לא מצליח להבין מדוע הקפדה שמירה על טהרת המשפחה היא מאוסה, ופגיעה גופנית בתינוק היא רצויה, (מלבד ענין מדהים שהבטיחו חז"ל לפני אלפי שנים: "ברית מילה שקיבלו ישראל בשמחה, עתידה להשתמר לדורות, עיון שקיבלו בבכיה, לא תישמר לדורות").

תניא רשב"ג אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב (תהלים קיט, קסב) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב עדיין עושין אותה בשמחה וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה כגון עריות דכתיב (במדבר יא, י) וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו עדיין עושין אותה בקטטה דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא, [ג.מ. אין חתונה שאין בה מריבה ממונית מסוימת] תניא ר"ש בן אלעזר אומר כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות כגון עבודת כוכבים ומילה עדיין היא מוחזקת בידם וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות כגון תפילין עדיין היא מרופה

לא יכולת למצוא אותה כי חיברתי שני טקסטים שונים וכתבתי אותם בצורה שלי.

המקור הכללי הוא כאן:

שבת קל עמוד א

על ברית מילה (ועבודת אלילים), כאמור הענין מפורש בפשטות, (אם כי שגיתי, וערבתי קצת בין הטעמים, אתי תלון משוגתי), על עסקי עריות הסקתי כך מהמסקנה הישירה העולה מצירוף 2 המאמרים.

מה שרבי נורטון אמר.

ראשית אני מופתע מאוד מאוד לשמוע ממך שהתנאים חיו מספיק זמן אחרי מתן תורה כדי לקבוע מסמרות על מסורות מסוימות, בעוד שביקורת המקרא טוענת שאת רוב המצוות הם ייסדו, והיהדות התעצבה כפי שהיא, רק תקופה קצרה לפניהם, האיך הם יכלו לקחת סיכון לומר משפט שכזה בעוד עם ישראל זה עתה כמעט עיצב את מצוותיו ותורתו? (טוב, זה רק מראה כמה גם מתנגדי הדת לא באמת מקבלים את הגירסא השקרית הזו).

ענין נוסף, העיקרון הבסיסי והמוחלט של טקסטים תלמודיים מסוג זה (עדיין היא מוחזקת בידם) הוא, שהוא רלוונטי לכל תקופה שהיא, כשחז"ל כותבים שמצוות מילה מוחזקת בידי ישראל בניגוד למצוות אחרות, המשמעות היחידה של המשפט היא שהענין חייב להישאר כך לנצח, כי אחרת ביום מן הימים כשיבוא לומד ויקרא את הטקסט הוא יופרך בעיניו מן המציאות.
כשחז"ל כותבים שמצווה שלא מסרו עליה את הנפש לא תישאר לדורות (כמו זו שמסרו עליה את הנפש), המשמעות הפשוטה היא שאכן בעתיד יהיו מצוות שלא יתקיימו ויישמרו באותו תוקף וחוזקה כמו מילה ועבודת כוכבים.

(משוגתי היתה רק בהחלפת ענין הקיבלוה בשמחה, בענין מסרו עליה את הנפש, טעות מובנת לאור סמיכות המשפטים, וכבר חזרתי בי מהענין [מה שרומז לי לחזור במהרה על מסכת שבת]).
__________________
אגב, ובלי קשר אינני מחסידיו של הרב זמיר כהן ואיני רואה בחז"ל נביאים יודעי כל (ומבחינתי, חכם עדיף מנביא), המונח נבואה בהקשר זה הוא אלגורי בלבד, מבחינתי מדובר בפרשנות של חז"ל לרעיון מסוים, פרשנות שהוכחה ברבות הימים לנכונה ומדויקת.

מה שרבי נורטון אמר.

ראשית אני מופתע מאוד מאוד לשמוע ממך שהתנאים חיו מספיק זמן אחרי מתן תורה כדי לקבוע מסמרות על מסורות מסוימות, בעוד שביקורת המקרא טוענת שאת רוב המצוות הם ייסדו, והיהדות התעצבה כפי שהיא, רק תקופה קצרה לפניהם, האיך הם יכלו לקחת סיכון לומר משפט שכזה בעוד עם ישראל זה עתה כמעט עיצב את מצוותיו ותורתו? (טוב, זה רק מראה כמה גם מתנגדי הדת לא באמת מקבלים את הגירסא השקרית הזו).

ענין נוסף, העיקרון הבסיסי והמוחלט של טקסטים תלמודיים מסוג זה (עדיין היא מוחזקת בידם) הוא, שהוא רלוונטי לכל תקופה שהיא, כשחז"ל כותבים שמצוות מילה מוחזקת בידי ישראל בניגוד למצוות אחרות, המשמעות היחידה של המשפט היא שהענין חייב להישאר כך לנצח, כי אחרת ביום מן הימים כשיבוא לומד ויקרא את הטקסט הוא יופרך בעיניו מן המציאות.
כשחז"ל כותבים שמצווה שלא מסרו עליה את הנפש לא תישאר לדורות (כמו זו שמסרו עליה את הנפש), המשמעות הפשוטה היא שאכן בעתיד יהיו מצוות שלא יתקיימו ויישמרו באותו תוקף וחוזקה כמו מילה ועבודת כוכבים.

(משוגתי היתה רק בהחלפת ענין הקיבלוה בשמחה, בענין מסרו עליה את הנפש, טעות מובנת לאור סמיכות המשפטים, וכבר חזרתי בי מהענין [מה שרומז לי לחזור במהרה על מסכת שבת]).
__________________
אגב, ובלי קשר אינני מחסידיו של הרב זמיר כהן ואיני רואה בחז"ל נביאים יודעי כל (ומבחינתי, חכם עדיף מנביא), המונח נבואה בהקשר זה הוא אלגורי בלבד, מבחינתי מדובר בפרשנות של חז"ל לרעיון מסוים, פרשנות שהוכחה ברבות הימים לנכונה ומדויקת.