למרות, אבל למען האמת כנראה בגלל החלוקה החדשה של העמדות - עמדות הפנים של הליגה שכוללות פחות או יותר את כל הסנטרים וכמחצית מהפאוור פורוורדים שלה, היא, ובקלות, העמדה החלשה ביותר כאן. כך, לברון שדורג שמיני בדירוג ההוא, היה מדורג רביעי מבחינתי בדירוג הזה. ויש פה כמה שחקנים שאפילו לא היו מקבלים בצחוק מקום ב-25 באחת מהרשימות האחרות, או באזכור.
ובכל זאת, צריך לדרג את סוף הליגה, ובכל זאת - שלושת השחקנים הטובים כאן (אלו שאחריהם יש נפילה ממש ממש רצינית ברמה) היו גם שלושת המועמדים המרכזיים ל MVP בעונה האחרונה, אז לפחות שמנת - יש כאן.
ונתחיל כהרגלנו עם המאוזכרים:
אז קודם כל, אלו שלא שיחקו השנה אבל אולי יעשו משהו. ציון היה מדהים לפני שנתיים בגלל כוח לא נורמלי, אתלטיות לא נורמלית, ועבודת רגליים טובה, אם זה נשאר לו אחרי הפציעות והשומנים, הוא יחזור להיות אחד הפאוורים הטובים בעולם. בן סימונס הוא סיפור מורכב יותר, ובהנחה שישחק וישחק בעמדות הפנים, הוא כן הוכיח את עצמו כשחקן הגנה מדהים, מנהל משחק מצוין וסקורר טוב מאד ויוניקורני ברגעים הלא חשובים, בואו נראה איך הסייקי יעמוד בזה.
קווין לאב חזר מהנפטלין כשלראשונה מאז 2016 הוא משחק יותר מ 60 משחקים בעונה, ומחזיר בתפוקה נאה. תפוקה נאה יש גם מחבר'ה ותיקים אחרים כמו סטיבן אדמס (10 ריב' ו 3.5 אס' למשחק!) אבל כזאת שלא מתאימה לכל מצ' אפ כפי שהוכח בפלייאוף, נורקיץ' (דאבל דאבל נאה בקבוצה מחורבנת וכשהוא מסופסל רבות) או קלינט קפלה שממשיך להיות אחד הריבאונדרים הטובים בליגה, אבל בסופו של דבר לא הרבה יותר מנגחן בהתקפה. ויש גם את מונטרז הארל שאמנם אכזב מעט בשנתיים האחרונות אחרי תואר השחקן השישי לפני שנתיים, אבל הוא עדיין שחקן חזק עם מובים טובים מתחת לסל (וחצי חדירה מעולה ודי ייחודית) ונדמה שבפילי יש לו סיכוי לחזור לעצמו תחת לאותו דוק ריברס איתו הוא היה מעולה בקליפרס.
ותיקים מעט פחות ועדיין גבוהים ברמה גבוהה הם שחקנים כמו מיילס טרנר שנקשר לכל דראפט אפשרי ואמנם נפצע אחרי מחצית עונה שנה שעברה אבל בכל זאת, פעמיים בעבר מלך החסימות של הליגה, ושחקן עם ארסנל התקפי סביר למדי, פורזינגיס הוא עוד בחור ממש ממש פציע, אבל ברגעים הטובים הוא כן נראה כמו המס' 2 של לוקה, עד שדאלאס החליטה שעדיף להם לטבים אחרים והעבירה אותו לוושינגטון, ועדיין שחקן של 20 נק' למשחק זה לא רע. וגם י. פולטל של הספרס הוא סנטר עב בשר של פעם (מוטיב שיחזור על עצמו גם ברשימה העיקרית), שזה לא תמיד דבר רע.
ומכיוון שבדורות אנחנו עוסקים, אז שלושה אפילו צעירים יותר שצריך להזכיר הם כריסטיאן ווד שפרץ פעם בדטרויט ואז היה לא כל כך טוב ביוסטון, ולא ברור למה, והשנה ישחק לצד לוקה בדאלאס, ואני דווקא כן בונה על שיפור בקבוצה בגללו. פי.ג'יי וושינגטון שהוא סטרץ' ממש ראוי בקבוצה ממש לא ראויה (שרלוט) וגם וונדל קרטר שכנראה יהיה הסנטר לצד הפורוורדים הצעירים המוכשרים של אורלנדו (וגנר 1, וגנר 2 ובנצ'(ק)רו )
בקיצור, רשימת מאוזכרים חביבה אבל באמת שלא יותר מזה.
אז לרשימה העיקרית
25. בובי פורטיס - כי עם 14.5 נק' ו-9 ריב' בקבוצת צמרת אתה נכנס לרשימה הזאת, גם אם אתה רק שחקן ספסל (אבל מאד חשוב) בקבוצה מעולה כמו מילווקי. בסופו של דבר, פורטיס הוכיח שהוא שחקן סביר ומעלה גם ברגעים הכי חשובים לפני שנתיים. הוא קלעי שלשות מסוכן (מזכיר לי את הורי למען האמת קצת) עם 39% בעונה האחרונה ו 47% פנומנליים ממש בעונה שלפניה. הוא נותן הגנה, הוא נותן ריבאונד, הוא קבוצתי ושחקן שלוקח בעיקר זריקות טובות, הוא גבוה שלישי \ שחקן שישי מעולה לכל קבוצה בעיניי, והוא מסוג השחקנים המאד נדירים האלה שהם כנראה פיסה חסרה לכל קונטנדרית באשר היא - או במילים אחרות, חבל לי שהוא לא בווריורס.
