sir charles כתב:
אני לגמרי בצד של הבעלים בסיפור הזה. לא שאני מת על בעלי ממון עשירים אבל פשוט נמאס לראות שחקנים בינוניים מקבלים חוזי עתק אחרי עונה אחת טובה (דאמפייר, הייווד, המפריז בקרוב), סדרה אחת טובה (ג'רום ג'יימס) או עונה לא מרשימה בעליל באירופה (צילדרס). זה גם ממש אבסורד שכמעט כל שחקן בעל חוזה רב שנתי מפסיק באזור השנה השלישית להיות שחקן כדורסל והופך לחוזה נגמר (ארינס, רשארד לואיס). בגלל זה לא רק צריך להוריד את שווי חוזי המקסימום אלא גם חייבים לקצר את משך החוזים, כי הרי כל כוכב כמעט (למעט יחידי סגולה כריי אלן או גרנט היל) בן 29 מקבל היום חוזה ל-6 שנים בשווי 90-120 מיליון ומהשנה הרביעית בחוזה כשהיכולת שלו יורדת משמעותית (בגלל הגיל או פציעות) הוא הופך לעול רציני על הקבוצה שלו (טרייסי מגריידי, שוב ארינס).
בד"כ השחקנים הבינוניים שמקבלי חוזים גדולים הם בעמדות נדרשות (סנטרים זה תמיד מצרך מבוקש).
דאמפיר אגב בזמנו נתן נותן מצויינת בגולדן סטייט, שסידרה לו חוזה ארוך טווח בדאלאס, אבל הוא חתם על שכר שהיה נמוך יותר בעונה הראשונה מזה שקיבל בעונה האחרונה במפרץ. לא לשכוח שאולי הוא לא היה המוכשר הכי גדול בליגה, אבל עדיין עם 6 עונות בתור סנטר פותח של קונטנדרית די קבועה, ועם מספרים סבירים לחלוטין (7 נק' ו-7.5 ריב'), השכר שלו נורמלי יחסית.
גם הייווד דוגמא לא טובה. סנטר עם גוף גדול, שמספק לאורך החוזה האחרון שלו משהו כמו 9 נק' ו-8 ריב', וקיבל העונה סה"כ 7 מיליון, זה שכר סביר למדי ואולי אפילו נמוך קצת.
ג'רום ג'יימס היה טיפשות של איזייה, אבל גם הוא בקטגוריה של סנטר עם גוף גדול (במקרה שלו גדול מידי ועצלן מידי...)
גם צ'ילדרס על 6.5 מיליון הדולר שהרוויח העונה בפיניקס, עשה 11 נק' עם 6 ריב'. סביר בהחלט.
רשארד היה חוזה מופרך מלכתחילה. לא מסוג השחקנים ששווים חוזה מקס, כמו למשל ג'וג'ו שנמצא באותה סירה. מי שנותן לו חוזה מקס בגיל 28 למשך 5 או 6 עונות, הוא פושע!!
מצד שני, הוא היה חלק משמעותי בפאזל שכמעט לקח את המג'יק עד הסוף. אם זה היה נגמר באליפות, הפרספקטיבה של החוזה הייתה אחרת לחלוטין.
ארינאס זה בכלל סיפור אחר. עד העונה האחרונה בחוזה הקודם, ארינאס היה לחלוטין שחקן שזורקים עליו חוזה מקס בלי להסס כמעט!
העונה האחרונה, עם הפציעה הכניסה את וושינגטון להתלבטות ענקית, האם לתת לכוכב ללכת למקום אחר, או לקוות שהפציעה מאחוריו. וושינגטון נהגה כמו שכמעט כל קבוצה בליגה הייתה נוהגת, אבל קיבלה עוד פציעה לפרצוף, ואחר-כך את תקרתי האקדחים, ומכאן הדרך כבר קצרה בשביל להיכנס לסטטיסטיקה של חוזים רעים...
אגב, גם במקרה של מגריידי חוזה המקס היה די מתבקש, וגם כאן הפציעה הרגה את התוכניות. אין ספק ששחקן כמו טרייסי שווה חוזה מקס כמעט בכל סיטואציה אפשרית.
אגב גרנט היל שהזכרת, גם הוא האכיל את אורלנדו מרורים, עם חוזה מקס הכי צודק ונכון, ועם סדרת פציעות רצופות שאיפשרה לו לשחק 200 משחקים סה"כ לאורך 7 עונות ושווי חוזה של כ-83 מיליון דולר...