סל ניוז

אני מזמין את כותבי הפורום לכתוב על המשחק שהכי זכור להם מכל סיבה שהיא בו הם צפו מהמגרש.

על מה אני אכתוב? על משחק חצי גמר הפלייאוף מול הפועל אילת שבסוף המשחק הקהל של אילת פוצץ במכות את כל הע/אולם? על המשחק נגד גליל עליון כשבריסקר קולע שלשת ניצחון על הבאזר בעודי בטוח שזה בזכות צעיף המזל שלי? אולי אכתוב על אחד מאותם נצחונות על מכבי תל אביב? אולי על המשחקים ברמת גן, שם היינו בטוחים שאנחנו הקהל הכי טוב בעולם אחרי שהיינו שם 20 ילדים שצעקו בלי הרף?...

נראה לי שהמשחק שאני הכי זוכר הוא דווקא משחק נגד הפועל ירושלים. משחק חסר חשיבות בעונה פחות טובה של הז"ל
(2000-2001). הפועל מובילה לאורך כל המשחק ודקה לסיום, בעוד האדומים מובילים ב8 הפרש, אני מחליט לנקוט בצעד בלתי הפיך בו לא נקטתי מעודי- יצאתי מהאולם. שיהיה ברור- לא היה בזה שום צד של מחאה, פשוט חברתי דאז חיכתה לי מחוץ לאולם. ושאני אתן לגברת לחכות, בעודי צווח על חבורת גברברים כשהמשחק גמור? לא ולא... יצאתי.
ובעודי צועד אל מחוז חפצי, שומע אני את הכרוז קורא 'גיא גודס!'. נו, שויין. בטח קלע איזה סל. שחקן נחמד סך הכל. כמה שניות עוברות להן, 'היי', 'היי', מחליפים החבר והחברה מילות ברכה מקוריות, וברקע הכרוז רועם 'גיייאא גווודססס!!'. אוקיי, זה כבר חשוד. מה ההפרש?? 'שומר, בבקשה, בבקשה, בבקשה! תן לי להיכנס!! אני מבטיח לך- יש לי כרטיס!!!'... אוווףףף. טוב, אני אראה את המשחק דרך החלון. אבל לא רואים כלום!!! ובינתיים הכרוז שוב מרעים- 'גייייייייאאאאאאאא גווווווווודדדדדססססססס'. הבחור קלע 8 נק' תוך דקה בלי תגובה של האדומים ואני בוש ונכלם על היותי מחוץ לקומץ ועל כך שאין אני תורם במאמץ העידוד.

בסוף הפסדנו.

הפועל ירושלים מול קינדר בולוניה משנת 1998.
פרדראג דנילוביץ' נתן שם הצגה שלא תאומן עם טריפל דאבל או קרוב ל, ההצגה הכי מדהימה שראיתי בלייב אי פעם משחקן כדורסל.

גם אני נאלץ לחזור לשנת 1998. העונה הראשונה שהייתי מנוי של מכבי אחרי הרבה שנים כאוהד מרחוק (בכל זאת, לא תל-אביבי).

הגעתי נרגש מאוד למשחק פתיחת העונה בגביע אירופה, היתה תחושה אופטימית מאוד בקיץ אחרי כמה שנים של אכזבות באירופה ושקיעה לתהומות הבינוניות של סדרות ההצלבה. בעיקר, היתה תקווה לא לראות יותר את הפרצוף המאוס של פטאר נאומוסקי בהיכל.

מכבי החתימה שני שחקנים מהפיינליסטית הטרייה שהגיעו עם לא מעט 'הייפ' לקבוצה. לפחות אחד מהם (אנדרסון) הצליח לרסן אותו פלאים עם ראיון פתיחת עונה ביזארי ומזעזע (זאת העונה האחרונה שלי, אני מתכוון לפרוש מכדורסל בסוף השנה). היה גם יורם חרוש ושחקן נבחרת סרביה לונצ'אר וכמובן התקווה הלבנה הגדולה של הכדורסל הישראלי בעמדת הרכז.

