לשאלתך: המצב בשטחים: מדצמבר 87' אינתיפאדה- הפרות סדר המוניות, השלכות אבנים ובקבוקי תבערה על רכבים ישראליים בכבישים (ואז לא היו כבישים עוקפים). יד קשה של צה"ל- עוצר, כדורי גומי וכו'. מסביבות 91' החלו יותר פיגועי ירי לצד ירידה בהיקף הפרות הסדר. לפני דצמבר 87'- תקריות והתפרצויות מידי פעם בשנים הקודמות שהלכו וגברו ככל שהתקרבה 1987 לסיומה. זה כלל גם פיגועי סכינאות ובקבוקי תבערה שהובילו גם למותם של ישראלים (סרן רון טל שנורה בעזה בקיץ 87', בקבוק התבערה על משפחת מוזס באפריל 87', רצח 2 ישראלים בסתיו 86' בשוק בעזה, רצח לוחם מג"ב בינואר 86' בשכם, ועוד). למרות זאת, בצורה גסה אפשר לומר שעד סוף 87' הייתה תנועה ישראלית בשטחים לא רק של מתנחלים אלא גם של ישראלים שהלכו לעשות קניות בשווקים של הערים הפלסטיניות (אני זוכר את עצמי בתור ילד קטן בקלקיליה בסוף 87', או נוסע עם ההורים שלי וחברים שלהם לבית של פועל של חברים שלהם שגר בקיביא, אי שם ב-1986 בערך). האינתיפאדה הוציאה את מרבית הישראלים מהשטחים.
בשטחי הקו הירוק: מסביבות 89' ואילך - פיגועי סכינאות שקטלו לא מעט ישראלים. נק' שיא שליליות: הפיגועים לפני בחירות 92' והזכור שבהם- רצח הנערה הלנה ראפ בבת ים שהוציא אלפי בת ימים זועמים לרחובות , מרץ 93'- "מרץ האדום" בו היו פיגועי סכינאות וירי רבים לא רק בתחומי הקו הירוק אלא גם בתוך השטחים. התחושה אז הייתה שהממשלה מאבדת שליטה. לפני 89'- פיגועי סכינאות ומטעני חבלה בכמות מופחתת ממה שהיה מ-89/90 ואילך, אך בהחלט היו כאלו. נק' שחורה לציון בתקופה ההיא: גל הפיגועים של סתיו 1985 שכלל מס' מעשי רצח של ישראלים באתרי טבע (מה שהוביל למהומות קשות בעפולה, למשל).
לגביי סדר יום אזרחי: כמויות של פלסטינאים אשר עובדים בישראל, לרובם אסור היה לשהות בישראל בשעות הלילה, אולם כמובן שרבים עשו זאת במקומות שונים ומשונים. לא הייתה הפרדה כמובן פיזית בין השטחים לישראל ולמעשה, גם לא היו מחסומים ועמדות ביקורת באופן קבוע על הכבישים, כך שאם היית נוסע בכביש מסוים שחוצה את הקו הירוק לא היית יודע שחצית אותו , אלא רק אם היית רואה שהשלטי דרכים היו כתובים בנוסף גם בערבית. למעט מקרי עוצר ומקרים מיוחדים הייתה תנועה שוטפת של רכבים פלסטינאים לתחומי הקו הירוק כך שהיית יכול לראות בתחומי הקו הירוק למשל לא מעט מכוניות פלסטינאיות (מספרים כחולים מהגדה, לבנים מעזה). המגע היה הרבה יותר יום יומי והרבה יותר נפוץ מהיום בין ישראלים לפלסטינאים בתקופה ההיא. כתוצאה ממכת הסכינאות של 92/93 החלו בממשלה להגביל את כניסות הפלסטינאים לישראל ובוטל כמדומני האישור הגורף לשהות בתחומי הקו הירוק למי שאין לו רשיון לכך (רשיון שהחל סביב 1972). כמו כן החלו אז עמדות הביקורת הקבועות בכבישים החוצים את הקו הירוק. למעשה, מימי אוסלו, בצורה גסה, החל תהליך היפרדות בין האוכלוסיות ברמה היום יומית. השליטה בשטחים: ממשל צבאי שחלקו היה "סמי" אזרחי באמצעות המנהל האזרחי שהוקם ב-1981. עד 1988 היו שוטרים פלסטינאים בשירות משטרת ישראל לתפקידי שיטור וסדר ציבורי בשטחים. השליטה של ישראל הייתה כמובן מלאה- מערכת החינוך, תשתיות, מיסים והכל.
לגביי כמויות הרוגים: הלכתי כאן על ויקיפדיה, וממה שאני יודע המספרים די תואמים את המציאות פלוס מינוס. ב-9 השנים שעד האינתיפדה הראשונה היו 114 הרוגים. רובם כמובן קשורים לטרור הפלסטיני/שטחים, אולם חלק קטן מהם נהרגו כתוצאה מפעולות טרור בגזרות אחרות, כמו: חו"ל, וקטיושות מגבול לבנון. ב-5 שנות האינתיפאדה הראשונות לפי ויקיפדיה נרצחו 155 ישראלים. לאחר אוסלו (ספטמבר 93' ואילך): לפי אתר שב"כ, בשנים 94-96 נהרגו 188 ישראלים כולל כוחות הבטחון. לגביי שנת 93' יש מספר העומד על 49 הרוגים, אולם ללא חלוקה בתקופה שלפני ספטמבר 93' ולאחריו. לפי ויקיפדיה, בין ספטמבר 93' לספטמבר 95' נהרגו 164 ישראלים. השנים 97-99 היו שקטות יחסית: ב-97' נהרגו 22 ישראלים, ב-98' נהרגו 11 וב-1999: 4.
נערך לאחרונה על ידי oren_80 בתאריך א' אוקטובר 20, 2013 1:16 pm, נערך פעם אחת בסך הכל.
|