נגמר התואר, נגמרו התירוצים. סנוקר.
תאריכים: 31/7-16/8, היכל הקרוסיבל בשפילד. שידורים: יורוספורט ו-BBC
הטורניר יהיה אירוע הספורט הראשון בבריטניה שבו מורשית כניסת קהל (מצומצמת) למתחם סגור, ואחד מאירועי הספורט הראשונים הנפתחים לקהל באופן כללי כצעד נוסף לקראת הסרת מגבלות מורחבת שמתוכננת לקראת הסתיו. חלק מהשחקנים הביעו את חוסר שביעות רצונם מההחלטה. יהיה מעניין לראות באיזה כושר יגיעו השחקנים אחרי כמה חודשים של הפסקה. טורניר אחד התקיים בכל זאת בסוף יוני, בלי קהל כמובן, אבל הוא כלל רק את 8 השחקנים הבכירים והזכייה הגורפת בו של סטיבן מגוויר (שלא זכה בכלום 7 שנים) מעידה על הקושי לחזות מה יקרה באליפות, במיוחד תחת פחות לחץ קהל מהרגיל.
נפלו במוקדמות: גריים דוט (אלוף 2006), קן דוהרטי (אלוף 1997 שהודח למעשה מהסבב), ג'ימי ווייט (שדווקא עבר שני סיבובים), לוקה ברסל, אלי קרטר, ג'ו פרי. פיטר אבדון פרש במהלך העונה. המון שחקנים סינים שלא הגיעו. ג'יימס קייהיל שניצח אשתקד את רוני בסיבוב הראשון הפסיד לבן מרטנס בן ה-15 שאמור להיות הבטחה גדולה, אבל גם הוא נפל בהמשך.
(1) ג'אד טראמפ – (26) טום פורד טראמפ הוא האלוף המכהן והוא מגיע אחרי עונה אדירה של 6 זכיות בטורנירי ניקוד – שיא של כל הזמנים; אמנם יש היום יותר טורנירים מבעבר אבל גם הרבה יותר שחקנים חזקים בטופ. בשני טורנירי הכתר האחרים – אליפות בריטניה והמאסטרס – טראמפ הודח מוקדם. בכל אופן, תהיה לו הזדמנות לשבור את "קללת הקרוסיבל" המפורסמת, על-פיה אף שחקן שזכה באליפות העולם בפעם הראשונה – לא זכה בה שוב בעונה שלאחריה. פורד מסתובב בטופ 50 כבר הרבה שנים, וזו ההופעה השלישית שלו באליפות העולם. טראמפ, בקלות.
(16) יאן בינגטאו – (69) אליוט סלסור 15 שנה אחרי הפריצה של דינג, ואחרי אינספור שחקנים סיניים שאמורים היו לשטוף את עולם הסנוקר ונעלמו, אולי יאן בינגטאו בן ה-20 הוא הדבר האמיתי. הוא זכה בטורניר הראשון העונה, הגיע לחצי גמר אליפות בריטניה וניצח שחקנים כמו רוברטסון והיגינס. משחק בביטחון ובעקביות. סלסור הוא שחקן צעיר שניצח השנה את היגינס בגרמניה. הגרלה מצוינת לשני הצדדים.
(9) סטיבן מגוויר – (60) מרטין גולד מגוויר זכה כאמור בטורניר שהתקיים לפני חודש, בו הוא לא אמור היה להשתתף בכלל ושימש כמחליף לדינג שנתקע בסין. אין יותר אופייני מזה למגוויר, שחקן שמופיע אחת לכמה שנים בכושר מטורף, בונה באזז ונעלם מיד. הוא חייב להפסיד כאן, אין ברירה. מרטין גולד נפל בבת אחת בדירוג, מנוסה מאוד בקרוסיבל ואם הוא באמת חזר לכושר המשחק הזה תלוי בו לא פחות מבמגוויר.
(8) קיירן ווילסון – (48) אנתוני המילטון אני טוען כבר כמה שנים שווילסון הוא אלוף עולם בהתהוות. בינתיים הוא מגיע בעקביות לרבע-הגמר בכל ארבע השנים האחרונות. היתה לו עונה פחות טובה, אבל הוא בצד הנוח יותר של ההגרלה ומבחינתי מועמד מובהק להתקדם. המילטון הוא חתיכת דמות בעיניי, מין רווק זקן שמסתובב בין טורנירים מאז גילוי האש (יש לא מעט שחקנים כאלה), 25 שנה בלי שום הישגים עד הזכייה ההזויה באליפות גרמניה ב-2017. חוזר לקרוסיבל אחרי 12 שנה של הפסדים במקודמות, וגם הוא מתנגד להכנסת קהל מסיבות רפואיות.