24. ברנדון קלארק - לכאורה, עם 10 נק' ו 5 ריב' למשחק יש לו בקושי מקום ב HM, אבל האמת היא שאני די מחבב את השחקן הזה שמשתלב כמו כפפה בסכמה ההגנתית של ממפיס, והוא אחד השחקנים החשובים בה בלי שום ספק. חזק, יודע להתמקם היטב בהגנה ויש לו ד.נ.א של קבוצה מנצחת. בגיל 25 הוא כבר לעולם לא יהיה יותר מאשר שחקן משלים, אבל כמו שאמרתי על פורטיס, נדמה שגם קלארק הוא שחקן שיכול להיות שחקן משלים בקבוצות ברמות הכי גבוהות, וזה כבר טוב.
23. א. זובאץ' - כשדיברתי על פולטל ב HM , אמרתי שזאת לא הפעם האחרונה שנפגוש כאן סנטר של פעם, וזובאץ' הקליפרסי הוא לגמרי סנטר של פעם. לבן אמנם אבל יודע לשמור חזק, מסוגל לגמור את כדורי הזבל, ומדי פעם לאסוף נקודות מאיזה אסיסט מקרי. סנטר כמו שסנטר צריך להיות וכמו שיש מעטים כיום. לקליפרס יצויין, יש רק סנטר טבעי אחד וזה הוא, אז אני צופה שהוא כן ישחק לא מעט דקות בקבוצה שעשויה להיות אלופה (אם כולם בריאים, כולל וול) או הרבה הרבה הרבה פחות מכך (אם כולם, כרגיל, לא בריאים). בכל מקרה, חור בהרכב, הוא לא, וזה כבר טוב (10 נק', 8.5 ריב', 63% אפקטיבי, לא זורק שלשות למרות שהוא אירופאי לבן).
22. ג'ארט אלן נתן תחילת עונה מהחלומות לצד כל שאר הגבוהים בקליבלנד בשנה שעברה. הוא אמנם לא מאד מגוון (לא זורק מהשלוש, ופוסט אפ לא באמת מלוטש) אבל עם אתלטיות, אורך, משחק מצטיין במיוחד ללא כדור, ויכולת אתלטית טובה יש לו די והותר כישורים בשביל להיות איפשהו כאן ברשימה, ועם 16 נק' ו 11 ריב' באותה קליבלנד הוא גם הוכיח את זה. הוא אמנם לא תמיד יהיה הגבוה אלפא של קליבלנד, כי נדמה שמובלי מוכשר יותר והולך לעקוף אותו בסיבוב, מה גם שהנ.ב.א של דורנו לא תמיד אוהב מערכים גבוהים מדי, ועדיין אני אוהב שחקנים שעושים רק את מה שהם יודעים ועושים את זה מעולה (68 אחוז אפקטיבי פנומנלי). כך שבגדול, אני בעדו.
21. מרקאנן - גבירותיי ורבותיי, קבלו את הסופרסטאר החדש של הקבוצה הגרועה בליגה - היוטה ג'אז. וברצינות, מרקאנן שהגיע לליגה בתור נוביצקי 2.0 לא באמת בדרך להיות כזה. קצת פצוע מדי, קצת לא אסרטיבי מספיק, הוא לא באמת מקיים את הההבטחה והוא הופך את עצמו לאט ובטוח לשחקן סביר ומעלה, אבל לא למעלה למעלה. בשנה האחרונה הוא בכלל שיחק סמול פורוורד בהרכב הענקים של קליבלנד, אבל הקריטריון בעמדה הוא שחקן שיכול לשחק דקות רציניות בתור השחקן הגדול על המגרש, ואין ספק שמרקאנן הוא כזה. עכשיו, אני לא מתכוון לתת לאליפות אירופה, דומיננטית ככל שתהיה לשנות לי את הדירוג, כי אנחנו, בנ.ב.א עסקינן, ועם כל הכבוד למשחקי ה 40 נקודות באירופה, בסופו של דבר, בנ.ב.א הוא לא יותר מסביר. שחקן שכבר כמה שנים נותן תפוקה קבועה של 15 נק', קצת פחות מ 6 ריב', יכולת סבירה מהשלוש (בדרך כלל באיזור ה 36% אבל 40% לפני שנתיים). כאלה. ואם הוא ימשיך לתת "כאלה" גם בוואקום של יוטה, הוא אולי ייראה כמו כוכב, אבל כולנו נדע את האמת.
20. ג'ון קולינס - הבעיה האמיתית עם האיש שנראה כמו הבן של חואן האוורד (ברצינות, אותו צוואר) היא שאחרי שהוא היה סנסציה רצינית למשך כמה שנים, נדמה שהוא כבר שנתיים דורך במקום. אולי זאת התאמה לא מושלמת עם טריי יאנג, אולי זה הפציעות. לא יודע, אבל משחקן שלכאורה יודע לעשות הכל על המגרש (בדרך כלל 60% אפקטיבי אם כי בעונה האחרונה 58, וגם שחקן שמתקרב תמיד ל 37-8 אחוז מהשלוש ככה) אתה מצפה לעשות יותר. אבל כן, טרי ייאנג הוא חתיכת בול הוגר דומיננטי ועל פיו נקבע הכל, ויש מצב שעם הפריחה של יאנג, קולינס נראה קצת פחות טוב. ככה זה. ברמת הכשרון הוא במקום אחד מעל כל מי שמתחתיו לרשימה וזה חשוב, ואם איכשהו מארי יצליח להסדיר את הקבוצה לצד יאנג, יש מצב שנראה את קולינס מקבל יותר כדורים במקומות שנוח לו לקבל כדורים, ואולי זה יעזור. ואולי גם לא (16 נק', 8 ריב', 2 אס' בעונה האחרונה).
