בצל הסדרה, עולים שוב דיונים על ג'ורדן ומה היה קורה אם היה משחק היום.
כשרואים את הליגה של היום אני חושב שזה דווקא די ברור. הממשיכים של ג'ורדן, דוגמת קובי, וינס קרטר, פול פירס, מגריידי, לברון, וייד, דמאר דרוזן, קוואי לאונרד, פול ג'ורג' ושאר הסווינגמנים למיניהם, מי יותר ומי פחות, לא יכלו להגיע לאן שהם הגיעו בלי המורשת של מיייקל. רבות דובר על הבחירה מס' 3 בדראפט 1984. גם בדוקו הבולס עצמם מתייחסים לכך שהם מודעים לחסרון שיש בו בתור גארד, כשעד אז כל קבוצה אלופה החזיקה סנטר דומיננטי. ג'ורדן פתח את הסכר. האתלטיות הייחודית שהוא הביא לליגה גם הביאה לעלייה משמעותית ברף האתלטיות של הליגה כולה, הן התקפית והן הגנתית.
האם היה יכול לקלוע כיום 40-50 נק' למשחק? נראה לי מוגזם. המשחק גם עבר הרבה שינויים מאז, לרבות ההתמקדות בקליעה מבחוץ, Load Management, שינויי חוקים וכיו"ב, ככה שקשה להשוות.

ראיתי את הפרק הראשון וגם אני התרגשתי קצת וזה מאוד מוצלח כמו שכולם אומרים.
לא עקבתי אז ממש אחרי הנבא והפתיע אותי הסיפור של פרוק הקבוצה ונשמע לי מאוד מוזר שחשבו לעשות זאת ועוד החליטו מראש שיעשו זאת בהכרח בשנה העוקבת, גם היום כשבניית קבוצה הרבה יותר פופלרית לא חושבים על לפרק בכח קבוצה שלוקחת אליפות ובטח לא כשיש לך את השחקן הכי טוב בנבא.

מעניין בהקשר של הדיונים על הבנייה, הציטוט של ג'ורדן שאמר באותה תקופה ש"אף אחד לא יודע כמה זמן בנייה תיקח אם שנתיים או חמש, והנה הקליבלנד בבנייה כבר 42 שנה". מגניב שהוא הביא את קליבלנד כדוגמא כש5 שנים אחרי יצא לברון (זה לא גורע מהטיעון שלו אלא סתם פרט מעניין). ומעניין הציטוט גם בהקשר של האסטרטגיה הכושלת של ג'ורדן בבוקטס שלא מאמין באופן קיצוני בבניית קבוצה.

לגבי שושלת מרגשת אחרת הוורירס היו יכולים להיות מאוד מרגשים אבל המהלך של דוראנט הרס את זה בעיני בראייה היסטורית, מה גם שלפני שהוא הגיע והם כן מאוד הלהיבו הם לא לקחו את האליפות כששברו את השיא נצחונות.

אני חושב שהוא דיבר על השיקאגו קאבס מהבייסבול, בהקשר לבנייה מחדש, אבל אולי אני הבנתי לא נכון.

אני חושב שאם חוקי ההגנה היום מייקל ג'ורדן היה סקורר יותר בלתי עציר מאשר בעבר. תנו לג'ורדן את הכדור כשהשומר שלו לא מסוגל להניח עליו יד ולהאט אותו, מה אתם חושבים שיקרה?
ולגבי יכולת קליעה משלוש? אין לי ספק שאם הוא היה משחק היום ומגיע למסקנה שזה מה שנדרש ממנו, הוא היה הופך את עצמו לאיום לגיטימי מהשלוש. כשהוא הגיע לליגה גם הזריקה שלו מחצי מרחק לא ממש הייתה קיימת. הוא הגדיל את טווח הזריקה שלו עם השנים. כשהוא חזר מהפרישה הראשונה הוא חזר עם כלי נשק של פייד אוויי מהמיד פוסט שהיה המהלך העיקרי שלו באותן שנים ולא החדירות הבלתי עצירות שהיו הלחם והחמאה שלו. כמובן שגם הייתה את הסדרה מול פורטלנד שם הוא קלע יופי מהשלוש.

