סל ניוז

בשבת ב-23:00 יקרין ערוץ 2 (שמגיע לו שאפו ענק) את סרטו של הבמאי אבי המי "למות בעד ארצינו". הסרט נוגע בעצבים הכי חשופים בחברה הישראלית ושואל שאלות קשות על נארטיב השכול הלאומי ואתוס השכול. ראיתי את הסרט בהקרנת הבכורה ביום שישי האחרון וזה כמו לקבל אגורף בבטן. הסרט מאד מטלטל וצפוי לעורר פולמוס ציבורי ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. אני ממליץ מאד.

פרטים נוספים תוכלו למצוא בדף הפייסבוק:
https://www.facebook.com/home.php#!/lam ... nu?fref=ts

*
גלוי נאות, אבי המי חבר ומרצה שלי מבר-אילן. בעבר גם גם יצרנו יחד סידרת TV.

_________________
ג'ינג'י: מאת מרים ילן שטקליס:
"... רבים הצבעים עמך אדוני, תכלת פרשת על פני השמים, ולאמא שלי חומות העיניים, ירוק לעלה ולורד ורד, או לבן או אדום ועוד יש ועוד! רבים הצבעים עמך אדוני יפים ומרובים! ולמה בראת לך ילדים צהובים, אדוני, צהובים?..."

שמעתי על האדמו"ר מגור שאמר "הציונים הקימו מדינה ויום אחד החליטו שההשקעה גדולה יותר מהתועלת, אז הם אמרו: ננסה בלי השקעה"

_________________

אבימאל:
היות שראיתי את הסרט, אני יכול לומר בבטחון מלא שאין זה סרט "שמאלני פצפיסטי". הסרט לא קורא בשום מקרה לאי גיוס לצה"ל. רוביק רוזנטל (שמופיע בסרט) אמר בשיחה אחרי הסרט שעל צה"ל לחזור להיות כלי ולא מטרה.

אנני יודע ש"מירי רגבים" בחברה יטענו שזהו סרט "לא ציוני". אבל זה בגלל שהם אנשים רדודים. הסרט מציב מראה על אתוס השכול, על "במותם ציוו לנו חיים" וכד'. אני מקווה שבשנתינו ה-65 אנו מספיק בוגרים להתדיין על הנושא הטעון כל-כך.

_________________
ג'ינג'י: מאת מרים ילן שטקליס:
"... רבים הצבעים עמך אדוני, תכלת פרשת על פני השמים, ולאמא שלי חומות העיניים, ירוק לעלה ולורד ורד, או לבן או אדום ועוד יש ועוד! רבים הצבעים עמך אדוני יפים ומרובים! ולמה בראת לך ילדים צהובים, אדוני, צהובים?..."

למי שאין פייסבוק:

ציפו במשך עשרות שנים שאב שכול ילבש שחורים ויעשה פרצוף של תשעה באב וחס וחלילה שלא יפצה את הפה. לא מסכים! לא מסכים!", יעקב גוטרמן.
"אתה לוחם ואתה מת כדיי שמישהו אחר יחיה, וזה סיפור אין-סופי", יורם קניוק.
"ערן הוא לא החייל מספר ככה וככה שנהרג, ערן הוא ילד שלי!!", חווה וויכסלבאום.
"זה מעורר שאלות על הציונות, האנשים האלה שילמו את המחיר, המחיר היה כדאי?", עלי אלון.

