כתבתי תגובה מפורטת שלא נשלחה. באסה.
הגרפים לא מספקים מספיק מידע, מסכימה. אנסה להשיג את הנתונים המקוריים, אך הסברתי כבר היכן ניתן להשיג אותם ועוד הרבה מידע, סרטונים, ראיונות ותיעוד של הרקע למחאה ושל המחאה. נראה לי שזה מנוגד לכללי הפורום לפרסם פה קישורים שכאלה, אז מי שמעוניין, אפנה אותו פרטית לכך.
לגבי שירותי הרפואה הדחופה - ממש לא מסכימה, תומר. אני חושבת שאתה לא מודע למה שקורה בקריית שמונה ובאזור. קצת רקע:
http://news.walla.co.il/item/2796766http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/716/103.htmlרק בשבוע שעבר בן של קולגה שלי פתח את הראש בשעה הלא נכונה (סביב 18:00 בערב), ולא היה לאן לפנות - פרט לבי"ח זיו בצפת. אז הם עלו איתו, מדמם והיסטרי (מי שפתח ראש יודע שזה יותר מלחיץ מבאמת מסוכן, אבל בכל זאת מפחיד לילד) לצפת. זאת נסיעה שלוקחת לפחות חצי שעה באין תנועה, ולרוב 40 דקות. אם מישהו נפצע באזור הזה באופן מסכן חיים או בעל השלכה לצמיתות בפונקציה של זמן, או חלילה חווה התקף לב/לידה שהסתבכה - וזה קורה בשעה הלא נכונה - באסה לו. שיסתדר, שיתפלל, שישתדל לשרוד, או שימות. זה פשוט ככה פה. אם מישהו צריך לעבור טיפולים כימותרפיים - הכי קרוב זה חיפה. סע לפחות שעתיים לטיפולים. זה מה יש.
זה גם לא נכון שאפשר למצוא פה תעסוקה מכל סוג. יש פה גם בעיה של מגוון וגם של כמות משרות - אין מספיק לאוכלוסייה שכאן, ואין מספיק בשביל שהיישובים פה יגדלו. מגמת ההגירה השלילית מהאזור היא לא מקרית. ומי שעוזבים הם האנשים הצעירים, החזקים, בעלי הפוטנציאל למנף את האזור בכוח האנושי. השנה סיימתי תואר בתל חי, וכשלושת רבעי מחבריי היו שמחים להשאר פה (לפי סקרים של אגודת הסטודנטים, כ-70 אחוז מהסטודנטים בתל חי היו מעדיפים להשאר באזור, אך עוזבים בשל בעיית תעסוקה). הבעיה היא שאין להם במה לעבוד כאן. אני חווה זאת על בשרי בעצמי. קשה מאוד למצוא תעסוקה. עסקים לא מגיעים לפה. אפילו כשמדברים על הטבות מס לעסקים - הדיפרנציאליות נעצרת ביקנעם (היא שווה ליקנעם ולקריית שמונה, אז למה שמישהו ירצה לבוא לכאן אם אפשר שם לקבל את אותו הדבר?). גם זה משהו שצריך להשתנות. שיתנו הטבות הולכות וגדלות ככל שמעמיקים לתוך הפריפריה.
יש פער בין מה שהממשלה מצהירה לגבי חשיבות הגליל וההתיישבות פה (ההיסטורית והעכשווית) וההשקעה האפסית שיש כאן מצד הממשלה. כולם אוהבים לבוא לפה כדי לנפוש ולחפש, לטייל, אך כל מה שיש לעסקים המקומיים להציע תלוי על חוט השערה כי הרוב פה על קרקע לא יציבה מבחינה כלכלית. לתושבים יש כוח קנייה מוחלש, אבל חייבים להעלות פה את המחירים. נהייה פה בלתי אפשרי לחיות. הממשלה כן השקיעה (וטוב שכך) הרבה כספים בנגב, ונבנו שם מרכזי תעסוקה משמעותיים שתרמו לפיתוח של אזורים בנגב. גם באר שבע מאוד התפתחה - נכון, גם בגלל התחבורה הציבורית והאוניברסיטה, אבל בעיקר - הושקעו בה כספים מצד הממשלה. וזה שטויות שאין כסף להעביר. בקלות הממשלה מזרימה כספים לקריית ארבע (פריפריה, או לא?), אבל קריית שמונה מקבלת 0 אחד גדול.
הבעיה המרכזית פה פעם הייתה תרבות המסכנות - "תתנו לי", "תעשו לי". עכשיו יש פה תנועה של צעירים שרוצים להחזיר את צעירי הגליל הבייתה, או להשאיר את אלה שמתאהבים בגליל - ויש בה הרבה אנשים מוכשרים שרוצים לעשות. כן, מגיע להם, מגיע לנו (כמו כל אזרח אחר במדינה - שמקבל הרבה יותר תמיכה בממוצע ממה שמקבלים פה), אבל לא ממקום של מסכנות ושל שפיכת כספים - אלא ממקום של יוזמה והצהרת כוונות, נכונות לעשות ולפתח. אני חושבת שכן חשוב למדינה לדאוג לחוליות החלשות שבה, ובמקרה הזה, למוחלשות (על ידי הממשלה, במידה רבה). הפריפריה אף פעם לא תהיה המרכז, אבל השאיפה היא לקרב ביניהן מבחינת איכות ורמת החיים. הצפון מלא פוטנציאל - בשטח, בנוף מדהים, באנשים איכותיים שרוצים ליצור פה עתיד לילדים שלהם (שנכון להיום, סטטיסטית, סביר שיעברו למרכז - כי אין להם מה לחפש פה אם הם רוצים לגמור את החודש). פוטנציאל כזה צריך לטפח, וזו האחריות של הממשלה. לא סתם הכינו את התכנית הזו לפיתוח מנועי צמיחה. הייתה כבר הבנה בממשלה שתכנית כזו נחוצה והכרחית - אבל הפילו אותה, כרגיל, בגלל משחקים פוליטיים. יש אנשים אחרים שיותר משתלם לתת להם את הכסף כי יש להם יותר כוח מנדטורי.