|
מי לא פה? דומנטאס סבוניס, אנתוני דייויס וצ׳ט הולמגרן. כולם פאוור פורוורדים בקדפם, אבל סנטרים ב br, ומבחינתי הם הרבה יותר סנטרים מאשר פאוורים גם כך (עם כל הכבוד לדיון שהיה סביב צ׳ט בעבר כאן, בעיניי,סנטר לגמרי, לפחות כרגע בקריירה. עם או בלי הרטנשטיין). וגם קאט אולי היה פאוור השנה, אבל בטח יהיה סנטר בשנה הבאה. אז לא. קדפם אגב דירגו אותו כסנטר גם השנה כך שיש לי על מי לסמוך.
עמדה של סופרסטאר אחד, כמה חבר׳ה די חביבים אחריו (למרות שאחד צעיר מדי, אחד זקן מדי, אחד שמן מדי, ואחד פצוע מדי), ואז רשימה סבירה של שחקנים סבירים, לפעמים אפילו פלוס. גם אציין שהיה לי ממש קשה לברור את השחקן האחרון מהרשימה החוצה. ממש קשה.
ראויים לאזכור
דווקא יש פה כמה חבר׳ה חביבים. ברנדון קלארק אמנם היה פצוע רוב העונה האחרונה, כמו הקבוצה שלו כולה אבל כבר הוכיח שהוא שחקן של 10 + 5 בקבוצת פלייאוף. שום דבר לכתוב עליו הביתה, אבל בסדר, שווה אזכור בעמדה חלשה.
מזכיר אותו, אבל קולע שלשות ונתן אפילו סדרה אדירה מול אוקייסי הוא הרכב המתאים בול של דאלאס - פי.ג׳יי וושינגטון שהגיע משרלוט. קלעי שלשות לא אמין תמיד, אבל אם הוא ימצב את עצמו וייתן עוד משחקים כמו שהוא נתן מול הת׳אנדר, יש לו עוד עתיד של ממש באחת הקבוצות המסקרנות בליגה בעיניי.
את ג׳בארי סמית׳ דירגתי מאד גבוה בדירוג שנה שעברה (13), בהסתמך על עונת קיץ מעולה, שלאחריה חשבתי שיפרוץ - אז זהו שהוא לא פרץ, אבל בסך הכל בסדר בקבוצה המסקנת של יוסטון, וכן השתפר באחוזי הקליעה (משמעותית) ובריבאונד מאז עונת הרוקי.
ג׳יידן מקדניאלס כבר לא יהיה איזה סטאר התקפי גדול, אבל חלק גדול מאד מההצלחה של מינסוטה בשנה האחרונה, היא גם בזכותו. כשעם אחוזי שדה טובים, מסוגלות לקלוע מהשלוש (40 אחוז לפני שנתיים) ובעיקר שחקן חמישיית ההגנה השניה של הליגה - מגיע לו.
ג׳ון קולינס בא ליוטה מאטלנטה אחרי שתי עונות ראשונות מעולות, ואז קצת נפילה. נדמה לי שהוא מיצב את עצמו כרגע כגבוה טוב על סף הרשימה הראשית ופחות או יותר זהו. (אבל היי, היה יכול להיות גרוע יותר - הוא היה יכול להיות כריסטיאן ווד)
ואז צריך לדבר על קומינגה של הווריורס, שאחרי שהוא קצת בכה בתחילת העונה שהוא לא מקבל דקות, קר סוף סוף נתן לו מקום קבע בחמישייה והוא החזיר באתלטיות נאה ובאחוזים סבירים. אם כי הוא תכל׳ס הוא יותר 3 מאשר 4.
יש גם את ג׳רמי גרנט, עדיין שחקן של 20+ בנקודות ואפילו 40 אחוז פלוס באחוזים מהשלוש, אבל לא קרוב בעיניי למקום ב-15. שחקן וואקום מוכח, גם אם ככזה הוא סבבה ממש.
אז אמרתי שהיה לי ממש קשה להוציא מישהו מרשימת ה-15, אבל לבסוף החלטתי להוציא את בובי פורטיס, זאת למרות שהוא היה שלישי בדירוג השחקנים השישיים בליגה, שחקן של 82 משחקים מלאים. ולמרות שנדמה שהוא בליגה מאז שפי.ג׳יי בראון בליגה, האמת היא שהוא רק בן 28. 41 אחוז מהשלוש, כמעט 8 ריבאונדים, חבר של כבוד בין שלישיית הגבוהים הגדולה של מילווקי, אבל איכשהו… ואולי בגלל שהוא בעיקר ספוט שוטר שכזה, ולא כל כך הרבה יותר בהתקפה, אני קצת מעדיף את השחקנים במקומות ה 14 וה-15 עליו. לפחות בדקה בה אני כותב את זה. יכול להיות שעוד חצי שעה עכבר לא.