(5) ג'ון היגינס – (31) מת'יו סטיבנס היגינס, כמו שאר נציגי שנתון 75', לא הולך לשום מקום. מחזיק במקום בטופ 16 משנת 1995 – אין אף אחד שמתקרב לזה בכלל, אפילו רוני נפל מתישהו למקום 19 (גם אם מבחירה). אבל בשלוש השנים התדמית שלו טיפה נסדקת – שלוש הופעות רצופות בגמר אליפות העולם הסתיימו בהפסד לשלושה שחקנים שונים, והוא גם לא כ"כ לוקח טורנירים יותר. לא נראה לי שנראה אותו בעוד גמר, אבל להספיד את ג'ון היגינס זה קשקוש. ההישג הכי גדול שלו, בסופו של דבר, הוא ההצלחה להשכיח לחלוטין את העובדה שהוא אמור היה להיות מושעה לכל החיים לפני 10 שנים על כוונה למכירת משחק. היריב שלו הוא מת'יו סטיבנס האנדראצ'יבר והעצל. השניים האלה נפגשו בגמר אליפות בריטניה ב-1998! סטיבנס ניצח בדרך את ריקי וולדן הדועך, אבל אני מניח שזו ההופעה האחרונה שלו בקרוסיבל. אני מהמר על משחק מעניין וגרוע.
(12) דיוויד גילברט – (43) קורט מאפלין בשנה שעברה גילברט היה האנדרדוג המושלם וההפסד בדיסיידר להיגינס בחצי-הגמר היה שובר לב ממש. אבל גילברט התאושש, נתן עונה טובה למדי והתבסס בטופ 16. לא חושב שיש לו את האופי למשחקים ארוכים, ומבחינתי הוא אחד המדורגים שעשויים ליפול בסיבוב הראשון. מצד שני, היריב שלו הוא nobody גמור, וחוץ מזה שהוא נורווגי אין מה לומר עליו.
(13) ג'ק ליזאווסקי - (39) אנתוני מקגיל אני מסתכל על התוצאות של ליסאווסקי בעונה האחרונה ולא מבין איך הוא בטופ 16. כלומר, הוא ניצח כמעט את כל משחקי המוקדמות שהיו לו, אבל רק בטורניר אחד הוא הגיע להישג ממשי – גמר אליפות סקוטלנד. זה מסתדר עם עדותו שבשנתיים האחרונות הוא התחיל לקחת את הסנוקר כמקצוע רציני כך שהעקביות שהוא מגלה מתבקשת, אבל אני לא חושב שיש לו יכולת להיכנס לכושר ולנצח שחקנים בכירים. למעשה, הוא אפילו לא פייבוריט בסיבוב הראשון – מקגיל אמנם צעיר אבל הוא שחקן קרוסיבל מנוסה בהופעה שישית רצופה, ולמרות הדעיכה המוזרה בדירוג הוא מגיע בכושר מעולה מהמוקדמות.
(4) מארק אלן – (89) ג'יימי קלארק למארק אלן יש תדמית של שחקן קפריזי שיכול לזכות בטורניר או לעוף בסיבוב הראשון באותה הסתברות, וזה נכון אז אני לא אנסה אפילו לחזות לאן הוא הולך השנה. הרקורד שלו בקרוסיבל לא טוב והוא לא נראה טיפוס שבבידוד התאמן במרתף כל היום אבל כדאי לשים לב שבמהלך העונה הוא הגיע שוב ושוב לחצאי-גמר ובכלל, למרות החיבה להתכתשויות עם שחקנים אחרים ועם הגופים המארגנים של התחרויות, הבנאדם כבר 12 שנה בטופ 16 בלי נפילות. אם הוא מגיע בכושר, הדרך שלו עד חצי-הגמר נראית הקלה ביותר האפשרית. גם ההגרלה סידרה לו את היריב החלש ביותר שיש על הנייר, אבל קלארק הוולשי הפתיע במוקדמות את ג'ו פרי ואת סאני אקאני.
