ורק שיהיה ברור מי לא פה בגלל שהם מה לעשות ,סנטרים. בעיקר סבוניס. גם וונדל קרטר, אבל אני לא בטוח שהיה לו מקום בכל מקרה, ועכשיו זה גם לא משנה.
רק אציין שלראשונה השנה, נדמה לי, אני חושב שאשכרה מדובר באחלה עמדה. אולי העמדה החזקה ביותר בליגה כרגע. ולמרות זאת, גם כאן יש נפילות מתח די רציניות, כבר השחקן השני הוא פציע מאד, השחקן השלישי הוא זקן מאד, ומהשחקן הרביעי ומטה יש יותר סימני שאלה מאשר סימני תשובה. אבל אני מניח שזו הליגה של ימינו.
HM ג׳רמי גרנט נתן עונה... מעניינת בפורטלנד. קלע בצרורות (20.5 נק׳, 40 אחוז מהשלוש) אבל גם הושבת בסוף העונה, ובסופו של דבר, לא עזר לפורטלנד בפרומיל. רק בן 29, אבל יותר מדי שנים משחק ואקום בקבוצות נוראיות ולא עוזר להן לנצח. פי.ג׳יי וושינגטון הוא קלעי שלשות חמוד ובאופן כללי שחקן חמוד, שמשחק בקבוצה מחורבנת ולא ברור מה ייצא ממנו. בובי פורטיס לעומתם הוא המחליף הראשון לגבוהים בקבוצה טובה באמת (מילווקי) ושחקן שאני אישית מאד אוהב, אבל נדמה לי שהוא הגיע לשיא. מי עוד? אני לא מבדיל בין מקדניאלס של מינסוטה לונדרבילט של הלייקרס (לשעבר מינסוטה) אבל בגדול, שני פורוורדים מוגבלים התקפית שעושים טיקט הגנתי חמוד ומקדניאלס גם קולע 40% מהשלוש. מה רע? ג׳ון קולינס עבר ממעמד של שחקן העתיד של אטלנטה למעמד של שחקן סתמי ביוטה. ועדיין, יודע לעשות המון דברים עם סטטיסטיקה מתקדמת טובה. גרנט ווליאמס הוא עבה, הוא נמוך, הוא שומר טוב, יש לו סטריקים מדהימים מהשלוש, והוא ינסה לעשות לדאלאס את מה שכריסטיאן ווד לא הצליח, אחרי שנים מוצלחות בקבוצה הנהדרת של הסלטיקס. ולבסוף שניים שהיו אמורים להיות יותר, אבל הם סתם. את קוזמה דירגתי לאחרונה במבחן סטטיסטי קצר בהופס, כשחקן שקולע את הנקודות הכי ריקות בנ.ב.א, ובהפרש. ציון ווליאמס מוזכר איתו, ובצדק, כי גם אם הוא קולע 30 נקודות למשחק כשהוא משחק, הוא אף פעם לא משחק, ולגמרי לגמרי באשמתו. איזה בזבוז של שחקן, ומסכנים הפליקאנס שבחרו אותו.
15. סקוטי בארנס (טורונטו) 15.3 נק׳, 6.6 ריב׳, 4.8 אס׳, רק 28% מהשלוש. אותו מספר נקודות, כמעט ריבאונד פחות, אסיסט וחצי יותר. אחוזים קצת יותר גרועים מהאחוזים הגרועים ממילא מהשלוש וגם חצי דקה פחות. זה המאזן של סקוטי בארנס בעונה השניה שלו בליגה לעומת השנה הראשונה. אם תרצו, תקראו לזה דריכה במקום, אם תרצו תקראו לזה דעיכה. כך או כך, זה מעורר דאגה. בטח ובטח מבחינת אחוזי השלוש. אבל לכו תדעו, היו שחקנים (נדמה לי אפילו שחבר קבוצתו סיאקם היה כזה) שפרצו באמת רק בשנה השלישית שלהם. ולפחות מדובר בפורוורד שיודע למסור יותר טוב מאשר הרוב. אז מה רע?
