמור, הוא ממש לא היה בשיאו, ובגיל 33 זה מדאיג. הוא היה פצוע במשך יותר מחצי עונה, וגם כששיחק נראה פחות טוב וחד מאשר בשנים קודמות. יכול להיות שזו סיטואציה, ויכול להיות שבין כל הפציעות הוא פשוט לא הצליח לחזור לשדרג את עצמו, ושאם יהיה בריא שנה הבאה, הוא יחזור להיות הפאוור המצוין שהוא היה בעשור האחרון, אבל כאמור – יכול מאד גם להיות שלא, ואז זו בעיה. המזל שלו? לקבוצה שמשופעת בשחקנים בעמדות 1-3, יש מעט מאד בעמדות 4-5. כלומר, כן, אחד הסנטרים הטובים והמגניבים בעולם בניקולה יוקיץ' ,אבל תכל'ס לא המון חוץ מזה (קצת הרננגומז, קצת פלאמלי, קצת ליילס). כך שאין מישהו שבאמת יתפוס לו את המקום כל עוד יהיה בריא.
החזון של דנבר כבר מהשנה הקודמת, היה להיות קבוצה הפוכה, שבה הגארדים הם המוציאים לפועל (בטח השנה כשאפילו אייזיאה שם) והניווט מגיע מבפנים עם שני שחקני הפנים המנווטים, אולי הטובים בליגה. מילסאפ צריך למצוא מקום ככזה ועשוי להיות עצום אם יהיה בריא, אבל כאמור... הרבה יותר מדי סימני שאלה.
14.6 נק', 6.4 ריב', 2.8 אס', עדיין יותר מחטיפה וחסימה למשחק, 51% אפקטיבי כשהוא תורם שלשה למשחק ב 35%.
9. מלו (עבר מאוקייסי ליוסטון, 7 בדירוג הסמול פורוורדים שנה שעברה)
ובגלל שזאת הרשימה שלי בעיקר, אני נותן לעצמי דרור לדרג שחקנים שאני בטוח שרבים היו מדרגים נמוך או גבוה יותר. מלו היה עדיין סקורר לגיטימי לפני שנתיים בניקס, ואז הוא עבר את העונה הגרועה ביותר בקריירה המאד מעוטרת שלו, באוקייסי. הוא בא כחלק משלישיה מפוארת והפך להיות אט אט לא רק לשחקן הרביעי בקבוצה (אחרי סטיב אדמס), אלא בזמן הפלייאוף אפילו לשחקן זניח. כבד מדי לשמור. לא באמת יודע לשחק בלי הכדור ביד ולא באמת מסוגל לשחק עם פול ג'ורג' ובעיקר עם ווסטברוק. והמספרים נראו בהתאם. עזבו את ממוצע הנקודות שהוא בקלות הנמוך בקריירה. מה שמעניין יותר הוא מספר האסיסטים שהיה פחות מחצי מהמספר הנמוך ביותר עד עתה בקריירה. כי ככה זה כשנותנים למישהו שאוהב לקלוע להיות רק פינישר – הוא זורק. ומה עוד היה הגרוע בקריירה – הן אחוז השדה והן אחוז העונשין (אבל לא האחוז מהשלוש או האפקטיבי). כי מלו טוב יותר בליצור מאשר בלקבל ולזרוק. והכל יורד, וכשמצרפים לזה את ההגנה הבאמת גרועה שלו, מקבלים שחקן לא טוב.
ובכל זאת, אני מדרג אותו תשיעי והאמת היא שנדמה לי שהייתי מדרג אותו אף גבוה יותר אולי, אם לא הייתי חושב שעוד גבות יורמו. שנה שעברה פקפקתי מאד בשילוב של פול והארדן ביוסטון וממש לא חשבתי ששני שחקנים שצריכים את הכדור ביד יזרמו כל כך טוב ביחד, אבל עובדה – ד'אנטוני עשה את זה מדהים. למלו אמנם כבר יש ניסיון לא טוב עם ד'אנטוני, אבל נדמה לי שד'אנטוני רק משתבח עם השנים, ואם זה עבד עם שניים – אז אולי זה גם יעבוד עם שלוש. אחרי הכל, אם יש מאמן שאוהב בידודים זה ד'אנטוני, ואם יש שחקן שאוהב בידודים זה הארדן.... רגע, מלו.