(3) מארק וויליאמס – (53) אלן מקמאנוס עוד נציג 75' שמסרב לרדת מהמפה, בינתיים בעיקר בגלל הנקודות שהוא צבר לפני שנתיים. לוויליאמס היתה עונה לא כ"כ מוצלחת, כולל הפסד מבאס בגמר סין בדיסיידר לשון מרפי המעצבן, אבל בדרכו הנינוחה הוא עדיין יכול לתפוס שבועיים טובים ולרוץ. כמובן שהוא עדיין השחקן הכי מגניב בסבב והזכייה שלו ב-2018 היתה רגע השיא מבחינתי כחובב הענף. ההגרלה זימנה לו, לצערי, עוד שחקן שאני מחבב מאוד – מקמאנוס הוא זקן השחקנים בטורניר (יליד 71', מעט מבוגר מהמילטון) אבל נראה ששמר על עצמו באיזו קפסולת זמן שמחזירה אותו לשפילד, 29 שנה אחרי הפעם הראשונה. האמת שהמצב הגופני הוא פקטור חשוב ביכולת של שחקנים לתחזק קריירה ארוכה. בכל מקרה, אני מתחבט בין האהדה לוויליאמס לבין החשש שהפסד בסיבוב הראשון יחזיר את מקמאנוס, עם המבטא הסקוטי שובר האוזניים, לכסא הפרשן ב-BBC וביורוספורט.
(14) סטיוארט בינגהם – (82) אשלי קארטי בינגהם (וגילברט במידה פחותה) הוא מופת לשחקנים מבוגרים יחסית שנתקעו מאחור ופרצו רק לקראת גיל 40. משלים שנה שביעית רצופה בטופ 16, כולל זכייה מדהימה באליפות ב-2015, וכפי שניכר מדירוגו הוא לכאורה במגמת ירידה; אבל הדירוג לא כולל עוד הישג לחלוטין בלתי-צפוי שלו – הוא זכה השנה במאסטרס, השחקן המבוגר ביותר שעושה זאת אי-פעם. קארטי עבר במוקדמות את רוב מילקינס, הפתעה גדולה. אבל מילקינס ירד.
(11) דינג ז'ונווי – (46) מארק קינג דינג לא הגיע לטורניר האחרון כאמור, והוא מתחיל לגלות סימני עייפות – הרבה פחות עקבי ומאיים ממה שהיה בעבר, מפסיד לכל מיני לא-מדורגים בסיבובים מוקדמים ומפציע פתאום פעם בחודשיים. העונה זה נגמר, שוב, באליפות בריטניה – שלישית שלו – אבל גם בהמשך התדרדרות בדירוג. הדיבור סביבו הוא שאם הוא לא זכה עד עכשיו בקרוסיבל הוא כבר לא יזכה. מארק קינג הוא דמות אהובה, לפחות על-ידי, לפחות מאז הראיון שלו אחרי שזכה באליפות צפון-אירלנד לפני כמה שנים. סיפור שמזכיר קצת את של המילטון, קצת פחות זקן ורווק ויותר מהמר ושתיין, כך שקשה שלא להיות בעדו.
(6) רוני אוסליבן – (20) טפצ'איה און-נו רוני בפאזה הנוכחית שלו הוא אדם נעים ורגוע, איש משפחה שמשתתף בפודקאסטים ומגדל שפם לזכרו של ווילי ת'ורן (שחקן עבר ופרשן BBC שמת לאחרונה). זה כמובן מצוין לנפש המעורערת שלו, קצת פחות להישגיות. בכל מקרה, הוא עדיין השחקן הכי מפורסם בעולם, הכי נערץ שהיה ויהיה, וכנראה שגם הכי טוב. גם הוא כמובן יליד 75'. גם מי שלא מת עליו רוצה לראות אותו שוב בשלבי ההכרעה, דבר שלא קרה מאז 2014. איים לאחרונה לפרוש מהטורניר אם תותר כניסת קהל, אבל לא נראה שהוא רציני. טפצ'איה התאילנדי הוא שחקן מצוין, מהיר יותר אפילו מרוני, שמגיע לטורניר בשיאו וזו הגרלה נוראית לשני הצדדים ומעולה לצופים. אף פריים לא ייקח יותר מרבע שעה.
