הי זאת שלי, אסכם את פרשת הראיון הדוחה והמיותר עם האנס הלא מנומס ארז אפרתי.
קבלנו זמן מסך נדיב והצצה לנפשו העדינה והמיוסרת של אדם שהתנהג כחיית פרא אלימה.
קבלנו לגיטימציה לתוקפן והזדהות עם צערו וכאבו.
קיבלנו יריקה בפרצופה של הבחורה שהותקפה משום מקום באלימות מטורפת, ובפרצופן של קורבנות אלימות מינית בכלל.
קיבלנו את נסלי ברדה, עיתונאית נבונה ומוערכת בדרך כלל, במסע הופעות נרחב שבו היא עוסקת בנושא הכאילו פילוסופי אם ראוי או לא ראוי לראיין פושעים מגעילים ולהפוך אותם לכוכבי פריים טיים, ומסבירה בשפה נפתלת שזה תפקידה כעיתונאית, לשמוע ו"לחקור" (כן, לחקור!) איך זה קורה לאדם "נורמטיבי", "אחד משלנו" "בן טובים".
קיבלנו שוב ריענון למושג מהו "נורמטיבי" "אחד משלנו" ו"בן טובים" (אשכנזי, קצין בצה"ל, עם נפש מורכבת, בניגוד ל"ערס" מצוי שהולך ואונס נשים חופשי ואז הוא פחות מעניין).
קבלנו רמז עבה שאם זה קרה ל"אחד משלנו" זה יכול לקרות לכל אחד. זו גישה מבחילה ומקוממת מהרבה סיבות, אבל בעיקר כי היא מכתימה לחינם את כל הגברים והיא שגויה ומסולפת עובדתית: הרוב הכמעט מוחלט של הגברים לא יתנפלו על אשה כמו בבון משוגע ויאנסו אותה.
קיבלנו עוד ראיון, צהוב צהוב ולא מוסרי, מחופש קלות לראיון נוקב, בסדרה ארוכה ארוכה של ראיונות עם פושעים דוחים, שהפריים טיים הטלוויזיוני לא מתאפק מלהביא, ולא משנה מי המגיש/ה העורכ/ת או הכתב/ת.
קבלנו עוד כמה שנשבעות עכשיו לעצמן שאם זה יקרה להן הן לא יתלוננו לעולם. וזה מאוד מעציב אותי.
ואסיים בקטע מהפוסט שהעלתה הנאנסת דרך פרקליטתה:
"... את הולכת ברחוב בלילה, ופתאום ללא שום התרעה מוקדמת, מישהו גורר אותך בכח לפינה חשוכה, מפשיט אותך, מרביץ בך בעוצמות שבחיים לא הרגשת ומאיים עליך שאם רק תשמיעי קול הוא יהרוג אותך. קשה לדמיין את זה, הא? אז לי זה קרה. לפני חמש שנים יצאתי מדירה של חבר בחושך לבד נכנסתי לרכב של הוריי ובאתי להתניע, ארז אפרתי הופיע בחלון, פתח את הדלת וגרר אותי מתוכו. הוא זרק אותי לבוץ של גדות הירקון, השכיב אותי עם פניי לבוץ, קרע ממני את שמלתי והוריד את גרביוני ותחתוניי, הוא הרביץ בי בחוזקה עד שאיבדתי את ההכרה. ראיתי את המוות בעיניי.
תפסו אותו, עם התחתונים למטה, וזו לא רק צורת דיבור, תפסו אותו עם תחתוניו ומכנסיו מופשלים, אך פה הסיוט לא נגמר. זה לא מנע ממנו להכחיש ולהמציא כל סיפור אפשרי. מאלכוהול מזויף עד למחשבה שאני מחבלת מסוכנת (שהרי הפרוטוקול הצבאי מורה קודם על אינוס המחבלת לפני ניטרולה)...
... תנסו שנייה לדמיין את אחותכם או זוגתכם שוכבת שם בבוץ של גדות הירקון במקומי עם התחתונים למטה שאיבר מינו עליהן, שכל מה שמפריד בינו לבין ביצוע האונס הוא אותו מלאך בדמות מאבטח שהגיע למקום כששמע אותי זועקת. מלח הארץ שלכם ענה למלאך שלי שאני חברה שלו ושהכל בסדר, אני שוכבת ככה בבוץ מרצון. אך המלאך שלי לא הרפה והאנס ברח לו עם תחתוניו מופשלים... בכוחות באמת אחרונים אני כותבת את זה ומקווה שבזעקתי זו יצלצלו הפעמונים במקומות הנכונים..."
ובכן, הפעמונים לא צלצלו.