19. וולנצ'יונאס - בחיי שאני לא יודע למה יש לי חולשה דווקא לליטאי הזה, אבל עובדה. אולי זה בגלל שהוא סנטר אמיתי ממש (שמתם לב שאני תמיד אומר את זה על אירופאים) אבל אחד שאשכרה כן יודע לזרוק באופן ממש ממש מכוער מהשלוש ולפעמים לקלוע. אולי זה בגלל שאני לא זוכר שאי פעם ראיתי אותו מפסיד קרב ריבאונדים (11.5 בשנה האחרונה). אולי זה בגלל שהוא נתן לכאורה עונת שיא הן בנקודות (18 למשחק כמעט) והן באסיסטים (2.5) ואולי זה גם בגלל שבניגוד לרוב העולם ואשתו הוא אשכרה בריא רוב הזמן, ועושה בעיקר דברים שהוא יודע לעשות (58 אחוז אפקטיבי כזה, בדרך כלל). שנה שעברה אפשר לומר שהוא זכה לשחק ללא ציון, וככזה היה שחקן המטרה האמיתי בצבע (אינגרם הוא לא באמת שחקן צבע), השנה אם ציון אכן יהיה בריא וישחק, המצב יהיה שונה, ואישית אני מאד מסוקרן מהציוות הזה. הבעיה הגדולה של וולנצ'יונאס מבחינתי, היא שלמרות עשור בליגה, ולמרות מספרים טובים בסך הכל, הוא עדיין לא הוכיח שהוא באמת תורם למאזן הנצחנות של הקבוצה, וקבוצות בלעדיו ואיתו (נניח טורונטו של גאסול, נניח ממפיס של סטיבן אדמס) לא נראות פחות טוב כשהוא עוזב. זאת בעיה, אבל היי - לפחות זאת לא הבעיה שלו.
18. אל הורפורד - תראו, יש מעט מאד שחקנים בליגה שהם "רומנטיים", אבל האיש והריסים הוא כזה, והוא כזה בגלל שהרבה אחרי שחברו למכללת פלורידה, ג'ואקים נואה פרש, הורפורד לא רק נשאר אלא גם עושה גמר פלייאוף תוך כדי שהוא תורם לבוסטון כל מיני משחקים לפנתיאון של ממש (5 שלשות ו 30 נקודות במשחק מס' 3 מול מילווקי, 6-8 מהשלוש ו 26 נקודות במשחק מס' 1 בגמר מול הווריורס. באמת שאין דברים כאלה). בגיל 36, הורפורד הוא עדיין גבוה מדהים. מוסר מעולה שכבר נתן עונת 5 אס' בקריירה (בשנה האחרונה עם 3.5), קלעי שלשות סטריקי (34%) אבל כזה שנותן את זה כשצריך כמו שני המשחקים שהבאתי. שחקן הכי קבוצתי שיש, שחקן שנותן הגנה וריבאונד (7.7 בעונה האחרונה) אבל לא מזניח את הצד ההתקפי (10 נק' בעונה האחרונה) - הורפורד הוא פאוור\סנטר משלים מדהים. דיברתי על פורטיס ככזה, דיברתי על וושינגטון ברמה מסוימת כככזה, אז לשניהם תלויה תמונה של הורפורד בסלון. הוא האבטיפוס.
17. רוברט "טיים לורד" ווליאמס - האיש עם הכינוי הכי טוב בליגה נכון להיום, וחברו של הורפורד לקו הפנים של בוסטון, עוקף את החבר ההרבה יותר מוכשר ורומנטי כי הוא פשוט צעיר יותר, וגם בגלל שלמשך חלקים נרחבים מאד מהעונה הוא נראה כמו שחקן ההגנה הטוב בליגה. לא פחות. כזה שגם יכול לתת גוף, אבל בעיקר ממש טוב להגיע מהוויק סייד לחסימות כשהוא פשוט מהווה איום של ממש למרות מחסור מסוים בס"מ (שעליו הוא מחפה באתלטיות נפלאה). אז כן, לכאורה מדובר בשחקן שנותן בכל משחק פחות או יותר דאבל דאבל מינימלי של 10 בריבוע, ונטול יכולות של ממש לשים כדור משמעותי בסל, או לנסות אפילו לזרוק מהשלוש. אבל איכשהו בשיטה של בוסטון (ואני מניח שבלא מעט שיטות אחרות) האתלטיות האדירה והבן וואלאסית שלו היא נכס רציני מאד. נכס, שהשנה יהיה פצוע בשלושת החודשים הראשונים של העונה, אבל נכס נון דה לס. יש כאלה שיטענו שטיים לורד בריא הוא ההבדל בין אליפות לגמר בעונה שעברה אז עכשיו יש לו המון חודשים להתאושש, ובואו נראה מה ייצא.
16. ג'וליוס רנדל - כשבעונה, שכל העולם ואשתו מגדירים כחרא עונה, אתה נותן 20 נק', 10 ריב' ו 5 אס', כנראה שאתה לא שחקן גרוע. ועדיין, היתה חרא עונה יחסית לעונה הקודמת, כי בעונה הקודמת הסטטיסטיקות של רנדל היו גם הרבה יותר טובות וגם הניקס היתה קבוצה טובה יותר משמעותית. ועדיין, רנדל הוא השחקן היחיד בעולם שבהתקפה נראה כמו דריימונד גרין מבחינת ויסות המשחק, אבל כזה שמסוגל גם לקלוע (גם בחדירות וגם מהשלוש). אין לו את ההגנה של גרין, אבל כשאתה קולע כל כך הרבה זה לא רע כל כך. אבל משהו אחר קרה השנה לרנדל - הוא הפך להיות לראשונה, האופציה השניה של הניקס בהתקפה (לבארט), וזה בהחלט אומר משהו. אישית, אני חושב שהשנה הניקס היא קצת סליפרית. הצירוף של ברנסון הוא מעולה וגם הרטשטיין יייתן לה דברים, אני חושב שלניקס יש סיכוי לעשות פלייאוף - ואני אפילו חושב שבארט יהיה זה שיוביל וצריך להיות זה שיוביל. מה שרנדל צריך לעשות זה רק לשפר את הזריקה מהשלוש לכיוון ה 40 אחוז שהוא עשה לפני שנתיים ולא ה 30 אחוז בקושי שהוא עשה השנה.