14. האריסון בארנס (סקרמנטו, 15 נק׳, 4.5 ריב׳, 37 אחוז מהשלוש, 55 אחוז אפקטיבי) סקרמנטו היתה המרענן הרשמי של הליגה בעונה הקודמת, וזה מצדיק מקום נאה ב-15 להאריסון בארנס. שחקן שהוא סטריקי גם תוך כדי משחק. התחושה שלי (ויכול להיות שאני טועה סטטיסטית אבל כך מהמשחקים הלא מעטים שאני רואה אותו) היא שהוא קולע לא מעט במחצית הראשונה וקולע מעט במחצית השניה. אבל שוב, יש מצב שאני מוטה סטטיסטית מאד. כך או כך, סקרמנטו לא סתם היתה במקום השלישי השנה במערב. נכון, זה היה בעיקר פוקס וסבוניס, אבל בארנס היה האיש המבוגר (כבר 11 שנים בליגה!!) והיציב.
13. ג׳בארי סמית׳ (יוסטון, 12.8 נק׳, 7.2 ריב׳, אחוזים לא משהו) אז אתם יודעים, אני לא מדרג שחקנים כפי שהם היום, אלא כפי שאני חושב שהם יהיו בסוף העונה. והנה, ג׳בארי סמית׳ שבעונה האחרונה היה בערך הפאוור פורוורד מס׳ 28 בליגה, יקפוץ בפנקסי עד המקום ה-13. כמובן שיכול להיות שאתבדה, אבל גם יכול להיות שלא. מה שבטוח זה שהוא נתן ליגת קיץ מושלמת (35 נקודות בממוצע), ושהנתונים הפיזיים שלו עדיין מדהימים, ושאנחנו צריכים איזה פאוור נפלא נוסף בליגה שבה חלק גדול מהפאוורים המובילים (דוראנט, אני מסתכל עליך) כבר די מבוגרים, אז תנו לי להיות אופטימי, ואם לא, אז לא. אגב, גם דירגתי את ג׳יילן גרין גבוה מאותה סיבה, מה שאומר שיוסטון צריכים לפחות לעשות פלייאוף, ואם נחיה, גם נראה).
12. דריימונד גרין (ווריורס, 8.5 נק׳, 7.2 ריב׳, 6.8 אס׳) אני יודע, דירגתי אותו בעבר אפילו במקום השני (נדמה לי) בדירוג הזה. אבל בגילו (33) ועם הדעיכה הדי ברורה גם בהגנה וגם קצת בהתקפה, אני לא באמת יכול לדרג אותו גבוה יותר. אני חולם שהווריורס יעשו ריצת אליפות השנה, אבל הנה העניין - אם זה יקרה, זה רק בגלל שהרוקי טרייסר דייויס או איך שלא קוראים לו, יהיה קונטנדר לרוקי העונה, שזה יתכן אבל מאד לא סביר. דריימונד ידעך עוד קצת, ימשיך להיות מוסר בחסד עליון כי זה אחד מהדברים שאו יש או שאין ולו יש. אבל יהיה עוד קצת פחות טוב בהגנה, עוד קצת פחות איום קליעה, ובסופו של דבר, קצת הגיע הזמן שיפרוש. אבל לפחות הנמסיס שהוא ג׳ורדן פול עזב, גם טוב.
11. אוון מובלי (קליבלנד ' 16.2 נק׳, 9 ריב׳, 2.8 אס׳, אחוזים מהשלוש שלא תדעו אבל 60 אחוז מהשתיים ו 57 אחוז אפקטיבי) קצת כמו מי שניצח אותו בתחרות על רוקי השנה לפני שנה, סקוטי בארנס, גם מובלי קצת דרך במקום. ובכל זאת ,המספרים שלו כן השתפרו מעט, וגם קליבלנד השתפרה מעט, ונראית כמו קבוצה מזרחית טובה. אבל כמו בארנס, גם מובלי לא הפך להיות בינתיים הדבר הבא, וכמו בארנס,גם אצל מובלי אחת הסיבות לכך ,היא קליעה רעה ומטה מהשלוש. אבל לא כמו בארנס, מובלי גבוה יותר ולכן בגדול הוא כן סוג של סנטר, ולכן בגדול, זה נסלח יותר. בסופו של דבר, מובלי הוא חלק חשוב מאד מהחמישייה של קבוצה שעשתה 50 נצחונות בעונה האחרונה (כלומר, 51) וזה אומר לא מעט. ובכל זאת, כמו אצל בארנס, יהיה נחמד לראות אצלו שיפור אמיתי העונה, בעיקר בקליעה מהשלוש.
