סל ניוז

ברור שמוזיקה זה העדפות אישיות, אבל דובר כאן על רשימות גדולים, לא העדפות אישיות.
רשימה של עשרת הגדולים של המוזיקה הישראלית שלא כוללת את זוהר ארגוב ועופר לוי פשוט לא רצינית ויכולה להיתפס רק כפלייליסט אישי של המחבר. ואם המחבר כן התיימר ברשימתו לעשרת הגדולים, אז או שהיא לוקה בגזענות, או בבורות לגבי ההשפעה שלהם על המוזיקה הישראלית ועל כמות המכירות והקהל שלהם. אם הם לא חלק מגדולי הזמר הישראלי הרי שמישהו מבצע הפרדה בין מוזיקה ישראלית בעברית וקובע שסגנון מסויים או קהל מסויים איננו ישראלי. זוהי גזענות כאמור.
אגב, אפרופו אברהם טל, ברשימה אובייקטיבית של מאה הגדולים בכל הזמנים, יוסי עדן למשל, שזימר בשנות התשעים בעיקר וכנראה שמו אינו מוכר למרבית הפורום, היה חייב להיות בפער עצום לפני אברהם טל, עם כל הכבוד הרב לאחרון.

אני חושב שאין ויכוח שהכי הרבה שירים שיש עליהם קונצנזוס רחב יש לאריק איינשטיין, שלמה ארצי ,שלום חנוך גידי גוב ויהורם גאון

עופר לוי, לצערי, לא עשה את המעבר חוצה הקהלים ששיריו של זוהר עשו, לכן הגדרתו כ"גדול" קצת בעייתית. בסופו של דבר, הגדולה הזו חייבת להתבטא גם מחוץ למאזינים הבלעדיים. זה גם למה, יוסי בנאי (הזמר הישראלי האהוב עלי, ביחד עם פוליקר ופורטיס) לא גדול ברמות איינשטניות, נניח.
ואין סיכוי שיש מישהו לפני פוליקר שהוא לא ארגוב או איינשטיין.

אתה צריך להביא בחשבון את העובדה שסגנונו של עופר לוי פונה לפינות הכי קיצוניות של ההארדקור המזרחי, ולכן מובן בהחלט שלא כל אחד יכול להתחבר לכך. זוהר בניגוד אליו שר בסגנון ''מתון'' הרבה יותר, וחלק משיריו הם רק בעלי ניחוח מזרחי והרבה יותר ידידותיים למאזין הממוצע. דווקא בגלל זה עופר לוי כ''כ גדול, שעם כל הקושי הנ''ל, הוא הצליח לסחוב את הז'אנר הזה במשך תקופה ארוכה ומכר עותקים בכמויות שרוב הזמרים בארץ, מכל הסגנונות, יכולים רק לחלום עליהם.