סאבוניס כתב:
תיאוריה מעניינת. אני לא בטוח אם הפרובנציאליות הזו היא עניין ישראלי ייחודי. נדמה לי שבישראל דווקא אפשר לראות את שני הצדדים -- מצד אחד הייפים מטורפים ומצד שני גם נטייה לזלזל ולהקטין (כן, גם כאן בסל-ניוז). ראיתי הייפים לא ריאליים גם במקומות אחרים, בעיקר מקומות דלים יחסית בהישגים ספורטיביים כמו ישראל. בכל מקרה, אם נתרכז בכדורסל, דווקא בשנים האחרונות עושה רושם שגדלו כאן כמה כשרונות נחמדים ביותר וההייפ לגביהם (אבדיה, זוסמן, מדר עד לפני חצי שנה, בלאט, חנוכי, דברת) לא נראה מוגזם במיוחד. לגבי הכדורגל לעומת זאת, נראה שכמעט תמיד זה לא פרופוציונלי.
לגבי מישהו כמו ישי עוליאל, חלק מזה נובע כמובן מכתבים שלא מבינים כמעט כלום במה שהם כותבים עליו -- מה שדיברתי עליו למעלה. מי שקצת מתמצא בטניס לנערים (מודה שיש לי חיבה לענף) יודע שהאורנג' בול ("אליפות העולם") שבו עוליאל זכה הוא טורניר יחסית שולי (בטח ביחס לגראנד-סלאמים) והנערים הכי טובים בקבוצת הגיל בדרך כלל לא משתתפים בו. וגם כשעוליאל הגיע לגמר הנוער באוסטרליה, זה היה כשבני גילו המוכשרים בהרבה (למשל ציציפס היווני, שאפובלוב ואוז'ה-אליאסים הקנדים, דה-מינאור האוסטרלי, וראד הנורווגי) כבר עשו את שלהם בנוער והתחילו את קריירת הבוגרים שלהם. ועדיין, היה לו סיכוי להפוך לשחקן נורמלי, מה שלא קרה, אבל לא קורה בכל שנה לעוד איזה עשרים שחקנים אוסטרלים או צרפתים שיש להם לא פחות פוטנציאל. כך שנראה לי שההייפ כאן קשור בעיקר להיצע הדל כל כך. כשיש לך רק טניסאי אחד שנראה שיש לו בכלל סיכוי לעשות משהו בבוגרים, אז אתה שם עליו את כל הז'יטונים התקשורתיים, או שלא כותב בכלל על טניס ישראלי (יש עוד חיה כזו אחרי שסלע יפרוש?). בספרד לחובבי הטניס יש מספיק על מה לדבר גם בלי להזכיר בכלל פוטנציאלים מפוקפקים.
אולי לא התנחסתי כל כך טוב בהודעתי הקודמת ואנסה קצת לדייק יותר:
עיקר טענתי היא שלא בהכרח שההייפ מוגזם לרוב, אלא שגם אם ההייפ מוצדק ויש פה פוטנציאל לא רגיל - העובדה שאותו שחקן/אתלט הוא מישראל ולא ממדינה ממוצעת אחרת (ואפילו לא מדינה המצטיינת באותו הענף) - תפגע בו קשות בסופו של דבר ("בתוחלת" כמובן, יש ויש, אבל לרוב).
לא זוכר בדיוק מי היה הדובר (אולי צ'אבי?), אבל בראיון לאחרונה נאמר על ידי אחת מ"פיגורות ברצלונה" שגיא אסולין היה השחקן הכי כשרוני שהם ראו (או משהו מאוד דומה לכך). אז אני מניח שההייפ שם כן היה מוצדק לפחות ברמה כלשהי, והמינימום הסביר זה שיצא שחקן מוביל ברמה הישראלית.
האם זה "הגיוני" ששחקן כמו עוליאל ממוקם כעת סביב 500 בעולם? ולא מדובר הרי במקרה של איזו פציעה או headcase או משהו, משאבים מסוימים לקידומו היו - כך שהמעטפת קיימת ברמה זו או אחרת. האם באמת יש בכל שנתון "איזה עשרים שחקנים אוסטרלים או צרפתים שיש להם לא פחות פוטנציאל"? (ואני אפילו לא מתמקד כאן דווקא בצימצום לשתי המדינות)
למשל כמה שחקנים בגילו של עוליאל או צעירים ממנו מדורגים כעת מעליו?
בלי קשר ספיצפית לעוליאל (או שארפ, או מדר...), אני חושב שזה נושא מעניין לדיון בהקשרי הענפים השונים, ואשמח אם יימצאו "המומחים" להרחיב קצת גם על הענפים הפחות מוכרים בהיבט הזה - בטח בתקופה המשעממת הנוכחית...
בשחמט למשל, אפילו בעשור-שניים האחרונים (כלומר פוסט העלייה הרוסית שכידוע העלתה את השחמט שלנו לטופ העולמי), עדיין יש פה ושם הבלחות של זוכים באליפויות נוער עולמיות ואירופאיות, ועדיין בסוף כשמגיעים לרמת בוגרים ומקצוענים משהו נעצר. זה גם כי בארץ קשה מאוד להתפרנס מהענף (שזה גם חלק מהסיפור של התופעה הזו בענפים השונים אני מניח), אבל הפער מהטופ העולמי נוצר כבר קודם למען האמת.
למשל אין בישראל אף שחמטאית מקצעונית, וספק מתי תהיה כזאת (ונניח אפשר לייצר מחייה סבירה מלהיות טופ 50 בנשים או טופ 100 בגברים), כאשר גם בגברים שתי התקוות הגדולות של ה"דור הנוכחי" (בני 30 ומטה) יצאו כבר מהטופ 100, אחרי שהגיעו כבר לטופ 30-40 בפיק של הקריירה שלהם.