אז השנה אין לי באמת זמן לנשום, ולכן נעשה את זה קצר, עם נימוק קטן, כמה תהיות ויאללה לעבודה וכן, עמדת הפוינט גארד הופכת לאיטה לעמדה קצת מחורבנת. זאת האמת.
אזכורי כבוד: דרק וויט - הכי קרוב לרשימה הראשית, נתן פלייאוף אדיר מכל בחינה שהיא. יופי של שחקן. כריס פול... רגע, באמת הוצאתי אותו מה -15? כן, הוצאתי אותו, האיש זקן ואני מתפלא מאד שהווריוס לא חתכו אותו, אבל מצד שני, יהיה מעניין מאד לראות אותו שם. קיירי - חרא שחקן, הורס קבוצות, אבל בחיי איזה כדרור יפה. לאמלו בול - לא שומר, לא מנסה לשמור, אבל בחיי איזה כדרור יפה. ג׳ורדן קלארקסון - לא שומר, סוליסט מוחלט, אבל בחיי איזה סקורר. קייד קאנינגהם - היה פצוע מדי, ימשיך להיות פצוע מדי. צריך להיות דונצ׳יץ׳, כנראה שלא יהיה. לא בטוח שזה דבר רע. מרקוס סמארט - האם הבן זונה הזה הוא הפיט המושלם לממפיס? ימים יגידו, אבל יש לי תחושה שכן, בטח יותר מאשר הפרימדונה עם האקדחים. ג׳וש גידי - אני מאד אוהב את האוסטרלי האיטי הזה. מאד. למעשה, איכשהו נדמה לי שהקבוצה שאני הכי רוצה שתהיה אלופה היא אוקיסי, רק חבל שהיא משחקת בפאקינג אוקלהומה, איפה שזה לא יה.ה
15. ראסל ווסטברוק (קליפרס, 16 נק׳, 7.5 אס׳, 6 ריב׳ יאללה , מקום הכבוד שלי מגיע ל mvp של הליגה מלפני חצי עשור, ושחקן שהאמת היא שהוא קצת גאל את עצמו בקבוצה הסופר פציעה שהיא הקליפרס. אז נכון, יש לו את כל הבעיות שלו, והוא עדיין זורק יותר מדי שטויות, אבל הוא גם עדיין שחקן אנרגיה עצום עם יכולות נהדרות בצד ההתקפי של המגרש כשהוא רוצה ויכול, ובעיקר, שחקן שעדיין נותן את כל מה שיש לו על המגרש. כאמור, גאל את עצמו בקליפרס, הבעיה היא שהקליפרס עם כל הפציעות לא גאלו את עצמם, ואני לא חושב שזה ייגמר טוב, וחבל. האם הוא יעשה עוד שני טריפל דאבלים בדרך ל 200? אתם יודעים מה, אני מפרגן לו.
14. טייריס מקסי (פילדלפיה, 20 נק, 43.5 אחוז מהשלוש) שיהיה, האיש הזה הוא השחקן השישי האמיתי של פילדפיה גם אם הוא בדרך כלל עולה בחמישייה. סקורר שיודע לשים את הכדור בטבעת, וזה מה שצריך. עכשיו, כשדי ברור שהארדן כבר לא ישחק בפילי, מקסי יהיה אפילו עוד יותר חשוב. במידה מסוימת הוא מזכיר לי את ג׳יילן ברונסון, נמוך אבל גוף לא קטן, שיכול לחדור ולשים נקודות כשצריך. השאלה היא רק אם הוא יכול לעשות את זה ברגעים החשובים. אבל האם השנה הוא באמת יהיה הרכז המוביל של הקבוצה? אם נחיה, גם נראה.
13. טייריס הליבורטן (אינדיאנה, 21 נק׳, 10.5 אס׳, 4 ריב׳, ובגדול לא רחוק מדי מ 40-50-90) הבעיה הגדולה של הרכז המצוין הזה, כשהדגש הוא על המילה רכז, היא העובדה שהוא פשוט לא בריא במיוחד, וזה בהחלט עומד בעוכריו גם בעתיד. יותר מדי פציעות זה לא טוב, ואם הקריירה שלו תמשיך להיות פציעה, זה לא ייגמר טוב. הוא רכז נפלא, באמת. הוא מוסר נהדר, הוא לוקח בדרך כלל את ההחלטות הנכונות . הוא קלעי טוב מהשלוש למרות טכניקה מזעזעת, והוא שחקן שאיתו הקבוצה, בינונית ואפורה ככל שתהיה נראית טוב יותר איתו מאשר בלעדיו. השאלה היא כמה היא כבר תהיה איתו.
