סל ניוז

מילאן טומיץ'. למרבה המזל עד שמכבי היתה כבר בעניינים אז אולימפיאקוס היו עם רגל וחצי בקבר. מה שאני זוכר מהקבוצה של תחילת שנות ה2000 זה בית קברות לסקוררים מזדקנים (טומיץ', וליקו מרסיץ', אפילו ריברס עדיין שיחק שם עונה או שתיים) עם כל מיני נגרים חביבים עליי במיוחד. זוכר את איגנסיו דה מיגל, שהיה למרבה הזוועה שחקן חמישייה לפרקים של נבחרת ספרד לפני תור הזהב שלהם?

הזיכרון שיישאר אצלי מאותה אולימפיאקוס זה כנראה התבוסה המשפילה שלהם במלחה להפועל ירושלים. קיבו סטיוארט חגג שם על דינו ראדג'ה (?) בצבע כאילו אין מחר.

_________________
Whether he is a sinner or not, I do not know.
All I know is that once I was blind, and now I can see.

לא שהלכתי ליותר מדי משחקים אבל מאלה שאני זוכר:
1. נבחרת ישראל מנצחת את בריטניה בהיכל נוקיה. לואל דנג דפק מהמשחק מהסרטים, ובסוף זה נגמר בהארכה, אחרי שעשו פאול על טפירו בשנייה האחרונה והוא קלע את העונשין.
2. מכבי פ"ת מנצחת את גבעת שמואל, עונת 2001/2, ברבע גמר גביע המדינה. אחח... ימי הלאומית העליזים. פתח תקווה הייתה אחלה קבוצה בזמנו, עם ירון להט, אבי קטן, טיק רוג'רס ושאר הפמליה. משחק רבע גמר באולם סטלמך הפצפון המפוצץ עד אפס מקום. הגבעה עם מינלנד פצוע-משהו, אבל עם קלי מקארתי, אנדריי מקאלום, והטריו אורן אהרוני-מוישלה ברנר-דרור כהן. נגמר בנצחון גדול לפ"ת, ואריאל בית הלחמי אפילו ביקש להתפטר אחרי המשחק. בחצי גמר פ"ת קיבלו בראש 35 הפרש ממכבי.
3. מכבי פ"ת מנצחת את הפו' חולון, עונת 2003/4. שתי עונות קדימה. אחרי שכבר עלו ליגה והחליטו להישאר, הם מגיעים לפלייאוף מול חולוניה. בפתח תקווה הצמד הקטלני עדי פרג את דיימון פטרסון. בחולוניה אפשר היה למצוא הרבה יוצאי פתח תקווה, לרבות להט וטיק רוג'רס. אווירה מדהימה ולוהטת של ליגה לאומית, ומשחקים בקצב מעולה. שלשות, חדירות, פאולים, איבודים, עצבים ומה לא. נגמר ב-2 נצחונות בית לפ"ת ועלייה שנייה ברציפות לליגת העל.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

יש פשוט המון, כמה אאוט אוף דה טופ אוף מי הד:
- המשחק הראשון של מכבי שראיתי ביד אליהו היה נגד לברקוזן בעונת 90-91. מכבי ניצחה 95-83 עם הצגה של מרסר.
- משחק של הנבחרת נגד גרמניה, הובלנו ב 3 כמה שניות לסיום ואני הסתכלתי על שעון השניות במקום על המשחק. פתאום כל הקהל קופץ ואני לא הבנתי למה, החבר שהיה איתי אמר לי שג'מצ'י קלע מחצי מגרש עם הבאזר. נראה לי שנגמר 80-74. בדרך חזרה נסענו עם נפתלי גודר שהיה צלם של ערוץ 1 במשחק ואפילו הוא אמר לי שיצא לו שוט ממש יפה של הזריקה של ג'מצ'י. נראה לי שהייתי היחיד באולם שלא ראה.
- נס ז'לגיריס. הייתי עם חבר מהצבא שהוא איזה 1.92 ושור בר רציני. כששארפ קלע הוא פשוט תפס והרים אותי מעל הראש, צרחתי שם כמו ילדה בת 12 בהופעה של ג'סטין ביבר והתחבקתי עם המון אנשים שאני לא מכיר (ואני בדרך כלל בקושי מתחבק גם עם אנשים שאני מכיר טוב). הבחור שישב לידי התייאש ויצא איזה שתי דקות לסיום. שהוא חזר בהארכה הוא אמר שהוא כבר היה בדרך לאוטו ושמע את כל האולם צועק אז הוא רץ חזרה.
הייתי בטיול עם אשתי בנובמבר 2007 בארה"ב. הלכנו לבוסטון נגד דנבר ב TD גארדן, זה היה המשחק השלישי של הביג 3 ביחד. דנבר היתה קבוצה לא רעה בכלל עם אייברסון, מלו, קניון מרטין וקמבי. הסלטיקס פשוט אכלו אותם חיים במחצית הראשונה והובילו 77-38 בחצי עם 72 אחוזי קליעה מהשדה כשגארנט מגיע לדאבל דאבל כבר בחצי. היינו בכמה משחקי NBA לפני כן והאווירה היתה על הפנים, ובמשחק הזה היתה אווירה מדהימה. היתה הרגשה שהקבוצה הזאת היא משהו מיוחד והולכת לעשות דברים גדולים בהמשך. נגמר בסוף 119-93 אחרי שהסלטיקס שיחקו בהילוך שני במחצית השניה.