ובכן, הכל התפוצץ כבר במשחק הראשון. לפאו של אוברדוביץ' כבר היה שם באירופה וכמובן לדיאן בודירוגה שכבר היה שחקן על אבל אני זוכר את החשש במשחק פתיחת העונה בעיקר מדינו ראדג'ה האימתני. לא נורא, לנו יש ויקטור אלכסנדר שנראה לא פחות פיזי ומאיים בחימום (טוב, אולי פחות מאיים).

במשחק עצמו פאו פירקה את מכבי לחלוטין. קלענו משהו כמו 20 נקודות במחצית, אולי קצת יותר וזה היה נראה הרבה פחות. ההגנה המפורסמת של אוברדוביץ' שלקחה סקורר מופרע כמו ג'נטילה והפכה אותו לגארד אחראי שהורג את היריבים בצד השני של המגרש, היתה בשיאה. איקונומו ואלוורטיס תפרו את מכבי והפכו רשמית לסיוט החדש של הקבוצה. מכבי התפוררה לחלוטין, שפר הוכיח שהוא פשוט לא רכז מתאים לרמה הזאת, לונצ'אר ואנדרסון לא פגעו בכלום.

אני זוכר שיצאתי (כמו כולם, כמה דקות לפני הסוף ) עם רגשות מעורבים. מצד אחד הקבוצה שלך חטפה הרגע בומבה מהדהדת שהוכיחה מעבר לכל ספק שגם העונה הזאת, מכבי לא תהיה בטופ האירופי. מצד שני ראינו הצגה גדולה של קבוצה נהדרת ובעיקר שחקנים שקשה מאוד לשנוא. למרות שבאמת התאמצתי. איקונומו היה שחקן אלגנטי ויעיל להפליא, אלוורטיס היה הגרבחוסה האירופי עוד לפני שחורחה ידע שהוא כזה. ובעיקר בודירוגה, הפוינט-פורוורד הגדול בהיסטוריה של הכדורסל האירופי בעיניי (כן כן, כולל השחקן ההוא).

אז עוד לא היה לי מושג על היריבות שעומדת להתפתח בין שני המועדונים הללו ב15 שנים הבאות, מכבי בכלל לא נראתה באותו איזור חיוג, אבל היה שם משהו אוויר. מן תחושה שעוד ניפגש בהמשך הדרך.

_________________
Whether he is a sinner or not, I do not know.
All I know is that once I was blind, and now I can see.

הכל טוב ויפה, אבל אוברדוביץ' לא היה המאמן של פאו' אז אלא סובוטיץ'.....פאו' הייתה נפלאה באותה עונה, הפסידה משחק אחד מ-16 בשלב הבתים או משהו כזה, רק בשביל לעוף ב...שמינית.

כרגע הראשון שקופץ לי לזכרון זה המשחק של הנבחרת נגד צ'כוסלובקיה, עם הסל נצחון של מיקי שהעלה את ישראל לאליפות העולם. אבל יש כל כך הרבה, אם אני אתחיל אני לא אסיים.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

תתחיל, תתחיל.

איזה מלך, אורן. מאיפה כל הקטעים האלה ?

רק לראות את הפציעה של ראדוביץ' עשה לי ממש רע עכשיו. זאת היתה העונה האחרונה עם הפרקט הישן ביד-אליהו, נכון? זכור לי במעורפל שבקיץ של אותה השנה הגיע הפרקט החדש לכבוד המשחק עם מיאמי (או שזה היה עונה אחר-כך?).

