יוטה כתב:
ההישג הגדול ביותר של החמאס אי פעם.
1,027 מחבלים תמורת חייל אחד. לא נתפס !
כמעט 300 שנשפטו למאסרי עולם,נחצו קווים אדומים בשיחרור ערבים-ישראלים ותושבי מזרח ירושלים.
המחבלים שישוחררו אחראיים ישירים לרציחתם של 600 ישראלים. אם תיקחו את כל משוחררי העסקאות הקודמות לא תתקרבו למספר הזה.
זאת עסקה גרועה, יכולים להעיד גם אלה שאתמול הצביעו בעד העסקה. הם פשוט אומרים שזה הרע במיעוטו.
מעצבנים אותי אמצעי התקשורת שטוענים שרוב (או הרוב המוחלט) העם בעד שיחרור גלעד ויהי מה.
איך הם יודעים ? היה סקר ? זה שהתקשורת התגייסה לטובת השיחרור בכל מחיר לא אומרת שהעם חושב כך.
מעצבנים אותי אותם אלה שאומרים שהיו חייבים לבצע את העסקה כי אם לא זה ייפגע באותם מתגייסים טריים והוריהם.
האמת היא שזה בדיוק ההיפך, יש עליה של מתגייסים ליחידות קרביות. אז למה לתת לעובדות לבלבל אותם ?
מעצבן אותי ראש הממשלה שהעביר את העסקה בחטף ועוד שם לחץ על חבריי הממשלה שעשה מהלך שלא נעשה בעבר והוא שלא שם צנזורה על פירסום חתימת העסקה עוד לפני שהממשלה החליטה באופן סופי וכך למעשה חרץ את גורל העסקה. ביבי גם עיצבן אותי שבנאומו הביא את תירוץ "אביב העמים הערבי" כעובדה לכך שהזמן הולך ואוזל. העובדות בשטח הם שאולי דווקא בגלל האביב הערבי התיווך המיצרי הצליח.
מעצבנים אותי אותם פרשנים שטוענים שצריכים מעכשיו לקבוע כללים ברורים במקרה של חטיפה נוספת כדי שלא נצטרך לשחרר שוב כ"כ הרבה רוצחים. שטות כזאת עוד לא שמעתי, הרי תתארו לעצמכם מצב ששוב נחטף חייל והציבו נאמר כלל שמשחררים לא יותר מ-10 או 100 מחבלים. האויב יודע על הכלל החדש ודווקא יתעקש על שיחרור של יותר כדי להשפיל את ישראל ולשבור את רוחה. גם מה תגידו לאותה משפה שיקירם נחטף , שמעכשיו לא משחררים תמורת מאות או אלפים. הרי שוב תקום צעקה תיקשורתית ושוב נתקפל והסנריו הזה יחזור שוב ושוב. לדעתי הפיתרון היחידי אמור להיות עונש מוות לכל רוצח טרוריסט.
צודק מאוד!
התקשרת כבר עכשיו מכה על חטאיה!קבל חלק קטןל :
חסון: ''התקשורת הפעילה עוצמה בלתי רגילה והיתה מגויסת''
איילה חסון: "התקשורת הפעילה עוצמה בלתי רגילה והיתה מגויסת להחזרתו של גלעד שליט באופן דרמטי"
האופן שבו הוצג המידע לציבור בפרשת שליט הוביל אותו למסקנה חותכת שיש להחזיר את החייל החטוף - יהיה המחיר אשר יהיה ■ "גלובס" בדק עם איילה חסון, רוני דניאל ואלון בן-דוד את התנהלות התקשורת שהתגייסה מרצון להחזרת שליט17/10/2011, 06:30לי-אור אברבך רועי ברק +א -א inShare.0 נושאים: איילה חסוןאלון בן דודגלעד שליטהתקשורתסיקור תקשורתי כבר 1,939 ימים חלפו מאז נחטף החייל גלעד שליט סמוך למעבר כרם שלום ב-25 ביוני 2006. לאורך כל שנותיו בשבי החמאס, סיקרו אמצעי התקשורת השונים את הפרשה באינטנסיביות משתנה. ואולם, האופן שבו התקשורת טיפלה בסוגיית שליט מעלה שאלות חשובות לגבי תפקידה בסיקור ההתרחשות והצגת המציאות.
שאלות דומות עלו בחודשים האחרונים בהקשר למחאה החברתית, עת נטען כי התקשורת לא רק דיווחה על האוהלים בשדרות - אלא גם חיבקה אותם, העניקה להם רוח גבית ואף הטתה את הסיקור לטובתם.
אינטנסיביות סיקור פרשת שליט מאפשרת הצצה אל תוך קרביה של התקשורת ומניעיה: האם התקשורת התגייסה לטובת החזרת החייל החטוף? האם דיווחה על המציאות או שייצרה אותה? האם ההתייחסות האמוציונלית לעתים של התקשורת נבעה משיקולי רייטינג? האם הציבור קיבל תמונה מלאה ומורכבת באשר לעסקה שאפשרה לו לבחון אותה מכל צדדיה, או שהיא הובילה אותו מכוסה עיניים אל עבר אמת אחת והחלטה אחת? האם התקשורת אפשרה קיומו של דיון מעמיק, והאם הציבור קיבל לידיו את כל המידע שניתן היה לתת - או שמא האופן שבו הוא תווך לו הוביל אותו למסקנה אחת וחותכת כי שליט צריך לחזור הביתה בכל מחיר?