לראשונה, דווקא בערב יום הזיכרון, אנחנו מבקשים להשמיע קול אחר של משפחות שכולות. לא עוד נכס הקונצנזוס, לא עוד כפרת ההמונים. יורם קניוק, רוביק רוזנטל, עלי אלון, יעקב גוטרמן ובני הזוג ויכסלבאום, אנשים שחוו שכול, אבל מאסו בחוסר התוחלת בסימבוליקה החיצונית, בטקסיות המזויפת, במצבות האחידות ובוויכוחי הכבוד האינסופיים, מותו של מי קדוש יותר. עכשיו הם מבקשים לזעוק את הפגיעה הגדולה שחוו עם לכתו של יקירם, את הכעס, המחאה, רגשות האשם, דחיקתם הצידה והפקעת אבלם הפרטי ובעיקר, ניצולו ע"י המדינה להצדקת המשך המלחמות. הסרט "למות בעד ארצנו" הוא עוד פרק במסע שהם עורכים מאז נפול יקיריהם כנגד אתוס השכול.
מוצאי שבת הקרוב, 13.4.13, 23:00, ערוץ 2

השכול הוא מדורת השבט של הישראלים. לאורו אנחנו יושבים שנים, בתאריך שהורו לנו, מזילים דמעות על יפי-בלורית שלא הכרנו, מפזמים שירים נוגים, ובעיקר – הנה מה טוב ומה נעים - מרגישים שאנחנו ביחד! אנו-אנו משפחת השכול!

נפילתו של יוסף טרומפלדור והציטוט מפיו כאילו "טוב למות בעד ארצנו", היוו את יריית הפתיחה במערכה מורכבת ורגישה שמתנהלת עד עצם היום הזה. מצד אחד פועל השכול הממלכתי – הוא אמנם לוקח על עצמו את תפקיד הזיכרון וההנצחה, אך באותה עת גם משתמש בשכול כדי להצדיק את המחיר ולשכנע בצדקת הדרך. מצד שני נמצאים בני המשפחות השכולות. כאבם לא יעומעם ולא יכהה אף פעם, למרות הטקסים ולמרות השירים, תכניות הטלוויזיה והנאומים חוצבי הלהבות. עבורם השכול הוא מהות, כאב בלתי נסבל שאין לו מחיר.

הסרט "למות בעד ארצנו" מבקש לבחון את האופן בו מתפקד השכול בחיינו מאז התחלנו להקיז את דמנו על האדמה הזאת. יורם קניוק, רוביק רוזנטל, עלי אלון, יעקב גוטרמן ובני הזוג ויכסלבאום - כולם חוו שכול בחייהם - הם גיבורי הסרט. בעזרתם אנחנו מבקשים להבין את הפגיעה הגדולה שחוו עם לכתו של יקירם, את הכעס והמחאה על דחיקתם הצידה והפקעת אבלם הפרטי ע"י המדינה ואת ההחלטה לצאת למסע שהם עורכים מאז כנגד אתוס השכול.

החל משעות הבוקר של ערב יום הזיכרון ועד לזיקוקי הדי-נור שיכריזו על יום העצמאות אנחנו עוקבים אחרי גיבורי הסרט והאופן בו הם מתנהלים ומתמודדים עם היום הזה. המסע מציף שאלות כואבות ונוקבות באשר למחירה של עצמאות וכוחו של גורל - האם אובדן היקירים הוא מחיר ראוי תמיד במאבק על קיום המדינה? האם אכן צלח בידינו לשנות את גורל העם היהודי? שוב ושוב נחצים גבולות הקונצנזוס. היכן אנחנו נפגשים? מה מאיים כל כך בתפיסות גיבוריו של הסרט? מה רע לגלות אמת אחרת?

חשבנו שהגיע הזמן לפתוח את הנושא ולבחון אותו ב- Prime time. הרשות השנייה הרימה את הכפפה, "רשת" משדרים ואתם מוזמנים לצפות, לחוות ולהשתתף בשיח שאנחנו מבקשים לעורר בדף הפייסבוק שלנו.

במאי ויוצר הסרט: אבי המי
מפיק: צבי שפי

_________________
ג'ינג'י: מאת מרים ילן שטקליס:
"... רבים הצבעים עמך אדוני, תכלת פרשת על פני השמים, ולאמא שלי חומות העיניים, ירוק לעלה ולורד ורד, או לבן או אדום ועוד יש ועוד! רבים הצבעים עמך אדוני יפים ומרובים! ולמה בראת לך ילדים צהובים, אדוני, צהובים?..."

