|
- ידעתי שמצטייר שאני אסתור את עצמי כבר בזמן שכתבתי את זה, ואז ועכשיו אני מבין שכנראה הויכוח שלנו, בבסיסו הראשוני, לא היה כל כך מובן, כי כנראה דיברנו על הגדרות שונות.
אני פשוט דיברתי מבחינתי על השחקן הממוצע האפריקאי, שמשחק בליגות המקומיות (כן, אני רואה גם את זה לפעמים, יש לי חבר-סוכן שצופה בקלטות משם תדירות), ועל השחקנים הממוצעים שמשחקים בנבחרות ובליגות באירופה, לא הכוכבים הגדולים, ובחרתי להתעלם מהם, כיוצאים מן הכלל שלא מעידים על הכלל. את זה גם כתבתי, בערך, בהודעה האחרונה בנושא.
ואתה יודע מה? כנראה שטעיתי בגישה הזאת, איתה נכנסתי לנושא, ואתה כנראה צודק בנושא -
אפשר להגיד שהכדורגל האפריקאי הלך אחורה בכל נושא הטכניקה האישית גם בגלל שאין שם יותר את אותה כמות כוכבים כפי שהיה בעבר,
ולא רק זה, במחשבה שנייה נראה לי שאתה צודק גם בנושא השחקן האפריקאי הבינוני של אז והיום.
הסיבה שאני מוצא לזה, מאוד מעניינת לטעמי :
ההבדל התהומי בין הדרך בה גדל השחקן האפריקאי שהפציע בשנות ה-90,
לדרך שהשחקן האפריקאי של ימינו עבר בצעירותו.
מה היה אז ?
כמעט כל אחד ואחד מהשחקנים האפריקאים, המוצלחים ואלה שלא, למד לשחק בצורה חופשית. הילד לא ידע מה זה טקטיקה קבוצתית עד שהגיע לקבוצה מקומית בוגרת בגיל 17-18, וגם זה לפעמים לא, לפעמים לא שמע על טקטיקה עד שלא הגיע לאירופה.
הוא שיחק כל החיים שלו ברחובות, בלי מאמן על הראש, וגם כשהיה לו מאמן בקבוצת ילדים ונוער ואפילו בוגרים -עד כמה שאני יודע - הוראות קבוצתיות לא היו בלקסיקון. שחקני התקפה צריכים לקחת את הכדור וליצור איתו דברים מעניינים.
מה עם השחקנים של הדור החדש ?
רבים מהם, אלה שמזוהים ככשרונות במשחקי הרחוב או בקבוצות המקומיות של הליטל-ליג, נאספים כבר בגיל 8-10 למועדוני כדורגל ל"פיתוח צעירים", בין אם של יזמים וקבוצות מקומיות, בין אם מועדונים בתמיכה אירופאית, כאלה יש כיום הרבה מאוד ברחבי היבשת.
חלק גדול מהם, בטח אלה שמסומנים ככשרוניים ביותר, עברו לאירופה בגיל מאוד צעיר. אלה שחקני הביניים, אחרי שהתחילה מהפכת הבאת האפריקאים הטובים בגיל צעיר ככל הניתן, הרבה לפני שפרצו לתודעה העולמית, ולפני החוקים המגבילים מאוד שיצרו בפיפ"א למעבר של שחקנים מתחת לגיל 18 ממדינה למדינה.
מה זה יצר כולנו יכולים לראות היום. אחרי שבשנות ה-90 הייתה דעה חזקה שהאפריקאים הולכים להיות כוח חזק מאוד בכדורגל העולמי, כמו הדרום-אמריקאים, היום הם לא בספירה הזאת בכלל.
אבל זה לא רק זה, לא רק "דיכוי הכישרון הגולמי של השחקן האפריקאי ע"י האירופאי המתוכנת", כי הרי האירופאים דווקא עשו כברת דרך בכל הנוגע להטמעת יכולות טכניות בשחקניהם הצעירים, והיית מצפה שבעקבות האירופאיות שהשתלטה על חלקים נרחבים בכדורגל האפריקאי, דווקא יהיה שיפור בכל הנוגע ליכולות המסירה של שחקנים, ועצירת כדור, והגבהה בתנועה, וכדומה.
דבר נוסף שהתרחש, מעט מתחת לראדאר, זה המון שחקנים שנעלמו בדרך בגלל שהוציאו אותם מהסביבה שלהם והם פשוט לא הצליחו לתפקד בסביבה החדשה, ועד שחזרו לסביבה המתאימה להם להתפתחות האישית זה כבר היה מאוחר מדי.