ולגבי יכולת קליעה משלוש? אין לי ספק שאם הוא היה משחק היום ומגיע למסקנה שזה מה שנדרש ממנו, הוא היה הופך את עצמו לאיום לגיטימי מהשלוש. כשהוא הגיע לליגה גם הזריקה שלו מחצי מרחק לא ממש הייתה קיימת. הוא הגדיל את טווח הזריקה שלו עם השנים. כשהוא חזר מהפרישה הראשונה הוא חזר עם כלי נשק של פייד אוויי מהמיד פוסט שהיה המהלך העיקרי שלו באותן שנים ולא החדירות הבלתי עצירות שהיו הלחם והחמאה שלו. כמובן שגם הייתה את הסדרה מול פורטלנד שם הוא קלע יופי מהשלוש.

מודה שהתאכזבתי, למרות שקשה שלא להתאכזב כשההייפ מבטיח שזו הסדרה שתעשה לך להרגיש בן 18 שוב, תעניק לך חיי נצח, תתן לך תחושה פיזית של 1,000 אורגזמות כפול 100 מנות הרואין, תגרום לך לבכות, לצחוק ותהפוך אותך לאדם טוב יותר ויפה הרבה יותר. הסיבה העיקרית - ג'ורדן הוא חתיכת דמות מבאסת ובעיקר מרואיין גרוע. הבנאדם לא אומר משפט מעניין גם אם החיים שלו תלויים בזה. my mentality at the time was about winning. אה, וואלה? ואתה גם מאמין שצריך לשחק חזק בהגנה ולקחת את זה וואן פוזשן אט א טיים? אני מאוד נהנה מקטעי הארכיון שלו משחק במשחקים שאף פעם לא ראיתי (נניח, תחילת עונת הרוקי שלו). יש משהו פשוט עוצר נשימה באיך שהוא זז. עוד בצד החיובי, פרק 2 הסתיים כשסוף סוף משהו מתחיל לקרות מבחינת ה"עלילה" וזה לא רק הכרות עם הדמויות המרכזיות.

מודה שהתאכזבתי, למרות שקשה שלא להתאכזב כשההייפ מבטיח שזו הסדרה שתעשה לך להרגיש בן 18 שוב, תעניק לך חיי נצח, תתן לך תחושה פיזית של 1,000 אורגזמות כפול 100 מנות הרואין, תגרום לך לבכות, לצחוק ותהפוך אותך לאדם טוב יותר ויפה הרבה יותר. הסיבה העיקרית - ג'ורדן הוא חתיכת דמות מבאסת ובעיקר מרואיין גרוע. הבנאדם לא אומר משפט מעניין גם אם החיים שלו תלויים בזה. my mentality at the time was about winning. אה, וואלה? ואתה גם מאמין שצריך לשחק חזק בהגנה ולקחת את זה וואן פוזשן אט א טיים? אני מאוד נהנה מקטעי הארכיון שלו משחק במשחקים שאף פעם לא ראיתי (נניח, תחילת עונת הרוקי שלו). יש משהו פשוט עוצר נשימה באיך שהוא זז. עוד בצד החיובי, פרק 2 הסתיים כשסוף סוף משהו מתחיל לקרות מבחינת ה"עלילה" וזה לא רק הכרות עם הדמויות המרכזיות.

א. ההגנה היום הייתה הרבה יותר מקשה על ג'ורדן. אבל כרגיל, אוהדי כדורסל מבלבלים בין אלימות לבין הגנה.

ערן בא לך לפרט על א?

אה לא יודע כלום על בייסבול אז יש מצב.