אבל אם הסרט הזה דן באתוס השכול מפיהם של שכולים האם הוא לא בעצמו נמצא באותה הקלחת? (גם אם אולי מפרספקטיבה שמאלנית יחסית)? בכל מקרה התיאור ששמת כאן ברובו נשמע מופרך ופלצני. בעיקר פלצני

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

נורטון, מעבר להתניה הפאבלובית, איפה אתה מזהה בטקסט הזה שמאלנות? אבל בעיקר, איפה אתה רואה פה "פלצנות"? אשמח לציטוט החלקים הפלצניים ביותר בעיניך.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

שמאלנות- הציטוט של עלי אלון למשל.
פלצנות- בכנות כל הטקסט ולו בשל השאלה ששאלתי בראשית הפוסט הקודם שלי. חפירה על מהות החפירה, היא פלצנית משהו כשלעצמה שהרי לכאורה היה הגיוני יותר שלא לחפור ולא להשתתף במחול כולו.
בנוסף, זה שמעלים שאלות של שמאל מצד אחד , אבל מצד שני של המחיר האישי והפרטי לעומת המחיר הציבורי , זה לא באמת חידוש אלא דברים שנעשו מאז ומתמיד. במגוון מדיומים, אבל העטיפה ה״אקדמית-ספרותית״ כן מכסה אותו שוב באצטלה, ובכן, פלצנית

אגב, זו לדעתי הפעם הראשונה שאני מגיב לסומו, זה חצי שנה

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

עצם השאלה על הציונות היא שמאלנית? ואילו הציטוט היה "לאחר גירוש גוש קטיף, הגיע הזמן לשאול האם כל מה שהקרבנו בשם הציונות היה שווה?" זה גם היה שמאלני? אגב, אני לא מנסה להתחכם, אבל אני פשוט מאד לא אוהב שמגדירים כ"שמאל" דברים שהם לא בהכרח שמאל במהותם.

וזה שאתה מגדיר את זה כ"חפירה על מהות החפירה", זו לגמרי הגדרה שלך. זה נושא מאד ראוי לדיון, מאד ראוי לחקירה ולחפירה ולכל מה שתרצה.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

השאלה בקונטקסט הנוכחי וכשהיא נאמרת מפי מי שאמרה, היא שמאלנית. שאלה דומה ממפוני גוש קטיף היתה מקבלת קונטקסט שונה לחלוטין בגלל שהשאלה היא שונה. בעוד השאלה הראשונה היא ״האם טוב למות בעד פיסת אדמה״ או אם תרצה ״האם טוב למות בשביל להנציח כיבוש ״ , השאלה השניה היא ״האם טוב למות, אם מנהיגינו לא מכבדים את המאבק שלנו״ . שתי שאלות שונות לחלוטין.

לגבי הפלצנות, אני עומד לחלוטין מאחורי מה שכתבתי. וגם לא ענית על המשך דבריי. האם לא היו סרטים ושירים מאז שנות השישים בדיוק על הנושאים האלה? מי פי מחדש את אמריקה והאם ההתייחסות ה״חדשנית״ כאן נובעת ממשהו פרט לעובדה שמובילים אותה כל מיני משוררים ואנשי רוח?
אם תכנית דומה היתה נעשית, אבל מגיעה מסתם אנשים, הורים פשוטים שיכולים לדון על הנושא בעומק, אולי טענתי היתה שונה. אילו הדיון לא היה על האתוס (ובכלל משתמש במילה אתוס) אלא באופן עקיף ומרומז, היה זה אחרת לגמרי, וכך גם יצירות רציניות נוהגות לעשות. לא לקשקש על מהות ורעיון אלא להציג את השלכותיו, לדון בו דרך הכאב או הרגשות.
אבל בדיוק כפי שכתבתי קודם אי אפשר לנתק מהקונטקסט ואי אפשר לנתק ממי שאומר את הדברים. במקרה דנן, הריח שעולה הוא של פלצנות והתנשאות שמאלנית קלאסית. הריח שעולה הוא שזו גרסה מצולמת של איזו כתבה ״גבוהה״ מ ״הארץ״ . כך אני מרגיש

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אל תחפשו בסרט דוקומנטרי "אמת" אקדמית. יש כאן אמירה של במאי שאחרי שתראו את הסרט, ניתן יהיה להתווכח עליו. ברור שיהיו כאלה שיגידו שהסרט "שמאלני" ואני אף שמעתי שהסרט "אשכנזי מידי".

