ראשית: קידושין הלכתיים תקפים ב3 אפשרויות, כסף (=טבעת), שטר קידושין (=חוזה), וביאה, (=יחסי מין), לכן בעיקרון די בקיום יחסים כדי שיחולו הקידושין.
דא עקא, לצורך חלות הקידושין נדרש רצון בסיסי שהפעולה תהיה פעולה עבור קידושין ולא עבור קיום יחסים בעלמא, כמו כן נדרשים 2 עדים כדי לאשרר את הקידושין. כאן נכנס הכלל של: "אין אדם בועל בעילתו בעילת זנות", ההסבר שלו בגדול הוא כזה: חזקה על בני זוג המקיימים יחסים שהם מעדיפים שהפעולה תהיה במסגרת ממוסדת ביניהם ולא כפעולה מקרית בעלמא, די ברצון עקרוני זה כדי להגדיר "רצון לקידושין", אי לכך מבחינה הלכתית גרידא, כל בני זוג המנהלים מערכת זוגית שלא בהיחבא, מוגדרים כנשואים.
השאלה במקרה הנדון היא: 1. האם בימינו לאור שינוי ההתנהגות המינית, החזקה הזו (של אין אדם בועל בעילתו בעילת זנות) עדיין בתוקף. 2. היות ובני הזוג נישאו בצורה אחרת, האם אין כאן פעולה הסותרת את הגדרת קיום היחסים כקידושין מחודשים.
דעתי העניה: בקשר ל1, נכון שבימינו רוב בני האדם אינם נמנעים מקיום יחסים גם ללא קשר ממוסד, אבל במקרה של בני זוג שבחרו להינשא בכל מסגרת שהיא, החזקה חוזרת לתוקפה. בקשר ל2. אכן בעיה, תלוי בנסיבות, ובסיבת הבחירה בנישואין האזרחיים: האם היא בגלל רצון להימנע מבירוקרטיה, או שהיא כרוכה בענין אידיאולוגי.
ראוי לציין שהדעה הרואה בהם נשואים מבחינה הלכתית היא מחמירה מאוד, משום שנוצר מצב נדרשים גירושין הלכתיים כדי שילדיהם לא יהיו ממזרים במקרה של פרידה.
עשיתי כמיטב יכולתי כדי להבהיר את הענין, מקווה שלא סירבלתי אותו.
יש שמועות עקשניות על רבנים חרדיים המארגנים עדים פסולים לחתונה כדי שהקידושין לא יחולו, על מנת למנוע ממזרים בישראל.
|