הרשימה:
15. דריימונד גרין (12 שנה שעברה, 8.5 נק׳ , 7 ריב׳, 6 אס׳) - הסיבה בגלל ההד קייס הזה נמצא ב-15 ואילו פורטיס לא - היא לא העובדה שהוא קלע באחוזי השלשות הטובים בקריירה (39.5%!!!), ובטח לא העובדה שהוא הורחק שוב לכמה עשרות משחקים. הסיבה היא - כי הוא מוביל את כל הליגה (בין השחקנים ששיחקו לפחות חמישים משחקים) בהפרש אחוזי השדה על השחקנים שהוא שומר עליהם. זהו. במה שהיא אולי הסטטיסטיקה ההגנתית החשובה מכולם, הוא עדיין השחקן הטוב בליגה בצד הזה של המגרש. ומבחינתי, זה מספיק לשים את קשישא במקום הכבוד של הקשישים, במקום הקשיש במקום ה-14 והקשיש שאיכשהו לא הצליח להיכנס.
14. טוביאס האריס (10 שנה שעברה, עובר מפילי לדטרויט, 17 נק׳, 6.5 ריב׳, 3 אס׳, 35% מהשלוש) - אני יודע. הרוב יעדיפו את פורטיס (ואולי גם את גרנט וקומינגה) גם על גרין וגם על האריס המושמצים, אבל בעיניי גרין סבל מכך שהוא שיחק ליד גדול הסנטרים הבול הוגרים בכל הזמנים. אז נכון, הוא כבר לא צעיר (32), כבר אין לו את בובאן בליגה, ונדמה שהוא בדעיכה מסוימת כשבמיוחד בשתי סדרות הפלייאוף האחרונות שלו. מול הניקס השנה, ומול הסלטיקס לפני שנתיים הוא נראה כמו כלום ושום דבר. אבל איכשהו, אני חושב שהואקום שלו מופחת מזה של גרנט (עוד אחד ששיחק פעם בואקום של דטרויט) - 30 נצחונות לקבוצה החלשה בליגה, תוך מנהיגות שלו (לצד קנינגהם) והצדקתי את המקום שלו ברשימה הזאת. ואישית, בא לי שהוא יצדיק אותה.
13. ברנדון מילר (שרלוט' 17 נק׳, 37 אחוז מהשלוש) - ואת המקום שתפס ג׳בארי סמית׳ שנה שעברה, תופס היום שחקן חמוד ממנו - מילר, הלא הוא ממשיך דרכו של טימאק ופול ג׳ורג׳ בתור איש גבוה שמיידה שלשות ממש יפה. או שלא. שיחק השנה בואקום של שרלוט, וישחק גם שנה הבאה בואקום של שרלוט, אבל בהחלט הוכיח שהוא לא כלום ושום דבר. האם באמת ייצא ממנו יום אחד ג׳ורג׳ או טימאק? נראה. קודם שיוציא את ההורנטס מהבוץ שבו הם נמצאים כשלצד בול (בריא או לא) הוא אמור להיות הכוכב של אחת הקבוצות החלשות בליגה.
12. ארון גורדון (9 אשתקד. דנבר, 14 נק׳, 6.5 ריב׳, 3.5 אס׳, 58 אחוז אפקטיבי נהדר, אבל אחוזי קוטג׳ מהשלוש) - אחרי עונת אליפות שבה הוא התבריין על כל דבר שזז, ועוד סדרה מול הלייקרס שגם בה הוא התבריין על כל ההצ׳ימורות של העולם, בסדרה האחרונה היה לו הרבה יותר קשה להתבריין מול כל הגודל של הטימברוולבס (אבל היי, זה לא כאילו שכל קבוצה זה הטימברוולבס עם קאט, ריד, גובר ומקדניאלס) - הבעיה היותר גדולה היא שהוא ירד מה 30% מהשלוש כולל 1 מ-10 מהשלוש מול הלייקרס (אבל 10 מ-17 מול מינסוטה, לכו תבינו). בכל מקרה, שחקן סבבה שמצא התאמה מושלמת ליד הסנטר הטוב בעולם (סליחה על הספוילר).