12. ג׳רו הולידיי (מילווקי, 19.5, 7.5 אס׳, 5 ריב׳, 38 אחוז מהשלוש) שחקן ההגנה הנפלא הזה שהא גם שחקן קבוצתי אדיר, היה כנראה מדורג קצת יותר גבוה לו הוא לא היה בן 33 . בסופו של דבר ועניין, מילווקי היתה אמנם אלופה לפני שנתיים אבל בשנתיים שעברו מאז לא חזרה למעמד, ולא בגלל יאניס, אלא גם בגלל שכל הצוות קצת יותר מבוגר, וכל הצוות כולל גם את הולידיי. אז כן, אין לי מילה רעה אחת להגיד עליו, אבל הגיל, הגיל, וההפסד הזה מול מיאמי בסיבוב הראשון של הפלייאוף....
11. דריוס גארלנד (קליבלנד, 21.5 נק׳, 8 אס׳, 41 אחוז מהשלוש). משחקים של 51 נקודות מול מינסוטה או 46 מול ברוקלין זה לא דברים שהולכים ברגל, בעיקר לא כשמדברים על שחקן שבאמת אוהב למסור את הכדור, והוא בגדול, רכז של ממש בקבוצה מבטיחה. עכשיו, קליבלנד מבטיחה כבר שנתיים ובינתיים הקיום היחיד שלה הוא התבוסה בסיבוב הראשון בפלייאוף אשתקד (למרות שגארלנד היה מנקודות האור הברורות בקבוצה, ועדיין, בשביל להגיע לרמות הגבוהות של הדירוג הוא צריך קפיצה קטנה. בכל מקרה, כרגע די ברור שהשחקן העיקרי בקו האחורי של הקבוצה הוא הגמד השני (מיצ׳ל) ולא הוא.
10. דג׳ונטה מורי (20.5 נק׳, 6 אס׳, 5.5 ריב׳, 1.5 חט׳, 34.5 אחוז מהשלוש). עוד מעט נדבר על החבר שלו לקו האחורי שהשתלט לו על החיים, אבל אני עדיין מאמין בדג׳ונטה. לא שחקן מבריק, אבל כן שחקן שיודע מה הוא עושה כשצריך ובניגוד לחברו לקו האחורי, הוא גם יודע לשמור, וגם יודע לשחק קצת בלי הכדור, ולהיות קצת פחות דומיננטי. מצד שני, אין ספק שיאנג היה השחקן הבולט יותר השנה באטלנטה, וצריך לדבר על זה, ולכן אכן נדבר על זה עוד שניה. אתם יודעים מה, לא יזיק לאטלנטה להחליף את יאנג באיזה פורוורד או גבוה. יהיה טוב לכולם.
9. טריי יאנג (אטלנטה, 26 נק׳, 10 אס׳, רק 33.5 אחוז מהשלוש). אין, יש יותר מדי שחקנים בעמדה הזאת שאני פשוט לא סובל. אין ספק שמדובר בפנומן עם הכדור, אין ספק שמדובר במוסר בחסד עליון ובחודר אדיר. ואין גם ספק שלאיש אין מושג איך לשחק הגנה או איך לשחק בלי הכדור. אטלנטה תמשיך להיות קבוצת פלייאוף בינונית מינוס איתו, משל היה דומיניק ווילקינס גרסת הפוינט גארד. וזהו.
8. ג׳ה מוראנט (ממפיס, 26 נק׳, 8 אס׳ , 6 ריב׳, רק 30 אחוז מהשלוש) שיהיה, אני לא יודע איפה לשים את הנאט קייס הזה, אז שיהיה איפשהו כאן באמצע. קופץ עד השמיים, חודר בחסד עליון. אדיוט, מטומטם, אוהב מאד נשקים, נראה כמו אייברסון הדור הבא, רק הרבה פחות טוב. שחקן הגנה לא קיים בכלל (וזה בעמדה שבה יש הרבה שחקנים שלא קיימים בהגנה, אבל הוא ממש). שחקן שהקבוצה שלו משחקת טוב יותר לעיתים קרובות בלעדיו (אבל חסרה גם גרוש ללירה כשהוא לא שם). נראה אם יתאושש מכל הבלגנים שהוא עצמו יצר או שלא. התחושה שלי היא - לא.
7. דמיאן לילארד (פורטלנד? 32 נק׳, 7.5 אס׳, 5 ריב׳, 37 אחוז מהשלוש). לא רואה איך אני שם אותו נמוך יותר בעמדה הבעייתית הזאת, אבל מילא, נתן עונה מצוינת בשני השלישים שבהם היה בריא, אבל שוב לא לקח את פורטלנד לשום הישג כלשהו. ווינר מוכח שקלע אלף סלי ניצחון יותר מאשר סטף קרי למשל, סקורר על, אבל שחקן שהוא כבר לא צעיר, ואתם יודעים מה - הסאגה של הקיץ אומרת המון. לא יודע אם הוא יהיה בפורטלנד או מיאמי או קבוצה אחרת, אבל כבר אין לו הרבה שנים להוכיח שהוא יכול לעשות יותר מאשר גמר מערב ספורדי אחד.