_________________
Whether he is a sinner or not, I do not know.
All I know is that once I was blind, and now I can see.

2004 המפורסמת, טיול לפני גיוס בשביל ישראל במשך חודשיים. מגיעים לאיזה חור ליד ירושלים ונופלים שם על איזה משפחה עם קשר מעורפל לאחד משני החברה שאיתי שלא ממש מתעניינים בספורט, אחד מהם מתיישב לראות איתי את המשחק המפורסם מול ז'לגיריס במרתף של הבית. משחק מוזר, שאראס מפציץ אבל סאבוניס ולהקתו בדרך לקחת את המשחק. דקה לסיום חבר שלי:"זה גמור יאללה נלך לישון". אני (לא מאמין לעצמי):"חכה הכל יכול להיות". שאראס יוצא בחמש עבירות ולוחץ למאמן את היד, ושוב אותו דיאלוג בינינו. 2 שניות לסיום חבר שלי פורש לישון ואני מלמל באי אמון שהכל עוד יכול לקרות. החבר כבר למעלה ואז רץ בחזרה בבהלה לרגל צעקות ההתלהבות שלי...

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

קצת אחרי פתיחת העונה שלאחר מכן הפרקט הוחלף. מכבי הספיקה לשחק בעונת סלוניקי משחק אחד על הפרקט הישן לפני שהוחלף עקב הגעתה של מיאמי.

נו, זה לא רק הסיום.
קודם כל, כל המשחק הזה היה בגדר נס - צ'כוסלובקיה הייתה נבחרת מצויינת, סגנית אלופת אירופה, עם כוכבים כמו רייניאק, האבליק, קמיל בראבנק, ומעל כולם סטניסלב קרופילק הגדול. ישראל הפסידה איזה 30 הפרש בצ'כוסלובקיה, וכולם התכוננו לזה שיצטרכו לנצח על הפרשים במשחק האחרון הזה - כלומר, חבל על הזמן בכלל. אבל אז צ'כוסלובקיה שמטה משחק נגד איזה נמושה, והגענו למשחק האחרון עם אפשרות לנצח בנקודה ולעלות.
דבר שני, זה היה אחד מאותם ימים נדירים שבהם גם מיקי וגם ג'מצ'י נמצאים בכושר קליעה ענק, בטח במחצית הראשונה. ישראל פתחה פער והמשחק היה נראה סגור, אבל אז ישראל התחילה לאבד את הראש - בעיקר לאסוף שאיבד המון כדורים לגארדים הזריזים כמו רייניאק. ממש לפני הסל של מיקי הצ'כוסלובקים הישוו, נדמה לי שבפעם הראשונה מאז תחילת המשחק.
אחרי הסל של מיקי, אפשר לראות את זה בקטע, הצ'כוסלובקים עוד הגיעו לשלשה שיכלה להפוך את המשחק. זה היה לא הרבה אחרי הסל ההוא של ז'אן-מישל סנגל מחצי מגרש נגד מכבי, שלקח לה נצחון בטוח בלימוז'. אני כבר ראיתי את סיפור סנגל חוזר.
בכלל, אני לא זוכר קהל כזה במשחק נבחרת, יד אליהו מפוצץ ב-10000 צופים ומלא בדגלים. אני לא זוכר כזו שמחה בסוף משחק נבחרת ביד אליהו.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

איך אף אחד עוד לא כתב ניצחון על מכבי?