"התקשורת הפעילה עוצמה בלתי רגילה", אומרת מגישת יומן והכתבת המדינית של ערוץ 1, איילה חסון. "אני אומרת את זה לא כשיפוט ערכי, אבל נראה לי שעוד נצטרך לבחון בעתיד את שאלת התנהלות התקשורת בסוגיית שליט".
- הסיקור היה אובייקטיבי, עד כמה שניתן?
"לחלוטין לא. התקשורת לא שמה את עצמה מחוץ לסיטואציה כמדווחת, אלא הייתה חלק מתוך אותה תחושה ציבורית ש'גלעד שליט צריך לחזור הביתה'. התקשורת הייתה מגויסת לעניין במובן דרמטי. אפשר לראות, לדוגמה, את ספירת הימים שהייתה בחלק מאמצעי התקשורת; או את הסיקור של הצעדה של משפחת שליט ממצפה הילה לירושלים, שהיה אף הוא מוגזם".
הפרשן הצבאי הבכיר של ערוץ 10, אלון בן-דוד, מסכים עם הדברים: "בדומה למחאה החברתית שהתנהלה בחודשים האחרונים, גם בנושא של שליט התקשורת התגייסה לעניין. למרות שנשמעו גם קולות חריגים בנושא, ניתן לומר שבאופן כללי התקשורת הייתה בעד השחרור. הייתה הרבה סימפטיה מצד התקשורת כלפי המשפחה והמטרה".
"היו מעט קולות שהעזו להתבטא נגד, כי הבון-טון התקשורתי, שהוא ממילא רדוד, היה ש'יש שם חייל שצריך להחזיר אותו'. תחושת ההתגייסות הכללית במדיה וגם התחושה שזה נושא שמלכד את העם - והתקשורת תמיד מחפשת את דרכה ללב הקונצנזוס - הובילה למציאת דרכים לסקר את הפרשה גם בימים שהיא לא בדיוק הייתה טלוויזיונית", אומר בן-דוד.
חסון מוסיפה כי "עצם בחירת מילים כמו 'הבן של כולנו' או 'הילד' - ולא 'החייל שנפל בשבי' - מעידה על פוזיציה שהתקשורת לקחה. זה כמובן נאמר בהכללה, כי הרי יש פלורליזם ולא כולם אוחזים באותה דעה ובאותה עמדה.
"כשהגיעה הקלטת של גלעד שליט, למשל, זה היה סיפור עיתונאי, כי זו הפעם הראשונה שבה היה אות חיים בקולו ובדמותו של שליט. אבל מצד שני, התקשורת התנהגה כמו האזרחים שצפו בקלטת בבית ובכו מכאב, מהתרגשות, מתסכול ומרחמים על אותו חייל שיושב בתוך בור ולא יודע מה מתחולל מסביבו. זה לא קורה כמעט בשום מקום אחר בעולם. זה מאוד ישראלי - לטוב ולרע", טוענת חסון.
בשונה מאחיותיה באירופה ובאמריקה, ישראל היא מדינה קטנה מאוד. בעוד שחטיפה של חייל אמריקני או בריטי עשויה שלא לתפוס כותרות ראשיות בבריטניה או בארה"ב, אופיה של ישראל, שנובע מגודל האוכלוסייה ומגודלה הפיזי ומהאתוסים והנרטיבים המשותפים שלה, מביאים לכך שסיקור פרשה דומה תהיה בעלת היקפים שונים.
המרחק והזרות בין חייל חטוף לבין פרשן צבאי בארה"ב הוא עצום עד כדי הפיכתו של החייל לסטטיסטיקה יבשה - דבר שיקל על אותו פרשן להתנגד נחרצות למחיר הכרוך בשחרורו של החטוף.
"קשה להגיד בפומבי 'אל תחזירו אותו, בשום אופן, תשאירו את שליט שם כך שהוא אולי יינמק בצינוק. זה לא פשוט", אומר דניאל. "אני אמרתי - וזאת הייתה דילמה אם לומר את זה - ש'אם בני היה שם, הייתי מתנהג בדיוק כמו משפחת שליט', אבל גם אמרתי שהשיקול הציבורי לא יכול להיעשות דרך העיניים הפרטיות.
"מדי יום יוצאים חיילים לפעולות שיכול להיות שהם לא יחזרו מהן, אז מה? לא נשלח אותם? גבי אשכנזי כרמטכ"ל שלח את הבן שלו לפעולות צבאיות מסוכנות, וכך גם יעשה הרמטכ"ל הנוכחי".
....
http://www.globes.co.il/news/article.as ... 1000690392