10. טוביאס האריס (פילדלפיה, 14.7 נק׳, 5.7 ריב׳) עזבו, אני אוהב את האיש. אני אוהב את הגודל שלו, אני אוהב את ההומור שלו, ואני באופן כללי אוהב את האיש. אבל אם פעם חשבתי שהוא הולך להיות סטאר רציני בליגה, די ברור שזה כבר לא יקרה. לא ברור לגמרי אם זה באשמתו, כי גם ג׳יימס הארדן וגם ג׳ואן אמביד הם שחקנים שקצת אוהבים להשתלט על הכדור, ועדיין, בגיל 31 ברור שזה כבר לא יקרה. ועם זאת, פורוורד טוב (בעיקר בעונה הרגילה, יש איזו דעיכה בלתי מוסברת בפלייאוף) הוא ימשיך להיות. אני השנה מפסיק להאמין בפילי, אבל לא בגלל האריס, אלא בגלל שירד לי לגמרי מאמביד (עוד תראו בדירוגי הסנטרים), ואישית הייתי מאד רוצה לראות את האריס בקבוצה אחרת וקצת יותר מנצחת. כי תכ׳לס, מגיע לו. בחור טוב.
9. ארון גורדון (דנבר, 16.3 נק׳, 6.6 ריב׳ 3 אס׳ , 35 אחוז מהשלוש ו 60 אחוז אפקטיבי) קשה לומר כמה מהשיפור של גורדון נובע מהשיפור של גורדון שבכל זאת משחק כבר תשע שנים בליגה וקשה לומר שהשאיר חותם גדול מדי פרט לאותה תחרות הטבעות מדהימה בתחילת הקריירה, וכמה מהשיפור שלו נובע מהנוכחות של יוקיץ׳ לצידו בקו הקדמי של האלופה. אבל בסופו של דבר, מדובר באלוף נ.ב.א, שגם נתן פלייאוף סולידי מאד (13 נק׳, 6 ריב׳ בערך) והוכיח שגם אם הוא לא השחקן השני בטיבו בקבוצה אלופה, יש מצב שהוא כן השחקן השלישי בטיבו בקבוצה אלופה. אמנם בהפרש שנות אור מהראשון, ובהפרש שנות קול מהשני, ועדיין - בלי הדקות האלה שבהן ארון גורדון החליט להתבריין על כל מי שעומד מולו (ובמספר משחקים של מיאמי זה די בלט) יש מצב שדנבר לא היתה לוקחת אליפות. כך או כך, הוא זכה למקום סביר בדירוג הזה.
8. פאולו בנקרו (אורלנדו, 20 נק׳,6.9 ריב׳, 3.7 אס׳, ואחוזים שהשם ישמור). ואחרי שדיברנו על כמה שחקנים שהיו במקום הראשון והשני ברוקי השנה 2022 צריך לדבר על מי שהיה רוקי השנה 2023 ושחקן בנבחרת ארה״ב האחרונה. לטובתו ייאמר - איש חזק, יודע ליצור ספייסינג בקליעה. מתבריין בקלות על אנשים, קולע היטב מאד מחצי מרחק, ומי שנדמה שכבר בעונת הרוקי הוכיח את עצמו כשחקן הטוב ביותר בקבוצה החלשה שהיא אורלנדו. לחובתו ייאמר - סטריקים של 0 מאיזה 25 מהשלוש, קצת פחות מ 30 אחוז מהשלוש כל העונה, ובאופן כללי אחוזים מחורבנים. לזכותו ייאמר, שעכשיו שהוא כבר מכיר את הליגה, האחוזים שלו אמורים להשתפר. ולחובתו ייאמר שהדברים לא בטוחים. ועדיין, אני בעדו, ולו משום שהוא באמת מזכיר קצת את מלו שאני תמיד אוהב, גם אם לא תמיד בצדק.