אז יוסטון תהיה שונה השנה, אבל אני מהמר שמלו יקבל הרבה יותר את הכדור ביד משהוא קיבל אותו עם ווסטרוק. יהיו התקפות השנה שבהם פול או הארדן יעבירו את החצי ומיד יתנו למלו ליצור ולא רק כאופציה בסיום שעון, ומלו בסופו של דבר גם יודע למסור (4.2 אס' למשחק רק לפני שנתיים) וגם לקלוע ובטח שליצור. זאת לא תהיה אותה יוסטון של השנה שעברה, אבל אני ממש לא בטוח שהיא לא תהיה יוסטון טובה גם אם שונה, גם השנה. ולמלו יהיה חלק חשוב מאד ביוסטון הזאת.
16.2 נק', 5.8 ריב', 2.2 שלשות ב 36%. ו 48% אפקטיבי.
8. קריסטפאס פורזינגיס (ניקס, 5 אשתקד)
תנו לי לחדד את השאלה עליה אני מנסה לענות שוב. כפי שכתבתי פה כמה פעמים, השאלה היא: הפאוור הפותח שלך נפצע, ועכשיו המשחק השלישי בסיבוב השני של הפלייאוף. את מי אתה רוצה במקומו? אבל הנה הטוויסט והשאלה האמיתית – השאלה הזאת לא נשאלת במאי, היא נשאלת באוקטובר, בשביל המאי הבא. כלומר, אף אחד לא ערב לך שהשחקן שבחרת באוקטובר, עדיין יהיה בריא במאי. וכאן, נכנס פורזינגיס לתמונה.
12 משחקים לתוך העונה הקודמת, ופורזינגיס נראה כמו מועמד ל MVP. 30 נקודות ו-8 ריבאונדים היו לו בממוצע במשחקים האלה, כשהוא מנצל את הגובה שלו לקלוע מעל כולם מבפנים, ומנצל את הגובה שלו לקלוע מעל כולם מבחוץ. העניין הזה שיש לך שחקן בגובה 2.20 שקולע היטב מכל מקום במגרש, ושיש לו ניידות טובה ואתלטיות, וידיים מדהימות, זה די מדהים. ובשיאו אין דברים כאלה. וזה לא רק בהתקפה, בניגוד לשניים שמושווים אליו כמו נוביצקי ומרקאנן, פורזינגיס הוא גם חוסם טוב. הוא לא שומר טוב, כי הוא כן עלה נידף ברוח, אבל הוא נותן מטריה אוירית (2.4 חסימות למשחק) שמעטים נותנים. יאו מינג פלוס שלשות.
מה לא טוב? אולי רק העובדה שהוא לא לוקח ריבאונדים, אבל לא נורא – גם ברוק לופז לא לוקח ריבאונדים. למרות שפורזינגיס ממש ממש לא לוקח ריבאונדים
אבל מה באמת לא טוב? העובדה שיש תחושה שיש סיכוי שהאיש לא ישחק המון כדורסל בחיים. הוא נעדר ה 10-20 משחקים לעונה בשתי העונות הראשונות, ונפצע לגמרי באמצע העונה האחרונה, כשהוא צפוי לחזור רק בפברואר, ואז... לכו תדעו, אחרי הכל הבחור פציע, וכבר ראינו מספיק סנטרים וגבוהים מסיימים את הקריירה בגלל פציעות. בשיאו הוא אולי הפאוור הטוב בעולם, אבל אם אני מחליט באוקטובר שאני רוצה שחקן במאי... נדמה לי שיש שבעה שחקנים שמגיעים לפניו.
22.7 נק', 6.6 ריב', 2.4 חס', כמעט 2 שלשות ב 40% מהשדה, אבל רק 49% אפקטיבי.