שנים הבטחתי לאחי הקטן שיום אחד יהיה לי רישיון ואני אקח אותו לכפר בלום, לראות משחק של גליל.
ואז הגיע הרישיון, אבל לא היה לי זמן, ואז התגייסתי ואז פה ואז שם, והתוכנית המקורית נדחתה עוד ועוד.
אז יום ראשון החלטתי שחלאס. לקחתי חופש מהעבודה (או אולי בכלל היה חופש פסח, לא זוכר), לקחתי האוטו של אמא - והיידה, יוצאים.
נגד מי המשחק? מכבי.
אני מבסוט? ממש לא. אנחנו הולכים לקבל בראש.
מה לעשות, זה מה יש. יאללה, יוצאים לדרך.
צומת גדות, פנצ'ר. ססססעומו המדינה הזאת, צריך גם מפתח אלן ואין לנו, ובכלל הכל הולך נגדנו, כנראה.
מפה לשם, הסתדרנו, הגענו לאולם, איכשהו השגנו כרטיסים, ונכנסנו.
4 שניות לסיום, נקודה למכבי, גילי מוסינזון מקבל כדור מאחד, עומרי כספי, חודר פנימה, ו...תענוגי אקסטרא דלאקס.
90:89.
ואז חגיגות על הפרקט (עמדתי מטר מגילי כשהוא אמר את ה"תענוגי" המפורסם שלו), ובצומת הגומא, וכל הדרך הביתה.
לדעתי זה היה הניצחון האחרון על מכבי בכפר בלום.
בקיץ של אותה שנה יצאנו לגלות גן נר, הרפת האדומה נסגרה, ולכל הישג של גלילבוע מתלווה טעם חמצמץ.
עד היום, בכל פעם שאנחנו נוסעים לחברים בבית הלל, אנחנו עוצרים לדקה במגרש החניה ההוא. ליד קום בית מקדשנו שייבנה במהרה בימינו אמן.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

אאל"ט שנה אח,כ גליל עדיין הייתה בכפר בלום. האיחוד כמדומני עם הגלבוע היה בקיץ 2008.

למה מפתח אלן?

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

לגבי האיחוד, אתה צודק.
לגבי המפתח אלן, תהרוג אותי אם אני זוכר.
נראלי הטסה הייתה מחוברת עם ברגים כאלה של מפתח אלן.
אבל בוודאות עצרנו אנשים שנסעו על כביש גונן גדות וביקשנו מהם מפתח אלן.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

משחק הפרידה של מיקי ברקוביץ',למעשה בקצב של הערב הזה אני מתפלא שזה לא הסתיים אתמול...

הייתי במשחק עם אחי...הערב נמשך ונמשך,אנחנו ישבנו בשער 9 ומיקי בחר להגיע למגרש דרך שער 11 ואני הרגשתי מאוכזב קלות שאולי הוא היה יכול לעבור לידינו אם רק היינו יושבים בשער 11...במהלך המשחק היה איזה ליצן מלפנינו שלא הפסיק לצרוח "רלף,תכניס את מיקי..." השעון בסיום אם אני זוכר נכון לא עצר במהלך עצירות כדי לסיים את הערב המייגע...

_________________
מה התועלת?

ליבי ליבי לשחקנים שנאלצו לעמוד יותר משעה וחצי! על הפרקט במהלך הטקס.




האמת שאם היה שם קטע נחמד זה הקטע של גרטל ולו סילבר, שמשגע אותו

זה די בנאלי אבל בכ"ז:
ילד בן 11 מיישוב קטן, בפעם הראשונה ביד אליהו (כרטיסים בחינם) בקומבינה, התחושה כשעליתי במעלה המדרגות של שער 11 ומלוא האולם נפרס לפני היתה מדהימה ומי שראה את הסרט קדחת הדשא וודאי זוכר את הסצנה הדומה של הילד שנכנס להייבורי.
המשחק עצמו לא היה יוצא דופן. מקצועית אני זוכר שחששו מאד מאודי נוריס וחוזה אורטיס הפורטוריקני וכשמרסר נתן לו גג היתה ממש אקסטזה. בדיעבד, זו היתה גם זכות לראות את סן אפיפניו בפעולה.
התחושה מסביב היתה מיוחדת כי זה היה המשחק הראשון אחרי החלפת הביתיות של מלחמת המפרץ והיציאה מהחדרים האטומים. על אף זאת, ההיכל, כנהוג באותן שנים וכפי שניתן לראות בסרטון- לא היה מלא.
אורן, ניסיתי ללא הצלחה להעלות את הסרטון, אני נאלץ להשאיר את זה לך...