15. ניקולה ווצ'ביץ' - כשאתה סופרסטאר ואתה מתחבר לעוד סופרסטארים זה לא תמיד נראה טוב, כפי שהבוסני הזה למד על בשרו בשיקגו. לראשונה בקריירה הוא רק שלישי בהיררכיה הקבוצתי, ואני בטוח שזה מוזר לו. טוב, אני הולך להיות גזען פה, אבל זוכרים איך דיברתי על זובאץ' ועל פולטל בתור סנטרים של פעם, אז גם ווצ'ביץ', בחיי שגם ווצ'ביץ, שחקן שאוהב את הצבע וחי שם. אבל עם שני הבדלים - הראשון הוא שהוא בכל זאת מוכשר יותר בצבע מאשר האוסטרי והקרואטי, והשני הוא שהוא חתיכת קלעי שלשות רציני. (רק שלשה וחצי ב 31 אחוז השנה, אבל בדרך כלל הרבה יותר) הוא , הוא האבולוציה האמיתית של העמדה. כי בניגוד לכל מיני יוקיץ' שהם משהו אחר לגמרי, ווצ'ביץ' הוא לגמרי אותו דבר, אבל עם עוד נדבך. בכל מקרה, דיברנו על שיקגו, וגם השנה לאווין ודרוזן יהיו חשובים יותר כי ככה זה. השאלה היא האם הם (שניהם לא שחקנים אגואיסטים) יידעו להפעיל את הסנטר שלהם, והאם הסנטר שלהם (נו, ווצ'ביץ', זה שמופיע כאן למעלה בדירוג) יידע גם לתרום בהגנה. אלו שאלות חשובות והתשובות יינתנו מאוחר יותר העונה. (17.5 נק', 11 ריב', 3 אס' העונה).
14. [b]דריימונד גרין[/b] - האמת היא שחורה לי לשים את גרין במקום כל כך נמוך, ואם אני מדרג רק על סמך השנה שעברה הוא בוודאי קופץ איזה חמישה מקומות או משהו, אבל גרין נותן תחושה חזקה מאד של נמאס לי. אין לי בעיה שהוא לא קולע יותר מסלים ספורדיים למשחק, הוא עדיין נותן אימפקט התקפי שאף שחקן בהיסטוריה שקלע בחד ספרתי נתן. למעשה, הוא נותן יותר אימחפקט התקפי מרוב השחקנים בהיסטוריה שקלעו יותר מ 20 נקודות למשחק. הבעיה שלי היא רק שנדמה שהוא משחק עם פחות חשק, פחות פוקוס, יותר דגש על הפודקאסטים, וכן, גם הפציעות ובמיוחד הטורדנית הזאת בגב עשתה את שלה. הוא אפילו כבר לא שחקן ההגנה מס' 1 של הלוחמים, כי הכבוד הזה שייך היום לוויגינס, והעובדה היא שגם קר הוציא אותו בדקות חשובות מול בוסטון בסדרת הגמר. אז האם יכול להיות שאתבדה והוא יחזור להיות שחקן האנרגיה מס' 1 בעולם? בהחלט יכול להיות, אבל איכשהו לא נראה לי. הסטטיסטיקות השנה? פחות או יותר 7 כפול 3 קטגוריות.
13. גג"ג של ממפיס הוא עוד שחקן שכנראה צריך להיות מדורג גבוה יותר, ואגיד יותר מכך - גבוה הרבה יותר. הוא נתן עונה מהסרטים, והיה הברומטר האמיתי של הקבוצה מס' 2 בליגה בעונה הסדירה. כשמוראנט יצא, ממפיס נראו מעולה, אבל ג'ארן ג'קסון ג'וניור, היה האיש שהחזיק את ההגנה בקלות בתור אחד השומרים הטובים בליגה, תוך שהוא נותן תפוקה התקפית נאה כרפאל. בריא, הוא שווה כנראה מקום בשביעייה או בשמינייה של הרשימה הזאת. דא עקא, הוא מתחיל את העונה על קביים. ונכון, שצופים לו חזרה בערך בינואר, אבל אתם יודעים, לכן תדעו, זה לא כאילו שגג"ג הוא איזה סמל לבריאות. בארבע עונות בליגה, הוא שיחק יותר משישים משחקים רק בעונה הקודמת, כאשר בעונה שלפניה הוא שיחק רק 11. מה עוד? הוא קצת סובל מתסמונת ברוק לופז בתור שחקן שלא אוהב לקחת ריבאונדים במיוחד, אבל היי - מדובר במלך החסימות של הליגה. אתם יודעים מה, מדובר בדיוק במיילס טרנר, רק משודרג. שנה שעברה עם 16 נקודות, 6 ריב', 2.3 חס', אבל פחות מ 48% אפקטיבי לשחקן גבוה זה הכי נמוך בקריירה שלו, ובאופן כללי, לא משהו בכלל.
