אכן.
רק תיקון קל, שני האגמים שהתפוצצו... אם כי מרבית ההרוגים היו מהגדול מביניהם.

למי שלא מכיר את הסיפור - מעשה שהיה כך היה, וכך אולי יהיה גם בעתיד אבל הרבה יותר בגדול... (את הסיפור שמעתי בפודקאסט המצוין "התשובה" של דורון פישלר, ואז גם קראתי עליו קצת)

ב-1984 עלה רעם מאגם קטן בקמרון בשם אגם מונון. אנשים בכפר סמוך לגדת האגם החלו למות מסיבה לא ברורה מיד לאחר מכן - כ-40 איש מתו באותו אירוע. ולא רק הם, גם כל מקנה החי שלהם. ולא רק הם - הגופות של האנשים והחיות היו נקיות מזבובים וכדומה, גם הזבובים מתו. מוות מוחלט של כל החי באזור. הגדות של האגם התכסו במים ובבוץ, כאילו עבר באגם צונאמי גדול. אבל ממתי יש צונאמי באגם, ועוד באגם קטן יחסית?
מכיוון שמדובר בשנות ה-80, לפני עידן האינטרנט, ומכיוון שמדובר במדינת עולם שלישי מעוטת תחבורה ותקשורת ומנוהלת כמו, ובכן, מדינת עולם שלישי - לקח זמן עד שידיעות על המקרה יצאו משם, וכיוון שזה פאקינג אפריקה, הידיעה לא תפסה כותרות ראשיות בעולם הראשון. הסיבה למה שקרה נותרה לא ידועה.

ואז זה קרה עוד פעם. ב-1986 קרה מקרה דומה באגם נוסף בקמרון, הפעם אגם גדול יותר בשם אגם ניוס. שוב רעם שעולה מהאגם, שוב צונאמי, ושוב מוות המוני כמעט מיידי של אנשים וחיות. אגם ניוס כאמור הרבה יותר גדול והגדות שלו הרבה יותר מאוכלסות. הפעם מתו כמעט 2000 איש.
אסון כזה, גם אם הוא בפאקינג אפריקה, כבר תופס את תשומת הלב העולמית. חוקר איסלנדי כלשהו הגיע לאגם ניוס, שט למרכזו, והוריד דלי עם חבל לעומק האגם.
והוא העלה משם סודה.
פשוטו כמשמעו. מים מוגזים בפחמן דו חמצני. סודה.

אחרי מחקר נוסף הגיעו המסקנות מה קרה בשני האגמים, ולמה המקרים האלה כל כך נדירים עד כדי כך שאף פעם לא תועדה תופעה כזו קודם.
פעילות געשית תת קרקעית מילאה את השכבות התחתונות של האגם בפחמן דו חמצני. ברוב האגמים זו לא בעייה, כי חילופי העונות גוררים גם תחלופה בשכבות המים באגם כל שנה, והפחמן הדו חמצני נפלט בכמויות קטנות לאוויר.
אבל האגמים בקמרון קרובים לקו המשווה, ולכן אין שם ממש חילופי עונות. הפחמן הדו חמצני הצטבר בשכבות התחתונות שלהם במשך אלפי ואולי מיליוני שנים. בנוסף, האגמים האלה עמוקים מאד - מה שאומר שיש מספיק לחץ מים כדי להחזיק את השכבה התחתונה כלואה בפנים, כמו, ובכן, פקק על בקבוק סודה.
עד שקורה משהו. המשהו הזה יכול להיות מפולת לאגם, רעידת אדמה קטנה, התפרצות געשית או מה שלא יהיה, שיוצר אפשרות לפחמן הדו חמצני לפרוץ את השכבה העליונה. ואתם יכולים להבין לבד מה קורה כשאלפי שנים של הצטברות של גז מוצאת נקודה קטנה של לחץ נמוך ומתפרצת דרכו - פיצוץ אדיר. הסודה מלמטה מתפרצת, צונאמי באגם, וכמויות אדירות של פחמן דו חמצני משתחררות בבת אחת לאוויר.
אגם, מטבע הדברים, נמצא בתוך עמק כלשהו. העמק כולא את הפחמן הדו חמצני, וכיוון שפחמן דו חמצני כבד יותר מהאוויר הוא מצטבר על פני הקרקע. בכמויות כאלה הוא מגיע למספיק גובה כדי לכסות על כל יצור חי שנמצא קרוב לקרקע ולחנוק אותו.

התופעה הזו נקראת היום "התפרצות מימית", או באנגלית limnic eruption. היא לא קרתה מאז.
אבל... בדקו איפה היא יכולה לקרות. כלומר - אגמים שממלאים את כל התנאים שפירטתי: 1. פעילות געשית שממלאת אותם בפחמן דו חמצני והופכת את השכבה התחתונה לסודה. 2. קירבה מספקת לקו המשווה שמונעת חילופי עונות. 3. עומק מספיק כדי שלחץ המים מלמעלה יפקוק את השכבה התחתונה של הסודה.
מתברר שיש רק שלושה כאלה בעולם.
שניים הם אלה שבקמרון.
והשלישי... הו, השלישי.
השלישי הוא אגם קיוו, שנמצא על גבול רואנדה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. זה אחד האגמים הגדולים באפריקה, ועל הגדות שלו גרים כ-2 מיליון בני אדם, וגם מתקיימת פעילות תיירותית ענפה לפחות בצד הרואנדי. אתם יכולים לדמיין לבד מה יקרה אם תהייה שם התפרצות מימית.
אז בדקו, ומצאו שלא רק שיש באגם הזה המון פחמן דו חמצני כלוא - יש שם גם מתאן כלוא. והאזור הזה פעיל למדי מבחינה געשית וטקטונית.

בשני האגמים בקמרון כבר יצרו מערכת של משאבות וצינורות שמערבלים את המים ופולטים את הגז לאוויר בצורה מבוקרת. כנראה לא תהייה שם התפרצות מימית נוספת. אבל מה עם אגם קיוו?
שם מערכת כזו היא לא ממש מעשית בגלל הגודל והכמויות. ברואנדה, שהיא המדינה היותר מתקדמת ועשירה מבין השתיים, פועלת חברה מקומית שמוציאה כמויות של גז מהשכבות התחתונות של האגם, מפרידה אותו, ומשתמשת במתאן לייצור חשמל. אבל מבחינת הפחתת הסכנה להתפרצות מימית, בינתיים מדובר במשהו זניח.