ראי שעל הקיר כתב:
בלי בהכרח להסכים עם המסקנה, אני יכול להבין את "ההגיון", שמי שנבחר ישירות על ידי הציבור צריך להיות מודח על ידי הציבור (או בהליכי הדחה מסודרים שקבועים בחוק) בהנחה שאינו מתפטר בעצמו. לצורך העניין גם שר לא נבחר אישית על ידי הציבור ישירות, הוא ממונה על ידי ראש הממשלה ואמון הכנסת, ולכן האצבע לגביו יכולה להיות יותר פסקנית.
אז אני לא מבין את ה"היגיון".
דבר ראשון פרסום הדוח היה בדיוק אחרי הבחירות לרשויות המוניציפליות. אז במקרה הספציפי הזה, גם אם הבוחר השתכנע שהיה פה מחדל אישי של אותו ראש ראשות, ההזדמנות הבאה להחליף אותו תהיה במקרה הטוב עוד 5 (!) שנים. זה בלתי סביר לחלוטין.
בנוסף, כפי שיודעים הבחירות הכלליות והמוניציפליות הרבה פעמים באות מהלב ולא מהראש. מצביעי שס יצביעו שס תמיד וכן הלאה. לפעמים גם מחוסר אלטרנטיבה.
אז לצפות שבעקבות דוח מסקנת החקירה בהכרח זה ישתקף באיזו נקמה אלקטורלית ולהטיל את האחריות למיצוי העונש על הציבור זה לא סביר.
עוד מהטמטום של המסקנות הן המסקנות האישיות של אמיר אוחנה:
ציטוט:
הוועדה הטילה על השר לביטחון הפנים דאז, אמיר אוחנה, אחריות אישית, והמליצה כי לא ימונה בעתיד לתפקיד השר לביטחון הפנים.
אם כבר הובן על ידי החקירה שהוא חדל אישים, שלא עומד בלחץ, ושתפקיד כזה גדול עליו - הרי שהמסקנה המתבקשת היא שהוא לא ימונה לעולם לשר כלשהו ויתכן גם לא לנבחר ציבור.
ואגב מה ההשלכות של ועדת החקירה במישור הפלילי? קראתי שגל בהרב מיארה מחדשת את האפשרות הזו.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