11. ג׳וליוס רנדל (מהניקס למינסוטה, 4 אשתקד . 24 נק׳, 9 ריב׳, 5 אס׳, רק 31% מהשלוש) - שנה שעברה דירגתי אותו גבוה והתרעמו עליי, עדיין רציתי לדרג אותו גבוה גם השנה (כי מה רע, בריון שקולע שלשות ומוסר. כמו ארון גורדון, אבל עם יתרונות בשני מקומות), רק שהעובדה היא שהניקס נראו טוב יותר בלעדיו מאשר איתו, וזאת כבר כן נקודה לרעתו. מה גם שהוא שחקן הגנה בינוני עם יוסג׳ גבוה הרבה יותר מדי (29.9 אחוז). למרות שהוא נראה רע וחזק וניקסי, האמת היא שהוא פשוט קצת רך מדי בהגנה, וקצת טיפש מדי בהתקפה, ולא בטוח שהוא יכול ללמוד. יהיה מאד מעניין במינסוטה בהתאמה לכאורה מושלמת לצד גובר, ריד ומקדניאלס, כאיש שיכול למסור מהפוסט ולעזור לקונלי בניהול משחק. איכשהו, אני דווקא כן בעדו.
10. אוון מובלי (קליבלנד. 11 בדירוג הקודם , 15.5 נק׳, 9.5 ריב, חסימה וחצי, 60 אחוז אפקטיבי ולכאורה אחוז טוב מהשלוש עם 37 אבל למעשה פחות מחצי שלשה למשחק). כבר שלוש שנים והמספרים בגדול אותם מספרים של מי שהיה פעם כמעט רוקי השנה. השיפור היחיד שלו מדי שנה הוא באחוזי השדה, אבל נדמה שמהאיש שהיו פנטזיות על כך שהוא גבוה העתיד עם תנועות שמזכירות את דאנקן ויכולת קליעת שלשות לכאורה. האחרונה נותרה לכאורה, ושיפור אין, גם אם קליבלנד איתו נראית בסך הכל סבבה. אם זה ימשיך כך, נצטרך לחשוב עד כמה באמת יש כאן הבטחה, ועד כמה היא כבר לא תמומש.
9. לאורי מרקאנן (יוטה, 7 בדירוג הקודם. 23 נק׳, 8 ריב׳, 58 אחוז אפקטיבי ו 40 אחוז מעולים מהשלוש) האיש האחרון שזכה לחוזה מקסימום נאה, הוא הכוכב של הקבוצה שלו. הבעיה היא שהקבוצה שלו היא יוטה שלא באה משום מקום ולא הולכת לשום מקום, ושלמרות שהוא כבר 7 שנים בליגה, הוא עדיין לא הוכיח שהוא יותר מאשר שחקן ואקום בקבוצות חלשות, או שחקן סבבה בקבוצות קצת יותר כמו שהיה בקליבלנד ושיקגו בעבר. אז נכון, הוא גבוה מאד וקולע שלשות, אבל גם קצת רך, ריבאונדר בינוני, ובניגוד לנוביצקי (האיש אליו הוא משווה תדיר - אגב, הידעתם שיש רחוב על שמו בדאלאס???!!!) האמת היא שהוא כרגע וגם אחרי כל הותק שלו, יותר סימן שאלה מאשר סימן תשובה. שנה שעברה כולם אמרו לי שדירגתי אותו נמוך מדי, והשנה דירגתי אותו נמוך אף יותר. אולי אם הוא היה נותן את המספרים האלה בקבוצה נורמלית, המצב היה שונה. אולי.
8. גג״ג (ממפיס, 6 בדירוג הקודם. 22.5 נק׳, 5.5 ריב׳, 1.5 חס׳, רק 32 אחוז מהשלוש). אמנם הוא קלע שיא קריירה בנקודות בממוצע בשנה האחרונה, אבל צריך לזכור שזה היה בואקום הכמעט מוחלט של הפציעות וההיעדרויות של מוראנט וביין בממפיס המאד חלשה (וכמובן גם גג״ג עצמו לא סיים את העונה, אבל כן שיחק 66 משחקים). המספרים שלו ירדו מרוב הבחינות. חסם חצי מאשר בעונות הקודמות, הוריד פחות ריבאונדים, כשהוא ממילא ריבאונדר חלש וכו׳. אז למה הוא כאן? כי הוא הוכיח כבר שהוא שחקן הגנה עילי בקבוצה טובה ובגיל 25 אין סיבה שזה ישתנה, אם תהיה לו מוטיבציה לשחק לצד צמד הגארדים הטוב (ובתקווה - בריא) של הקבוצה. אז שיהיה, בכל זאת היה שחקן ההגנה של העונה רק לפני שנה.