7. לאורי מרקאנן (יוטה, 25.6 נק׳, 8.6 ריב׳, 39 אחוז מהשלוש ו 50 אחוז אפקטיבי) זה נחמד לחשוב שלמרקאנן היתה עונת קריירה וסטטיסטית ברור שזאת היתה עונה כזאת. הוא נתן אחוזים מצוינים (אם כי לא בהכרח הכי טובים בקריירה) וקלע בצרורות. שזה באמת יפה מאד. אבל מצד שני, הוא היה בפירוש הגו-טו-גאי של קבוצה חלשה באופן די מובהק (גם אם בתחילת העונה היה נדמה שאולי לא ואיינג׳ עדיין גאון, רק שלא בדיוק) אז כן - יוטה של מרקאנן היתה קבוצה שנתנה קצת יותר נצחונות משציפו לה, ומרקאנן היה קצת יותר הכוכב שלה מאשר ציפו לו, ועדיין בסופו של דבר, יוטה לא עשתה פלייאוף במערב חלש יחסית (אם כי 37 נצחונות זה באמת לא רע בסך הכל). בסופו של דבר, נדמה לי שהייתי מעדיף לראות את הכשרון של מרקאנן עובר לקבוצה קצת יותר מנצחת. ולו משום שלכל הפחות אין שחקן שיותר מזכיר את נוביצקי בליגה ממנו.
6.גג״ג (ממפיס, 18.6 נק׳, 6.8 ריב׳, 3 אס׳, מלך החסימות של הליגה עם 3, 36 אחוז מהשלוש, 57 אחוז אפקטיבי) אתם יודעים מה, נדמה לי שהמעמד של גג״ג הוא סוג של הוכחה שהליגה נחלשה. כי תראו, מוראנט הוא גם משוגע עם קבלות וגם שחקן הגנה לא קיים, ובכל זאת, ממפיס כבר שנתיים היא אחת הקבוצות הטובות במערב, וזה אומר שביין וגג״ג הם השחקנים העיקריים שלה לצד מוראנט, וזה אומר שגג״ג הוא שחקן שיכול לסחוב קבוצה להיות אחת מ 4-5 הקבוצות הטובות בליגה, וזה אומר שהוא עושה את זה למרות שהוא שחקן התקפה די מוגבל, ושחקן הגנה אמנם נפלא, אבל גם קצת מוגבל (כפי שאליפות העולם הוכיחה לנו) וגם ריבאונד לא משהו, ובאופן כללי שחקן עם המון יתרונות ודברים. טובים (קליעה מהשלוש, יכולת חסימה נפלאה וגם קצת פחות טובים. האם זה שחקן בקליבר שצריך לקחת קבוצה למקום השני במערב? אנעארף, לא נראה לי, אבל עובדה. אישית אני חושב שממפיס תיתן עונה חלשה בהרבה העונה, אבל עוד חזון למועד.
5. פסקל סיאקם (טורונטו, 24.2 נק׳, 7.8 ריב׳, 5.8 אס׳, רק 32 אחוז מהשלוש). יש לי בעיה עם סיאקם. כל פעם שאני כותב עליו אני מזכיר את העובדה שנדמה שכל פעם שהוא מקבל את הכדור הוא לוקח איזה שנייה או שתיים לחשוב מה הוא בכלל רוצה לעשות. זה ברור. אבל גם צריך להזכיר את העובדה שבארבע השנים שעברו מאז שנרס וקאווי לאונרד לקחו אליפות, ועם סיאקם כשחקן המרכזי של הקבוצה, היא מעולם לא עברה סיבוב פלייאוף ולמעשה רק הגיעה לפלייאוף פעם אחת, וזה בהחלט עומד בעוכריו של השחקן. לכאורה יש לו לא מעט, קליעה מהשלוש (אבל חשודה בהרבה משנדמה), הוא חזק, הוא שומר, הוא קולע. אבל נדמה לי יותר ויותר שמדובר במספרים ריקים. ושאם נשים אותו בקבוצה שבה הוא לא השחקן מס׳ 1 אלא השחקן מס׳ 2 או אולי אפילו 3, זה ייראה הרבה יותר טוב. גם לסיאקם, גם לקבוצה החדשה, וגם לטורונטו שתיפטר מהעול הזה, ותיתן לצעירים (כלומר סקוטי בערנס9 להוביל אותה.