כיוון שנושא השכול הוא ענק, וברור שהסרט רק נוגע קלות בנושא. ירצה נורטו לקרוא לו פלצני, שיהיה. אני עדיין מעכל את הסרט, ומחכה לראותו שוב.

_________________
ג'ינג'י: מאת מרים ילן שטקליס:
"... רבים הצבעים עמך אדוני, תכלת פרשת על פני השמים, ולאמא שלי חומות העיניים, ירוק לעלה ולורד ורד, או לבן או אדום ועוד יש ועוד! רבים הצבעים עמך אדוני יפים ומרובים! ולמה בראת לך ילדים צהובים, אדוני, צהובים?..."

אצין, לא ראיתי את הסרט ויתכן שהוא נוקב ומטלטל ועשוי מצוין ומה לא. אני לא יודע לדבר על דברים שלא ראיתי. אבל התיאור אכן סובל מהדברים שכתבתי קודם.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אני מת על זה. כמה מעט עומק דרוש ברגע שעוטפים טיעון כלשהו בציניות.
בואו ננסה רגע לפוגג את הלהט ונראה מה נשאר מעצם הטיעון.

"השכול הוא מדורת השבט של הישראלים" - כן, נושא השכול מאחד את החברה הישראלית. לא, הוא לא "מדורת השבט" במובן של "כיפי ומגניב". אני מעדיף בהרבה נושאים אחרים שמאחדים אותנו, אבל אני גאה בכך שאנחנו מאוחדים גם סביב הכאב.

"לאורו אנחנו יושבים שנים" - מה זה אומר בדיוק? מצטיירת לי תמונה משונה של מלא אנשים בתוך בית שמואר בנרות זיכרון. לא ממש מבין מה הטענה פה, מה העובדות, מה הדמיון ומה רצה המשורר להביע.

"בתאריך שהורו לנו" - כלומר, היית מעדיף שיום הזיכרון יצויין על ידי כל אחד מתי שבא לו? לפתוח את הנושא למשאל עם? לשאול את חברי העמותה? מה בדיוק?

"מזילים דמעות על יפי-בלורית שלא הכרנו" - למרבה הצער כמעט כל אחד מכיר נופל אחד או יותר, עם או בלי בלורית, יפה או מכוערת. אבל כן, אני מאד מעריך את היכולת להתחבר לכאב של מישהו שאתה לא מכיר אישית, אבל יודע שהוא איבד את יקירו כדי להגן עליך. שוב, למה זה מוצג כמשהו שאינו חיובי?

"מפזמים שירים נוגים" - אני מבין שבטקסי יום הזיכרון שאתה רואה בעיני רוחך, הפלייליסט הוא גנגאם סטייל?

"ובעיקר – הנה מה טוב ומה נעים - מרגישים שאנחנו ביחד!" - טוב? כן. נעים? ממש לא.

"אנו-אנו משפחת השכול!" - כן. מה רע בזה? אני לא מתיימר חלילה להבין מה עובר על אם שכולה. בעזרת השם שלא אתנסה בזה לעולם. אבל בהחלט כואב לי על מי שנפל פה, כדי להגן עלי.
אפשר לשים סימן קריאה בסוף המשפט, זה לא הופך אותו לשלילי.

