|
ודים, אני מצטער מאוד על המצב שלכם שם בדרום. באמת כואב. מקווה שתזכו לימים טובים יותר במהרה.
למרות שזו לא מטרת הדיון, אני אכתוב זאת גם כאן:
גם במקרה הזה, אסור לשכוח שהפוליטיקאים והתקשורת מכתיבים את המציאות. המצב הביטחוני המתוח, טילים וירי משני הכיוונים, התבטאויות מלחמתיות של בכירים וגורמים פלשתינים (וגם ישראלים) - כל אלו הם תוצר של מציאות שנוחה מאוד להרבה מאוד אנשים. הקונפליקט עם הפלשתינים, ובעיקר הפרק הנוכחי בעימות מול חמאס כמושל עזה, הופכים את מערכת הביטחון לדבר החשוב ביותר בישראל של 2011, שמקבל את מירב התקציבים ומאפשר לא לקדם באופן משמעותי רפורומות בתחבורה, חינוך, עבודה סוציאלית, רפואה, תרבות, משטרה, כלכלה ויתר התחומים בהם חברה עוסקת ופועלת. מהצד השני, הדברים לא שונים באופן מהותי, וברור שלחמאס משתלם מאוד לייצר אווירה של סכנה והפחדה כלפי פנים ושנאה כלפי חוץ. מי שלא מבין שבעלי האינטרסים משני הצדדים דומים מאוד ברצונותיהם, בגישתם ובמעשיהם פשוט טומן את ראשו בחול. האינטרס של התקשורת ברור, ועל כן חלקה הפעיל בירושלים, תל אביב, רמאללה ועזה - צפוי.
המנהיגים בשני הצדדים מלבים את השנאה, מחריפים את הסכסוך ומרחיקים כל סיכוי לשינוי ולשלום בעתיד. ככל שהשנים חולפות, העמים שלנו הולכים והופכים לקיצוניים יותר ולא מוכנים להידברות משום סוג שהוא. כל צד מאשים את יריבו, מציירו כשטן בלתי-הפיך, וגורם לאפשרות של הידברות להידמות לבלתי-אפשרית. אנחנו לא רחוקים מהיום שעצם העלאת הרעיון שיכול להיות אחרת תהיה בגדר טאבו.
ומעניין לעניין, באותו עניין. אפרוק קצת מהלב.
אדגיש: אינני איש-שמאל. אני מודה שאין לי דעה בנוגע לסכסוך הגבולות על רקע אמונה לאומית או דתית ואיני יודע מי "צודק" בדיון הזה. אני לא חושב שבהכרח הערבים צודקים בדרישותיהם ועלינו לחזור לגבולות 1967, 1948, 1919 או 864 לפני ספירת הנוצרים. אני גם לא חושב שברור שליהודים יש "זכות היסטורית" על האדמה ועליהם לדבוק בה ולא לסגת ממנה.
אני מקדים ואומר זאת, כי רבים נוהגים לפטור את הטענה הבאה שלי בביטויים כמו "שמאלן" ו-"אוהב ערבים", מבלי לייחס ולו שנייה בודדת של מחשבה לכמה עצוב שמיליוני אנשים מתווכחים אחד עם השני על כמה פיסות אדמה, מעניקים להן חשיבות אדירה, והופכים את החיים שלהם לקרב התשה והישרדות מתמשך ובלתי-נגמר בגינן.
אני לא מאמין בתנ"ך, בקוראן, בלאום הפלסטיני או הישראלי, או באומה הערבית. אולי מי מכותבי הטקסטים הדתיים או הוגי הדעות הלאומיים הוא הצודק ביותר. אולי. לא יודע. אבל גם אם כן... זה מקדם אותנו? מישהו באמת מאמין שהצד השני פשוט יקום יום אחד ויצעד לתוך הים? או שיוצעד לתוך הים בידי צבא כזה או אחר, או וירוס, או כוח על טבעי? לא מדכא את האנשים בשני הצדדים לדעת שהם מולידים את בניהם ובנותיהם לתוך מציאות שרק הולכת ומתדרדרת? לתוך תהליך השנאה שמתחיל מגיל קטן ולא נפסק לעולם? שגם ילדיהם של אלה יגיחו לעולם כזה? בעבור מה?
אין לי איזה פיתרון קסם, או נוסחא ברורה שתביא לשינוי המצב, אבל בכל פעם שאני עוצר וחושב על המקום שבו אני חי - אני נמלא חרדה. מההקצנה שחלה בחברה, מחוסר-המוכנות להכיר בקיומו של צד אחר ובדעותיו (הדברים יפים ונכונים לשני הצדדים, כאמור), מהאופן שבו האנשים מקבלים כמובן מאליו את העובדה שהבדלים תרבותיים מסויימים, שאכן קיימים, הופכים את המזרח-התיכון לבעייה בלתי-פתירה.
אני לא יודע מאיפה השינוי הזה יכול להתחיל. אני לא מאמין שהוא יכול להתחיל מלמעלה; הייתי רוצה להאמין שמחינוך, אבל גם הוא נגזרת של המערכות הפוליטיות לצערנו; מהתקשורת בכלל אין לי ציפיות. אולי האינטרנט יכול להביא שינוי, לא יודע. אני פשוט מקווה שמשהו יקרה. אולי יקום מנהיג, יצוצו אנשים בעלי שיעור-קומה, משני צידי הגבול, שיצמחו העם ויגידו: "די". כי אני לא רוצה לקרוא יותר על כמה הפלסטינים הם חראות שרוצחים משפחה בשנתה; והכיבוש המשחית; וכמה "אנחנו" שונים מ"הם"; והמתעללים במחסומים; ו"תגי מחיר"; ויורים-במפגינים-אבל-רק-כדורי-גומי; ומחנכים אותם לשנאה מגיל קטן; ו"הם מבינים רק כוח"; ושחטיפה של חייל היא פעולה חיובית לדעת "מנהיגים" מסויימים; ו"מוות לערבים"; ו-"איטבח אל-יהוד".
ואני לא רוצה לקרוא על קאסמים שנורים מרצועת עזה לשדרות, נתיבות, באר שבע או כל מקום אחר.
אני מתנצל בפני מי שהגיע לסוף הטקסט, הייתי חייב להוציא את זה. אבל אני מצטער שאני מרשה לעצמי לחלום. אני רק רוצה שעוד אנשים יחלמו.
_________________
היינו ילדים וזה היה מזמן
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