4. ג׳וליוס רנדל (ניקס, 25, 10 , 4, 34 אחוז מהשלוש, 54 אחוז אפקטיבי) כשאנתוני בנט נבחר ראשון בדראפט שנתיים לפני רנדל, כולם דיברו על כך שהנה מגיע לו הלארי ג׳ונסון (שלא לומר צ׳ארלס בארקלי) הבא. זה היה הטיקט - לארי ג׳ונסון. אבל בנט אפילו לא הסתדר בהפועל ירושלים, ובינתיים מי שבאמת הפך להיות לארי ג׳ונסון מודרני הוא רנדל שכבר כעת אפשר לומר שיש לו קריירה סבירה ומעלה. חזק מאד, יודע לקלוע מהשלוש (אם כי קצת סטריקי), ריבאונדר מצוין, אחד מהמוסרים הטובים בעמדה, ובאופן כללי למען האמת אחלה שחקן. ובניגוד לכמה שחקנים שנמצאים קצת מתחתיו (סיאקם, מרקאנן) רנדל הוא שחקן שהוכיח שהוא יכול לקחת קבוצה לפלייאוף ובסופו של דבר, הוא שחקן שקצת החזיר את הצבע ללחיים של אלפי האוהדים במדיסון סקוור גארדן אחרי כל כך הרבה שנים שחונות. אז נכון, לא מדובר באיזה בארקלי שיכול לקחת את הניקס למקום גבוה מדי , אבל עם שני פלייאופים ואפילו עם סיבוב שני אחד (העונה) בארבע השנים שלו בניקס, אפשר לומר את האמת - סופרסטאר הוא לא, אבל שחקן טוב הוא ממש כן גם אם בפליאוף הוא בהחלט נראה פחות טוב מאשר בעונה הסדירה. אבל היי, סיאקם אפילו לזה לא מגיע.
3. קווין דוראנט (פניקס, 26 נק׳, 6.4 ריב׳, 3.5 אס׳, 40 אחוז מהשלוש, 61 אחוז אפקטיבי) הנה כמה עובדות: 1. מתחיל את עונתו ה 17 (!!!) בליגה 2. כבר ארבע עונות שהוא לא עובר 55 משחקים בעונה. אין סיבה לחשוב שזה ישתנה השנה בדיוק 3. לראשונה אולי בקריירה, הוא במובהק השחקן מס׳ 2 בקבוצה שלו, בוקר טוב יותר. נקודה. אין על כך מחלוקת. ועדיין, הוא קולע כמו חמאה. אז נכון, בניגוד לרוב הקריירה בה החמאה כבר שהתה איזה חצי שעה מחוץ למקרר. הפעם כבר מדובר בחמאה שהרגע הוצאה מהמקרר ועדיין. סקורר בחסד עליון אבל גם סקורר בחסד עליון שכבר חצי עשור צריך להוכיח שמה שהיה בווריורס זה לא פוקס (כלומר, זה שהקבוצה החתימה אותו ואיתה הוא לקח אליפויות) ושעדיין יש לו את זה. אישית, אני לא מאמין בפניקס. ברור שיש להם סטאר פאוור רציני, בטח עם ביל (שחקן שאני ממש ממש לא מחזיק ממנו), ונדמה לי שאם דוראנט איכשהו כן יישאר בריא העונה, אז ביל או לא (עדיף לא) פניקס היא קבוצה שיכולה ללכת עד הסוף בהנהגת בוקר. אבל איכשהו קשה לי לראות את דוראנט באמת מחזיק את הבריאות שלו ככה. נראה.