7. ארון גורדון (אורלנדו)
יופי של שיפור הבחור נתן העונה, בתור הכוכב הדי בלתי מעורער של הקבוצה הכושלת מדיסני וורלד והאליגטורים. במיוחד בתחילת העונה, הוא הראה לא רק הרבה יותר אסרטיביות אלא גם דיוק לא רע מהשלוש, שאמנם התייצבה (מטה) במשך העונה, אבל הראתה שיש על מה לסמוך, חוץ מאשר על אתלטיות.
דיברו כאן על סלניוז על חוזים רעים בנ.ב.א, ובאורלנדו בפרט, אבל איכשהו לא נראה לי שגורדון בן ה 23 הוא חוזה רע. למרות שהוא נפצע מעט בעונה האחרונה, הוא לא איבד שמץ מהאתלטיות, והאיש שהפסיד באופן מרהיב לזאק לאווין בתחרות ההטבעות לפני שנתיים, הוא עדיין אחד המטביעים הגדולים בליגה, ואתלט עצום. כשמוסיפים את האתלטיות האדירה הזאת לגוף גדול וחזק (מהסוג של האריס או בלייק גריפין) ונותנים גם קליעה, ואפילו יכולת מסוימת להוריד כדור לרצפה, מקבלים מישהו שבהחלט יכול להיות פרנצ'ייז פלייר של קבוצת תחתית (או לחילופין שחקן 3 בקונטנדרית). וכשמצרפים לזה את העובדה שהתפוקה שלו עולה בשליש מדי שנה, יש עוד מצב שיהיה כאן פאוור עצום.
ועם זאת, קשה שלא להסתכל על החסרונות. הוא אמנם קלע מצוין בתחילת העונה, אבל קשה להגיד שזאת נקודת חוזק אצלו. הוא יכול מדי פעם להוריד כדור אבל גם ככזה, עדיף שלא, ובטח שאין לו את יכולת המסירה שיש לאיש הכי דומה לו פיזית בליגה – בלייק גריפין.
אם יש משהו מסקרן באורלנדו המדשדשת בעונה הבאה, הרי שזה קו הפנים שלהם. ווצ'ביץ' הוא כבר שנים אחד מהסנטרים ההתקפיים הטובים בליגה, ג'ונת'ן אייזק הראה ניצוצות של אתלטיות בשנה האחרונה, ומו במבה המאד מתוקשר ומבטיח מגיע. אבל גורדון צריך להיות עדיין הכוכב בעמדה הזאת (וגם קצת בעמדה 3 אני מניח בהרכבים גבוהים), ובכלל השחקן המוביל של הקבוצה. אם הוא ימשיך להשתפר כפי שעשה מדי שנה, אולי בכל זאת יש עתיד וורוד בדיסני.
17.6 נק', 7.9 ריב', 2.3 אס', 2 שלשות ב 34% ו 50% אפקטיבי מהשדה.
6. ג'וליוס רנדל (עבר מהלייקרס לניו אורלינס, 13 בדירוג הקודם)
יש שחקנים שגוררים השוואה, ומשום מה רנדל הוא אחד כזה שתמיד גורר השוואות, כי בסופו של דבר הוא שחקן די מיוחד, ודי שונה מהשטאנץ הרגיל של שחקני הנ.ב.א. רבים משווים אותו לדריימונד גרין, אחרים משווים אותו לזאק רנדולף, ולי גם נדמה שיש בו לא מעט דמרקוס קאזינס. כך או כך, ברור שמדובר בשחקן מאד מעניין.