באמת מה נהייה אז מדרור ברדיצ'ב? אני זוכר גבוה מוכשר ברמה שהיום היינו מתפללים אליו, הוא היה התגלית הגדולה ביותר של ליגת הקיץ של מליניאק בזמנו. ואז יום אחד האיש פשוט נעלם מהרדאר, יותר לא נשמע ולא נראה, נעלם ללא עקבות ממפת הכדורסל ומהעולם בכלל.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

עונת הרסשטיין השניה, הפועל מול רומא. מלחה היה מלא כבר חצי שעה לפני המשחק (שזה אומר משהו כמו 6 שעות לפני המשחק באולמות אחרים), אווירה מטורפת וטפירו אחד שקולע ג'מפים בטירוף מעל בודירוגה. ניצחנו ועלינו לחצי, בשביל לחטוף מפאפאדופולוס האיום.
אחרי המשחק שגרירנו באירלנד (א. חדד) קנה לי אוכל.

יש רבים, אך אבחר בחווית הכדורסל הראשונה שלי. ההיכרות שלי עם כדורסל, כמו של רבים אחרים, קשורה כמובן במכבי. הכל החל בעונת 2001/02, העונה הראשונה של מכבי ביורוליג עם דיוויד בלאט כמאמן ראשי, לאחר עזיבת פיני גרשון, כשמכבי מתבססת על השלד שזכה עונה קודם לכן בסופרוליג. בשלב הבתים אז פגשה מכבי את בנטון של ד'אנטוני וזה, אם זכרוני אינו מטעה, היה המשחק הראשון שממש חיבר אותי לכדורסל. הנעצים הסופיים לכך היו בשלב הטופ 16 בעונה ההיא שבזמנו קבע למעשה את העולות לפיינל פור. מכבי הוגרלה לבית שכלל את טאו ויטוריה, צסק"א ואולקר. העלילה, מעבר לכדורסל עצמו, שהתחברה לה ממחזור למחזור הייתה גדולה. במחזור הראשון אירחה מכבי את צסק"א למשחק שנגמר בנצחון בשיניים 69:68 בשניות הסיום. במחזור השני הגיעה לתל אביב טאו ויטוריה ודפקה למכבי את אחד ההפסדים הכואבים ביותר בהיכל. לאחר שמכבי כבר הובילה ב-15 במחצית, נתנה טאו מחצית שנייה גדולה ושלשת באזר של אלמר בנט האגדי ניצחה לבאסקים את המשחק בתוצאה 77:78 (את הריצה שלהם לחדר ההלבשה מיד בסיום "אני זוכר כאילו זה היה אתמול"). בהמשך ניצחה מכבי באיסטנבול (78:91) אך הפסידה במוסקבה בהובלת קרטיס מ'קנטס 81:77. במחזור החמישי הייתה אמור מכבי לארח את הטורקים, אך אלו סירבו להגיע לתל אביב (בתקופה ההיא פיגועי תופת היו לשגרה ברחובות ישראל) ומכבי זכתה בניצחון 2:0 (אחלה הגנה, אבל מה עם ההתקפה?!). במחזור האחרון מכבי התארחה בויטוריה בידיעה שהיא חייבת ניצחון ב-5 הפרש (אם צסק"א מנצחת את אולקר) או 2 הפרש (אם אולקר מנצחת). המשחק עצמו נכנס לפנתיאון של מכבי, ואולי הוא משחק החוץ המרשים ביותר שידעה הקבוצה, עם תצוגת שיא וניצחון בלתי נתפס ב-29 הפרש על הראש של איוונוביץ' (ואגב, אולקר ניצחה). כאוהד נהנתי בעונה ההיא, ובמיוחד בתקופה ההיא, הרבה יותר בהשוואה לעונות אחרות (גם מהעונות המוצלחות יותר שבאו אחרי זה).