7. ציון ווליאמסון (ניו אורלינס, 23 נק׳, 6 ריב׳, 5 אס׳) - ומהבטחה עתידית ממש צעירה להבטחה עתידית פחות צעירה ופחות בטוחה. אפרופו אופציות בנ.ב.א) - היה בריא השנה. כלומר, רוב השנה, בפלייאוף כבר לא, כי למה כבר אפשר לצפות. קלע הרבה כי הוא חזק, לא ניסה לקלוע שלשות, כי בשביל מה זה טוב, אבל בעיקר ובניגוד לשנים קודמות - ממש ניהל משחק, בואקום הרכזים של הפליקנס. בשנה הבאה כבר יהיה שם דג׳ונטה מורי, אז לא יהיה ואקום של רכז, אבל יתכן ואת מה שהוא למד הוא לא ישכח. ציון אמנם בדרך להיות what if אמיתי בתולדות המשחק, משל היה אודן או ברנדון רוי או כל שחקן אחר של פורטלנד, אבל הוא עדיין צעיר מספיק בשביל לומר שאולי לא? ואולי השנה הוא יהיה בריא אפילו בפלייאוף (וכבר אמרתי שהפליקנס היא אחת הקבוצות שהכי מסקרנות אותי בליגה, אם לא ״ה״) למרות שיש סיכוי גבוה יותר שהוא שוב יפספס את רוב העונה. וחבל.
6. ג׳יילן ווליאמס (אוקלהומה, 19 נק׳, 4 ריב׳, 4.5 אס׳, 59 אחוז אפקטיבי ו43 אחוז מדהים מהשלוש) - כן פאוור, לא פאוור, פעמים רבות הוא בכלל הפוינט גארד של הקבוצה, וגם אם הוא ריבאונדר חלש ומוסר בינוני (פלוס), הוא כן שחקן התקפה מעולה ושחקן הגנה טוב מאד, והשחקן מס׳ 2 באופן די מובהק של מי שרבים כבר מכתירים בתור קבוצת העתיד של הליגה. היה קצת בינוני בהפסד בסיבוב השני מול דאלאס, וכרגע למרות לא מעט קבלות הוא בכל זאת קצת יותר פוטנציאל מאשר מממומש, אבל יש לי תחושה שהוא עוד יתממש לו השנה, הוא מעולה כבר עכשיו, ויכול להשתפר המון, ולהפוך להיות באמת משהו מיוחד מאד.
5. פסקל סיאקם (אינדיאנה, 5 בדירוג הקודם, 22 נק׳, 7 ריב׳, 4.5 אס׳, 57 אחוז אפקטיבי, 35 אחוז מהשלוש) במינימום, האיש ושתי השניות שבהן הוא צריך לחשוב מה לעשות עם הכדור, הוכיח שהוא לא רק מצליח בשיטה של קבוצה אחת (טורונטו) אלא של שתי קבוצות, כשאת הקבוצה האחרונה הוא גם מוביל להצלחה חסרת תקדים בפלייאוף עבורה עם שלוש סדרות טובה מכל בחינה, פרט אולי לאחוזי שלוש. אינדיאנה בכלל מסקרנת מאד , לא רק בגללו ובגלל הליבורטן, אלא גם בגלל שני הנ׳ (ניסמית׳ ונמבהארד) שהוכיחו את עצמם כאחלה שחקנים (שלא לדבר על מקונל), אבל למרות הפלאש של הליבורטן, נדמה שסיאקם הוא בכל זאת השחקן החשוב יותר , ולהיות השחקן החשוב יותר בקבוצת פלייאוף טובה, זה לא דבר של מה בכך.
4. פול ג׳ורג׳ (עבר מהקליפרס לפילי, 22.5 נק׳, 5 ריב׳, 3.5 אס׳, חטיפה וחצי, 57 אחוז אפקטיבי, 41 אחוז מהשלוש) ובעיקר הוא אשכרה היה בריא. שיחק 74 משחקים, ואפילו שיחק בפלייאוף (בסדר, לא מדהים, הקליפרס בכל מקרה הפסידו בסיבוב הראשון) - כולנו כבר מכירים אותו, שחקן חלק עם תנועות יפהפיות שקולע כמו חמאה מכל טווח, ובעיקר מהשלוש. וגם שחקן פציע שאי אפשר לסמוך עליו. אם כי השנה כן היה אפשר. השאלה היא רק מה יהיה ליד אמביד - האם גדול הבול הוגרים בעמדה בכל הזמנים, יהפוך את פול ג׳ורג׳ לסוג של טוביאס האריס, או האם פול ג׳ורג׳ אשכרה יצליח סוף סוף להפוך את הקבוצה לקבוצה של ממש, ואולי אפילו להנהיג אותה יחד עם מקסי (וטוב, גם עם אמביד). אני כן מאמין בג׳ורג׳, אני לא מאמין בפילי, אבל מקום בין ארבעת הראשונים בעמדה יש לו.
