עמוס לב כתב:
Hacohen כתב:
אבל הרחמים האלה לא יובילו אותי לכתוב אחרת את הדברים שאני רוצה לכתוב, שהם לא קללות, לא שפה גסה, לא מכוונים לפגוע באף אחד וכו'.
אולי הדברים האלו לא מכוונים לפגוע באף אחד, אבל מה לעשות והם פוגעים. כמו שאמרתי - התעלמות מוחלטת מהאנשים שחולקים איתך את הקהילה. מאד מזכיר את סטריאני, שאחת הטענות שהוא חוזר עליה היא שהירידות שלו הם על דברים שנכתבו ולא על הגולשים ושאין לו מושג מי כתב מה, כך שזה בטח לא אישי.
יש הבדל גדול בין הדרת נשים, שפוגעת בזכויות אמיתיות של אנשים, לבין אי כתיבת מילה שלמעט הסיפוק האישי שלך או אולי המלחמה האישית שלך, לא פוגעת באף אחד.
אני לא רואה בעיה שתמשיך לכתוב כמו שאתה כותב, אבל זאת פשוט התנהלות פוגענית בקהילה. תעשה עם זה מה שאתה רוצה.
עוד פעם-לא התעלמות. עמידה על זכותי לכתוב שם כפי שהוא מופיע במקור, כי אני לא מקבל את הגישה שהשם הזה קדוש ואני לא מקבל את זה שאני צריך לכתוב אותו בצורה שבה יהודים-אורתודוקסים רוצים שאני אכתוב. אם זה מזכיר לך את סטריאני אז סבבה, אני רואה הבדל מהותי והסברתי אותו יותר מפעם אחת ואין טעם לחזור על זה.
ולא, אין שום הבדל עקרוני ומהותי בין הדרת נשים לבין כתיבת מילה בצורה שבה הם רוצים שתיכתב. אני מסכים שהפגיעה בציבור הנשים משמעותית יותר, אבל מבחינה רעיונית זה היינו הך: הרצון של יהודים-אורתודוקסים שהמרחב הציבורי ייראה כמו שהם רוצים שהוא ייראה. לא יעבוד להם במקרה הזה.
sheky כתב:
Hacohen כתב:
אבל הרחמים האלה לא יובילו אותי לכתוב אחרת את הדברים שאני רוצה לכתוב, שהם לא קללות, לא שפה גסה, לא מכוונים לפגוע באף אחד וכו'.
למה בעצם לא להשתמש בשפה גסה? למה לא לכתוב קללות?
איזה טיעונים יש נגד כתיבה בשפה גסה שאינם תקפים לטיעונים נגד כתיבת דברים שפוגעים בדתיים?
אין פה קו ברור בין על מה זה בסדר לוותר ועל מה לא. רוב (אם לא כל) החילוניים יסכימו שהדרת נשים זה הרבה מעבר לגבולות הויתור ההגיוני. ההנחה הסבירה ששימוש במילה מסוימת שלא באמת משפיעה על הטענה שלך זה עמוק בגבולות הויתור הסביר.
קללות ושפה גסה זו מוסכמה אוניברסלית פחות או יותר וזה גם מופיע לדעתי בתקנון הפורום. הדוגמה ההרבה-יותר-רלוונטית לענייננו היא קבוצת האנשים שתחליט שהשם "לברון" הוא קדוש ולכן יש לכתוב "ב'". ואם תכתוב "לברון" ולא "ב'" זה יפגע בהם מאד.
אגב, לעניין "כתיבת דברים שפוגעים בדתיים"-מה הבעיה עם זה? אנחנו בדיון, ואני אתאיסט ואנטי-דתי, ברור שאכתוב דברים שפוגעים בדתיים בדיוק כמו שברור שהדתיים יכתבו דברים שנוגדים מאד את ההשקפה שלי (אני פשוט לא נפגע כ"כ מהר, אבל הנה פלאש רק בעמוד הזה דיבר על ה"הבלים שאני כותב על התורה ועל הרבנים" ולא ראית אותי מזדעק, רק מבקש להראות לי מה הבל במה שכתבתי). העניין הוא שהדתיים במידה רבה מרגילים אותנו (וזה חד משמעית מגיע ממערכת החינוך הדתית-לאומית, יש אינסוף דוגמאות) להכפיף את הנורמות שלנו לשלהם. "קול באשה ערווה" היה ביטוי תלמודי מת, והפך בשנים האחרונות לעילה לסירוב פקודה. הדברים האלה מתחילים ב"שמע, לא נעים לי, תתחשב" ומגיעים לאן שמגיעים.