והרבה עארק

המון

זלז'ניק, השלשה עם הבאזר שלא היה ברור עם נכנסה או לא.עד היום.

_________________

15 במחצית? בסוף הרבע השלישי....

עברו איזה 13-14 שנים, הייתי ילד והזכרון כבר לא משהו, אבל חווית הכדורסל החזקה ביותר זכורה לי מאחד המשחקים של נתניה בעונת 97/98. התחלנו את העונה מזעזע, וסיימנו את הסיבוב הראשון במאזן 10-1. בתחילת הסיבוב השני אירחנו את ראשל"צ, והובלנו איזה 7 הפרש דקה לסוף. מרוב התלהבות ירדתי מהיציע למטה כדי לפרוץ לפרקט עם הנצחון ולחבק את גיבורי התהילה. במקום זה, איכשהו ראשל"צ חזרה לשוויון עם שלשה בשנייה האחרונה. בהתקפה האחרונה שלנו בהארכה, במקום לעשות התקפה מסודרת או לתת בידוד לג'ראלד ויליאמס שהיה הכוכב שלנו, בחור חביב בשם עבדול פוקס החליט ללכת קוסט-טו-קוסט כל הדרך לצעדים, איבוד כדור והפסד המשחק בנקודה. עיניי נמלאו דמעות ונשבעתי שלעולם אשנא את אותו עבדול פוקס. אלא שיום למחרת היה אימון קט-סל, פוקס היה באולם וזרק לסל, והיה צריך מישהו שיחזיר לו כדורים. הוא ביקש ממני, תוך שנייה שכחתי את הנדר מיום האתמול ונמלאתי עזוז על כך שאני עוזר לזר (!) אמריקאי (!!) של אליצור נתניה (!!!).

ואה, אורן, נראה אותך מוצא סרטון של המהלך ההוא...

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

האיש והקעקועים

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

אוי, המשחק הביתי בטופ16 נגד טאו היה אחד המתסכלים. אכן היה שם 15 הפרש בתום הרבע השלישי ומשחק גמור לכאורה. בנט חוץ מהשלשה שלו על הבאזר היה בינוני לחלוטין במשחק ומכבי התמודדה איתו טוב יחסית. גם את מי שנחשב לקלעי הטוב של הבאסקים, פוארסט הצרפתי מכבי הצליחה יחסית להגביל. מה שהפך לגמרי את המשחק מבחינת הבאסקים היתה החלטה (די מיואשת, למען האמת) של איוונוביץ' לעלות לרבע האחרון עם הרכב שלא ראינו מהם כמעט בכלל במהלך העונה - שני הרכזים בנט וקורצ'יאני ביחד. הם שיחקו התקפות מהירות, הלכו הרבה לשלוש וקורצ'יאני פשוט תפר שם את מכבי עם 3 או 4 שלשות ברבע הזה. וזה שחקן שהסתובב סביב משהו כמו 5 נקודות למשחק למיטב זכרוני. צחוק הגורל אבל איוונוביץ' הלך עם ההרכב הזה אחר-כך לא מעט גם בספרד עד שקורצ'יאני נפצע, לא זוכר בדיוק איך ומתי ודי נעלם משם.

הטעות היתה כמובן של פארקר שהלך לסל הרבה יותר מדי מוקדם והשאיר להם כמעט 10 שניות על השעון. מהלך מעצבן לגמרי.

_________________
Whether he is a sinner or not, I do not know.
All I know is that once I was blind, and now I can see.

אתה באמת חושב שאורן יכול למצוא סרטון של ילד מחזיר כדורים באימון קט סל?

תומר, אנחנו מחכים שתכתוב על המשחק עם סלי האפרסקים של נייסמית'.

תומר כבר היה אז במושב זקנים. הוא לא ראה את המשחק כי כהו עיניו.

הוא באמת אמר לי לא מזמן שיוסיין בולט בבייג'ין 2008 זה כלום לעומת ההוא שרץ 100 סטדיות באולימפיה.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

הוא גם לא התרגש מגבי אנדרסון-שייס, הרי ראה את פידיפידס מת מיד אחרי שמסר את ההודעה לאתונאים.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

ברור שבולט לא מרגש אותו, תומר ידוע כאחד הסולד מעכשוויזם, לכן הוא מתעב בכל ליבו את ההתלהבות ממירטילוס, ואם רק היה זוכר היה נותן שם של רוכב טוב יותר ממנו.

ולנטינו רוסי אוכל אותו.

