דניאל כתב:
לגבי הטענה שהבוגרת עוד לא שיחקה - מעבר לעובדה שלא הייתי מהמר על מקום 2, יש גם ניסיון עבר - שתי נבחרות יחסית קרובות בשנתונים שזכו במדלית כסף בעתודה (2000, 2004) - זה התרגם לבסיס חזק לנבחרת אבל לא להישג קרוב למקום 2.
לא כל כך מסכים לגבי ההעדרות. גם בבוגרים יש המון העדרויות, זה אמור להתאזן
אין ספק שלקחת ברצינות את האליפות כולל הכנה טקטית יותר טובה למשחקים משחק פה תפקיד מאד משמעותי
אבל בסוף זה לדעתי בעיקר מה קורה אחרי האליפות. מעבר להעדרויות, יש לא מעט שחקנים שבגיל הזה נראו בלבל של השחקנים שלנו ובסוף סיימו ב-NBA. כולם זוכרים כמובן את גרין ובורשטיין מול גאסול ונבארו, אבל אפילו באליפות של 2017 בלאט סיים בחמישיית הטורניר לפני שחקנים כמו מו ווגנר, עומר יורצבן וסבי מיכליוק, כולם אחר כך ב-NBA. לכן לדעתי משהו קורה בהמשך ההתפתחות של השחקנים אחרי האליפות. שילוב של כמות דקות (שחקנים בנבחרות אחרות מקבלים דקות יותר איכותיות - בקבוצות יורוליג, בקבוצות ליגה ספרדית / איטלקית וכו') ושל איכות האימונים והמשך ההתפתחות האישית
שוב, לדעתי יש כאן חוסר הבנה של איך מודדים פוטנציאל לטווח ארוך, ולכן ציפיות לא ריאליות בכלל.
מהזיכרון, בוא נראה מי היו השחקנים המובילים של נבחרות העתודה בחמש-שש השנים האחרונות, אלו שאחראים להישגים הגדולים של נבחרות העתודה (מקווה שאני לא מפספס כאן מישהו משמעותי אבל לא נראה לי):
תמיר בלאט, רועי הובר, נתנאל ארצי, דניאל קופרברג, מיכאל מושקוביץ', מירון רוינה, גיל בני, מייקל בריסקר, יובל זוסמן, דני אבדיה, ים מדר, יאיר קרביץ, עידן אלבר, נועם אביבי, יותם חנוכי, ועכשיו מצטרפים אליהם גם דברת, לוי, אהרוני, רינסקי, פריצקי, טל, ונגיד שגם בורג (שהוא בעיני המקביל הטיפה יותר מוכשר של שחקני אנרגיה מהספסל כמו עידו שבת ואריאל נבון בנבחרות הקודמות).
עכשיו בוא נסתכל ביושר על הרשימה הזו של 20 פלוס שחקנים. כמה מהם נחשבו בזמן אמת (לא בדיעבד) לשחקנים עם פוטנציאל נניח להיות שחקני חמישייה ביורוליג יום אחד אם ימצו את הכישרון שלהם עד הסוף (לא מדבר על נבא בכלל)? הייתי אומר שרק ארבעה -- זוסמן, אבדיה מדר, ודברת. אולי בלחץ גם חנוכי, למרות שבהחלט מוטל בספק. אז מתוך אלו, אבדיה הגיע ל-נבא, זוסמן שחקן חמישייה (כאמור די זניח) ביורוליג, ומדר ודברת אולי יהיו כאלו יום אחד. חנוכי היחיד ברשימה הזו שאפשר להגיד עליו שהוא אכזבה משמעותית לאור הציפיות בזמנו. מי עוד אכזב? אולי קופרברג בהשוואה למה שהראה אז, אבל גם אצלו הגג (נניח שחקן ליגת על טוב) היה די ברור כבר אז. היחיד הנוסף שאפשר לומר שהוא אכזבה מסוימת ביחס לציפיות אז הוא אולי זוסמן. הגג שלו בזמנו נראה כמו שחקן מוביל ביורוליג, אולי אפילו שחקן ספסל ב-נבא. לא קרה וכנראה גם לא יקרה. כמו שלא קרה לעוד המון כישרונות צעירים מהמון מדינות. לעומת זאת, בלאט הוציא את המקסימום מהכישרון שלו והוא שחקן יורוליג לגיטימי ושחקן מוביל בנבחרת, מה שמעטים האמינו שהוא אי פעם יעשה.
יש כאן באמת מישהו שחושב (או חשב בזמנו) ששחקנים מוגבלים (פיזית, אתלטית, או מבחינת כישרון כדורסל) כמו רוינה, בני, הובר, בריסקר, קרביץ או אלבר היו מתפתחים להיות שחקני יורוליג אם רק היו מקבלים יותר דקות בליגת העל או איכות אימונים גבוהה יותר? יש מישהו שחושב את זה עכשיו על נניח אהרוני, טל, או רינסקי?
לעומתם, אם ניקח את טורניר 2017 כדוגמא, בהחלט היה אפשר לחשוב ששחקנים כמו מיכאיליוק (מלך הסלים של אותו טורניר, צלף שלשות בגובה שני מטר עם אתלטיות לא רעה), וגנר (2.11 עם יד רכה, שיכול גם להוריד כדור לרצפה), או קורקמאז (עוד שוטינג גארד בגובה שני מטר עם שחרור מהיר מעוד ואתלטיות סבירה) היו כולם *לפחות* כשרונות יורוליג וספק גם נבא בזמן אמת. וזה בלי להזכיר את כל השחקנים שהיו זמינים אבל לא הגיעו בכלל לטורניר הזה (למשל בנדר, זובאץ' וזיזיץ' הקרואטים, נטיליקינה ואוקובו הצרפתים, הרטנשיין ובונגה הגרמנים, דונצ'יץ' וצ'נצ'אר הסלובנים, ועוד ועוד).