עלילות עם ישראל בבוסטון - חלק א׳ אז אחרי כמה ימים של התארגנות ואחרי שהבנו את הקטע של אמריקה (לא כזה מסובך. בגדול: מדברים אנגלית ועומדים בפקקי תנועה), התחלנו את הדבר האמיתי. 22 ילדודס שנולדו עם כפית זהב בפה ומנקה צמודה בכל חדר, אוטובוס צמוד ושי פוד אחד. כשראיתי את התיקים של הילדים הבנתי שמגדלי התאומים לא באמת נפלו, הם פשוט נארזו לתוך 22 תיקים של ילדים אמריקאיים. הנהג הצליח איכשהו לדחוס את התיקים לבגאז׳ שזה יפה. לא רק שזה יפה, זה בערך הדבר החיובי היחיד שאפשר להגיד על הנהג. טוב, אולי אני מגזים, אבל תשפטו בעצמכם. הבנאדם עבד כDJ במשך רוב חייו, ועשה הסבה לנהיגה בשנים האחרונות. להערכתי הבנאדם מצד אחד לא ממש הפנים את המעבר לנהיגה, ככה שהוא לא ממש מבין מתי להאיץ ומתי להאט, ברגע האחרון הוא מוצא את הברקס, למרבה המזל, אבל לא מומלץ לנסות את השיטה הזו אחרי ארוחת בוקר. או צהריים. או ערב. או בכל זמן אחר ביממה. גם כישורי הניווט של ידידנו הם לא משהו לספר עליו לדורות הבאים. יש לי תחושה לפעמים שהבחורה בGPS עומדת להגיד לו ״נשבר לי לחשב מסלול מחדש, סטיבן. סע לאן שבא לך, אני סתם מבזבזת פה את הזמן. הלכתי לראות מה קורה בוויז. תהנה״. האמת היא שבשלב מסוים פיתחנו תיאוריה שסטיבן נוסע במעגלים. ברצינות, אנחנו נוסעים מהמלון לאיזה פארק בעיר ועוברים בדרך 30-40 מחצבות. אז או שבוסטון היא בירת המחצבות העולמית, או שידידנו פשוט לא ממש הפנים את השיעור ״איך יוצאים ממחלף״ בלימודי הנהיגה. אתם בטח שואלים את עצמכם למה סטיבן עזב את קריירת התקליטנות המפוארת שלו ועבר לנהיגה שהיא כנראה לא ממש הצד החזק שלו. שאלה טובה, אני לא ממש בטוח שיש לי תשובה, אבל נראה לי שיש לי כיוון. תראו, לא זכיתי לרקוד לצלילי המוזיקה של סטיבן במועדוני ניו יורק, אבל אנחנו מדברים על בנאדם שבמשך חצי נסיעה מניו יורק לבוסטון שם לנו את שירת הבקשות, ובחצי השני של הנסיעה דיסק שמכיל אך ורק את משפט המחץ: Put your hands up in the air. עכשיו תראו, אין לי שום דבר נגד שירת הבקשות, אבל חמש שעות ברצף (כן, הנסיעה ארכה עשר שעות), זה משהו שנראה לי גדול מדי אפילו על גדולי הפייטנים בבית הכנסת עדס בנחלאות. לגבי החצי השני... עזבו, בואו נגיד רק שבשלב מסוים במקום לשים את הידיים באוויר נתקפתי חשק עז לשים את הראש על פסי רכבת. להשלמת התמונה ההזויה, לסטיבן יש את ההתמכרות הכי הזויה שראיתי אי פעם: הבנאדם מכור לגזר גמדי בקטע מלחיץ. מצד ימין שלו יש שק ענק של גזרים גמדיים והבנאדם דוחף אותם כאילו הכלכלה האמריקאית תלויה בשאלה כמה גזר גמדי הוא יקרנף. תנשום, כפרה, החקלאים באריזונה דיווחו שהייתה להם שנה מעולה. אפשר להוריד הילוך. (נ.ב. סטיבן, אם אי פעם תקרא את הטקסט הזה - הכל ברוח טובה, כן?) אם כבר מדברים על תנועה, אז יש פה את הקטע הפסיכי הזה של הפקקים. מכירים גינות סחרוב בשמונה בבוקר? צומת רעננה בארבע אחר הצהריים? חמודים אתם. פה פקק זה פקק. אתה נכנס אליו כשאחיך הקטן מתחיל מסכם מסלול ויוצא ממנו בבר מצווה של הבן שלו. מה שמצחיק זה שאמריקאים קוראים לפקקי תנועה ״טראפיק״. כאילו, בישראל לקחו את הביטוי ״פקק תנועה״ וקיצרו אותו לפקק, באמריקה החליטו להתמקד דווקא ב״תנועה״. למה? לא יודע. אבל לאמריקאים, כמו לטלפונים ניידים ולנשים יש היגיון פנימי שלעולם לא אצליח להבין. ובכן כי כן, מקץ תלאות רבות וייסורים הגיע העם היהודי (או לפחות 25 מבניו) לבוסטון העיר, והיידה - לטרמפולינות. העיקרון בטרמפולינה הוא די פשוט: אתה קופץ מעלה מטה מעלה מטה וכן הלאה עד שארוחת הבוקר מסמנת לך מבפנים שחלאס. זה השלב שבו אתה מבין שכדאי לפנות את הזירה לקפצנים צעירים ממך, בעלי קיבה מברזל ומשקל שלא ממש מהווה אתגר בשביל הטרמפולינה. עקב השיעמום, הלכתי עם שי לחפש אטרקציות ומצאנו מתחם שבו משחקים דודג׳בול על טרמפולינות. דודג׳בול זה בדיוק כמו חיי שרה, אבל בשתי קבוצות ועם כדור ספוגי רך וחמוד. תוסיפו לזה את העובדה שמשחקים על טרמפולינה קופצנית וחביבה, נשמע יופי, לא? לכאורה, מה רע? רע. רע מאד. בקבוצה שנגדנו שיחק איזה רוצח אנטישמי ימח זכרו, סבא רבא שלו היה אינקוויזיטור, סבא שלו קצין אס אס, אבא שלו חמאסניק והוא הורג יהודים תמימים שמזדמנים למגרש הדודג׳בול בבוסטון. עניין של משפחה ומסורת, לא משהו אישי נגדי. המנוול דפק לי כזו פצצה לעין, שלרגע אחד התחלתי לחשוב על עצמי בתור ״כבוד שר הביטחון משה דיין״. אחר כך זה עבר לי ורציתי להכנס באבי אביו הצורר, אבל האגגי המקועקע הזה טוב ממני בהרבה בדודג׳בול, ולא התחשק לו לשחק הדגל, אז אספתי את שארית הכבוד היהודי שלי ונשבעתי בליבי שאם הוא יבוא אי פעם לקשת אני אראה לו מה זה. בינתיים שיהנה לו, אין מה לעשות. הגולה זה לא מקום ליהודים. אחר כך עשינו צ׳ק אין במלון, התרשמנו מהבריכה (גודל של אמבטיה ממוצעת, קצת יותר) ונפלנו שדודים למיטה. ועל המשך עלילות בני ישראל בבוסטון יסופר בפרק הבא אם ירצה השם. תהיו בריאים וחזקים ואל תגזימו עם הגזר הגמדי. זה דופק את המח.
_________________ נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו Ara ja em puc morir!!! ראובן כתב: צוד הוא עדיין העשב השוטה הרשמי של הפורום. נא לכבד את זה.
|