פאפאלוקס כתב:
אני אמנם לא דתי, אלא ''מסורתי'', ובתכלס ממש לא מפריע לי לדעת שיש אנשים שאוכלים חמץ ושאר מאכלות אסורים פרט לאיסור ההלכתי האובייקטיבי שאוסר עליי לראות חמץ. כך שאני לא אשב במסעדה עם מישהו שיזמין כריך ג'בטה, לא בגלל שהמעשה שלו פוגע בי אלא כי אסור לי (ובואו לא ניכנס לשאלת הגבולות הדתיים שכל אדם מציב לעצמו). אז אני כן חושב שלא יזיק לכופרים שינהגו לפנים משורת הדין וינסו להימנע מאכילת חמץ בפרהסיה, מהטעם שהם מסתובבים בחברת אנשים שכן שומרים. באותה מידה אני יכול להעיד על עצמי שביום השואה וביום הזיכרון אני אף פעם לא עומד בצפירה, כי היא חסרת משמעות לחלוטין בעיניי (לא מסיבות דתיות), אבל כשאני נמצא בסביבת אנשים, למשל סתם באמצע הרחוב, אני עומד.
למען הסר ספק, אני לא חושב שוויתור על אכילת חמץ בפרהסיה הוא ביג דיל ואין לי שום רצון לנפנף חמץ מול אנשים שזה מפריע להם, בדיוק כמו שאני לא אוכל בחוץ ביום כיפור מול אנשים רעבים.
זה בעיני עניין של נימוס וחיים בחברה.
אתה מעלה כאן סוגייה הרבה יותר בעייתית מחמץ בפסח.
האם זה שאסור לך לראות חמץ צריך לעניין מישהו בכלל?
אם הדת של פלוני תאסור עליו לראות אנשים בבגדים קצרים, אז נאסור בגדים קצרים בציבור?
אם הדת שלך תאסור לראות אלכוהול או חזיר אז נסגור את חנויות האלכוהול ונסיר אלכוהול מהמדפים בסופרים ובמרכולים?
היכן עובר הקו שבו זה שמשהו מפריע לך או נוגד את דתך לא עובר בחשיבותו את ההפרעה של המגבלה שלך לחופש של האדם שמולך?
מי החליט שאתה או מישהו אחר יקבע היכן הקו עובר?
כל עוד שאין אלימות או נזק פיזי אני בכלל לא בטוח שזכותך לשמור על מצוותיך גדולה מהזכות של אדם אחר לקיים את חייו כרצונו.
עריצות המיעוט היא לא פחות בעייתית מחוסר סובלנות כלפי אותו מיעוט.
אחרת כל אירופה הייתה כבר חייה לפי חוקיי שארייה.
)