השחקן הגדול בהיסטוריה?
אז בעקבות הנצחון המלהיב של דג'וקוביץ' היום רציתי לבדוק אם אפשר להגיע סטטיסטית למסקנה - מי השחקן הגדול בהיסטוריה. עם קצת מזל גם הת'רד הזה יישאר יחסית הרבה זמן, כי בכל זאת ת'רד הטניס המרכזי (ואני מקווה שפשוט ימשיכו את הת'רד הזה גם לעונה הבאה, כי בשביל מה לפצל כל עוד אין מאגר מידע בפורום). נתחיל מהתחלה: אין לי מספיק נתונים מלפני שנות השבעים. כלומר, לפני שהיה דירוג מס' 1 בעולם. מה שאומר שרוי סטנלי אמרסון, קן רווזוול ובעיקר רוד לייבר בחוץ, וגם ג'ון ניוקוב לא זוכה לכבוד הראוי, למרות שסביר מאד להניח שלפחות לייבר שווה את אחד מעשרת, אם לא אחד מחמשת המקומות הטובים בהיסטוריה. נשארו 25 שחקנים שדורגו 1 בעולם, מתישהו, כך שהיה להם איזשהו קייס. מכאן הייתי צריך לבנות מודל סטטיסטי. בסוף החלטתי להוסיף את כל השחקנים שזכו לפחות בטורניר גדול (גרנד סלאם או מאסטרס) אחד, בנוסף ללפחות עשרה טורנירים. שיהיה מעניין ויהיה דירוג מקיף, לפחות משנות השבעים. שאולי גם יאפשר לענות סוף סוף על השאלה הגדולה מכולם – סמפראס או פדרר.
הבעיה היתה, איך לוקחים נתונים שונים לגמרי, ומשווים ביניהם. כך למשל, מה הקשר בין נצחון בטורניר לבין מקום ראשון בעולם. איך אפשר להשוות בין השניים. ואז הגעתי למסקנה – יש ארבעה גרנד סלאמים בשנה, יש גם 52 שבועות בשנה – מבחינתי אם כן, תואר בגרנד סלאם, שווה ערך פחות או יותר ל 13 שבועות בראשות הדירוג. זאת הנחה סבירה לדעתי. הבעיה השניה היתה, איך מכמתים סתם נצחון בטורניר. מכיוון שטורניר אפשר להשוות לטורניר, החלטתי להשוות בין גרנד סלאם לבין טורניר סתם. לקחתי את כל הזכיות של טורנירים של 25 החבר'ה האלה וחילקתי במספר הגרנד סלאמים הכולל שלהם. מה שיצא הוא שגרנד סלאם אחד שווה בערך ל – 8.1 זכיות בטורניר. מכיוון שכך, המסקנה הנובעת מ (1) ועוד (2) היא שכל שבוע במקום הראשון בדירוג העולמי = 0.62 נקודות. ומכאן.
שבוע בודד במקום הראשון בעולם = 0.62 נקודות. זכייה בטורניר = 1 אחת. זכייה בטורניר גראנד סלאם = 8.1 נקודות. זכייה במאסטרס מבחינתי שוות ערך מבחינת הפרסטיז' פחות או יותר לטורניר גרנד סלאם, כלומר = 8.1 נקודות גם כן. נותר טורניר ה WCT ששוחק עד סוף שנות השמונים, והיה יוקרתי פחות מהמאסטרס. מכיוון שהמשמעות שלו קטנה לשאלה החשובה באמת – מי יותר טוב, סמפראס או פדרר – החלטתי שרירותית לתת לזכייה בו חצי מהנקודות של זכייה בגרנד סלאם או מאסטרס. כלומר 4.05 נקודות. בכל מקרה, אין לזה חשיבות לגבי השאלה הבוערת של סמפראס מול פדרר. הדבר האחרון שהייתי צריך לכמת בשביל המודל, הוא מקום ראשון בסיום שנה. ברור שמקום ראשון בסיום שנה הוא חשוב יותר מאשר סתם מקום ראשון באיזה שבוע בודד. מצד שני, בכמה באמת יותר? התשובה פשוטה. היו 25 שחקנים במקום הראשון בעולם, אבל רק 15 שחקנים סיימו במקום הראשון בעולם בסוף השנה. כלומר כל מקום ראשון בסיום שנה שווה פי 1.66 מסתם מקום ראשון. ומכאן שכל מקום ראשון בסיום שנה – (1.66X0.62) שזה בערך 1.04 נקודות.
נראה לי אם כן שכל בחירה שהיתה לי מנומקת היטב, חוץ אולי ממספר הנקודות של ה WCT, אבל בכנות, אין לי מושג בדיוק מה זה היה.