_________________
"מה תזכור מנדב הכדורסלן?"
-"קודם כל אזכור את הכדור שהוא הוריד לי מהלוח שאחריו קלעתי סל ניצחון משלושת רבעי מגרש נגד ציבונה"
(דורון ג'מצ'י מסכם את הקריירה של נדב הנפלד)

אני אגב תמיד אהבתי את פטר האיום.
באופן כללי, בשביל מישהו שגדל (כמו רוב המדינה) על המשחקים של מכבי - הייתה לי חיבה מאוד גדולה לרוב השחקנים ששיחקו נגדם.

איקונומו ואלברטיס כמובן אבל גם פטר האיום, קרנישובס, ג'ו ארלאוקס וסבוניס...כמעט לכל קבוצה היה את ה arch-nemesis שלה.

_________________
"if life gives you lemons, make lemonade. but unless life also gives you sugar and water your lemonade is gonna suck"

1998 (נדמה לי), מייקל ג'ורדן מנצח עם שיקאגו את שרלוט בשרלוט, סיבוב שני של הפלייאוף, אפילו ישבתי במקום לא רע והרגשתי שהיה בשביל מה להיוולד (ואפילו הקהל היה סביר למרבית ההפתעה).

אם לחזור שנייה לסל הנצחון של מיקי - זה ממש מדהים לראות איך שרף סמך עליו באותו מהלך. "כולכם מפנים, אתה הולך באחד על אחד". פחות משנה אחרי זה, במהלך שהיה יכול להביא למכבי ולו את גביע אירופה, הוא החליט להשאיר את מיקי על הספסל. לך תבין.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

אני שנאתי את פטאר נאומוסקי שנאה יוקדת. כמו שרק אוהד של קבוצה שהוא איכשהו קבר כל פעם (האמת שבראיה אובייקטיבית, לא ממש - אבל כידוע אהדת ספורט זה לא משהו רציונאלי) יכול לשנוא. וזה מצחיק כי היו למכבי שאני גדלתי עליה, בתחילת שנות ה90, יריבים הרבה יותר "מיתיים". ועדיין בניגוד ליראת הכבוד שהרגשת כלפי הקבוצות הגדולות וכוכבי העל של אירופה (ארלאוקאס, סאבוניס, בכלל כל שחקן שהגיע עם קבוצה כמו ריאל), פילזן היו איפשהו בתודעה האחות הקטנה והממזרית של מכבי. קבוצה שבאה מלמטה ואיידין אורס הפך אותם תוך כמה שנים לקבוצת טופ8 באירופה. ובעיקר המנהג המייגע הזה לשמור אותך 40 דקות איזורית ולשחק פוזשנים של 2 דקות בממוצע כל אחד.

האמת? יחסית לעשור המזעזע ביותר אולי בתולדות הכדורסל האירופי, כזה שהצמיח "כוכבים" שהם לא יותר מקצבים מרסקי עצמות כמו איסמעיל סנטוס והוגו סקונוקיני, לא שנאתי יותר מדי יריבים של מכבי. והיו שם הרבה מאוד קבוצות שכיף לשנוא.

_________________
Whether he is a sinner or not, I do not know.
All I know is that once I was blind, and now I can see.

במאי 87', חודש אחרי אותו משחק מחורבן בלוזאן, ארחו את מיקי במבט ספורט. דיברו שם על העניין הזה במדויק, ממש כך, והראו את אותו טיים אאוט שבו צביקה אומר לכולם שמיקי הולך על הסל ההוא.