אבל כרגיל, ציניות היא מכשירו הטוב ביותר של הדמגוג.
בואו ניקח טענה שכולנו מסכימים עליה (נגיד שיש כזו בסלניוז): 5+3=8. סבבה?
עכשיו נכניס את זה למכונת הציניות:

"שנים חינכו אותנו לחשוב ששלוש ועוד חמש הם שמונה. יושב תלמיד מול המורה בכיתה, היא כותבת על הלוח, הוא מעתיק למחברת, האינפורמציה נצרבת במוח שלו, והכל נהדר! שמונה!
האח הידד!!
למישהו אכפת שמדובר במתמטיקה מיושנת, שאלו שהשתמשו בה היו אנשים שהבערת אש הייתה פסגת הטנלוגויה מבחינתם? לא ולא! שלוש וחמש הם שמונה. כך אמרה המורה!"

יכולתי להמשיך עוד אבל העיקרון העיתונאי הובן, אני חושב.



+1

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

צוד:
אני רק הבאתי את מה שכתבו היחצנים של הסרט בדף הפייסבוק שלו (כי משהו בפרטי ביקש זאת היות ואין לו פייסבוק. לא כתבתי זאת (מפתיע?).

אני שב ואומר, יש סרט דוקמנטרי שביים חבר שלי. לדעתי סרט טוב ששואל שאלות קשות ונתן לי הרגשה של "בוקס" בבטן. תרצה תראה, לא תרצה לא תראה.

חוץ מזה שאני חבר של הבמאי אין לי שום קשר לסרט.

_________________
ג'ינג'י: מאת מרים ילן שטקליס:
"... רבים הצבעים עמך אדוני, תכלת פרשת על פני השמים, ולאמא שלי חומות העיניים, ירוק לעלה ולורד ורד, או לבן או אדום ועוד יש ועוד! רבים הצבעים עמך אדוני יפים ומרובים! ולמה בראת לך ילדים צהובים, אדוני, צהובים?..."

אגב, רק רציתי לציין ש MEMORIAL DAY של האמריקאים, הוא בסופו של דבר, יום די שמח.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

וכך גם יהיה בישראל בעוד 50 - 100 שנה

_________________

זו אותה אומה שבה בייסבול הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר. לא דוגמא טובה.

_________________
it is better to burn out than to fade away, my my hey hey

אולי לא הובנתי נכון.
כשכתבי "אתה" התכוונתי למנסח הטקסט, לא בהכרח אליך.


מילא זה, הם בחרו כושי לנשיאות.
כושי! אפילו לא מוקה!

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

אני חושב שלפי ההגדרות המקוריות של גרשון, אובמה נופל תחת קטגוריית המוקה, לא ?

_________________
it is better to burn out than to fade away, my my hey hey

אובמה לגמריי מוקה, זו לא שאלה בכלל

ידעתי שתתקטננו

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

ניסיתי לעשות פולו אפ מוצלח לצוד אבל לא הצלחתי. במקום לקרוא את ההודעה שלי תחזרו תקראו את ההודעה של צוד.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

_________________
ג'ינג'י: מאת מרים ילן שטקליס:
"... רבים הצבעים עמך אדוני, תכלת פרשת על פני השמים, ולאמא שלי חומות העיניים, ירוק לעלה ולורד ורד, או לבן או אדום ועוד יש ועוד! רבים הצבעים עמך אדוני יפים ומרובים! ולמה בראת לך ילדים צהובים, אדוני, צהובים?..."

צפיתי בסרט אתמול בלילה.

סרט טוב, מרגש ומעורר מחשבה, אם כי אני חייב להודות שלא חשתי שום אגרוף בבטן הרכה ואני ממש לא חושב שהסרט יעורר פולמוס ציבורי.

הוא לא חידש הרבה. אלו קולות קיימים ואני לא חשתי עד היום נסיון משמעותי לדכא אותם.
קראתי עכשיו שוב את קידום הסרט שציטטת בתחילת הת'רד, והוא מוגזם ביותר ואכן נוטה לפלצנות כפי שציין נורטון. חבל.

_________________
it is better to burn out than to fade away, my my hey hey