(7) מארק סלבי – (73) ג'ורדן בראון שבע שנים היה מארק סלבי מדורג ראשון בעולם, לא נתפס בתקופה שבה יש כ"כ הרבה שחקנים טובים בכל מקום. הוא כבר בן 37 וטבעי שתתחיל ירידה, שתי ההופעות האחרונות שלו בקרוסיבל היו איומות ונראה שטראמפ ירש את מקומו לגמרי; מצד שני, הירידה המשמעותית בדירוג היא זמנית ומבוססת לא מעט על שנתיים רעות (בסטנדרטים שלו). לא נראה לי שהוא מתרגש מזה יותר מדי, לדעתי הוא יחזור מתישהו לגמר הקרוסיבל ויבסס את מעמדו כאחד השחקנים הגדולים שהיו. בראון – לא יודע מי זה – ניצח את ראיין דיי במוקדמות.
(10) שון מרפי – (42) נופון סאנגקאם גם לשון מרפי היו שנתיים רעות ושתי הדחות מוקדמות בקרוסיבל, גם הוא בן 37 וגם הוא התייצב העונה ולקח שני טורנירי דירוג. הוא גם ממשיך לעשות פרצופים מעצבנים ולהיות מין טהרן אנאלי של "המשחק", אף פעם לא סבלתי אותו. המפגש הצפוי בינו לבין סלבי יעורר הרבה השוואות כאמור, אם הוא יעבור את התאילנדי - שהדיח בסיבוב המוקדמות האחרון את עדן שרב הישראלי-סקוטי (כלומר סקוטי לגמרי, אבל נולד בארץ ומתחרה תחת דגל ישראל) שעליה שלו לאליפות היתה מעוררת כאן הרבה הדים. חבל.
(15) בארי הוקינס – (86) אלכסנדר אורסנבך לרשימת הפורצים מאוחר צריך להוסיף כמובן את בארי הוקינס, שהיה כשרון גדול כנער ולא ממש התקדם עד ההופעה המפתיעה בקרוסיבל 2013. מאז ועד שנה שעברה הוא הגיע לעוד ארבעה חצאי-גמר, והגרלה מולו במשחקים ארוכים נחשבת קשה מאוד. דווקא במקרה שלו אני חושב שהירידה בדירוג משקפת את הירידה ביכולת, שצפויה להחמיר אם הוא לא יתקדם רחוק באליפות. אורסנבך הוא השוויצרי הראשון שמגיע לקרוסיבל, והוא הדיח בדרך את גארי ווילסון, שהגיע אשתקד לחצי-הגמר.
(2) ניל רוברטסון – (34) ליאנג וונבו מבט כולל על ההגרלה והמדורגים מגלה את הבעיה של הסנוקר בשנים האחרונות: הדור הבא מבושש לפרוץ. טראמפ לא נחשב, אני עוד הברזתי משיעור בתיכון כדי לראות אותו משחק נגד רוני ב-2008 וזו כמעט פרהיסטוריה. זו הסיבה שמחזור 75' מסרב לגווע וזו אותה סיבה שהחבר'ה שצעירים בכמה מהם שנים – סלבי, מרפי, רוברטסון, מגוויר – ממשיכים להחליף ביניהם מקומות בטופ 10 בלי איום ממשי. לרוברטסון באמת היתה שנה מעולה וקצת מפתיע שהוא לא חזר לגמר הקרוסיבל מאז הזכייה ב-2010. ליאנג ניצח בסיבוב המוקדמות האחרון את פרגל אובראיין הנצחי בדיסיידר, כשהוא עושה עבירה ברורה שהשופט לא זיהה, וחמור יותר – ליאנג לא הכריז עליה. שחקן משוגע – באופי, בסגנון, פה ושם יש לו הבלחות וזו הגרלה קצת מסוכנת מבחינת רוברטסון.
יאללה בלאגן
_________________ "היינו במלון בפאריז ופתאום שמעתי דפיקה בדלת ב-3 בלילה. פתחתי את הדלת וראיתי את שמעון מזרחי שפקד עלי: 'נשק אותי'. לא הבנתי מה הוא רוצה, אבל הוא התעקש, אז נישקתי אותו".
נערך לאחרונה על ידי xalmon בתאריך ד' יולי 29, 2020 4:39 pm, נערך 3 פעמים בסך הכל.
|