היו לא מעט סיפורים במהלך השנים על שחקנים כאלה, והם רק קצה הקרחון לטעמי, כי לא יספרו לך על כל ילד כזה. מספרים רק על אלה עם הסיפור שיכול להיות תקשורתי ולהוציא רגש מהצופים/קוראים. מעבר לסיפורים קורעי הלב, חייבים להיות עוד אלפים של שחקנים מהדור הזה, עם סיפורים קצת פחות קורעי לב,
אבל עדיין סיפור של המוני כדורגלנים אפריקאים מוכשרים, כנראה מהמוכשרים ביותר בתקופת זמן מסויימת בצעירותם,
שעברו מביתם ושכונתם, בגיל מאוד-מאוד-צעיר, ועברו לשחק (שלא נאמר להיות רכוש ) בבית ספר איזורי נחשב לכדורגלנים צעירים (כאמור, רבים שכאלה במימון אירופאי), או במועדון נוער מקומי נחשב, או בכלל לאירופה, לפנימייה של קבוצת הכדורגל שהסקאוט איתר למענה את השחקן.
להיעקר מהבית, בגיל צעיר, זה לא משהו שמתאים לכל ילד. רבים מהם פשוט קרסו מנטלית, ובשל כך לא יכלו להתפתח כראוי בשנים הקריטיות לפיתוח שחקן כדורגל.
כן, יש כמובן דוגמאות רבות לכדורגלנים שעברו מדינה בילדותם והצליחו בענק, הדוגמא המוכרת ביותר זה ליאו מסי כמובן (למרות שהוא דוגמא רעה לנושא, כי הוא ילד לבן שעבר למדינה לבנה ושפת האם שלו זהה לשפת המקומיים. טוב, להוציא קטלאנית, וגם עבר עם אביו).
אבל אם נעשו מחקרים בעבר (ואם לא, זה נושא מצויין לאחד שכזה), אני משוכנע שהם הצביעו על מספר גדול הרבה יותר של ילדים שנעקרו מביתם ולא הצליחו להפוך לכדורגלנים ראויים (ונכון שצריכה להיות סטיית-תקן, כי גם כך רוב שחקני קבוצות הנוער לא הופכים לכדורגלנים ראויים, אבל כאן צריכה להיכנס גם התנייה- שלרוב מדובר כאן בשחקנים המוכשרים ביותר מבין בני גילם, כי אלה הילדים שמאותרים ועוברים לקבוצות המחוז או לאירופה.
אז מחקר כזה היה צריך להראות את האחוז הממוצע של שחקני הרכב בקבוצות נוער מאוד רציניות שלא הופכים לשחקני בוגרים ראויים -
ואז להראות את המספר של הילדים האפריקאים שעזבו את סביבתם בגיל צעיר בגלל הכדורגל, ואת ההבדלים בין המספרים. לדעתי הם יהיו תהומיים, לרעת האפריקאים כמובן.
אני לא אומר שהשיטה האירופאית האיומה הרסה את הכדורגל האפריקאי השורשי.
חלילה, אני הרי טוען בתוקף שבכדורגל האירופאי יש התפתחות מדהימה משנות ה-90 להיום בכל הקשור לטכניקה האישית של כלל השחקנים.
לעבוד עם השחקנים שלהם הם יודעים באירופה, הם הכי טובים בזה בעולם.
אני טוען, שהשיטה האירופאית לא יכולה לעבוד על חלק גדול מהאפריקאים,
בדיוק כמו שהיא לא יכולה לעבוד על חלק גדול מהדרום אמריקאים,
בדיוק כמו שהשיטות האלה לא יכולות לעבוד ברוב מדינות אירופה.
למה?
כי להם, בהכללה, מתאים ככה,
ולהם מתאים ככה.
זהו, הכי פשוט. זאת האישיות של האנשים.
אם דרך משחק ברחוב ובקבוצות סופר-חובבניות גדלו באפריקה סוללת כוכבי-על לשנות ה-90,
ודרך משחק בקבוצות עם תוכניות עבודה גדל שם דור שחקנים מאוד-מאוד בינוני,
כנראה שלדור הבא כדאי לתת לגדול ולהתפתח בצורה שדומה הרבה יותר לדור הראשון.
- לגבי הנושא השני, אני עדיין טוען בתוקף שהיום שחקני הגנה אירופאיים פוגשים בתדירות הרבה-הרבה יותר גבוהה שחקנים פנטזיונרים, מאשר הם פגשו בשנות ה-90. אבל אני לא רוצה להתעסק בזה, כי לדעתי הדיון שהתחיל עכשיו, על הסיבות להתדרדרות של הכדורגל האפריקאי, הרבה-הרבה-הרבה יותר מעניין.
עריכה - בעצם אפשר להמשיך לדון בזה כאן. את הדיון על האפריקאים אני רוצה להעביר לתר'ד משלו, זה נושא מעניין ויכול להתפתח דיון מעניין ורב מידע בתר'ד ייעודי, כאן זה ייבלע.
_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