אם יש משהו שאפיין את רנדל בשנים הראשונות שלו בליגה, זה שהוא מנצל את העובדה שיש לו צעד ראשון די מהיר ובעיקר את העובדה שהוא חזק ודורס, בשביל להיכנס לסל מהאמצע, הרבה. קצת כמו רכבת. לפעמים זה עובד, לפעמים זה לא עובד וכשזה לא עובד זה נראה מאד מאד רע, כי WTF. אבל השנה, נראה לי שהוא עשה את זה פחות, וכשהוא כן עשה את זה – זה פשוט עבד הרבה יותר טוב. למעשה, מספיק טוב בשביל 56% מהשדה, כשיותר מחצי מנסיונות הזריקה שלו מגיעות מהמשכן שמתחת לסל ולא פחות מ 85% מהזריקות מגיעות מהצבע. מרשים. וזה מה שמייחד אותו – מצד אחד שחקן שלא יודע לקלוע מהשלוש, ורק יודע להשתמש בגוף הגדול שלו בשביל לעשות סלים מתחת לסל. ומצד שני, שחקן שעושה את זה הרבה יותר עם הפנים לסל, מאשר עם הגב לסל. או במילים אחרות – יותר פאוור מאשר סנטר.
אז למה הוא מזכיר לי את קאזינס? כי נדמה לי שהשניים הם אולי השחקנים הכי פיזיים בנ.ב.א (טוב, יש גם את לברון, אני יודע), וכי כמו קאזינס, גם רנדל יודע ואוהב מאד למסור, למרות שכמו קאזינס, גם אצל רנדל לפעמים המסירות מגיעות לשום מקום (ולפעמים הן מדהימות בגאוניותן). ולמה את דריימונד? כי למרות שההגנה, ממש אבל ממש לא שם, הוא מצוין בלנווט את הכדור כפורוורד גבוה וחזק שאוהב לשחק עם הפנים לסל.
אם היה נשאר בלייקרס, היה לו קשה לנווט, כשלברון עושה את זה הרבה יותר טוב (ויש גם בול ורונדו), אבל הוא לא שם – הוא עובר לניו אורלינס, שם יחד עם מירוטיץ' ובעיקר אנתוני דייויס, נוצר אחד מקווי הפנים המסקרנים והטובים בליגה. שלושה שחקנים מצוינים, ומאד מאד שונים ביכולות שלהם. נדמה לי גם שג'רו הולידיי בהחלט ייתן לרנדל לנהל משחק, משל היה סטף קרי בגולדן סטייט, והשילוב הזה יכול להיות מדהים כשהפינישר העיקרי הוא כמובן דייויס. הפוטנציאל של קו הפנים של ניו אורלינס פשוט מרתק, מסקרן ומיוחד. ובהחלט אחת מהסיבות שאני מחכה כבר לעונה הבאה
16.1 נק', 8 ריב', 2.6 אס', 56% אפקטיבי מצוין.
5. טוביאס האריס (קליפרס, סגר את רשימת הסמול פורוורדים במקום ה-15 שנה שעברה)
הפעם היחידה בה ראיתי משחק נ.ב.א מקרוב (כלומר, נדמה לי שורה 7 או
היתה שנה שעברה במשחק של הקליפרס מול סן אנטוניו. עד אז, הסתפקתי בכל מיני מושבים הרבה פחות קרובים (גם אם לא תמיד פחות יקרים, משחקים של הלייקרס עולים פי שניים מאשר אלו של הקליפרס ומצריכים ישיבה רחוקה יותר אבל פינקתי את עצמי, זה היה משחק קרוב לסוף העונה, ולמה לא– והנה העניין. טוביאס האריס הוא חתיכת גוף גדול. רוב שחקני הכדורסל נראים לידו כמו פיסלעך. האיש רחב וחזק ומנצל את הפיזיות שלו יפה מאד. וכשמוסיפים לזה את העובדה שהוא גם יודע למסור, וגם קפץ משמעותית השנה מאיזור ה 34-35% לשלוש שזה סביר ל 41% שזה מעולה, מקבלים משהו שהוא לא לברון (כי אין לו את האתלטיות שלו, או את סגנון המשחק שלו) אבל לפחות קרוב מבחינה פיזית.והנה עוד עובדה – בלייק גריפין, מי שהוא ללא ספק אחד הפאוורים המובילים בחצי העשור האחרון בליגה, לא תרם יותר מאשר טוביאס האריס, לא בקליפרס ולא בדטרויט, ואלו שתי תעודות כבוד רציניות מאד להאריס. אז כן, להאריס אין את השליטה בכדור בשביל להיות גדול באמת והוא גם לא מהיר מספיק. הוא בסך הכל בחור פיזי שקולע טוב מרוב המקומות ויודע לנוע עם ובלי הכדור. הוא אפילו לא ריבאונדר מבריק במיוחד, אבל הוא כן יתרון מיס מאצ'י בלא מעט מקרים, והוא כן שחקן שאני מאד אוהב.