12. אוון מובלי - ומכאן, לשחקן שהוא בעיקר הבטחה, למרות שאיזו הבטחה. פורוורד גבוה שיכול לשחק בכל שלוש עמדות הפנים, נייד, מסוגל לקלוע מכל טווח, משלים מצוין את ג'ארט אלן . לחובתו ייאמר שבסופו של דבר ועניין הוא זרק רק שלשה וקצת למשחק וקלע ב 25%, לא בן סימונס, אבל לפחות כרגע לא יותר מאשר הבטחה. ועם זאת, מה שיותר מעניין אצלו זו הניידות והפלואידיות הן מתחת לסל, והן מחצי מרחק קרוב. יש לו ידיים מעולות יותר מל 90 אחוז מהגבוהים שם, ויש לו גם שליטה בכדור יותר טובה מרובם. ואיכשהו הוא גם נראה יותר ארוך מרוב השחקנים נגדם הוא משחק (אולי בגלל שהוא עדיין יחסית רזה). שחקן עם אינטליגנציית משחק גבוהה, שהשנה בקליבלנד צריך לזרוח במה שהיא בלי ספק אחת הקבוצות המסקרנות בליגה. (15 נק', 8.5 ריב', 2.5 אס', וגם 1.7 חס' חביבות).
11. דיאנדרה אייטון המושמץ למחצה של פניקס הוא אניגמה. לפעמים הוא באמת נראה כמו פטריק יואינג מודרני. כך, בכמה משחקי עונה סדירה מול האלופה שבדרך הווריורס, אשתקד, הוא שלט ללא עוררין. אבל לפעמים הוא אנמי, והלפעמים הזה, לצערם של פניקס הגיע בחצי גמר המערב האחרון ובהפסד הסופר מפתיע לפניקס, שם היו לו לא פחות משני משחקים בהם הוא לא הגיע לדאבל פיגר, כשבעיקר בתבוסה ההיסטורית במשחק 7 הוא הסתפק בחמש נקודות, לא המון דקות ואנמיות כל פעם שהוא היה על המגרש, בשני הצדדים. מפה ולשם, ולמשחקי הכוח שלו עם סארבר ומי יחתים את מי קודם, והאם פניקס תשווה, ופניקס עשתה את הדבר הנכון עם שחקן שהיא לא בטוחה בדיוק בשווי השוק שלו - היא נתנה לשווי השוק שלו להיקבע על ידי השוק. כלומר, על ידי אינדיאנה, ושוי השוק הזה הוא בערך 33 מיליון דולר לעונה בכל אחת מ-4 העונות הקרובות. בסדר. השאלה היא רק, האם עכשיו, שיש לו חוזה ובטחון כלכלי שאולי לא היה לו בעבר, הוא באמת ייראה כמו יואינג, או שכמו (וכך אני חושב, כי נראה לי שפניקס תיפול חזק השנה) - לא. שנה שעברה עם 17 נק', 10 ריב', 64 אחוז מהשדה (לא ממש זורק שלשות) אבל פחות מחסימה למשחק.
10. ברוק לופז - אודה ואתוודה, האיש כאן גם בגלל שעדיין לי לי פטיש עליו, וגם בגלל שהוא אחלה שחקן הגנה. אבל זה קצת כמו שהיה לי פעם פטיש שלא באמת הגיע לאנדרו בוגוט. אבל הנה הסיבה - גם בוגוט לפני שממש הזדקן וגם ברוק לופז בשנים האחרונות הם שחקנים שנותנים פה ושם דקות בהם הם נראים דומיננטיים כמו הגדולים ביותר. בחיי שברוק לופז נותן דקות בהן הוא ממש ממש אמביד. אז למה לא יותר? התשובה היא שלדעתי הוא יכול, אבל הוא לא כל כך רוצה, כי הוא קלט שקבוצה שרוצה ללכת עד הסוף צריכה אותו בתור רול פלייר ולא בתור כוכב, בתור D&3 גבוה במיוחד ולא בתור הגו-טו של הקבוצה. אז פה ושם הוא ייתן דקות של 6-8 נקודות מהירות עם שלל מובים מתחת לסל, אבל בדרך כלל הוא ייתן את האיום מהשלוש, אבל בעיקר בעיקר את איום החסימה ושם עיקר כוחו. בסופו של דבר, הרול פלייריות הזו של לופז הוכיחה את עצמה יפה כשהבאקס בצמרת כבר שנים איתו ולקחה אליפות אחת. ולכן, בדיוק, אני מאד מאד מחבב את הבחור הזה. השנה הוא אמור להיות בריא וזה יתרון גדול לבאקס, אבל שנה שעברה חזר רק לקראת המשחקים האחרונים ותרם 12.5 נקודות למשחק. היה רע מאד בסדרת ההפסד לבוסטון עם 1-13 מהשלוש, ורק שלושה משחקים עם דאבל פיגרים. השאלה היא רק האם זה בגלל שהוא רק חזר מהפציעה, או שהגיל ומצבור הפציעות עשו את שלהם. נחיה ונראה.
9. דומנטאס סבוניס נטל חלק באחד הטריידים היותר שנויים במחלוקת שנה שעברה, כשהועבר מאינדיאנה לקינגס תמורת הליבורטן ואגוזים. ובאופן סטטיסטי די מדהים נתן ממש בדיוק את אותו מספר נקודות (18.9) וכמעט אותו מספר ריבאונדים (12.1 לעומת 12.3) ואסיסטים (5 לעומת 5.
