ehud כתב:
Hacohen כתב:
אז זהו, ש"היהודים חוזרים למה ששלהם" זה דתי מובהק.
הציונות החילונית מעולם לא פתרה את הפרדוקס של "מימשנו את הזכות שנתן לנו אלוהים שאיננו מאמינים בו". כל הזהות היהודית עד לתקופת ההשכלה ולרוב הרבה אחרי כן, הושתתה על דת בצורה מובהקת. יהודי היה מי ששמר על מצוות הדת היהודית ו/או חי במסגרת קהילה שחרטה על דגלה את קיום מצוות הדת היהודית.
לא הבנתי מה הבעיה שחילוני שחי לפני 120-150 שנה יגיד לעצמו משהו בסגנון :
"אני רוצה ללכת למרחב שחיו בו אבות אבותיי.
אני מאמין בתנ"ך כמסמך
היסטורי עם רמת אמינות היסטורית סבירה, ומפה המנדט שלי על הארץ . . .
אם המרחב שבין הים לירדן היה מפותח, והיו בו ערים רציניות, אז זה היה לא פרקטי.
אבל עם כל הכבוד ל300-400 אלף ערבים שפזורים במרחב הזה, הוא די מוזנח ושומם, ואני לא רואה בעיה להתיישב פה".
דוד גן גוריון : "התנ"ך הוא המנדט שלנו".
אגב, אני אציין רק את עליית תלמידי הגר"א שהיו ציוניים גדולים מאד, וקדמו לעליות שבאו עם הציונות הקלאסית.
איזה מזל שאנחנו לא צריכים לדמיין לעצמנו "מה הבעיה שחילוני יגיד לעצמו" אלא יש לנו הסטוריוגרפיה די סדורה של תולדות הציונות וההתנגדות לה, ואנחנו יודעים ש:
1) יהודים רבים לא חשו כלל הזדהות עם הציונות, שלא לומר שנאו אותה והתנגדו לה מסיבות שנעות בין תפישה של היטמעות היהודים בלאומיות אחרת לבין תפישות דתיות
2) מבין היהודים הציונים, היו כאלה-לא בשוליים, אחד העם כבר ניתן כדוגמה-שסברו שהציונות לא צריכה להתגשם באופן טריטוריאלי אלא רוחני/רעיוני
3) מבין היהודים הציונים שסברו שהתממשות הציונות צריכה להיות טריטוריאלית, היו כאלה-לא בשוליים, הקונגרס הציוני אישר את תכנית אוגנדה כזכור-שסברו שהיא לא צריכה להתממש ב"ציון" ההסטורית דווקא, אלא כל אדמה שתוקצה לבית לאומי ליהודים בכל מקום בעולם שיהיה ראוי לו, היא פתרון מספק.
אז אחרי שהעברנו ויש קצר על תולדות הציונות, נמשיך:
גם אם מתייחסים לתנ"ך כמסמך הסטורי, שמספק ל"יהודים" (כאמור, אותו ולדימיר עם אמא של אמא של אמא) זיקה לאדמה הזאת, הוא לא מספק שום אסמכתא חוקית או מקובלת במשפט העמים לבטל את זכויותיהם ואת תפישתם הלאומית או החברתית של עמים אחרים שחיו פה במשך הזמן הלא מבוטל שחלף מאז היהודים הוגלו מארצם, לתפישתם.
פה יצוין שלצד הישוב ה"יהודי" ב"ארץ ישראל" התקיימו ישובים יהודיים ניכרים מחוצה לה תמיד, וכמו שאבחן ישעיהו ליבוביץ' בחדות, התורה לא ניתנה בה, משה לא דרך על אדמתה וקאנון הקודש המשמעותי ביותר של הדת היהודית (התלמוד הבבלי) נערך, ובכן, בבבל.
אז דוביד גרין מפלונסק החליט שהתנ"ך זה הקושאן שלו על הארץ, אבל סאיב עריקאת נהג לשאול-בצדק לדעתי-במה הנראטיב של גרין מפלונסק גובר על הנראטיב שלו שהוא מצאצאיה הקדומים של הארץ שהתאסלמו עם הכיבוש הערבי?
וכל זה מצחיק כי הנראטיב הציוני המרכזי, עד מלחמת ששת הימים וגם אחריה עד שהאסכולה המעוותת מבית גוש אמונים החלה לפשות בכל חלקה, זה שגם לערבים יש זכות על הארץ-בתחילה רכשו מהם אדמות ולא ניסו לכבוש, אחר כך יצאו לרקוד בכ"ט בנובמבר על תכנית החלוקה, וגם אחרי ששת הימים השאלה היתה "למי להחזיר את השטחים" ולא "איך מוחקים כל זכר ללאומיות ערבית בין הירדן לים".
אז האמת צריכה להיאמר: אתה חרד"לי, כלומר מאמין בתורתו של צבי קוק, כלומר מאמין בכך שיהדות "אורתודוקסית" כמו של ולדימיר נותנת לו מיום לידתו בכפר בפלכי בלארוס זכות אלוהית על האדמה כאן שגוברת על כל מוחמד שמשפחתו חיה על האדמה הזו דורות רבים אחורה. אל תנסה להפוך את האמונה שלך לדגל הציונות מימים ימימה, תנסה להשאיר חלקה טובה בלי שקר.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
