ציפה דריפה אלמדלסי כתב:
נשמע הגיוני.
פעם בשבועיים אני קונה לה אוכל באחד המקומות לידנו ומוודא שהיא תוכל. הלוואי ויכולתי יותר.
אז ככה: אני קוראת פה באופן קבוע. הרבה פעמים אני עוצרת את עצמי ולא כותבת כשאני רוצה (ואני רוצה לא מעט), אבל הפעם פשוט לא יכולתי.
ומה שכ"כ היה חשוב לי לומר הוא ש: ערן, אני מתה עליך. באמת.
קראתי את ההודעה הזו, ומשהו קרה לי בפנים, אולי נעצרה הנשימה לאיזה רגע.
אתה כ"כ נדיר ואנושי ומיוחד, ואת כל אלו עוד אפשר לגלות רק מקריאת ההודעה הזו. אם נסתכל רגע על המעט (מדי) שאני יודעת, אז גם: מגניב נורא (אגב מגניב ומדליק, תביא עוד לינקים כמו זה ששמת בתרד המוזיקה של צ'ה. אהבתי מאוד!), טעם טוב (מהמעט שיצא לי ללקט), מוח בריא והומור מצוין (או לפחות כזה שאני מאוד אוהבת).
וכמו שאולי יצא לך להכיר, לפעמים אני כ"כ מתלהבת ממשהו (כרגע זה אתה, אם לא ברור) עד שאני אומרת קצת יותר מדי ומגחיכה את עצמי על הדרך. אז הנה אני עושה זאת שוב, שים לב:
כשהיה לי את הג'וק של לימודי קולנוע, הייתי מדמיינת שאני באה אליכם הביתה ועושה בייביסיטר לקטנים (כמובן שבזמן הזה גם סורקת ומנצלת את מאגר הספרים והדיסקים העצום שיש בדמיוני), ובמקום השכר אתה ואני יושבים ומדברים על קולנוע. תמיד היה לי נחמד מאוד לחשוב שאולי יהיה לי פעם אומץ באמת להציע את זה (ושלא חלילה תחשוב שזו הדרך המניפולטיבית לגרום לך להציע את זה בעצמך, כי זה לא. הקולנוע ירד מהפרק).
כמו כן, הייתה פה בעונה שעברה הצעה למפגש פורום באחד ממשחקי הפלייאוף של הNBA (אני לא חברת פורום פעילה; אין מנש), וחשבתי לעצמי: אם אני שונאת לראות לבד, למה שלא אלך... אה, ויהיה קאלימי! (או: אולי יהיה קאלימי! לא זוכרת במדויק).
בקיצור, אם הכוונה בשתי הדוגמאות המביכות שציינתי לא הייתה ברורה: אתה בנאדם שרוצים להיות לידו. נראה לי שזו המחמאה הכי גדולה שבנאדם יכול לקבל, והיא מה-זה תפורה עליך.
זהו. הכוונה הייתה למלא אותך בחיוכים לפחות לחצי דקה, מקווה שהצלחתי. עכשיו אסתלק. ד"ש לשרון.