אז כאמור, הקליפרס השנה הם לגמרי האחות הפחות מעניינת בעיר בה אני מתגורר וקשה לומר שהם שיפרו את עצמם משמעותית השנה (למעשה, ההיפך הוא הנכון), ויותר מסביר להניח שהם יסתובב סביב ה-30 נצחונות. אבל בגילו של לו ווליאמס לעומת טוביאס האריס, נדמה לי שאולי סוף סוף האריס יפרוץ את מחסום ה 20 למשחק ויוכיח שאולי אין לו את הסטאר קוואליטי בשביל קבוצת צמרת, אבל יש לו יופי של סטאר קוואליטי בשביל קבוצה שלא מביישת את עצמה.
18.6 נק', 5.5 ריב', 2.4 אס', 2.3 שלשות ב 41% מצוינים ו 54% אפקטיבי.
4. בלייק גריפין (דטרויט, 3 אשתקד)
הפצוע הכרוני שיחק רק 58 משחקים שנה שעברה בשתי קבוצות, ועשה בהן 28 נצחונות, אבל הנה מה שמעניין יותר – הרבה מהם היו רצפים. לא פחות מ 20 מהנצחונות באו בארבע רצפים ומאידך היו לו הרבה רצפי הפסדים, כולל 9 הפסדים רצופים. המכנים המשותפים? כשגריפין מרגיש טוב ומנצח הוא קולע באחוזים טובים יותר מהשדה (48% בנצחונות לעומת 40% בהפסדים) מהשלוש (38% לעומת 28%), הוא מוסר יותר (6.5 אס' לעומת 5.1 אס') והוא תורם יותר בריבאונד (8.3 ריב' לעומת 6.5 ריב' בהפסדים). ובמילים אחרות, בלייק גריפין בנצחונות הוא אול אראונדר אדיר, ואולי הפאוור הקלאסי המוסר הטוב בעולם מאז כריס וובר (אם לרגע נתעלם מהאנומליה שהיא דריימונד גרין). פוינט פורוורד אדיר, עם אתלטיות שאולי נפגמה בגלל הפציעות, אבל עדיין מספיקה להיילייט עצום פעם במשחק או שניים, שמעטים מאד יכולים לעשות בליגה. ובעיקר, נראה כמו חלק ממכונה משומנת שלא יכולה להפסיד. כשהוא טוב, הוא הפאוור הטוב בעולם. רץ, קולע,זורם, תורם בריבאונד ומנהל משחק כאילו שאין מחר. אבל הוא לא האיש הכי יציב בעולם, ואת זה אנחנו יודעים מזמן, וכשהוא לא טוב הוא זורק זריקות לא קשורות, לא שייך לשטף המשחק, לא נלחם בריבאונד, ובעיקר קולע בשביל הווליום.
וזה משהו שמאפיין את כל הקריירה. לפעמים הוא סופר סופרסטאר, ולפעמים הוא פצוע או מכה את האפסנאי. לפעמים אדיר, לפעמים כלום. הדיכוטומיה בהתגלמותה, שבאה לידי ביטוי מטאפורי מקסים ברצפי ההפסדים והנצחונות שלו העונה.
