עמוס לב כתב:
ולגבי יכולת קליעה משלוש? אין לי ספק שאם הוא היה משחק היום ומגיע למסקנה שזה מה שנדרש ממנו, הוא היה הופך את עצמו לאיום לגיטימי מהשלוש. כשהוא הגיע לליגה גם הזריקה שלו מחצי מרחק לא ממש הייתה קיימת. הוא הגדיל את טווח הזריקה שלו עם השנים. כשהוא חזר מהפרישה הראשונה הוא חזר עם כלי נשק של פייד אוויי מהמיד פוסט שהיה המהלך העיקרי שלו באותן שנים ולא החדירות הבלתי עצירות שהיו הלחם והחמאה שלו. כמובן שגם הייתה את הסדרה מול פורטלנד שם הוא קלע יופי מהשלוש.
כמה הערות בעניין:
1. מי שגדל היום ומסתכל על סטטיסטיקה חושב שג'ורדן היה קלעי רע או די חלש. אבל למען האמת, שהאחוזים שלו היו בסדר גמור יחסית לתקופה ששיחק. סינון של כל השחקנים ששיחקו בשנים 1980-2000 וקלעו מעל 15 נק' בממוצע שם את ג'ורדן במקום 29, אחד מעל סקוטי פיפן. עוד אחריו - לטרל ספריוול, גרי פייטון, דומיניק ווילקינס, ג'רי סטקהאוס, קווין ג'ונסון, מג'יק ג'ונסון, קלייד דרקסלר, אייזיאה תומאס, ג'ורג' גרווין.
2. זה לא רק שהליגה הייתה מוכוונת פחות לקליעה משלוש. קו השלוש הגיע לליגת המכללות רק ב-1987, כ-7 שנים לאחר שהגיע לאן בי איי. זה אומר למעשה שכמעט כל שחקן שהגיע לליגה באותם זמנים לא שיחק בקולג' עם קו שלוש, כולל ג'ורדן.
באותם זמנים, לרבות בשנת 1992 עת קלע ג'ורדן 6 שלשות במחצית אחת בגמר מול פורטלנד, זריקה לשלוש הייתה מוצא אחרון של הקבוצה אם לא הגיעה לזריקה נוחה יותר קרוב לסל, והייתה אשכרה נחשבת כמו "זריקת התאבדות". הקבוצה שהפציצה הכי הרבה שלשות באותה עונה הייתה מילווקי - 4.5 קליעות על 12.3 זריקות שלוש ב-37%. אחוז הקליעה הממוצע של הליגה עמד על 33%. סטף קארי לבדו סיים את העונה שעברה עם 5.1 שלשות ב-11.7 זריקות ו-44%.
בחירת הזריקות גם הייתה הגיונית מאוד. ככל שאחוז הקליעה לשלוש היה נמוך יחסית, הייתה עדיפות גבוהה יותר לקליעות מיד ריינג', שנחשבות כיום בכדורסל לזריקות הכי פחות יעילות. משער גם שזו הייתה אחת הסיבות למה הגנה אזורית הייתה לא חוקית באותם זמנים, עד אזור שנת 2003 כמדומני.
3. איום לגיטימי = כמה באחוזים?
4. לגבי הכניסה שלו לליגה - אני לא בטוח כמה אתה צודק. דווקא נראה שהיו לו לא מעט סלים מחצי מרחק גם בעונות הראשונות. אולי אתה מדבר על העונה הראשונה.
5. בסדרה מול פורטלנד, מלבד משחק מס' 1, הוא קלע ב-33%.