ב-47 משחקים בראשונה ו-15 משחקים בשניה. אז מה יש לנו כאן? יש לנו אולסטאר שהוא פוינט סנטר של ממש (נקודה חוזרת על עצמה, לאחרונה, עם שחקנים כמו באם וכמובן יוקיץ'), עם טאץ' אלגנטי בעיקר מתחת לסל, אבל כזה שיכול לזרוק מהשלוש. אחד הריבאונדים הטובים בליגה, וכאמור סקורר טוב. מה אין לנו כאן? אין לנו סטאר. סבוניס לא הביא את אינדיאנה לכלום, ואם סקרמנטו תגיע למשהו, התחושה שלי היא שזה הרבה יותר בגלל פוקס מאשר בגללו. בעיניי סבוניס צריך להיות שחקן שלישי בקבוצה אלופה, וברמת האופי זה מתאים לו הרבה יותר מאשר להיות שחקן מוביל בקבוצה גרועה. בכל מקרה, בינתיים הוא תקוע בחלק השני, למרות שהוא בטח ממש מקווה לעשות כמו אבא שלו בפורטלנד, רק יותר טוב.8. רודי גובר מדורג אצלי נמוך יחסית בדרך כלל. אולי בגלל שהאיום האמיתי שלו הוא מתחת לסל, וכשהוא צריך לצאת לנמוכים הוא לא תמיד מצליח. המזל שלו הוא מוטת כנפיים באמת עצומה, שבגללה, למרות מהירות חסרה הוא כן יכול לחזור ולשמור על זריקות רחוקות, ואפילו לפעמים על חדירות למרות תזוזת רגליים איטית (ככה זה כשאתה מאד מאד ארוך) - אבל קשה לי לומר שהוא מגן עילי באמת. הסיבה היותר חשובה שבגללה הוא נמוך יחסית, היא בגלל שבסופו של דבר יוטה לא הגיעה להישגים איתו, ושדי ברור שהוא לא בדיוק הגורם הכי חיובי בחדר ההלבשה. זה לא אומר שבמינסוטה השנה זה לא יקרה, אבל בואו נגיד שכשהוא צריך לחלוק את עמדת הסנטר עם סנטר שהוא לגמרי הפוך ממנו, זה בהחלט סיכון של ממש שמוריד אותו איזה מקום או שניים. אבל כן, מלך הריבאונדים של הליגה, מלך אחוזי השדה של הליגה (לראשונה עם יותר מ 70 אחוז שזה פסיכי), תמיד אחד החוסמים הגדולים ובסופו של דבר, שחקן שכן יודע לסיים כדורים הוא בהחלט סנטר מצוין, רק לא ממש ממש מצוין (15.5 נק', 14.5 ריב', 2 חס').
7. באם אדביו - אתם יודעים מה הבעיה עם באם אדביו. בכל זאת, הסנטר המוביל ואחד משני השחקנים המובילים של הקבוצה מס' 1 בעונה הרגילה במזרח בשנה שעברה? הבעיה עם באם אדביו היא שלפעמים, הוא נראה קטן, כפי שהוא באמת. בסופו של דבר, בשביל סנטר הוא לא עצום מימדים (9'6 עם מוטת ידיים קצת יותר גדולה) ויש לי תחושה שיותר משהוא סנטר שיכול להתמודד לבד עם סנטרים גדולים, הוא בעצם פאוור פורוורד בלי קליעה מהשלוש, שזה לא טוב היום. המזל שלו הוא שהוא שומר ממש ממש טוב על כל השחקנים שהם לא הכי גדולים בעולם (נו, אמבידים וכאלה) ושהוא פוינט פורוורד עוד יותר טוב מאשר סבוניס שהוזכר קודם, וכמעט טוב כמו יוקיץ'. וגם העובדה שמיאמי מאומנת על ידי אחד המאמנים שהכי יודעים להבליט שחקנים קבוצתיים כמוהו. וכל זה מסתכם בעוד עונה מצוינת שלו בשנה שעברה עם הפנים לעתיד. ואולי ההבדל העיקרי בינו לבין סבוניס שהוזכר קודם, הוא שבאם כן הצליח להגיע להיות זנב (לא זנב, יותר צוואר, אבל בטח שלא ראש) לאריות - ובשביל שחקן בסגנון הזה, אין דבר טוב יותר. (19 נק', 10 ריב' 3.5 אס' כשהשנה נדמה שיותר מאשר בעונה שלפניה, באם הוביל כדור פחות משמעותית מהירו ובאטלר, וגם 56 אחוז אפקטיבי).
6. אנתוני דייויס - נמצא במקום שהוא בהחלט נמוך יותר מאשר הכשרון שלו. אבל חלאס, האיש משחק רק חצאי עונה, ותכל'ס לא תרם כלום לטור הנצחונות של הלייקרס בשני העונות האחרונות, וככה אי אפשר. אפילו בחירת הזריקות שלו השנה היתה קצת פחות חכמה מאשר בשיאו, כשהוא זורק קצת יותר מדי פעמים מ-2 ארוך ופתאום הופך משחקן שלעולם לא היה צלף ענק, אבל בהחלט סקורר ראוי (ואיך אפשר לשכוח את השלשה ההיא מגמר הליגה לפני שנתיים) למישהו שבקושי יכול לקנות שלשה (19 אחוז מאחורי הקשת השנה, ושלא תגידו שזו אנומליה אז רק 26 אחוז לפני שנתיים, האיש הופך להיות ליאור אליהו). אז כן, הוא עדיין עם מגוון רציני מאד של תנועות מתחת לסל, עדיין שחקן הגנה מצוין, וכשהוא בריא עדיין אחד הגבוהים הטובים בליגה. אבל אפעס, האיש כבר לא ממש בריא, ובגיל 29 אין סיבה לחשוב שפתאום זה יקרה, וזה בהחלט מוריד לו הרבה נקודות כאן בדירוג. והלייקרס? או שהם יהיו בדיחה או שלא, אבל אני לא חושב שווסטברוק פתאום יחזור להיות שחקן, ואני בטח לא חושב שללברון ידגדג משהו חוץ מאשר השיא של קארים, אז השחקן היחיד שגם יכול לזרוח וגם צריך לזרוח הוא דייויס. הסיכויים? חמישים אחוז כזה (40 משחקים, 23, 10, 3, 2.3 חסימות, 54 אחוז אפקטיבי).