3. קווין דוראנט (שלישי גם שנה שעברה, פניקס. 27 נק׳, 6.5 ריב׳, 5 אס׳, 58 אחוז אפקטיבי, 41 אחוז מהשלוש), ובעיקר הוא אשכרה היה בריא. שיחק 75 משחקים ואפילו שיחק בפלייאוף ובניגוד לשנה הקודמת, נדמה שהשנה בוקר נתן לו אפילו להוביל (אולי בגלל שבוקר הפנים שהוא בסופו של דבר הפוינט גארד של הקבוצה). אבל הסאנס שלו בכל מקרה הפסידו בסיבוב הראשון. ואם נתעכב על כך - אז כן, הסאנס עם כל השמות הגדולים של בוקר, דוראנט וכמובן ביל, היו די חרא, וסביר להניח שגם בשנה הקרובה, כשדוראנט כבר בן 36, ביל ממשיך להיות אחד השחקנים המגעילים בליגה ובגדול אין להם שום דבר חוץ מזה (טוב, יש את גוש הבשר שהוא נורקיץ׳). דוראנט היה אנדר אצ׳יבר קבוצתי, עבר לקבוצה הגדולה של עשרים השנים האחרונות ולקח אליפויות ואז חזר להיות אנדר אצ׳יבר קבוצתי. אבל אם הוא ימשיך להיות בריא הוא ימשיך לקלוע בצרורות. כי עדיין בעיניי, הוא כנראה הכשרון הסקוררי הגדול בכל הזמנים (ואני כולל את מייקל במשוואה).
2. פאולו בנקרו (אורלנדו, 8 בדירוג הקודם, 22 נק׳, 7 ריב׳, 5.5 אס׳) - אורלנדו היתה אחת הקבוצות הצעירות והמרעננות של הליגה, ועם כל הכבוד לוגנר, אין ספק שהכוכב של הקבוצה הוא האיש הזה. שחקן הגנה מצוין, סקורר טוב עם גוף חזק מאד שבהחלט שיפר השנה את הקליעה מהשלוש, ומוסר מצוין שמשחק לא מעט כמנהל המשחק של הקבוצה. קצת כמו ציון ווליאמסון אבל יותר בריא ועם יותר הגנה. הפוטנציאל גדול מאד (גם אם התקפית הוא לא קרוב לאיש אליו הוא מושווה תדיר - כרמלו אנתוני), ואורלנדו שלו היא כן אחת הקבוצות היותר מסקרנות של השנים הקרובות. גם כאן, אני בעדו.
1. יאניס אנטטוקומפו (מילווקי, ראשון גם שנה שעברה, 30.5 נק׳, 11.5 ריב׳, 6.5 אס׳, חזר לתת יותר מחטיפה ויותר מחסימה למשחק אחרי שנה של הפסקה, 62 אחוז אפקטיבי אבל נדמה שהתייאש מהנסיונות העקרים להיות קלעי שלשות, כשהשנה עם הכי מעט מזה יותר מחצי עשור, רק חצי שלשה למשחק ב 27 אחוז). הילד כבר בן 30, והוא גבוה. הוא עדיין אתלט כתמיד, עדיין אחד השחקנים החכמים בליגה. עדיין קווין גארנט משופר. עדיין אחד השחקנים החזקים בליגה, שמול מגרש פתוח, או ברגע שאין מולו ועדת ידיים גבוהים, הוא יכול לעשות מה שבא לו. אבל נדמה שיותר טוב הוא כבר לא יהיה, ושמילווקי שלו כבר עברה את שיאה, בטח כשברוק לופז זקן ולילארד גם זקן, ומידלטון גם זקן (וגם יאניס בעצמו כבר לא ילד). כל עוד האתלטיות שם, הוא יהיה הפאוור הטוב במשחק (ועם כל הכובד, זאת לא תחרות. בנקרו, דוראנט והאחרים אפילו לא קרובים לרמתו) אבל ספק אם הוא עדיין אחד משלושת השחקנים הטובים בליגה, וחבל.
_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