שנת 2001/2, העונה בה הגענו לגמר הפלייאוף.
יכולתי להביא נצחונות גדולים מאותה עונה, אך כאוהד ר"ג נראה לי ראוי יותר להביא הפסד. (ואולי ראוי היה להביא את המשחק נגד מכבי בזיסמן, שבא אחרי ששתי הקבוצות פתחו את העונה ב7-0, ובו השכלנו להפסיד אחרי שהובלנו ב17 ברבע השלישי. לו רק כדי שאורן יביא אליו לינק, אבל בחרתי בהפסד מוכר פחות)
שלושה מחזורים לסיום, הפועל ירושלים ורמת גן עם אותו מספר נצחונות, כאשר ירושלים מובילה במפגשים הפנימיים, אך בגלל ההפסד הטכני למכבי יש לה נקודה פחות.
אנחנו יצאנו למשחק חוץ בהרצליה, נגד בני הרצליה שלמיטב זכרוני כבר הבטיחה את הירידה בעונתה האחרונה לפני האיחוד.
בהרצליה שיחק אז אנדרו קנדי, שהספיק באותה עונה גם לשחק אצלנו כמחליף של אליסמה שנפצע, ואפילו להחליף את אדלשטיין כשזה התפטר לאיזה שבוע, אני כבר לא זוכר מדוע.
קנדי הציג יכולת מצויינת אצלנו באותה עונה, והתאכזב כשההנהלה החליטה לא להמשיך איתו את החוזה כשאליסמה חזר מהפציעה, וראה הזדמנות מצויינת לנקמה, כפי שאכן עשה עם 25 נק', 12 ריב', ו15/18 מהקו.
הנתון האחרון הוא ככל הנראה המשמעותי ביותר - רמת גן הגיעה למשחק הזה עם 9 שחקנים מלבד, כאשר מעבר לסגל הקצר במילא שהיה באותה עונה, חסרנו את ליובין הפצוע, ואת עידו סמואלוב שהיה בטירונות.

בכל מקרה, המשחק הגיע להארכה, ובה יצא מתן נאור בחמש עבירות. נאור היה השחקן החמישי של ר"ג לצאת בחמש עבירות, לאחר שאליסמה, לואיס, מרקוביץ' וסטאק (שהפליא בחוכמתו לקבל עבירה רביעית, להתעצבן, לבעוט את הכדור לגג האולם (רגע די מגניב בפני עצמו), ולקבל עבירה טכנית חמישית).
במצב הזה כאמור, נשארנו ב4 שחקנים : עודד שעשוע, ארתור אברונין, עידו גבעון וגל ניגאל.
אלוהים יודע איך, שעשוע עוד הצליח להעלות אותנו ליתרון חמש, ביחד עם סל הזוי (מזריקה שהיום מזכירה לי מאוד את ההטלה של אליהו, איני יודע אם הזיכרון אותנטי) עם הבאזר של אחת ההתקפות של עידו גבעון או גל ניגאל (אני זכרתי ניגאל, הסטט' טוענת גבעון).
בסוף כמובן הפסדנו בשתי נקודות, הרגשתי שהשופטים דפקו אותנו לחלוטין, עם שרשרת שריקות שאז הרגשתי שהיו הזויות, היום איני זוכר אותן.
כאוהד שאחת מאהבותיו הגדולות היא תלונות על שופטים, אפשר לראות במשחק הזה סוג של משחק מכונן.

את העונה בסוף סיימנו במקום ה2 (למרות שהפסדנו גם במחזור הבא, אך ירושלים השכילו להפסיד לגליל ולבקעה), בפלייאוף בעטנו להפועל בתחת (המשחק הראשון והרביעי זכורים לי בעיקר לטובה - אני זוכר את קופמן, אשר כאוהד הפועל ר"ג ידוע בפרגונו הרב למכבי ר"ג, מנבא כי הפועל יקחו את הסדרה בסוויפ לפני המשחק הראשון. זה היה נעים).
אבל היה משהו במשחק הזה, דווקא בגלל התחושה האדירה של העוול, גם בגלל שזה לא עניין אף אחד, ושסביר שאיש לא זוכר אותו במיוחד, נעים לי לזכור אותו.
ואשתדל לא לשכוח.

מה שמזכיר לי שהשחקן השנוא עליי בכל הזמנים היה הטומיץ' ההוא ששיחק באולימפיאקוס בשנות התשעים, ותחילת המילניום. הרג אותנו ברגעים הכי כואבים.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).