5. פסקל סיאקם - הרבה פחות מוכשר מחברו לרשימה, הכוכב של טורונטו, שאני אישית אוהב לקרוא לו המחשב האנושי, בגלל שאשכרה רואים אותו חושב על כל מהלך יותר מאשר כל שחקן אחר שאני מכיר, הוא בפנקסי אחד מחמשת הגבוהים הטובים בליגה. השנה הוא שיפר כמעט כל אספקט במשחק שלו, כך הוא הפך להיות אחד הגבוהים המוסרים הטובים בליגה (5.3 אס' בשנה שעברה), הוריד יותר ריבאונדים ובכלל נראה פשוט גדול יותר על המגרש (8.5 ריב' למשחק) ולצד עוד פורוורדים מאד חביבים כמו אנונובי וסקוט בארנס, הוא בהחלט נראה כמו האח הגדול. אתם יודעים מה, קצת כמו שקוואי היה עבור אותו סיאקם רק לפני שלוש שנים, בעונת האליפות, כשהוא גם מוסיף כמעט 23 נקודות למשחק לקבוצה שבהחלט עשתה עונה טובה. אבל אולי מה שבאמת קנה את עולמו ונותן לו את המקום החמישי הוא הפלייאוף המצוין שלו מול מי שהוא ארגיואבלי הסנטר הטוב בליגה. טורונטו אמנם הפסידה בשישה משחקים אבל סיאקם עם 23 נק', 7 ריב' ו 6 אס' ראה לאמביד את הלבן בעיניים משחק אחר משחק. ובכל מקרה, אין סיבה לחשוב שהשנה עם מאמן מצוין כמו נרס ועם עוד שנת ניסיון לחבר'ה הצעירים, שטורונטו לא תצליח לפחות כמו בשנה שעברה, ולדעתי אולי טיפה יותר.
4. קא"ט - אז אני יודע, כמה שאני לא אוהב את גובר, ככה אני כן אוהב את קא"ט, ותמיד אני מדרג את היוטאי שהוא עכשיו מינסוטאי נמוך, ותמיד אני מדרג את המינסוטאי שהוא עדיין מינסוטאי גבוה. אבל מה לעשות, שהאיש הזה טיווח 60 נקודות במשחק אלמותי מול הספרס, ושהוא עדיין הגבוה המוכשר מכולם בעיניי. עם היכולת הכי טובה עם הפנים לסל, השלישית הכי טובה עם הגב לסל, יכולת המסירה השלישית או הרביעית בטיבה ברשימה, אבל בעיקר - יכולת הקליעה הטובה מכולם, וזה בעיניי אפילו לא קרוב. הוא הכי מוכשר בעולם כבר חמש שנים, והוא עדיין הכי מוכשר בעולם. אבל הוא לא הכי טוב בעולם, כי אופי. אז בפליי אין מינסוטה איכשהו העבירה 11 נקודות של קא"ט כי היא שיחקה מול מעט מאד של הקליפרס וכי אנט וראסל קלעו 60 ביחד. וכך, קא"ט העצים את המיתוס של השחקן שפשוט נעלם ברגעים המכריעים בדיוק כפי שהוא נעלם לפני כמה שנים מול יוסטון וקפלה. אלא שאז הגיע הפלייאוף האמיתי מול ממפיס, ואתם יודעים מה - קא"ט היה ממש ממש לא רע מול אחד משחקני ההגנה הטובים בעמדה שלו (גג"ג) כשהוא נותן שלושה משחקים של 33, 29 ו-28, רק משחק אחד בלי דאבל פיגר ובסך הכל 22 נקודות, 11 ריב' ו-2 חסימות בסדרה. לא רע בכלל, וכן נותן תקווה שהכשרון העצום הזה יום אחד יממש אותו. בכל מקרה, הציוות שלו עם גובר הולך להיות מסקרן מסקרן מסקרן, ואני בתור מישהו שתמיד יעדיף התקפה טובה על הגנה טובה, מקווה שאם הציוות לא יילך (ואני מקווה מאד שכן, אבל אם לא) - יהיה זה הנמושה (קא"ט) ולא הערס (גובר) שיהיה הדומיננטי יותר. (בעונה הרגילה נתן 24.5 , 10 ריב', 3.5 אס', 41 אחוז מהשלוש, ו 59 אחוז אפקטיבי.