אני כן מודע לעובדה שאני לא משקלל כאן נצחון בטורנירים מסבב המאסטרס לעומת סתם זכייה בטורנירים. אני מודע גם לעובדה שהיו שחקנים בעיקר עד שנות התשעים שזכו בכל מיני טורנירים שלא היו שייכים לסבב ה ATP הרגיל ולא חישבתי את הטורנירים האלה בכלל, כי לא היה לי איך. אני גם מודע לעובדה שאני לא נותן פה שום מקום לגמרים וכאלה, זה היה מסבך את המודל מאד. ואיך בכלל נותנים נקודות באופן מנומק למשהו כזה. גם אין משמעות למקום שני בעולם. יש רק משמעות למקומות ראשונים כאן. מה לעשות. ובנוסף – שיקול אחד נוסף. הדירוג הזה כולל רק את מה שהיה עד היום. ברור שנדאל עוד יכול לעלות בדירוג עוד ועוד. ברור גם שבורג, לו לא היה פורש בגיל 26 ועם הדומיננטיות שלו, היה כנראה עולה מספר מקומות. אבל אי אפשר לדרג דברים שלא היו.
הנוסחה הסופית: (0.62Xמספר שבועות במקום הראשון בעולם + 1X מספר טורנירים ששחקן זכה בהם (נקי מזכיות בגרנד סלאם) + 8.1 X (מספר הזכיות בגרנד סלאם+ מספר הזכיות במאסטרס) +(4.05Xמספר הזכיות ב WCT) + (1.04 X מספר הפעמים ששחקן סיים את השנה במקום הראשון).
ולהלן התוצאות: 1. רוג'ר פדרר - 404 נקודות. 2. פיט סמפראס – 386 נקודות 3. איבן לנדל - 372 נקודות. 4. ג'ימי קונורס – 354 נקודות 5. ג'ון מקנרו – 281 נקודות 6. ביורן בורג – 231 נקודות (חבל שפרש בגיל 26. אני מניח שהיה עובר לכל הפחות את מקנרו בדירוג, אם לא גם עוד כמה) 7. אנדרה אגאסי – 189 נקודות. 8. רפא נדאל – 184 נקודות (אבל הוא עדיין צעיר והוא הולך לעבור עוד הרבה שחקנים עד הסוף, וכנראה יסיים קריירה לפחות במקום הרביעי) 9. סטפן אדברג – 140 נקודות (השחקן האהוב עליי בכל הזמנים, אגב. אין על סרב אנד וולי) 10. איליה נסטאסה – 130 נקודות 11. בוריס בקר – 127 נקודות 12. לייטון יואיט (!!!!) - 111 נקודות. 13. גיירמו וי(ל)אס – 99 נקודות. והשחקן הראשון ברשימה הזאת שלא הצליח להגיע למקום הראשון בעולם. 14. מאטס וילאנדר – 96 נקודות 15. ג'ים קורייר – 89 נקודות 16. ג'ון ניוקומב – 87 נקודות 17. גוסטבו קוורטן – 77 נקודות 18. סטאן סמית' – 62 נקודות, גם הוא שחקן שמעולם לא הגיע למקום הראשון בעולם. 19. ארתור אש – 58 נקודות. עוד אחד שלא הגיע למקום הראשון בעולם, אבל יש לו מקום של כבוד בהיסטוריה של המשחק. 20. נובאק דג'וקוביץ' - 56 נקודות. הוא כבר בין העשרים הראשונים, וגם הוא יקפוץ לא מעט מקומות עד סוף הקריירה. 21. תומאס מוסטר – 55 נקודות, סחתיין על האוסטרי הקשוח. 22. מיגל אורנטאס – 47 נקודות. הספרדי שזכה בזמנו במאסטרס והיה שחקן משמעותי בשנות השבעים 23. אנדי רודיק – 46 נקודות. 24. יבגני קפלניקוב – 44 נקודות 25. מייקל צ'אנג – 41 נקודות. קטן, תזזיתי, זכה ברולאן גארוס ובהמון טורנירים, מעולם לא הגיע למקום הראשון. 26. ויטאס גורלייטיס – 36 נקודות. השחקן הצבעוני המנוח. 27. מראט סאפין – 35 נקודות. 28. מייקל שטיך – 33 נקודות. לא הגיע למקום הראשון, אבל זכיות בווימבלדון ובמאסטרס. 29. יאניק נואה – 30 נקודות. האבא של, גם הוא לא הגיע למקום הראשון בעולם. 30. יאן קודס – 29.3 נקודות. הוא ולא פטר קורדה, הוא הצ'כי הטוב בכל הזמנים למרות שלא היה במקום הראשון בעולם. 31 גוראן איבניסביץ' – 29.1 נקודות. גם הוא לא היה במקום הראשון, אבל אחחח. ... כמה נוסטלגיה. 