ההרכב הזה של בנט וקורצ'יאני היה הרכב המפתח בריצה של טאו לגמר היורוליג מול קינדר עונה לפני כן. בדיוק כפי שאתה מתאר זאת. איוונוביץ' נהג לעבור להרכב הזה באיזשהו שלב במהלך המשחקים בסדרות וההרכב הנ"ל היה הופך לחלוטין את המשחקים לטובת טאו. בעונה המדוברת, קורצ'יאני היה פצוע רבות ולא חזר להיות אפקטיבי יותר.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

באותו הזמן של המשחק הזה התנהל במקביל אחד המשחקים הכי גדולים בהיסטוריה של הפועל - ניצחון החוץ בוילנה שהעלה אותה לחצי גמר ספורטה. אני זוכר (כאילו זה היה אתמול...) שזפזפנו בין המשחקים והיה רגע שבו שחקן של הפועל קלע שלשה מהפינה ודקה אחר במשחק של מכבי שחקן ספרדי קלע בדיוק את אותו הסל. בכל אופן, בשילוב עם מה שקרה בוילנה הסל של בנט חתם את אחד הערבים המאושרים שידעתי בענייני כדורסל (אבל מאז גם למדתי את הלקח שלעולם לעולם לעולם לא לחגוג כשמכבי חוטפת מכה, כי היא תמיד תצחק אחרונה).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

מכבי נגד ברצלונה בהצלבה ב-2008. ביינום דופק את דאנק השנה באירופה וקאמינגס סוףסוף מפיק תועלת וגורם להרחקתו של באזילה השנוא

טוב, אם כבר ביקשתם, עברו כבר שנים, הייתי די צעיר והזכרון כבר לא משהו, אבל חווית הכדורסל החזקה ביותר זכורה לי מהמשחק הראשון שראיתי בעונת 91. גרנו אז בספרינגפילד מסצ'וסטס לא רחוק מקולג' ימק"א (ליד משפחת פלנדרס). היה אז חורף די קר ואני יצאתי ללקט אפרסקים שבדיוק החלו לבצבץ מתחת לעצים שבחורש הדליל שהשתרע בין הבית שלנו לאולם הספורט של הקולג', היה ממש קר בחוץ וביד ימין שלי שהחזיקה בדלי כבר לא הרגשתי את האצבעות.

בכל אופן, איך שאני מתכונן כבר לחזור, אני רואה איש אחד עם שפם ומשקפיים שסימן לי לבוא אליו בתנועות קדחתניות, חשבתי בהתחלה שזה נד פלנדרס אבל כשהתקרבתי אליו ראיתי שזה ג'יימס נייסמית, המורה לספורט בקולג', בחור קנדי משונה שמעולם לא החלפתי איתו מילה (למעט פעם אחת כששאל אותי אם ראיתי מי משח את מושב האופניים שלו בפיח, מעשה קונדס).
"אפשר לשאול ממך את הסל בחורי?" שאל אותי ג'יימס במבטא קנדי משונה, לא עניתי לו מכיוון שמנהג היה נקוט מלפני שלא להחליף מלים עם זרים, מה עוד שהשפה האנגלית עדיין לא הייתה שגורה בפי, כך או כך נתתי לו את הסל ונתלוויתי אליו אל האולם. שם היו כבר כעשרים סטודנטים לבושים בבגדי ספורט שעסקו בתרגילי חימום ומתיחה. ג'יימס תלה את הסל על קיר האולם ואז ראיתי שעל הקיר השני היה תלוי גם כן סל אפרסקים. מיד הבחנתי כי היה זה הסל ששכנתנו - מרת פלנדרס - טענה שנגנב ממנה וכולם חשדו בבנם הפרוע של השכנים מן הצד השני, מרג' והומר (לא זוכר את שם המשפחה).
בכל אופן שמחתי להיכנס לאולם שהיה מחומם היטב ואז התחלקו הסטודנטים לשתי קבוצות והחלו להתמסר עם הכדור ולזרוק אותו לסל. אני עמדתי בצד ליד הסולם וכל פעם שהכדור נקלע אל תוך אחד הסלים נטלתי את הסולם, והוצאתי את הכדור. אני זוכר היטב שהרגשתי שאני שותף לאירוע היסטורי שכן על אף שהמשחק הסתיים לאחר כשעה בתוצאה 9:6 לטובת החולצות המפוספסות, ההתרגשות בקהל הייתה גדולה ובמיוחד התרגש אדם ממושקף בעל תסרוקת משונה שתיאר את המשחק בקול בריטון משכנע וכמעט השתנק כל אימת שנקלע סל.

הייתה זו הפעם האחרונה בה ראיתי את מר נייסמית שגורש מן העיר למחרת היום לאחר שסיפרתי לפלנדרסים אודות הסל האבוד שלהם. כזה אני - לא מסוגל לעמוד מנגד כשמעשה עוולה נעשה בסביבתי.