איפשהו בסביבות גיל 7-8, אני וחברים מקימים אוהל על הדשא ותוך כדי משחק רצים סביב, הייתה שם יתד חלודה, הייתה שם הרגל שלי, הן נפגשו. זה הסתיים בחתך עמוק באורך של יותר מ-10 ס"מ, עד היום יש לי צלקת נאה ביותר על גב כף הרגל.
שנה מאוחר יותר, בערך, אני וחברים הולכים לרפת של הקיבוץ ומחליטים לזרוק אבנים לתעלה שמנקזת את החרא של הפרות, בתזמון מושלם אני עומד מאחורי חבר שבא לזרוק אבן וכשהוא מושך את היד לאחור הוא דופק לי את האבן ישר בגבה, למי שלא פתח אף פעם את הגבה כמו שצריך נסכם את זה בדם, המון המון דם.
לא ממש פציעה, אבל כמעט. בערך באותו גיל, אבא שלי, מח"ט של חטיבת שיריון במיל' מחליט שזה רעיון מצויין לקחת ילד שעוד לא הגיע לגיל 10 לתרגיל שיריון חטיבתי, האוגדונר היה שאול מופז, המקום הוא צאלים. נוסעים כל הלילה בג'יפ של מופז, מסביב טנקים יורים ומתמרנים, בסוף מגיע הבוקר, אנחנו נעמדים באיזו נקודה ופתאום טנק מחליט שזה רעיון טוב לירות עלינו, למזלנו ולא פחות מכך למזלה של הקריירה הצבאית והפוליטית של שאול מופז, הפגזים פוגעים כמה עשרות מטרים מאיתנו. אותי זרקו ישר לתוך טנק, אז אני לא זוכר יותר מדי מכל הסיפור, אבל נראה לי שאפשר לקרוא לו צאלים מינוס אחת או משהו כזה.
קצת קדימה, גיל 25, אני הולך לשחק כדורסל עם חברים, מתפרצת לרעים ואני נעמד מול השחקן עם הכדור, תוך כדי תנועה אחורה אני מעקם את הקרסול כששוב, בתזמון מושלם, השחקן עם הכדור דורך לי על הרגל המעוקמת עם כל המשקל שלו. איכשהו הצלחתי לדדות הביתה, למחרת כבר לא יכולת לקרב אפילו את הרגל לרצפה מרוב כאבים, זה עלה לי בשבועיים של גבס ובסך הכל בחודש וחצי של השבתה כמעט מוחלטת עד שיכולתי ללכת שוב כמו בנאדם.
|