ולמה בכל זאת אני אופטימי? כי מאז שפיל ג'קסון פרש, יש מעט מאד מאמנים שהם "מאמני שחקנים" מובהקים, אבל אדם אחד שהוא בטוח כזה – הוא דווין קייסי. וגריפין, בסופו של דבר הוא ילד מגודל שצריך בדיוק את זה – מאמן תומך שיודע למקסם את היכולת האינדבדואלית של שחקן. גריפין יכול לגמרי לפרוח תחת קייסי, ולדעתי גם יעשה את זה, ובתנאי שיישאר פצוע (חתיכת תנאי בשבילו). הוא יהיה חלק מאחד מקווי הפנים הטובים והמעניינים בליגה ביחד עם דראמונד (או הורפורד, אם הכהן יקבל את מבוקשו ) והוא יהיה מצוין בקו הפנים הזה, כי הוא מרווח משחק נהדר. התחיל את הקריירה שלו כמכונת היילייטים, הפך להיות קלעי מצוין מחצי מרחק, והשנה הוכיח שגם מהשלוש יש לו את זה, כשהוא משלש את תפוקת השלוש שלו מהשנה הקודמת (שבעצמה שילשה את זאת של השנה שלפניה). המשחק שלו שלם, איכותי וטוב, והוא אחד מהשחקנים שאני הכי רוצה לראות השנה מצליח, אם רק סוף סוף יצליח קצת להתייצב
21.4 נק' (18 בליגה), 7.4 ריב', 5.8 אס' (17 בליגה), כמעט 2 שלשות למשחק ב 35% ו-49%.
3. קווין לאב (קליבלנד, 4 אשתקד)
ענננים מורידים גשם, ולברון הוא חתיכת ענן, והוא הוריד המון גשם. 4 גמרים ואליפות אחת. אבל עננים גם לפעמים קצת מקדירים את כל העסק והופכים אותו לדהוי יותר, וקווין לאב תחת לברון (וקיירי) היה אכן קצת דהוי. וכך, אחרי 4 שנים בהם הוא חסה בצילו של לברון ועשה את מה שהוא צריך לעשות, קווין לאב צריך לחזור לעשות את מה שהוא הראה שהוא יכול לעשות במינסוטה – שזה להוביל קבוצה. אבל צריך גם להוכיח שהוא למד משהו מלברון, ויכול לא רק להוביל קבוצה, אלא להוביל אותה לפלייאוף. והשאלה היא רק – האם זה גדול עליו?
אז קווין לאב הולך להיות השחקן המרכזי בקבוצה המאד מאד אפורה שלברון משאיר אחריו. היחיד שהוא סוג של סופרסטאר. מי שאולי המציא את הסטרץ' 4, הוא עדיין רק בן 30 (וכמה הליגה השתנתה מאז שהוא הגיע...).
קליעה? הוא הרגע נתן עונה טובה עם אחוזי הקליעה הטובים שלו בקריירה. הוא מדויק יותר ולמען האמת יש לו את כל הכלים כשהוא מקבל את הכדור. יש לו כמובן קליעה מדויקת מהשלוש, וזה הטיקט העיקרי שלו, אבל יש לו גם כתפיים רחבות ויכולת פוסט, ותנועה מצוינת (נדירה לדעתי) בלי כדור.
מסירה? במינסוטה הוא נדרש למסור ובקליבלנד פחות, בגלל השיטה שבה לברון לוקח את הכדור והשאר זזים הצידה. והוא יצטרך לחזור ולהראות שהוא יכול ויודע למסור, לא רק מסירות אאוטלט, אלא כמרכז התקפי ברור.
ריבאונד? לפני חמש או שש שנים, נדמה היה שמדובר בריבאונדר הגדול בעולם, מאז גם דראמונד הגיע לליגה, וגם נדמה שלאב טיפה איבד את היכולת, ועדיין הוא ללא ספק אחת המשאבות הגדולות בליגה.
הגנה? אה, זה אין לו. זה נכון. ובינינו גם לא יהיה.
