ido כתב:
oren_80 כתב:
ido כתב:
אורן, אני באמת לא יודע לפי מה אתה קובע את זה, אבל אתה ההיסטוריון פה. הנכונות לוויתורים טריטוריאליים בודאי נמוכה היום ממה שהייתה בשנות התשעים, כמוה גם השאיפה לשלום. אף מפלגה למעט מרצ לא מעיזה לדבר על הרעיונות האלה בכלל, והתמיכה במרצ היא בסביבות 4-5%. ב-1996, אפילו הליכוד רץ תחת הסלוגן ''עושים שלום בטוח".
'
כי אתה משווה מתקופה מסוימת ואילך. אני משווה למצעים של המפלגות מהרגע שצה"ל התיישב בשטחים ביוני 67'. כמות התומכים באי פשרה טריטוריאלית ביש"ע התרכזו בין היתר בליכוד, ששלל פשרה טריטואלית שם. ואנחנו מדברים על רשימה שנעה בין 39 מנדטים ל-41 בין בחירות 73' לבחירות 88' ובתקופות מסוימות ניציות יותר היא גם דגלה בהתנחלויות תחת כל עץ רענן בשומרון בניגוד למדיניות ההתנחלויות של המערך לפניהם. הליכוד בשלב מסוים דיבר בצורה כלשהי על אוטונומיה אבל גם שם - לא מדובר באוטונומיה בנוסח אוסלו אלא מצומצמת יותר והיא אפילו לא הייתה קרובה להתקיים. לפני זה, אחרי 67 בעיקר עוד בימי גח"ל בגין בכלל דיבר על סיפוח וכו' .
לגביי שנות ה-90', דווקא הרבה יותר אנשי ימין מתון מסכימים היום למדינה פלסטינאית מאשר ב-1995 למשל.
שוב, אני לא יודע לפי מה אתה קובע את זה. ב-1996, הליכוד רץ תחת הסלוגן "עושים שלום בטוח", ובקדנציה הראשונה נתניהו נפגש עם ערפאת, דן איתו, נחתמו הסכמים ובוצעו פינויים. אחריו עלה לשלטון ברק שלרגע לא הסתיר את שאיפתו להיות האיש שמביא שלום. היום? שלום זו מילה גסה. בודדים מימין למרצ מעיזים להגיד אותה. תראה את התגובות בימין לתוכנית של טראמפ, שאשכרה נותן הכרה אמריקאית להחלת ריבונות על התנחלויות - מועצת יש"ע לא מוכנה לשמוע בגלל שמובלע שם הסיכון שהקמת יישות פלסטינית מדינית כלשהי. כל מי שדוחף את התוכנית (אההם ביבי) בארץ, מציג רק את הצד של הסיפוח ולרגע לא את הצד של הפשרה.
ובשנות ה-70-80? בהחלט היה פרץ משיחי אדיר אחרי 67, ובשנים הראשונות רק מעטים (בעלי כושר נבואי מרשים) דיברו בכלל על החזרת השטח. אף אחד לא דיבר על מדינה פלסטינית, זה לא היה רלוונטי בכלל, אלא על החזרת השטח לירדן. כאשר הבעיה הפלסטינית התחילה לבעבע בשנות ה-80, במערך כבר התחילו לדבר על תוכניות שלום. אתה מוזמן לתקן אותי אם משהו ממה שכתבתי פה לא מדוייק.
שוב, אתה משום מה לוקח את 1996 כנק' האפס, ולא ברור לי מדוע.
דיברת על להאמין בא"י השלמה. כמות התומכים בא"י השלמה (משמע: אי פשרה טריטוריאלית ביש"ע) באה לידי ביטוי במנדטים באופן מובהק הרבה יותר מאשר היום כאשר אתה בודק את מצע הליכוד (וגח"ל לפניו) מבחירות 1969 ואילך. כמות המנטים שהמצע הזה קיבל היה גדול בהרבה מהיום. משיחיות? סיבות אחרות? זה לא משנה בכלל. לקחת את 1996 כנק' האפס לגביי אמונת הציבור לאורך השנים בפשרה טריטוריאלית זה במובן מסוים לסמן את המטרה אחרי שירית. אם אתה רוצה לבחון את התמורות של היחס בציבור הישראלי למעמד השטחים של 67 (יש"ע, כי מן הסתם הגולן וסיני לא נכללים בדיון הזה) אתה צריך לבחון אותם, מן הסתם, מ-67' ואילך ואיך הם באו לידי ביטוי במציעי הרשימות מבחירות 69' ואילך (הבחירות הראשונות לאחר כיבוש השטחים).
אגב, לא מדויק ש"מעטים דיברו על החזרת השטח". למעשה, זה היה מעוגן במצע של המערך מבחירות 69', כאשר העיקר עמד על פיצול יש"ע בין ישראל לירדן. במערך עצמו היו כמובן הויכוחים של כמה להחזיר לירדנים , אבל זה היה הקו המנחה באופן מובהק. גולדה מאיר בעצמה ב-71' מעל במת הכנסת תקפה את המדיניות המוצעת ע"י בגין באומרה ש"גח"ל רוצים לספח את הכל ומה אז? סוף המדינה היהודית? אנחנו מציעים פשרה כפתרון קבע עם הירדנים".
לגביי תכניות שלום - אלו עלו במהלך השנים מפעם לפעם, אבל לא באמת הבשילו לאנשהו מכמה סיבות:
* יש"ע הייתה שקטה למדיי 20 שנה (אם כי בתוך זה היו תקופות של עליות וירידות במתיחויות). העסק התפוצץ באמת בפרצוף רק בדצמבר 87'. העניין לא ממש היה דחוף במיוחד ברמת היום יום.
* ירדן עצמה לא ממש הסכימה לאורך השנים ללכת להסכם נפרד עם ישראל כאשר היחסים הפנימיים שלה עם אש"פ חוו עליות ומורדות תלולות מאוד לאורך השנים. עם הרוב הפלסטינאי בממלכה, חוסיין לא יכול היה להרשות לעצמו לקחת סיכון בפתרון הבעיה הפלסטינית על עצמו ללא אש"פ מבלי לחשוש שיהיה לו מרד בבית.
עם זאת, מידי פעם עלו כל מיני רעיונות. תכנית אלון, הקונפדרציה הישראלית-פלסטינית-ירדנית, הרעיון להסכמי הפרדה ב-74' עם ירדן שיכללו גם את יריחו למשל, תכנית האוטונומיה של 79-80 שגוועה לה, הדיבורים על אופציה למו"מ בין המדינות ב-85' (מה שכנראה הצית את גל הטרור של קיץ-סתיו 1985), ולבסוף הסכם לונדון הכללי של 87' ששמיר טירפד מאחר ולא הסכים לריבונות ירדנית כלשהי בגדה (א"י השלמה, אם כבר מזכירים).
בדצמבר 87' האינתיפאדה יצאה לדרך, במרץ 88' היה את ניסיון הדילוגים של שולץ , במהלך אותה שנה חוסיין התנער מהגדה וב-88/89 החלו לצוץ כל מיני רעיונות כלליים לפתרון המצב בשטחים, כמו התכנית שארנס הגיש לשולץ ב-89', תכנית רבין, תכנית 5 הנק' מאותה שנה וכו'. הרבה לא יצא שם, וגם ככה בינואר 90' פוטרו שרי המערך ממשלת האחדות וישראל נכנסה לשיתוק פוליטי עד יוני 90'. בהמשך החל המשבר במפרץ הפרסי שדחק הכל הצידה, וב-91' כבר הייתה ועידת מדריד.