תחלופת שיאי העולם בשחייה תמיד עוררה את חשדנותי.
מייקל פלפס למשל, 32 פעמים שבר שיא עולם במשחה אישי והוא לא המקרה היחיד, בכל תחרות גדולה נשברים שיאי עולם רבים והענף כל הזמן מתקדם בצורה מטאורית (מלבד התקופה של אחרי האיסור על בגדי הים המלאים שהיו צריכים לסגור את הפערים מן השיאים ולאט לאט סוגרים).
אני חושב שכל ענף השחייה נגוע, זה לא מתחיל בסין ולא נגמר בארצות הברית.
מישהו ציין כאן את הדיסקוס והכידון, בדיסקוס בגברים ובנשים שיאי העולם משנות ה80 של המזרח גרמנים עדיין שרירים וקיימים ורק בגברים אלקנה הליטאי גירד את השיא העולמי אבל לא יותר. לדעתי בענפי השדה באתלטיקה יותר נזהרים מבעבר ורמת הפיקוח היא גבוהה מאוד דווקא בגלל טבלת שיאי העולם שבחלקה הגדול מאוכלסת על ידי ספורטאים מזרח אירופאים ופלורנס גריפית' ג'וינר אחת משנות ה-80 עם תוצאות בלתי מוסברות.
בהטלת כידון לאורך השנים איגוד האתלטיקה העולמי הצליח למגר את התופעה דווקא באמצעות שינוי המשקל של הכידון ובכך איפסו את השיא העולמי, בנשים זה החל מ1999 ובגברים מ1986, כאשר ב15 השנים האחרונות לא מצליחים להתקרב לתוצאות של יאן ז'לזני.
מה שאני בא להסביר פה זה שדווקא באתלטיקה המצב די יציב למרות שבפועל נתפסים יותר אתלטים משחיינים כמדומני.
נדב נגע כאן בטניס, לדעתי זאת תיבת פנדורה שטוב יהיה להרבה גורמים שלא תיפתח, העומס הלא נורמלי שבו עומדים הטניסאים מעלה הרבה תהיות בעניין הזה.
ומה עם הNBA?