32. קרלוס מויה – 28.3 נקודות. 33-34. סרגי ברוגרה, 28.2 נקודות. פעמיים הזוכה ברולאן גארוס. לא היה במקום הראשון. 33-34 – ג'ון קריק – 28.2, אמריקאי בכיר בשנות השבעים, לא היה במקום הראשון. 35. אנדרס גומז – 28 נקודות. האקוואדורי הגדול מכולם. לא היה במקום הראשון, אבל כן לקח את הרולאן גארוס. 36. חואן קרלוס פררו – 27 נקודות 37. פטריק ראפטר – 26 נקודות מכאן, כל השחקנים פרט לריוס, לא היו במקום הראשון בעולם מעולם. 38. אלכס קורצ'ה – 25 נקודות. השחקן הראשון ברשימה הזאת שגם לא היה במקום הראשון, וגם לא זכה בגרנד סלאם. אבל כן זכה במאסטרס ובעוד 11 טורנירים. 39-40. ריצ'רד קרייצ'ק – 23 נקודות, מי שעצר את רצף הזכיות המרשים של סמפראס בווימבלדון. 39-40. רוסקו טאנר – 23 נקודות. היה בצמרת העולמית בשנות השבעים. 41. מרסלו ריוס – 22 נקודות. האמת, לא סבלתי אותו בכלל כשהוא שיחק. השחקן הכי לא מוצדק שהצליח להגיע למקום הראשון בעולם. ביזיון. 42-43. דוד נלבנדיאן – 19 נקודות לאחד מחביבי הפורום הזה שנמצא כאן כי הוא זכה פעם במאסטרס. 42-43. אלברטו קוסטה – 19 נקודות, והוא נמצא כאן בגלל הרולאן גארוס.
זהו, זאת הרשימה.
מסקנות: 1. השחקן הגדול בהיסטוריה, הוא, מה לעשות ולמרות אהבתי והעדפתי אל סמפראס– רוג'ר פדרר 2. אדברג גדול מבקר – יש!!
אבל השאלה הגדולה יותר, ואחת הסיבות שעשיתי את הבדיקה הזאת, היא גם כדי לבדוק האם נכונה הטענה שלפדרר היתה פשוט פחות תחרות מאשר לסמפראס, ולכן הוא זכה ביותר גרנד סלאמים. כאמור, אני בעד סמפראס, אבל אני מקבל את הסטטיסטיקה כאן. והיא: היריבים הגדולים של סמפראס בתקופתו – אגאסי (7), אדברג (9) למרות שהם רק חפפו בתחילת השלטון של סמפראס. בקר (11) קורייר (15). קוורטן (17), מוסטר (21), קפלניקוב (24), צ'אנג (25), שטיך (28), איבניסביץ' (31) , מויה (שמשותף גם לפדרר) (32). בורגרה (33), ראפטר (37), קורצ'ה (38), קרייצ'ק (39), ריוס (41), קוסטה (42). בסך הכל: 17 שחקנים.
היריבים הגדולים של פדרר בתקופתו: אגאסי (7) – אבל חובה לציין שבאופן הרבה הרבה פחות אינטנסיבי ומשמעותי מאשר כיריב לסמפראס. נדאל (8 ועוד יעלה) יואיט (12), דג'וקוביץ' (20 ועוד יעלה), רודיק (23), סאפין (27), פררו (36), נלבנדיאן (42) בסך הכל: רק שמונה שחקנים. פחות מחצי מהיריבות שהיתה לסמפראס. אם כי חובה לציין כמובן שנדאל גדול מכל מי שסמפראס שיחק מולו כולל אגאסי. חובה גם לציין שיש כאן חפיפה, כי השליטה של נדאל ושל פדרר בטניס העולמי גרמה לכך, שהרבה פחות שחנים זכו בטורנירים ובטח ובטח שבטורנירי גרנד סלאם, ועדיין. יש לתוצאה משמעות.
המסקנה שלי היא שאין לי מסקנה. פדרר מוביל על סמפראס במספר גרנד סלאמים, ובנקודות לפי הדירוג הדי אובייקטיבי הזה. אבל נופל ממנו בשנים בהן הוא סיים במקום הראשון בעולם (הבדל של שנה) בשבועות של שהייה במקום הראשון בעולם (הבדל של שבוע!) ובעיקר במספר היריבים המשמעותיים שהיו לו. מה שכן ברור הוא שפדרר לא בבירור במקום הראשון בהיסטוריה. למרות שלכו תדעו, עוד גרנד סלאם אחד (שלדעתי לא יקרה) וכבר באמת לא תהיה כאן שאלה, כי ג'וקוביץ' ונדאל בשיאם, זה כבר וואחד אופוזיציה.
_________________ ״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|