אגב, לא צריך להבין פוטבול כדי להעריך נכון את מה שווילסון עשה במשחק הזה, כי הדבר המרשים לא היה קשור למהלכי פוטבול. מה שמרשים זה שילד בעונתו השלישית בליגה נכנס למצב הכי מלחיץ שיכול להיות בספורט, בבית, במשחק הכי חשוב של העונה, והוא משחק פשוט מסריח, הכי נורא שיכול להיות במשך 3 רבעים ויותר, ואז יוצא ממנו כאילו לא קרה כלום. כדי להעריך את זה תחשוב על לברון ג'יימס וכל הניסיון שלו, שכשהוא קיבל בראש נגד דאלאס הוא ברח אחורה וחיכה שהמשחק ייגמר. זה מה שהיה מצופה מילד כמו ווילסון במחצית השניה של המשחק הזה, שיהיה שבור ומדוכדך מההופעה האיומה שלו, שיאבד את כל הביטחון העצמי שאי פעם היה לו ושרק ייתפלל שהסיוט הזה ייגמר לו כבר. כך היה מרגיש כמעט כל QB בליגה, המנוסים או הילדים. במצב כזה המשחק היה נגמר 40 הפרש וכולם היו מדברים עכשיו על מה הייתה עושה סיאטל הזאת אם רק היה לה QB טוב ומנוסה. אבל רק ווינר עצום כמו ווילסון יכול לעמוד על הרגליים אחרי כל מה שעבר שם, לעשות מהלכים נכונים ולהעמיד את הקבוצה שלו במצב שבכלל היה לה סיכוי לגנוב הארכה בסוף, ואז הוא עוד נתן מסירה מושלמת ברגע המושלם עם קריאת הגנה מושלמת מצידו כדי לנצח את המשחק. שוב, זה לא היה מהלך כ-ז-ה גדול, אבל מה שהיה באמת גדול במהלך זה שהוא הגיע אחרי יום כ"כ גרוע של ווילסון, עד שאתה מצפה ממנו בכלל לא לסמוך על עצמו במהלך הזה, כי אחרים היו אומרים לעצמם שהם לא קוראים נכון את המהלך גם עכשיו, כמו שבקודמים הם לא קראו נכון ונחטפו. זה היה רגע כ"כ גדול מנטלית, כי בעצם אם במהלך הזה הוא אכן שוב לא קרא נכון ונחטף, בהארכה זה כבר היה גומר לו את המשחק. אף אחד לא חשב שהוא ינסה עוד "ביג-פליי" במשחק הזה, בדיוק בגלל מה שכתבתי, שאתה כבר לא מצפה שיהיה לו את הקאהונס בכלל להאמין בעצמו שהפעם הוא כן יעשה את זה נכון, אחרי כל הכשלונות באותו הערב.
_________________ אלון: 5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.
|