סל ניוז

קצת באיחור, אני יודע.

מארק וויליאמס אלוף בפעם השלישית (לא שעקבתי אחרי הפעמיים הקודמות, בכל זאת לפני 15 שנה), הגמר היה אחד מאירועי הספורט הכי מרגשים שאני זוכר ותסריט הוליוודי קיטשי שלא היה עובר ביקורת עורכים מינימלית.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

כבר לא רואה סנוקר (כי קשה באמריקה), אבל עקבתי אחרי ה PBP. מאד שמח על זה, היגינס צבר הרבה אויבים בגלל מכירות משחקים, ואת מרק ווליאמס קשישא תמיד אהבתי. באופן כללי, ראיתי אותו מנצח בגמרים ב 2000 וב 2003, וזה מדהים שאפשר לעשות את זה 15 שנים אחר כך שוב.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

לא רק הגמר, כל האליפות הזו היתה אחת המרגשות שאני זוכר.
התלבטתי אם לכתוב כאן כבר מהשלבים הראשונים... קצת מצטער שלא עשיתי כך... אני פחות ורבלי לאחרונה....

הסיפור של ויליאמס באמת מדהים. במשך שנים הוא בכלל לא היה בצמרת. עשה הבלחות אבל לא הצליח ממש להגיע חזרה לרמה הגבוהה של ימי תחילת המילניום... בשנה שעברה הוא עף במוקדמות.
הוא שקל לפרוש מסנוקר ואשתו שכנעה אותו למשוך עוד קצת בעיקר כי לא רצתה לראות אותו הופך לבטטת כורסא....
היתה לו שנה לא רעה בסבב, עם זכיה בשני טורנירים. ראיתי אותו כמה פעמים במהלך השנה והוא היה טוב אבל לא יציב
הוא כל כך לא האמין שיש לו סיכוי השנה, שאחרי ההעפלה לרבע הגמר הוא זרק בראיון שאם הוא לוקח את האליפות השנה הוא מגיע ערום למסיבת העיתונאים... תמונות קשות. לא לבעלי לב חלש...

חצי הגמר של ויליאמס מול הוקינס היה מרתק ומרגש, כשלקראת הסיום הרמה הגבוהה נעלמה ושניהם קרסו לתוך רצפי טעויות של התרגשות ועייפות.
הגמר היה באמת מדהים. לא זכור לי גמר צמוד שהיו בו כל כך הרבה רצפי פריימים של שני השחקנים. כשהיגינס חזר בערב מ15-10 ל15-15 הייתי בטוח שויליאמס יקרוס תחת הלחץ, אבל בניגוד לחצי הגמר הוא הצליח לשמור על הרמה עלה ל17-15 ובפריים הבא הגיע לכדור נצחון בטורניר אותו הוא החטיא ואיפשר להיגינס לזכות בפריים....
גם בפריים האחרון הוא לא הצליח לסגור את זה הרמטית אבל היגינס תחת הלחץ לא הצליח לחזור... גמר לפנתיאון!

_________________
it is better to burn out than to fade away, my my hey hey

היה סיום מטורף, כבר חשבתי שכל הפורום נשר אבל מסתבר שלא.
וויליאמס עשה טעות אחרי טעות, כבר זה היה נראה שסנוקר משחקים 90 דקות ובסוף וויליאמס מחמיץ כדור שמשאיר את הפריים ליריב.
גם היתה לו בחירה נוראית של מכות, הוא נפל שוב ושוב בכדורים ארוכים.
אבל הסוף, וואו. אחרי ההחמצה של הכדור הורוד הוא פשוט נהיה אדום מרוב מבוכה/עצבים/בושה. שמחתי שהוא זה שניצח בסוף, ממש הגיע לו (אם כי קיוויתי שזו השנה של הוקינס).

קורה ששחקנים נהנים מפולס פתאומי ביכולת אחרי שנות דשדוש. ע"ע אלן מקמאנוס, מארק קינג ואנתוני המילטון. יש גם שחקנים ששומרים על רמה לתוך שנות הארבעים שלהם, אבל אלה תמיד שחקני סייפטי טובים, שחיים מברייקים קצרים ומשחק טקטי (או לפחות כאלה שאימצו את הסגנון הזה כמו סטיב דיוויס, פיטר אבדון וכמעט כל יתר בינוניי הטור שממשיכים לסחוב בטופ 64). מארק וויליאמס בשיאו היה הלונג-פוטר הטוב בעולם, אפשר היה להשאיר אדום על השולחן ולהיות די בטוח שהפריים גמור, וכמו כל שחקן התקפה גדול - ברגע שהראיה קצת נחלשה, היד טיפה איבדה יציבות והבטחון הלך - הקריירה שלו די נגמרה. העובדה שהוא לקח את האליפות הזו באמצעות הכלים הישנים שלו, בגיל 43, היא אנומליה מוחלטת בעיניי.

_________________
"היינו במלון בפאריז ופתאום שמעתי דפיקה בדלת ב-3 בלילה. פתחתי את הדלת וראיתי את שמעון מזרחי שפקד עלי: 'נשק אותי'. לא הבנתי מה הוא רוצה, אבל הוא התעקש, אז נישקתי אותו".