אז בשביל ההגנה יש את טריסטן תומפסון ואת לארי נאנס, אבל שניהם נגרים אמיתיים ולאב יצטרך לשחק הרבה דקות ליד האחד או השני, אין מנוס מזה למען האמת. ג'ורג' היל ילמד את נוקס כמה דברים על ניהול משחק בקליבלנד ואולי הרוקי אפילו יראה ניצוצות, אבל בסופו של דבר, הקבוצה תהיה הקבוצה של לאב. אישית, אני חושב שיש להם סיכוי סביר להתמודד על המקום ה 7-8 בפלייאוף, ובתנאי שלאב יחזור להיות כוכב על וייתן 25 נקודות באחוזים מעולים ו 12 ריבאונד בנוהל. לרועץ עומדות לו הפציעות החוזרות ונשנות, והעובדה שבכל זאת, הוא עבר אי אלו דברים בחיים מאז הפעם הקודמת בה נדרש להוביל קבוצה ולתת 25+12 באופן קונסיסטנטי. אני מאמין, שהוא עדיין יכול.
17.6 נק', 9.3 ריב' (12 בליגה), נתן מספרי קריירה באחוזים מכל הטווחים עם 2.3 שלשות למשחק ב 42% מעולים, וגם 55% אפקטיבי וגם 88% מהעונשין. כולם שיאי קריירה.
2. דריימונד גרין (גולדן סטייט, 2 גם אשתקד).
אין מה לעשות, כבר 4 שנים רצוף ונדמה לי שנקבעה עובדה – הפאוור פורוורד הנמוך והלא קולע הוא אחד מהפאוורים הגדולים של התקופה. גם בעונה בה ההגנה אולי קצת פחות טובה (אבל חזרה לגמרי בפלייאוף), וגם כשהאחוזים ממשיכים להתדרד הוא עדיין שחקן סופר חשוב. בניגוד לרבים וטובים אחרים, דריימונד מעולם לא היה יכול להוביל קבוצה התקפית. גם אם הוא יגיע לוואקום של איזו פניקס או אורלנדו, אני לא רואה אותו קולע יותר מ 15 נקודות למשחק. מצד שני, הוא יוביל אותם לפלייאוף לראשונה מזה שנים. בזה אין לי ספק. כי דריימונד בניגוד לרבים וטובים לפניו ומן הסתם גם אחריו, הוא לא רק שחקן הגנה קריטי, אלא גם שחקן התקפה קריטי. המוסר הראשי של הקבוצה, האיש דרכו עוברים איזה חצי מהתרגילים של הקבוצה ההתקפית הטובה בהיסטוריה (בסדר, ארגיואבלי). כשבנוסף להגנה הבלתי מתפשרת, ולעובדה שהוא שווה להתקפה הרבה, אבל הרבה יותר מה-11 נקודות שהוא גם קולע, הוא גם חלק מובהק מהמורל הקבוצתי, האיש הקולני (כן, לפעמים יותר מדי) שידרבן את החברים באלופה.
ועכשיו יש לו חבר חדש לקו האחורי, קאזינס. אז קודם כל, לפני הקטע המקצועי, השילוב הבאמת מעניין הוא ברמה האישית בין שני אנשים עם אופי כל כך חזק, שני המובילים הקבועים בשנים האחרונות בעבירות טכניות פתאום ישחקו ביחד, ומצד אחד זה אולי מתכון לפיצוץ, ומצד שני זה יכול להיות מתכון למשהו מרהיב. לקאזינס יש גם הרבה מהתכונות של דריימונד, לא רק באופי על המגרש, אלא גם ברמה המקצועית – גם הוא אוהב שדברים הולכים סביבו, גם הוא אוהב למסור. ואין לי ספק שקאזינס יהיה שחקן מטרה לא רק כמסיים אלא גם - כמה שדריימונד עושה הכי טוב – נותן את המסירה השניה. כך שעכשיו לגולדן סטייט, יש לא רק את שלושת הקלעים הטובים בעולם, יש להם גם את שני ה"מוסרים השניים" הטובים בעולם. התקפה היסטורית, וכשהדברים יעבדו בהתקפה, זו קבוצה שיכולה לעשות 130 נקודות מדי יום, גם בפלייאוף.