2. אנתוני דייויס (לייקרס, 25.9 נק׳, 12.5 ריב׳, 2.6 אס׳, 2 חסימות. רק 26 אחוז מהשלוש, אבל עם 57 אחוז אפקטיבי זה לא משנה). דייויס הוא שחקן ממש טוב. אני זוכה לראות אותו משחק בקריפטו לא מעט, והוא נראה גדול יותר מכולם, אתלטי יותר מכולם, קולע יותר בקלות מכולם ובאופן כללי שחקן התקפה מושלם, גם אם הוא קצת מזכיר שחקנים של שנות התשעים (קארל מאלון??) מאשר פאוור פורוורדים מודרניים יותר. הוא לא נייד ומהיר כמו יאניס, אלא הרבה יותר שחקן פוסט ממנו, הוא בטח לא קולע שלשות כמו כל מיני שחקנים שמוזכרים פה ושחקנים שעשו המון דברים בעשור האחרון בעמדה. הוא משחק כדורסל של פעם, הוא זורק מעט מהשלוש (ובצדק כי הוא לא קולע) אבל הוא פשוט שחקן פוסט טוב, אתלטי מאד, אינסטינקטים מצוינים. חזק מאד. פאוור של פעם. וכמו שחקנים אחרים, גם די פציע. הכי הרבה שהוא שיחק בחצי העשור האחרון היה 62 משחקים. עכשיו זה לא מפריע לו לחזור כל פעם אחרי פציעה ארוכה ולהוכיח שהוא עדיין אחד משני הפאוורים הטובים בעולם, ובעיניי אם הוא יהיה בריא בפלייאוף הוא עדיין יתרון ענק לללייקרס (קבוצה שאני חושב שהיא קונטנדרית אמיתית במערב הדי חלש השנה). אבל בואו רק נגיד שהסיכויים שלו להיות באמת בריא בפלייאוף הם שישים אחוז. לא מבוטל, אבל גם לא מדהים.
1. יאניס (מילווקי, 31.1 נק׳, 11.6 ריב׳, 5.7 אס׳, אבל גם לראשונה בקריירה עשה פחות מ-1 גם בחסימות וגם בחטיפות, 28 אחוז מהשלוש ו 57 אחוז אפקטיבי) מילווקי הגיעה לפלייאוף האחרון בתור המדורגת ראשונה בליגה. כולם כבר חיכו לגמר הגדול בין יוקיץ׳ לבין יאניס, שני השחקנים האחרונים שעשו באק טו באק mvp, רק שיאניס קצת נפצע, וגם כשהוא חזר, זה לא עזר. איתו הקבוצה הפסידה בכל שלושת משחקיה (אם כי בראשון הוא נפצע באמצע) ובלעדיו, היא גם הפסידה 1 מ-2 בסוויפ ג׳נטלמני לפיינסליטית שבדרך. קצת בושה. וצריך גם לומר- יותר מדי קולות מגיעים מיאניס, בתור שחקן שיכול להיות שקצת נמאס לו, הוא אמר את זה במפורש לא מעט בכמה וכמה ראיונות לאחרונה, ואם המוטיבציה שלו כבר לא שם, זו בעיה. וזו לא אשמתו - מילווקי היא קבוצה זקנה. יאניס הרי כבר לא יהיה קלעי ענק ,אז הוא צריך להיות מוקף בקלעים, אבל כשמידלטון חזר חלש מהפציעה, לופז בן 300, הולידיי בן 200, יש מצב שמילווקי כבר עברה את השיא, ור״ל יש מצב שיאניס כבר עבר את השיא גם הוא. כי כן, הוא נתן עונת קריירה במס׳ נקודות למשחק, אבל בסופו של דבר, ברוב המדדים הוא נראה קצת פחות טוב (ופחות מחסימה וחטיפה למשחק, לאיש שהיה אמור להיות ממשיך דרכו של אולג׳ואן זו בעיה) האחוזים שלו גם היו קצת פחות טובים . האיום שלו מהשלוש דעך אפילו יחסית לשלוש העונות הבינוניות הקודמות שלו, ובגדול, לא נראה שהוא משתפר. וחבל. כי אם יש משהו שברור, זה שיאניס הוא בחור ממש ממש סימפטי. חבל. כנראה שלא יעזור כלום, יאניס כבר לא יהיה קלעי גדול
_________________ תודה לאלוהי הבירה
|