6. ג׳יילן ברונסון (ניקס, 24 נק׳, 6 אס׳, 42 אחוז מהשלוש). כן, כן, ימותו הקנאים, מי שהיה הקלעי המוביל במשחק האחרון של הנבחרת האמריקאית, הוא גם השחקן שהחזיר את הניקס למסלול הנצחונות אחרי עונה גרועה. ואתם יודעים מה - יום אחד, אולי יחשבו על דאלאס עונת 21-22 ויגידו, אתם יודעים מה - זה לא דונצ׳י׳ץ׳, זה הבחור הקטן הזה שעשה את הקבוצה לטובה כל כך.
5. ד׳ארון פוקס (25 נק׳, 6 אס׳, 4 ריב׳) לא יודע, אולי לא מדובר בכוכב גדול באמת, אבל בסופו של דבר, הוא (יחד עם סבוניס) הוביל קבוצה למקום השלישי במערב, והחבר׳ה שמתחתיו לא עשו את זה (אם כי סוף ניצח אותו בפלייאוף. זה כן). עדיין צעיר, עדיין בשיאו, עדיין ווינר שקולע כל מיני סלי ניצחון, שחקן מצוין שלא כופה את עצמו על המשחק בניגוד איזה סלובני אחד, אבל לא יזיק לו לשפר קצת את הקליעה מהשלוש.
4. לוקה דונצ׳יץ׳ (דאלאס, 32.5 נק׳, 8.5 ריב׳, 8 אס׳) אני מניח שאני לא יכול לשים אותו נמוך יותר, אבל חלאס, האיש סוליסט ברמות הכי גבוהות, ומתחיל להיות פשוט שחקן מגעיל. דין בודירוגה מודרני? אני אומר סטפון מרבורי מודרני, לכל דבר ועניין. צריך לתפוס את עצמו אם הוא רוצה לחשוב שהוא יהיה אירופאי גדול יותר מאשר דירק נוביצקי יום אחד. דאלאס לא עשתה פלייאוף שנה שעברה ואם גם השנה היא לא תעשה, זו בעיה.
3. ג׳מאל מורי (20 נק׳, 6 אס׳, 4 ריב׳, 40 אחוז מהשלוש). אלוף נ.ב.א, שחקן שרק משתפר בפלייאוף כל הזמן, סקורר בחסד, מנהל משחק חכם שיודע שמי שבאמת צריך לנהל משחק זה הסנטר המוגשם של הקבוצה.. שחקן שיודע לקלוע 40 נקודות מול מינסוטה, 37 מול הלייקרס, 34 מול מיאמי בפלייאוף, וגם שחקן הגנה לא רע בכלל, ובעיקר חזק מאד, הרבה יותר חזק מאשר רוב הרכזים שמשחקים מולו. ההבדל בין דנבר שלא עשתה סיבוב שני לפני שנתיים לדנבר האלופה של השנה, הוא גם קצת יוקיץ׳ שאולי השתפר, גם קצת פורטר, אבל בעיקר מורי.
2. סטף קרי -(גולדן סטייט, 29.5, 6+ גם בריבאונדים וגם באסיסטים, ועונה שבה היה חסר לו פחות מאחוז מהשדה בשביל 50-40-90) הבעיה היא שהבחור זקן, גיל 36 זה כבר באמת באמת זקן, ולמרות שאני אומר כל שנה שזאת השנה שבה הוא יתחיל להתדרדר, אני חושב שיש גבול לכל שטות. תחשבו כריספול בגיל 36 לעומת כריספול בגיל 28, נכון? אבל גם בזקנותו, הוא עדיין אמור להיות השחקן מס׳ 2 בעמדה הזאת, והשחקן מס׳ 1 בקבוצה שלו. אם כי, איכשהו אני לא חושב שגולדן סטייט תגיע רחוק העונה, ממש לא.
1. שג״א (אוקייסי, 31 נק׳, 5.5 אס׳, 5 ריב׳, זורק בעיקר מהשתיים משל היה בשנות התשעים). כן, כן, הוא צעיר מספיק, הוא ווינר מוכח, הוא השחקן שהכי מזכיר את מייקל ג׳ורדן מאז קובי ברייאנט, והוא אולי לא סופרסטאר ברמה הכי גבוהה אבל כן הרכז הטוב בעולם (למרות שתכל׳ס, גידי הוא יותר פוינט ממנו באוקלהומה, כשחושבים על זה). והמפחיד ביותר הוא שהוא רק משתפר משנה לשנה. השנה הוא יעשה פלייאוף, אני גם לא אתפלא בכלל אם הוא יעבור סיבוב, אולי אפילו שניים.
_________________ תודה לאלוהי הבירה
|