3. ג'ואל אמביד זה כבר קפיצה ברמה. אני יכול לקבל כל דירוג בין מקומות 4-8 שלי כלגיטמי אבל נדמה לי ששלושת הגדולים הם כבר קונצנזוס. אחרי הכל, הם גם היו שלושת הראשונים בהצבעות ל MVP בשנה האחרונה, כשהשלושה למעשה מקבלים כ-90 אחוז מסך הנקודות בהצבעה. כך שדי ברור שמדובר ברמה אחרת לגמרי. אמביד אגב היה שני, ולמרות זאת, כאן הוא שלישי. מה שהכי מייחד את אמביד בעיניי כסנטר, הוא שלמרות שהמשחק שלו הוא לא גארדי, יש לו תכונות גארדיות של ממש - יוסג' מטורף (37 אחוז). אמביד, יותר מאשר כל גבוה אחר שאני זוכר שראיתי, מנסה תמיד להשתלט על המשחק ברמת הנקודות, ועד רמה שבה הוא זורק זריקות שהן פשןט לא נכונות. אז כן, קשה להתווכח עם 30.5 נקודות בממוצע למשחק, כשגם 37 אחוז מהשלוש זה ממש יפה, ועם זאת, דווקא בגלל שזה יפה, העובדה שיש לו אחוז אפקטיבי בינוני למדי (53) ואחוז לא טוב במיוחד מה-2 (53), והעובדה שהוא זורק יותר משליש מהזריקות שלו מחצי מרחק, הן עובדות בעייתיות. אני אוהב את אמביד, ואני אוהב את אמביד כשהוא חופר מתחת לסל, כי יש לו תנועות של הסנטרים הכי גדולים שם (נו, מוזס מאלון, חאקים אולג'ואן, כאלה). אבל בחיי שהוא צריך להירגע עם הרבה יותר מדי זריקות לא נכונות והרבה יותר מדי אגואיזם (כן, למרות 4.2 אסיסטים. לא חכמה כשהכל עובר דרכך). וגם, זה לא ממש עובד עם הארדן, כי אמביד אוהב לעבוד עם הכדור, אבל גם הארדן, ואיכשהו אני לא יודע איך זה מסתדר ביחד, ומהדקות שראיתי את השניים ביחד בפילי, זה באמת לא הסתדר.
טוב, דיברתי מספיק, סנטר עצום, שחקן הגנה גדול, אבל הוא היה יכול להיות עוד יותר עצום עם קצת יותר רסן, וחבל. לסטטיסטיקות שכבר הזכרתי צריך להוסיף 12 ריבאונדים אבל רק חסימה וחצי למשחק.
2. ניקולה יוקיץ' - והאמת היא ששיקרתי קודם, כי למרות שיש הבדל לא קטן בין מס' 3 אמביד לאלו באים אחריו, יש גם הבדל לא קטן בכלל בין שני הראשונים (ביניהם דווקא ההבדלים קטנים) לבין אמביד. יוקיץ' ' , הבאק טו באק MVP להזכירם, הוא שחקן טוב יותר מאמביד. נקודה. ולמען האמת זה אפילו לא קרוב. יוקיץ' הוא מה שביל וולטון היה אמור להיות לפני שנפצע. יוקיץ' יסיים את הקריירה כטופ 5 בעמדה שבה משחקים כל מי שנחשב לגדול שחקני הכדורסל בעולם עד שנות השמונים (ממיקאן ועד קארים, דרך ווילט, ראסל וכל שאר הג'מע). יוקיץ' הוא אחד מעשרת המוסרים הטובים ביותר בהיסטוריה, הוא חזק כמו שור ועל כן מצליח להתבריין על כל העולם (כמעט, אולי לא על אמביד). והוא עושה את מה שבא לו על המגרש כמעט תמיד. כמעט, כי כשהווריורס קלטו שעדיף שיוקיץ' יקלע הרבה בסדרה מולם (31 נק') אבל ימסור קצת פחות (6 אס'), הם הצליחו לשבש אותו אבל מצד שני, השחקן הכי טוב לצידו היה וויל בארטון… אבל בעיקר, בניגוד לאמביד, הוא לא עושה טעויות. כל מהלך שלו מחושב ונכון. הוא זורק מהמקומות הנכונים, הוא מוסר כשצריך (והרבה ומעולה), הוא מנהל משחק משכמו ומעלה. הוא נכס אדיר, והסיבה היחידה בגלל הוא לא במקום הראשון פה, היא בגלל שהמקום הראשון קצת יותר אתלטי ושחקן הגנה יותר טוב. ודנבר? דנבר השנה בריאה .זה לא אומר שג'מאל מורי ומייקל פורטר ג'וניור יחזרו להיות מה שהיו, אבל אם כן - אז דנבר היא מועמדת אמיתית להגיע עד הסוף. וכן, אני מתכוון לסוף. (27 נק', 14 ריב', 8 אס', 62 אחוז אפקטיבי. וכן, אלו מספרים פסיכיים)
1. יאניס גריק פריק אנטטוקומפבו - מי שהולך לסיים את הקריירה כפאוור פורוורד השני בכל הזמנים (כי דאנקן) וכאירופאי מס' 2 בכל הזמנים (כי וומבאניימה), הוא הגבוה הטוב בעולם, כי שני MVP (כמו יוקיץ') אבל גם אליפות אחת (כמו ווילט). בסופו של דבר, הוא אחד מחמשת המוסרים הטובים בעמדה, יוצר הנקודות לעצמו הכי טוב בעמדה, השומר, לפחות ארגיובלי, הכי טוב בעמדה. ויש לו כבר אליפות מוכחת, ואני מניח שיהיו לו עוד איזה 1-3 עד שהוא יסיים את הקריירה. מילווקי בריאה (שנה שעברה מידלטון נפצע בפלייאוף) היא עדיין המועמדת מס' 1 לקחת את המזרח, וכנראה גם את האליפות. לעזאזל, הוא אפילו לא זניח מהשלוש, לא איום גדול, אבל גם לא סימונס. והכי טוב, הוא אולי קצת יותר מדי "ילד טוב" סטייל קרי. אבל לפחות הוא לא דורש כאפות כמו לברון ודוראנט. בשנה האחרונה 30 נק', 11.5 ריב', 6 אס', יותר מחטיפה, יותר מחסימה, ו 58 אחוז אפקטיבי.