ממה שידוע לי, מומחי בוטניקה, כי למומחי כשרות אין שום דעה בענין, אין כאן שאלה הלכתית אלא עובדתית
אצטט ברשותך מתוך ספרו של הרב ויא שכאמור אין לי סיבה להניח שהוא משקר במילתא דעבידי לגלויי:
ציטוט:
פלישת מינים לישראל הינה תופעה מצויה ושכיחה, מתחילת המאה שעברה עד שנות השישים חדרו לישראל למעלה ממאה מיני חרקים מארצות שונות (כמפורט בספר מזיקי הפלחא והמספוא בהוצא' משרד החלקאות), כך לדוגמא, לפני מספר שנים הגיע לארץ (כנראה באמצעות דג נוי שהובא לארץ והושלך למאגרי מים) טפיל חדש הנטפל לדגים ותוך שנה הוא התפשט לכל בריכות הדגים בארץ, (ספר מחלות דגים). כמו כן לפני מספר שנים הגיע לארץ זן של תריפס הנקרא תריפס קליפורני ותוך שנה הוא נפוץ בכל הארץ כיום הוא עושה שמות בחקלאות
ציטוט:
לשם הדגמה נציין תוצאות של סקר על שכיחות חרקים במוצרי מזון יבשים המיובאים לישראל או המיוצרים בה" שנערך ע"י המחלקה לאיסום של משרד החקלאות ממדגמי מזון שנערכו בין השנים 86-90:
מתוך 619 מדגמים שנבדקו, ב249 נמצאה נוכחו של חרקים חיים או מתים או חלקי חרקים...
אתה גם מוזמן לקרוא במאמר הבא בעמודים 20 -21 ו30 31 או בעמ' 42,
http://land-arch.org.il/files/wordocs/1233.pdfאשר לתחושתך, חבל שלא טרחת לקרוא את ההודעה שלי בעמוד הקודם בה התייחסתי בפירוש לעובדה שההתפתחות הטכנולוגית שינתה חלק גדול מפני ההלכה לקולא וגם לחומרא, מדובר בהתפתחוית טריוויאליות, המשפיעות בין היתר על כשרות ספרי התורה על עוד ועוד מאכלים שנגישים לשומרי הכשרות, ועל שלל נושאים.
אם התורה אוסרת לאכול תולעים ובעבר לא ראו אותם האם רק משום כך מותר לאכול אותם במציאות הנוכחית בה הם ניכרים לנו?
לגופו של ענין, ההלכה מתירה בפירוש לאכול תולעים שאינם ניכרים לעין אדם אלא באמצעות המיכשור משום שניתנה תורה לאדם ולא למלאכי השרת, אבל, ישנו הבדל מהותי אם מדובר ביצורים שאינם נראים מחמת קטנותם ליצור שאינו נראה מחמת חוסר תשומת לב בגלל עניני הסוואה ושקיפות. ולכן המיכשור מאפשר לנו לראות אותם בקלות וללא קושי.
נ.ב הרבה פוסקים מעמידים אינספור קולות בקשר לענין אך הם מתנים זאת ב"שעת הדחק" במציאות השפע של זמנינו הדבר לא מהווה קושי גדול כל כך לשומר המצוות, וכאמור, אם הוא מעוניין בדווקא יימצאו עבורו הדרכים לקולא.
אקווה שהנושא מוצה לחלוטין