מצד שני, חלק גדול ממה שגולדן סטייט עשתה בשנים האחרונות היה בנוי על הסמול בול של דריימונד, ופה נראה איך קאזינס ישתלב. אבל כך או כך – דבר אחד ברור – מקומו של דריימונד מובטח לחלוטין, והאיש ימשיך להיות הלב של הקבוצה והמנוע שלה.
11 נק', 7.6 ריב', 7.3 אס' (7 בליגה), 1.4 חט', 1.3 חס', אמנם קולע רק שלשה למשחק ב 30% עלובים, אבל בסך הכל תורם 52% אפקטיביים סבירים, ואפילו קולע עונשין טוב מתמיד (78%).
חבר בחמישיית ההגנה השניה של הליגה
1. יאניס אנטטוקומבו (מילווקי, 4 ברשימת הסמול פורוורדים בשנה שעברה, 13 ברשימת הפוינט גארדים לפני שנתיים).
אז כן, הבחור ורסיטלי ומשחק במיליון עמדות, אבל אני יותר ויותר מאמין שהוא בעיקר גבוה, ושהתפקוד האמיתי שלו במגרש הוא בעמדות 4 ואפילו 5. היוניקורן המובהק הזה צירף לסף היכולות שלו, גם פוסט אפ מצוין השנה, ואפשר בהחלט לומר שהוא רק השתפר השנה מכל בחינה שהיא. ולא שהיה כל כך הרבה מקום לשיפור, הוא עדיין מקבל החלטות אדיר, מוסר מצוין בשביל התפקוד שלו, ובעיקר האיש הכי אתלטי, מהיר וארוך בכדורסל, עם שילוב פיזי כמעט בלתי אפשרי, שעולה על זה של דוראנט, ולמעשה כמעט משתווה ליוניקורן שהוא לברון. לא יהיו הרבה גריק פריקים בכדורסל. השילוב פשוט נדיר מדי. ומצד שני, כולנו מכירים את החיסרון הבאמת בולט – הקליעה מהשלוש, או בעצם הג'אמפ שוט בכלל. אם זה לא מהשלוש פיט שמתחת לסל (כלומר, דאנק או קרש סל), האיש קולע רק שליש מהזריקות האחרות שלו. וספק גדול אם זה אי פעם ישתפר, גם אם ייאמר לזכותו שהוא מנסה.
אבל כל עוד הוא ארוך ואתלטי מספיק בשביל להגיע לסל מתי שבא לו, ומכיוון שהוא רק בן 24, ובינתיים נראה פציע כמו לברון (כלומר, לא פציע בכלל) כנראה שהוא יהיה מספיק ארוך ואתלטי גם עוד 6-7 שנים לפחות, זה כנראה לא משנה במיוחד, כי את הנזק שלו הוא ימשיך לעשות, הן בחדירות ארוכות גפיים והן בפוסט המשופר.
מילווקי לעומת זאת, היא סיפור אחר. הייתי שם לפני שנה וחצי, ומדובר באחת הערים היותר משעממות בעולם, ולכן טוב שהוא קיים. הקבוצה? נראה. אני אוהב את דיויצ'נזו ואת לופז, אבל מילווקי באמת צריכה להתחיל לנצל את העובדה שיש לה את אחד השחקנים הטובים בעולם, ולהתחיל לעשות קצת יותר מאשר סיבוב פלייאוף אחד (וגם זה בקושי). הכשרון בהחלט שם, ויאניס הוא דיפרנס מייקר אמיתי. ונדמה לי שכמנהל משחק מעמדה 4, גם בלי קליעה, הוא יכול וצריך להוביל את הקבוצה לפחות לסיבוב השני בואקום של המזרח (מתחת לצמרת של בוסטון ו... פילי? טורונטו?), ומשם? אלוהים גדול.
26.9 נק' (4-5 בליגה), 10 ריב' (11 בליגה), 4.8 אס', 1.5 חט', 1.4 חס' (9 בליגה), 55% אפקטיבי.
חבר בחמישיית הליגה השניה